מיקרופדיה תלמודית:כבוד מלכים

הגדרה^[1] - החיוב לחלוק כבוד למלך - בין מלך ישראל ובין מלך מאומות העולם - בדיבור או במעשים מיוחדים

החיוב ומקורו

מלבד המצוה שנצטוו ישראל למנות להם מלך מישראל, ולהתנהג עמו באימה וביראה - שנאמר: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז טו), ודרשו: שתהא אימתו עליך (משנה סנהדרין כב א, ושם נתבאר. וראה ערך מלך^[2]) - נאמר אף חיוב לחלוק כבוד למלך, בתורת אדם שניתנה לו מלכות, ואף מלכי אומות העולם בכלל חיוב זה, והוא הנקרא כבוד מלכים (ברכות יט ב [והוא לשון הכתוב משלי כה ב]. וראה להלן: דברים שבכלל כבודו). ויש שהוזכר בשם אימת מלכות (ראה להלן. וראה סנהדרין צג ב). וכן דרשו את הכתוב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וגו' (שמות ו יג), ציום לחלוק כבוד למלכות (מכילתא בא יג^[3]). ועוד אמרו: לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר: וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר וגו' (שמות יא ח), ולא אמר: וירדת אלי והשתחוית לי (רבי ינאי בזבחים קב א, ובמנחות צח א, וכעין זה במכילתא שם).

במדרש אמרו: יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ (משלי כד כא), אמר הקדוש ברוך הוא: הוי מתיירא ממני ומן המלכות, והוי חולק כבוד למלכות (דברים רבה [ליברמן] עמ' 64. וראה רש"י משלי שם שפירש: ירא את המלך, ובלבד שלא יסירך מיראת ה', ולעולם יראת ה' קודמת, וראה להלן: בדחיית איסור). וכן יש מן הראשונים שכתב, שהיראה מפני המלך הוא בכלל יראת ה', כי הוא ציוה בכך (כד הקמח ענין יראה, וראה שם ענין שבועה. וראה ערך יראת ה').

גדר החיוב במלכי העולם

חיוב זה לנהוג כבוד אף במלכי אומות העולם, יש מן האחרונים שכתב שהוא מן התורה, שהרי למדו כן מן הכתוב שהזהיר הקדוש ברוך הוא למשה על כך (שו"ת חתם סופר או"ח קנט, ושם חו"מ קצ, שהיא מצוה רבה וגדולה); ויש שכתב שאינו אלא ממידת דרך-ארץ (ראה ערכו), לפי שהקב"ה חפץ לכבדם (מחצית השקל על המגן אברהם רכד סק"ז. וראה תנחומא וישלח ג. וראה ערך דרך ארץ).

מלך רשע

אף מלך רשע, יש מן האחרונים שכתב שראוי לחלוק לו כבוד, שהרי למדו חיובו ממה שאמרו כן במלכים רשעים (ראה חידושי אגדות מהרש"א זבחים קב א. וראה ערך כבוד חכמים וערך מלך, מהרבה ראשונים שכן כתבו בינאי המלך), וכמו שאמרו: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ראה ברכות נח א), והמזלזל בכבודו כאילו פוגע בכבוד המקום (חידושי אגדות מהרש"א זבחים שם).

ויש מן האחרונים שכתב, שמלך רשע אין חיוב לכבדו, שכן דרשו: וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כב כז), בעושה מעשה עמך (ראה בבא בתרא ד א, ושם נתבאר. תומים יז סק"ג, בישוב קושיית התוספות סנהדרין יט א ד"ה ינאי); ויש שפירש בדעתו שלא אמרו שיש לכבד מלך רשע אלא ממדת-חסידות (ראה ערכו. ראה קונטרס זכור זאת ליעקב (בסוף דעת תורה למהרש"ם יו"ד א) אות יב).

שליט או שר

בכלל מלך, שאמרו שחייבים בכבודו, יש מן האחרונים שכתב, שהוא כל שליט או שר שמברכים עליו בראייתו (ראה ערך ברכות הראיה, ושם שהוא הדין כל שלטון שדן והורג במשפט ואין מי שמשנה דבריו), ואפילו הוא במדינה אחרת (שו"ת חתם סופר או"ח קנט. וראה שו"ת בצל החכמה ב יט, על ראיית פני מלכה).

דברים שבכלל כבודו

לקום מפניו ולברכו

בכלל כבוד המלך, לקום מפניו, וכן דרשו מה שנאמר: וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה (בראשית מח ב), שנתחזק ועמד וישב (פסיקתא רבתי ג), שחלק כבוד למלכות (מכילתא בא יג), שאמר: אף שהוא בני, מלך הוא ואחלוק לו כבוד (רש"י בראשית שם).

וכן הנכנס לפני המלך, הדרך לברכו בכניסתו וביציאתו (לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שם מז י; מדרש החפץ שם ז), וכן נאמר ביעקב כשבא לפני פרעה: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מז ז. וראה רש"י שם), וכן כשיצא: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה (שם י), כדרך הנפטרים מלפני שרים, שמברכים אותם ונוטלים רשות (רש"י שם).

על האופנים שמותר להשתחוות למלך או לכל אדם, מפני הכבוד, ראה ערך השתחואה (ושם, שלמלך ישראל מצוה להשתחוות, וראה ערך מלך).

לבוא לפניו בצורה מכובדת

אף לבוא לפני המלך בצורה מכובדת הוא מכבוד המלכות, וכן דרשו מה שנאמר ביוסף: וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה (בראשית מא יד), לחלוק כבוד למלכות (בראשית רבה ט ט; רש"י שם). וכן מה שנאמר: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק (אסתר ד ב), פירשו: כי הוא דרך בזיון למלכות (אבן העזר שם. וראה ברכות סב ב).

לא לעשות דברים ללא רשותו

בכלל כבודו של המלך, שלא לעשות דברים מסויימים בלא רשותו, וכן דרשו מה שנאמר בחנניה מישאל ועזריה, שהושלכו לכבשן האש, שלא יצאו משם עד שאמר להם נבוכדנצר: פֻּקוּ וֶאֱתוֹ וגו' (דניאל ג כו), שחלקו כבוד למלכות (מכילתא שם), ולא מלאה לבם לזלזל במלכות ולצאת שלא ברשות, ולא שפחדו לצאת, שכן היו בטוחים בנס העשוי להם (רש"י דניאל שם).

על דברים שתקנו חכמים לכבוד המלכות, ראה ערך שלום מלכות.

לצאת לקראתו כדי לראותו

בכלל כבוד מלכים הוא, לצאת לקראתם כדי לראותם, וכן אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם (ברכות ט ב, ושם נח א, וברי"ף שם), שאם יזכה - לעולם הבא, לראות גדולתם של ישראל (רש"י שם ט ב ד"ה שאם) - יבחין (ברכות שם ושם), כמה הרבה גדולתם יותר על האומות עכשיו (רש"י שם ט ב ד"ה יבחין), היינו: כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצוות, ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה (שם נח א ד"ה יבחין^[4]). וכן אמרו בירושלמי בשם ר' יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות, שלכשתבוא מלכות בית דוד, יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות (ר' חזקיה ור' ירמיה בירושלמי ברכות ג א).

ויש מן הראשונים שכתב, שנהגו בגליות להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות (החינוך מצוה שעט^[5]). במדרש אמרו: מלך כשהוא יוצא, תוקעים לפניו (במדב רבה טו יג).

על הרואה מלך ישראל, שאומר: ברוך שחלק מכבודו ליראיו, ועל הרואה מלך מאומות העולם, שאומר: ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, ראה ערך ברכות הראיה.

בדחיית איסור

באיסור טומאה מדרבנן

כבוד מלכים, מצינו שדוחה איסור טומאת כהנים בטומאה דרבנן (ראה ערך טומאת כהנים), וכן אמרו: אמר ר' אלעזר בר צדוק, מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם (ברכות יט ב. וראה תוספות שבת קנב ב ד"ה עד). ופירשו, שמן התורה אהל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה (ראה ערך אהל המת, וערך טומאת אהל), ורוב ארונות יש בהם חלל טפח, אלא שחכמים גזרו על ארונות שיש בהם חלל טפח, משום אלה שאין בהם, ומשום כבוד מלכים לא גזרו (ברכות שם. וראה ערך גזרה).

וכן כתבו ראשונים להלכה, שמותר לכהן להיטמא בטומאה דרבנן אף לכבוד מלכי אומות העולם (רמב"ם אבל ג יד; סמ"ג לא תעשה רלה; טור יו"ד שעב. וראה ערך ארון המת, וערך טומאת כהנים שם); ויש מן הראשונים שאינו גורס בגמרא שאמרו כן אף במלכי אומות העולם (ראה תוספות ר"י החסיד ברכות שם, בשם רבינו שמואל, וחולק עליו, והביא מירושלמי שם שהוא הדין במלכי אומות העולם), שלא שייך לומר שמצוה להיטמאות בשביל כך (רבינו שמואל בתוספות ר"י החסיד שם). וכן יש מן האחרונים שמצדדים לומר, שלא התירו אלא לקראת מלכי ישראל משום כבודם, ולא לקראת מלכי אומות העולם, שאינו אלא משום שאם יזכה יבחין (ראה מגן אברהם רכד סק"ז, (ושלכן השמיט בשו"ע יו"ד דין זה), וראה מחצית השקל שם בדעתו).

באיסור הסתכלות במראה

באיסור שעל האיש להסתכל במראה (ראה ערך כלי גבר; שמלת אשה), אמרו בירושלמי, שהתירו לבית רבי שיהיו רואים במראה, לפי שהיו זקוקים למלכות (ירושלמי עבודה זרה ב ב, וכן הוא בתוספתא שם ג א, ושם: לבית רבן גמליאל), והיו צריכים להתראות ביופי ובהידור (פני משה שם).

ויש מן הראשונים שפירש, שהיתר זה אינו אלא במקום שאף האנשים נוהגים לראות במראה, שאף על פי שמותר לדעתו (ראה ר"ן עבודה זרה כט א, ורמ"א יו"ד קנו ב, וראה ערך הנ"ל), מכל מקום החברים היו נמנעים, לפיכך הוצרכו להתיר להם (ר"ן שם).

באיסור שבות

אף איסור של אמירה-לנכרי-שבות (ראה ערכו), יש שכתב להתיר לכבוד המלך, כגון במקום שנהגו להוציא ספר תורה לכבודו (ראה לעיל: דברים שבכלל כבודו; לצאת לקראתו כדי לראותו), שמותר להוציא אותו בשבת לרשות הרבים על ידי גוי (שיירי כנסת הגדולה יו"ד רפב הגהות טור ס"ק יד בשם רדב"ז, והובא בבית לחם יהודה יו"ד שם ו^[6]). וכן יש מן האחרונים שדן להתיר לנגן בכלי שיר ביום-טוב-שני-של-גליות (ראה ערכו), לכבוד המלך (אור שמח שם על הרמב"ם יום טוב ו יד, וראה ערך יום טוב שני של גליות^[7]).

על איסור בל-תשחית (ראה ערכו), או צער-בעלי-חיים (ראה ערכו), שיש שנדחים מפני כבוד מלכים, ראה ערכיהם, וראה ערך מלך.

על הכותב שם-המפורש (ראה ערכו), וכן על העומד בתפילת שמונה-עשרה (ראה ערכו), שאפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ראה ערך אזכרות, וערך שמונה עשרה.

הערות שוליים