מיקרופדיה תלמודית:כלי שרת

הגדרה^[1] - כלים הקדושים לענין היותם ראויים לעבודות מסוימות במקדש, ולענין היותם מקדשים דברים אחרים

"כלי שרת" נזכרו בתורה במשמעות של כלים שמשרתים בהם לה' (ראה רש"י ישעיהו כב כד, ואונקלוס ותרגום יונתן שם), כמו שנאמר: וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ (במדבר ד יב). בלשון חז"ל פעמים שמשמשת הלשון "כלי שרת" במשמעות של בגדי כהונה (ראה תוספתא זבחים (צוקרמאנדל) א ח; ספרא ויקרא דבורא דנדבה ד ד; וראה רש"י זבחים יג א ד"ה ובכלי).

ערך זה עוסק במובן הראשון של כלי שרת, בתורת כלים שמשרתים בהם לה'. על המובן השני של כלי שרת, בתורת בגדי כהונה, ראה ערך בגדי כהונה.

מהותם וקדושתם

קדושת הגוף

כלי שרת, נחלקו תנאים אם קדושים קדושת הגוף, הן לעניין יציאתם לחולין על ידי מעילה, והן לעניין יציאתם לחולין על ידי פדיון, ועל כך ראה להלן (מועל אחר מועל; פדיון. וראה ערכים: מעילה; פדיון קדשים; קדושת הגוף). ומכל מקום אף לסוברים שכלי שרת אינם קדושים קדושת הגוף, מכל מקום תורת כלי שרת עליהם, הן לעניין שראויים לעבודות מסוימות, והן לעניין שמקדשים אחרים (חזון איש מנחות ל סק"א).

תורת כלי שרת, וקדושת הגוף של כלי שרת, יש סוברים שאינן תלויות זו בזו, ואף חלוקות זו מזו בגדריהן, שקדושת הגוף חלה על המתכת עצמה, אף אם אין שם "כלי" עליה, ואילו תורת כלי שרת אינה חלה אלא על הכלי. וכתבו אחרונים שכלי שרת שנשברו והתיכום ועשו מהם כלים חדשים, אף על פי שקדושת הגוף עליהם לעניין שאין להם פדיון, לפי שקדושת הגוף חלה על המתכת עצמה, ומשום כך לא פקעה בשעה שנשברו הכלים, מכל מקום אין תורת כלי שרת עליהם לעניין שיהיו ראויים לעבודות הטעונות כלי שרת, שכן תורת כלי שרת לא חלה אלא על הכלי, וכיון שפנים חדשות באו לכאן, פקעה תורת כלי שרת מעליהם (ראה חזון איש מנחות ל סק"ב; אבן האזל כלי המקדש א יג, ובהשמטות שם).

אבל יש מן האחרונים סוברים שאף קדושת הגוף של כלי שרת אינה חלה על כלי השרת אלא בעודם כלים, אבל לאחר שנשברו, בטלה קדושתם, ויש להם פדיון (מקדש דוד ב ה).

קידוש הכלים

כל הכלים שעשה משה, משיחתם בשמן המשחה מקדשתם, מכאן ואילך עבודתם מחנכתם (יומא יב ב; סנהדרין טז ב; שבועות טו א; רמב"ם כלי המקדש א יב), הן לעניין שתחול עליהם קדושת הגוף, לסוברים כן, הן לעניין שמקדשים אחרים (רש"י שבועות שם ד"ה משיחתן; מאירי ורבנו יונה וחידושי הר"ן סנהדרין שם), והן לעניין היותם ראויים לעבודות הטעונות כלי שרת (חזון איש מנחות ל סק"א).

מועל אחר מועל

כלי שרת, נחלקו תנאים אם יש בהם מועל אחר מועל:

לדעת תנא קמא אין בהם מועל אחר מועל, שכלי שרת יוצאים לחולין על ידי מעילה, ולכן אין בהם מועל אחר מועל (מעילה יט ב, ותוס' ד"ה מאי); ור' נחמיה אומר שיש בהם מועל אחר מועל, שאין כלי שרת יוצאים לחולין על ידי מעילה, שכן קדושים הם קדושת הגוף, ולכן יש בהם מועל אחר מועל (מעילה שם ורש"י ד"ה אין; רש"י פסחים כז ב ד"ה והלא, קדושין נה א ד"ה אלא; תוס' קדושין נד א ד"ה בכתנות, ומעילה שם ד"ה מאי; תוס' רי"ד בבא מציעא נז א; ראה רמב"ם מעילה ו ה; ראה בעל המאור ורמב"ן במלחמות עבודה זרה נב ב; מאירי פסחים כז ב, קדושין נה א; ריטב"א קדושין נד א).

בטעם מחלוקתם אמרו בגמרא, שתנא קמא לומד מן הכתוב האמור בעניין מעילה: בְּאֵיל הָאָשָׁם (ויקרא ה טז) - שרק בבהמה יש מועל אחר מועל, אבל לא בכלי שרת, שכן יוצאים הם לחולין על ידי מעילה (מעילה יט ב, ותוס' ד"ה מאי); ור' נחמיה לומד מקל וחומר, אם כלי שרת חמורים הם כל כך שמקדשים אחרים לעניין שיהיה בהם מעילה, הם עצמם לא כל שכן שיהו קדושים כל כך שיהא בהם מועל אחר מועל, ולא יצאו לחולין על ידי מעילה (מעילה שם, ורש"י ד"ה ר' נחמיה וד"ה הוא עצמו, ותוס' שם ד"ה מאי).

פדיון

כלי שרת אין להם פדיון (משנה מנחות ק ב; רמב"ם איסורי מזבח ו ד). ונחלקו בטעם הדבר:

* יש סוברים שאף על פי שאין כלי שרת קדושים קדושת הגוף לדעתם, שכן מכשירי קרבן הם (רש"י מנחות קא א ד"ה אלא), מכל מקום כיון שכלי שרת אינם שכיחים, ואם היו מוציאים אותם לחולין לא היו הגזברים מוצאים כלים אחרים לצורך העבודה, אין להם פדיון מדרבנן (מנחות קא א, ורש"י ד"ה משום לגירסת השיטה מקובצת שם אות יא; תוס' שם ק ב ד"ה וכלי שרת; פסקי הרי"ד שם קא א).

* ויש שכתבו שלדעת ר' נחמיה הסובר שבכלי שרת יש מועל אחר מועל לפי שקדושים הם קדושת הגוף (ראה לעיל), אין כלי שרת נפדים מן התורה (ראה תוס' מנחות ק ב ד"ה וכלי, וחזון איש מנחות ל סק"א, ופרה ג סק"א, בדעתם; ראה רמב"ן במלחמות עבודה זרה נב ב, ומאירי סנהדרין טז ב, וחידושי הר"ן שם).

חילולם על ידי גויים

אם נפרץ ההיכל על ידי פריצי גויים, יש מן הראשונים סוברים שאף לדעת הסוברים שכלי שרת קדושים קדושת הגוף, ולפיכך אינם יוצאים לחולין על ידי מעילה, ואין להם פדיון (ראה לעיל), מכל מקום באופן זה יוצאים הם לחולין, ולכן אמרו באנשי בית חשמונאי שגנזו את אבני המזבח ששקצו אנשי יון לעבודה זרה, לפי שדרשו את הכתוב: וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ (יחזקאל ז כב), שכיון שנכנסו גויים להיכל, יצאו הכלים לחולין, וקנו אותם הגויים מן ההפקר, וכשנשתמשו בהם לעבודה זרה - נאסרו (עבודה זרה נב ב, ורש"י ד"ה דכתיב), שאף על פי שלדעתם המזבח כלי שרת הוא, ואבניו קדושות קדושת הגוף, מכל מקום גזירת הכתוב היא שיוצאים לחולין על ידי פריצי גויים (רמב"ן במלחמות עבודה זרה שם).

ויש מן הראשונים סוברים שכלי שרת שנלקחו על ידי פריצי גויים לא יצאו לחולין, ולדעתם מה שאמרו במזבח שכיון שנכנסו פריצים להיכל יצאו האבנים לחולין (ראה לעיל), בפריצי ישראל הדברים אמורים, שלדעתם אין המזבח חשוב כלי שרת, ואבניו אינן קדושות קדושת הגוף, ולפיכך יוצאים לחולין מדין מעילה, אבל כלי שרת אינם יוצאים לחולין גם באופן זה (בעל המאור ומאירי עבודה זרה נב ב).

כלים שנשברו

כלי שרת שנשברו, אין קדושתם מסתלקת מהם לעולם (רמב"ם כלי המקדש א יג). יש מן האחרונים שפירשו לעניין שיש בהם מעילה (משנה למלך מעילה ה יד; מעשה רקח שם; ראה קרן אורה מנחות ק ב ד"ה וכלי שרת; ראה מקדש דוד ב ה); ויש שפירשו לעניין שאינם יוצאים לחולין על ידי מעילה (ראה חזון איש מנחות ל סק"ב); או לעניין שאין להם פדיון מן התורה (ראה מרכבת המשנה כלי המקדש שם; קרן אורה מעילה יט ב ד"ה אבל, ומנחות שם; חזון איש שם; אבן האזל כלי המקדש שם; ראה חזון יחזקאל מנחות ט י).

כלי קודש שניקבו או שנפגמו, אין מתקנים אותם (זבחים פח א; רמב"ם כלי המקדש א יג), לפי שאין עניות במקום עשירות (ראה ערכו. פירוש המשניות לרמב"ם זבחים ט ז), שנראה הדבר כעניות ואינו דרך ארץ (רש"י זבחים שם ד"ה ואין), אלא מתיכים אותם, ועושים מהם כלים חדשים (רמב"ם כלי המקדש א יג,יד).

כלי שרת שאי אפשר לעשות מהם כלים אחרים - יש לגנזם (ראה זבחים פח א; רמב"ם שם טו).

הכלים

הארון

הארון, יש מן האחרונים סוברים שכלי שרת הוא (מקדש דוד ב א; הר אפרים שקלים ו א; גנזי הספרי ב; כנסת הראשונים מנחות טז ב נה), שמתקדש על ידי הכנסת הלוחות לתוכו, או על ידי משיחתו בשמן המשחה (הר אפרים שם ושם). וכן יש מן האחרונים שכתבו שארון שציפוהו שלא במיני מתכות הרי הוא פסול כשאר כלי שרת שעשאום שלא ממיני מתכות (ראה להלן: ממה נעשים. ערוך לנר סוכה נ ב).

ויש מן האחרונים שכתבו שהארון אינו חשוב כלי שרת, אבל הכפורת חשובה כלי שרת, משום שזורקים עליה את הדם ביום הכפורים (צפנת פענח שמות כה י).

השולחן והמנורה וכליהם

השולחן כלי שרת הוא, והרי הוא מקדש את הניתן עליו (ראה מנחות נ א, צה ב, צו א, פז ב. וראה ערך קדוש כלי); וכן המנורה כלי שרת היא (ראה סוכה נ ב, מנחות כח ב). וכן כתבו הראשונים שהמנורה והשולחן אין עושים אותם אלא של מתכת כדין כלי שרת (רמב"ם בית הבחירה א יח; ראה אבן האזל שם ד. ראה להלן: ממה נעשים).

כלי השולחן וכלי המנורה חשובים אף הם כלי שרת (ראה תוס' מנחות צד א ד"ה וכשהוא; ראה תוס' זבחים פח א ד"ה מדות. וראה ערך בזיכין). אבל הקערות של השולחן (ראה ערך שולחן), יש מן הראשונים שצידדו לומר שאינן חשובות כלי שרת, שאינן מכלי השולחן (תוס' מנחות שם בתירןץ א).

המזבחות

מזבח הפנימי כלי שרת הוא. וכן אמרו שמזבח הפנימי מקדש בין ראויים לו ובין שאינם ראויים לו, שכלי שרת הוא (זבחים כז ב וראה תוס' שם ד"ה והאי).

מזבח החיצון, נחלקו בו הראשונים:

* יש סוברים שאינו קדוש בקדושת כלי שרת, ואבניו יוצאים לחולין על ידי מעילה (ראה בעל המאור עבודה זרה נב ב; ראה מאירי שם), לפי שאינו כלי אלא חלק מן הבנין (שו"ת שאילת דוד או"ח ג, בדעת בעל המאור).

* ויש מן הראשונים סוברים שאין לך כלי שרת גדול ממזבח החיצון, וקדוש קדושת הגוף, ואין לו פדיון, ואין אבניו יוצאים לחולין על ידי מעילה (רמב"ן במלחמות עבודה זרה שם; ראה רמב"ם בית הבחירה א טו, ואבן האזל שם, בדעתו).

הכיור ושאר הכלים

* הכיור כלי שרת הוא (רש"י סוכה מח ב ד"ה היה; פירוש המשניות לרמב"ם יומא ג יא; מאירי יומא לז א, סוכה מח א, תמיד כח א; ריטב"א יומא שם; מדרש הגדול שמות ל יח), שנמשח והוקדש לכלי שרת (רש"י שם; מאירי סוכה שם).

* המזרקות, בהם מקבלים את הדם לאחר השחיטה (ראה ערך קבלה), כלי שרת הם (ראה ספרא צו פרשה א; ראה זבחים מז א-ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה א, כלי המקדש א יג).

* המחבת והמרחשת (ראה ערך מנחות) כלי שרת הן (ראה רש"י פסחים לו א ד"ה במקום; רמב"ם מעשה הקרבנות יב כג).

* תשעים ושלושה הכלים שהיו מונחים בלשכת הכלים, והיו נצרכים לתשמיש העבודה בכל יום (ראה ערך כלי המקדש), יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שכלי שרת הם (ראה רמב"ם תמידין ומוספין ו א; ראה פירוש סדר התפילה לרוקח ט; ראה מאירי תמיד ל א, ורא"ש שם לא ב; ראה רבי עובדיה מברטנורא שקלים ו ד).

בגדי כהונה

בגדי כהונה נחלקו בהם הראשונים:

* יש סוברים שמשעה שנתחנכו לעבודה נתקדשו בקדושת כלי שרת (תוס' קידושין נד א ד"ה בכתנות).

* ויש סוברים שאין הם קדושים קדושת הגוף ככלי שרת, שאין משתמשים בהם בגופם, ואינם אלא מכשירי עבודה (רמב"ן קידושין שם; ריטב"א שם; ראה תוס' רי"ד עבודה זרה נב ב, ותורת הקרבנות א (מהדורא תניינא) כד ב, בדעתו), ולפיכך אין קדושתם אלא כקדושת דמים בלבד (ריטב"א שם).

סכין השחיטה

סכין של שחיטת קדשים, נחלקו בה הראשונים, ושלש דעות בדבר:

* יש סוברים שכלי שרת היא, ולדעתם שחיטת קדשים טעונה כלי שרת (רש"י סוטה ו ב ד"ה קדש, יד ב ד"ה סכין, זבחים צח א ד"ה אלא; תוס' בבא מציעא צט א ד"ה וחבירו, חולין ג א ד"ה כגון, זבחים מז א ד"ה קדשי קדשים, וראה תוס' פסחים עט א ד"ה בטומאת, ושו"ת בית יצחק יו"ד ו יג, בדעתם; תוס' שאנץ ותוס' מאיוורא סוטה יד ב; ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ד ז; רמב"ן חולין ג א; תוס' הרא"ש עירובין לא א), ומטעם זה אמרו שסכין השחיטה מקדשת את הדם שבצואר הבהמה (סוטה יד ב; מנחות טז ב).

* יש סוברים שאין הסכין חשובה כלי שרת, ולדעתם שחיטת קדשים אינה טעונה כלי שרת (ראה תוס' חולין ג א ד"ה כגון, בפירוש א; רבנו אפרים, הובא בתוס' חולין שם; רמב"ן ורשב"א וריטב"א חולין שם, בשם יש מפרשים; מאירי חולין שם; חידושי הר"ן חולין שם), ומה שאמרו בסכין שמקדשת את הדם, אין זה משום שכלי שרת היא, אלא שמקדשת היא ככלי שרת (ראה תוס' חולין שם, לגירסא שלפנינו, ומהר"ם שם, ומטה אהרן ב ערך סכין של שחיטה), שלא הסכין מקדשת, אלא מעשה השחיטה מקדש (חמדת דניאל זבחים מז א, מנחות יד ב; מקדש דוד ג א; חזון איש מנחות לב ס"ק יא).

* ויש מן הראשונים הסובר שאף על פי שהסכין חשובה כלי שרת לקדש את הדם קצת, מכל מקום כיון שהשחיטה כשרה בזרים ובפסולים (ראה ערך שחיטה (ב)), אין הסכין גומרת לקדש את הדם לגמרי עד שהוא מתקבל בכלי, ולפיכך אין היא חשובה כלי שרת גמור להיפסל ביוצא (ריטב"א חולין ג א, וראה טהרת הקודש זבחים מז א, וזכר יצחק מז, ודבר אברהם ג א ענף ח, בדעתו).

המידות

מידות הלח - כגון ההין וחצי ההין (רש"י מנחות נז ב ד"ה מדת), כלי שרת הן (מנחות צ א; רמב"ם כלי המקדש א יט, מעשה הקרבנות ב ט), אלא שנחלקו תנאים באופן משיחתן:

תנא קמא ור' עקיבא סוברים שמידות אלו נמשחו בין מבפנים ובין מבחוץ; ור' יוסי סובר שלא נמשחו אלא מבפנים (ראה משנה מנחות שם).

הלכה שמידות הלח נמשחו בין מבפנים ובין מבחוץ (רמב"ם שם ושם).

מידות היבש, דהיינו העשרון וחצי העשרון (ראה משנה מנחות פז א; ראה רמב"ם כלי המקדש א טז), נחלקו בהן תנאים אם כלי שרת הן:

תנא קמא ור' יוסי סוברים שנמשחו מבפנים ולא מבחוץ, שהם קודש; ור' עקיבא סובר שמידות היבש חול הן, ולא נמשחו כל עיקר (מנחות צ א).

הלכה שמידות היבש, הן העשרון והן חצי העשרון, כלי שרת הן, וכולן לא נמשחו אלא מבפנים (רמב"ם כלי המקדש א יט).

כלי השיר

כלי השיר, בהם היו מנגנים הלויים בבית, המקדש, לסוברים שעיקר השירה היא בכלי (ראה ערך שירה), כלי שרת הם, שהשירה נחשבת עבודה; ואילו לסוברים שעיקר שירה בפה, והכלי לא בא אלא לבסם את הקול (ראה סוכה נא א, עבודה זרה מז א. וראה רש"י סוכה שם ב ד"ה ועיקר), אינם נחשבים כלי שרת (סוכה נ ב, ורבינו חננאל שם, ורש"י שם ד"ה מאן וד"ה עיקר).

ממה נעשים

עשייתם מעץ

כלי שרת, נחלקו תנאים מאילו מינים אפשר לעשותם, וכן שנינו בברייתא: כלי שרת שעשאם של עץ - רבי פוסל; ור' יוסי ב"ר יהודה מכשיר (סוכה נ ב; סוטה יד ב; מנחות כח ב. וראה ערך כלי המקדש).

וכן שנינו לעניין המנורה: אין לו זהב למנורה, מביא אף של כסף, של נחושת, של ברזל, של בדיל, ושל עופרת; ר' יוסי ב"ר יהודה מכשיר אף בשל עץ (מנחות שם, ורש"י ד"ה אין לו).

בטעם מחלוקתם אמרו, שלדעת רבי דורשים את הכתוב האמור במנורה: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה (שמות כה לא) בכלל ופרט וכלל: מנורת הוא כלל, שמשמע כל דבר, זהב טהור פרט, מקשה תיעשה המנורה חזר וכלל, מה הפרט מפורש שהוא של מתכת, אף כל שאר מתכות כשרות (סוכה נ ב, ורבינו חננאל שם; מנחות כח ב, ורש"י מנחות ד"ה ועשית); אבל של עץ, של עצם, של אבן, או של זכוכית, וכל שאינו של מתכת - פסולים (מאירי סוטה יד ב). ואף בשאר כלי שרת הדין כן (ראה מנחות כח ב, ומכילתא יתרו י), שלמדים במה מצינו ממנורה (ערוך לנר סוכה שם).

ולדעת ר' יוסי ב"ר יהודה דורשים כתוב זה בריבוי ומיעוט וריבוי (ראה ערך כלל ופרט וכלל): ועשית מנורת - ריבה, זהב טהור - מיעט, מקשה תיעשה המנורה - חזר וריבה, ריבה הכל, ולא מיעט אלא של חרס (סוכה נ ב; מנחות כח ב), שהוא הראוי להתמעט יותר מן הכל (רש"י סוכה שם ד"ה מיעט), שהוא פחות מכל הכלים, ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם, אבל של עץ או של עצם כשרים (רש"י מנחות שם ד"ה של חרס; מיוחס לרשב"א שם; שיטה מקובצת מנחות שם).

בברייתא אחרת שנו מחלוקת זו באופן אחר: מנורה היתה באה מן הזהב, עשאה של כסף כשרה, של בעץ, ושל אבר, ושל גיסטרון, שהם מיני מתכות - רבי פוסל, ור' יוסי ב"ר יהודה מכשיר; של עץ, ושל עצם, ושל זכוכית - דברי הכל פסולה (מנחות כח ב, ורש"י ד"ה גסטרון).

בטעם מחלוקתם אמרו, שלדעת הכל למדים את הכתוב האמור במנורה בכלל ופרט וכלל, אלא שרבי סובר שלמדים: מה הפרט זהב, שהוא דבר חשוב, אף כל דבר חשוב, כגון כסף, אבל שאר מיני מתכות לא; ור' יוסי ב"ר יהודה סובר, מה הפרט מפורש של מתכת, אף כל של מתכת (מנחות שם ורש"י ד"ה מה).

הלכה שאין כלי שרת נעשים אלא ממתכת בלבד, ואם עשאום של עץ, של עצם, של אבן, או של זכוכית - הרי הם פסולים (ראה תוס' חולין ג א ד"ה כגון; רמב"ם בית הבחירה א יח, כלי המקדש א יג, וראה כסף משנה מעשה הקרבנות יג יב; ראה רשב"א ור"ן חולין שם; תוס' הרא"ש חולין שם; מאירי פסחים עט א, סוכה נ ב, סוטה יד ב, חולין שם. ראה טוש"ע יו"ד קמא ח, וש"ך שם ס"ק לה).

ויש מן הראשונים הסוברים שהלכה כדעת ר' יוסי ב"ר יהודה בברייתא הראשונה, שעושים כלי שרת של עץ (ראה תוס' הרשב"א פסחים סו א. וראה שאילתות נז שהסתפק בדבר, וראה העמק שאלה שם ה בדעתו. וראה תוס' מנחות ז א ד"ה אמר. וראה ביאורי הרא"ם לסמ"ג הלכות חנוכה (הובא בב"ח או"ח תרע), ולבוש או"ח תרע א).

אף לסוברים שכלי שרת שעשאם של עץ כשרים, כתבו הראשונים שמדרבנן יש לעשותם משל מתכות (תוס ישנים יומא לט א; ריטב"א שם); ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלסוברים שכלי שרת שנעשו משל עץ כשרים, מותר לעשותם משל עץ אף מדרבנן (ראה תוס' הרא"ש יומא שם).

הארון, השולחן והמזבח

הארון, והשולחן, והמזבח הפנימי, נעשים מעצי שיטים ומצופים זהב (ראה להלן). לעניין הארון נאמר: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וגו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר (שמות כה י - יא, וראה ערך ארון); ולעניין השולחן נאמר: וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וגו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר (שמות שם כג - כד. וראה ערך שלחן); ולעניין מזבח הפנימי נאמר: וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וגו' וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר (שמות ל א-ג. וראה ערך מזבח הפנימי).

אם נעשו כלים אלו ממיני מתכות בלבד, יש מן האחרונים שצידדו שכשרים, כשאר כלי שרת שאם נעשו ממיני מתכות הרי הם כשרים (מנחת חינוך צז סק"א; אבן האזל בית הבחירה א יח).

ויש שכתבו שאינם כשרים, שרק כלים שנתפרש בתורה שנעשים משל זהב, או משל כסף - כשרים אף אם נעשו משאר מיני מתכות, אולם כלים שנתפרש בתורה שנעשים משל עץ, אינם כשרים אלא אם כן נעשו משל עץ (מנחה חדשה מצוה צז א).

סכין של שחיטה

סכין של שחיטת קדשים מותר לעשותה מעץ (ראה חולין ג א). יש מן הראשונים סוברים שאף על פי שכלי שרת גמור היא, מכל מקום מותר לעשותה של עץ (חידושי הר"ן חולין שם, בשם תוס'); אבל שאר ראשונים סוברים שהטעם הוא שהסכין אינה כלי שרת (תוס' חולין ג א ד"ה כגון, בפירוש א; רבנו אפרים, הובא בתוס' זבחים מז א ד"ה קדשי קדשים; רמב"ן ורשב"א וריטב"א חולין שם, בשם יש מפרשים; מאירי חולין שם).

עשייתם מזהב וכסף

כלי שרת, אף על פי שמותר לעשותם מכל מיני מתכות, כולם משל כסף או של זהב היו נעשים (רמב"ם כלי המקדש א יג), כפי שנתפרש בכתובים (ראה שמות כה כד לעניין צפוי השולחן, ושם לא לעניין המנורה, ועוד. קרית ספר כלי המקדש שם); שמצוה מן המובחר לעשות את כל הכלים של זהב אם סיפק בידם לכך (מאירי סוכה נ ב).

בטעם הדבר יש שכתבו לפי שאין עניות במקום עשירות (ראה ריטב"א יומא מד ב; כסף משנה כלי המקדש שם; ראה רדב"ז בית הבחירה א יח); ויש שכתבו לפי שלא נתרבו שאר מיני מתכות אלא לעניין דיעבד, אולם לכתחילה מצוה לעשות כלי שרת דווקא מן המינים שנתפרשו בכתובים בעשייתם (ראה קרית ספר בית הבחירה שם; ראה אור החיים שמות לז יז; ראה אבן האזל בית הבחירה שם). ואפילו המזרקות, והשפודים, והמגרפות של מזבח העולה (ראה ערך מזבח החיצון), וכלי המידות (ראה ערך כלי המקדש), וכן ידות הכלים (כסף משנה בית הבחירה א יט), אם יש כוח ביד הציבור עושים אותם של זהב (רמב"ם בית הבחירה א יט).

במה דברים אמורים, בכלי שאינו נפסד על ידי השימוש בו, אבל כלי שנפסד על ידי השימוש, אין עושים אותו משל זהב, שהתורה חסה על ממונם של ישראל (באר שבע תמיד לג א). לכן המחתה שבה היה הכהן חותה את הגחלים לקטורת של שחרית וערבית (ראה ערך הקטרה (ב)), לא היתה של זהב אלא של כסף (ראה משנה יומא מג ב; ראה רמב"ם תמידין ומוספין ג ה), שהתורה חסה על ממונם של ישראל, וחתיית הגחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו (יומא מד ב, ורש"י ד"ה חסה. וראה ערך התורה חסה על ממונם של ישראל).

בשעת הדחק

כלי שרת שאי אפשר לעשותם ממיני מתכות, פעמים שנעשים אף משל עץ. וכן שנינו לעניין האבוב המכה לפני המזבח (ראה ערך שירה), שלא היה מכה באבוב של נחושת, אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב (משנה ערכין י א; רמב"ם כלי המקדש ג ה). וכן שנינו בחליל של מקדש, שמקנה היה עשוי, ופעם אחת ציפוהו זהב, ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה (תוספתא ערכין (צוקרמאנדל) ב ג. ראה סוכה נ ב, וריטב"א שם. ראה שו"ת אבני נזר חו"מ עא).

ויש מן האחרונים סוברים שכל הפסול לכלי שרת פסול אף בשעת הדחק (תבואות שור שבת כא ב; דרך חכמה בית הבחירה א יח, בדעת הרמב"ם). ומה שאמרו באבוב שהיה עשוי מקנה, אין זה משום שאי אפשר היה לעשותו בעניין אחר, אלא משום שלהלכה אין הוא חשוב כלי שרת (ראה רמב"ם כלי המקדש ג ג. דרך חכמה שם).

ממה באים

הבאתם משל ציבור

כלי שרת, אינם באים אלא משל ציבור, והמביא משל יחיד, מוסרם לציבור והרי הם כשרים (ירושלמי שקלים ד ב; ראה רמב"ם כלי המקדש ח ז; מאירי שקלים א המשנה השנית. וראה שו"ת צמח צדק נ). ונחלקו תנאים מהיכן היו באים, ושלש דעות בדבר:

* ר' ישמעאל סובר שכלי שרת באים ממותר תרומת הלשכה (ראה ערך תרומת הלשכה. תוס' כתובות קו ב ד"ה תנא; תוס' הרא"ש שם; תלמידי הרשב"א בשיטה מקובצת שם, בשם הראב"ד; רבנו קרשקש שם; שיטה מקובצת שם, בשם רש"י במהדורא קמא), לפי שכלי שרת חשובים צורך קרבן, כגון לקבלת הדמים, לרחיצת הקרבים ואברי העולה, וליתן בהם סולת למנחות, ולפיכך באים ממקום שבאים הקרבנות (כתובות קו ב, ומאירי שם; שיטה מקובצת כתובות שם א, בשם רש"י במהדורא קמא; פירוש ריבב"ן לשקלים ד ד).

* ר' עקיבא סובר שכלי שרת באים ממותר נסכים (ראה ערכו. משנה שקלים שם). וכתבו הראשונים בטעם הדבר, שכשם שמותר הנסכים אינו מצוי כל כך, כך אין כלי שרת מצויים כל כך, שהרי אין צריכים אלא פעם אחת בכמה שנים (שיטה מקובצת כתובות קו ב, בשם תלמיד הרשב"א).

* בתוספתא שנינו שהסירות, והיעים, והמזמרות, והמזרקות וכו' באים מתרומת הלשכה; מזבח הזהב וכלי שרת וכו' באים משיירי הלשכה (תוספתא שקלים (ליברמן) ב ו). וביארו האחרונים, שלדעה זו יש חילוק בין כלי שרת שנועדו לתשמיש המזבח, כגון המזרקות בהם מקבלים את הדם וזורקים אותו על גבי המזבח (ראה ערך קבלה), שכיון שלצורך הקרבנות הם באים, דינם לבוא מתרומת הלשכה; ובין מזבח הזהב, השולחן, המנורה, והכיור, שמלבד שיש בהם צורך עבודה, חשובים אף כחלק מתבנית הבית עצמו, ומשום כך דינם כבנין, ובאים משיירי הלשכה (מקדש דוד לה א; ראה חסדי דוד לתוספתא שם, ומנחות ט ח; ראה תורת הקרבנות (מהדורא תניינא) כא ו).

להלכה כתבו הראשונים שכלי שרת באים ממותר נסכים, כדעת רבי עקיבא (רמב"ם שקלים ד ב, לגירסא שלפנינו, וכסף משנה ומשנה למלך ומעשה רקח שם, בדעתו; מאירי שקלים ד המשנה הראשונה). ויש סוברים שבאים מתרומת הלשכה (קרית ספר שקלים ד, לגירסתו ברמב"ם. וראה רמב"ם כלי המקדש ז יג, ויריעות שלמה שם; ראה מראה הפנים שקלים ד ב), וכדעת ר' ישמעאל (אמבוהא דספרי א עמ' 214 אות ח).

אם לא היה שם מותר נסכים, נראה מדברי הראשונים שאף לדעת ר' עקיבא באים כלי השרת מתרומת הלשכה (ראה רמב"ם שקלים ד ב, וכסף משנה שם בדעתו; ראה מאירי כתובות קו ב).

מעות בדק הבית

מעות של קדשי בדק הבית אין עושים מהן כלי שרת, וכמו שנאמר בעניין המעות של בדק הבית: אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף וגו' כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה' (מלכים ב יב יד-טו. כתובות קו ב), כלומר, שלא היו עושים שום כלי שרת מכסף קדשי בדק הבית, כי אם חיזוק בנין הבית לבד (שיטה מקובצת שם), וכלי שרת אינם צורך המזבח שהוא מכלל הבית, אלא צורך הקרבן (מאירי שם).

המעשים הטעונים כלי שרת

צורך עבודה וקידוש הכלי

מעשים הטעונים כלי שרת מצינו בעיקר בשני אופנים:

* במעשים החשובים עבודה (ראה ערכו. ראה שו"ת אבני נזר או"ח עה; ראה אוצר הספרא משנה ו ג; אבן האזל מעשה הקרבנות ד ז), כגון בהולכת הדם, שעבודת כהן היא וחשובה שירות, שעיקר דין כלי שרת משום עבודת שירות הוא, שנאמר: אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ (במדבר ד יב. אבן האזל שם).

* כשהדבר הנעבד טעון קידוש כלי, כגון במנחות הניתנות בכלי שרת, שאף על פי שאין המעשה עצמו חשוב עבודה, מכל מקום יש לעשותו בכלי שרת כדי לקדש את הדבר הנעבד קדושת הגוף (אבן האזל שם; ראה אבני נזר או"ח עה ב).

* ויש שהוסיפו, שכל מעשה שאי אפשר לעשותו אלא בכלי, כגון נסוך המים ונסוך היין, טעון כלי שרת (ראה חדושי הגרמ"ז יח; חזון איש מנחות כב סק"ו).

כשנזכר הכלי בתורה

פעולות שנאמר בתורה במפורש שעשייתן טעונה כלי, טעונות כלי שרת בדווקא. וכן אמרו לגבי טיגון מנחת חביתין: עַל מַחֲבַת (ויקרא ו יד) - מלמד שטעונה כלי שרת (ספרא צו פרשה ג ד; מנחות נא א, ורש"י ד"ה רבא), כדי שתתקדש בכלי (תוס' מנחות שם ד"ה אפי), שכיון שנאמר בה: עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה (ויקרא שם), על כרחו טעונה היא מחבת כלי שרת (תוס' שם סג א ד"ה וכשרות); אבל פעולות שלא נזכר כלי בעשייתן כלל, כגון אפיית שתי הלחם (ראה ויקרא כג יז), אין הכרח שיהו טעונות כלי שרת (ראה תוס' מנחות שם ושם).

פעולות שנזכר כלי בעשייתן, אלא שלא נאמר בהן במפורש שעשייתן טעונה כלי, כגון אפיית מנחת מחבת, מנחת מרחשת, ומנחת מאפה תנור (ראה ויקרא ב ד–ז. ראה ערך מנחות), יש מן הראשונים שכתבו שאין הכרח שתהא עשייתן טעונה כלי שרת (ראה תוס' מנחות סג א ד"ה וכשרות); ויש שנראה מדבריהם שכיון שנזכר כלי בעשייתן, טעונות הן כלי שרת (ראה פירוש הראב"ד לספרא ויקרא דבורא דנדבה י יב, וחידושי הגרי"ז מנחות נ ב, וקהילות יעקב שבועות ח, בדעתו, ובדעת הרמב"ם; ראה עזרת כהנים לספרא שם).

קידוש ידים ורגלים

קידוש ידים ורגלים טעון כלי שרת. וכן שנינו: מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת, קידש ידיו ורגליו מכלי חול ועבד - עבודתו פסולה (תוספתא מנחות (צוקרמאנל) א ט; זבחים כ ב; רמב"ם ביאת מקדש ה י. וראה ערכים: כיור; קדוש ידים ורגלים).

שחיטת קדשים

שחיטת קדשים נחלקו בה הראשונים, וארבע דעות בדבר:

* יש סוברים שטעונה כלי שרת (ראה רש"י סוטה ו ב ד"ה קדש, יד ב ד"ה סכין, זבחים צח א ד"ה אלא, מנחות קא א ד"ה דמכלי; ראה תוס' פסחים סו א ד"ה תוחב; ראה תוס' שאנץ ותוס' מאיוורא סוטה יד ב; תוס' הרא"ש עירובין לא א, חולין ג א; ראה ראב"ד לספרא ויקרא דבורא דנדבה י יב; ראה יראים השלם תנח; מאירי פסחים עט א, סוטה שם), ואם שחט קדשים בכלי חולין - שחיטתו פסולה (ראה תוס' חולין ג א ד"ה כגון, וראה רשב"א חולין שם, בשם תוס'; ראה טהרת הקודש זבחים שם, ובדורש לציון דרוש ה, ובדברות משה חולין כא הערה יב, בדעת ראשונים אלו). ואף על פי שהשחיטה כשרה בזר, ואינה חשובה עבודה (ראה ערכים: זר; עבודה; שחיטת קדשים), מכל מקום צריך שתיעשה בכלי שרת, כיון שהסכין מקדשת את הדם שיהא ראוי לזריקה (ראה סוטה יד ב, ומאירי שם; טהרת הקודש זבחים מ א; שו"ת חבצלת השרון או"ח מה ד"ה והא דזבחים).

* ויש מן הראשונים סוברים ששחיטת קדשים אינה טעונה כלי שרת (תוס' חולין ג א ד"ה כגון, בפירוש א; רבנו אפרים, הובא בתוס' חולין שם; רמב"ן ורשב"א וריטב"א חולין שם, בשם יש מפרשים; מאירי וחידושי הר"ן חולין שם), כיון שכשרה היא בזר, ואינה חשובה עבודה (מאירי וחידושי הר"ן שם), וכשרה אף בכלי של חולין (ראה שיטה מקובצת זבחים מז א אות כט; רמב"ן חולין שם). ומה שאמרו בסכין שמקדשת את הדם, לא הסכין מקדשת אלא מעשה השחיטה מקדש שהוא תחילת העבודה (חמדת דניאל מנחות יד ב; מקדש דוד ג א; חזון איש מנחות לב ס"ק יא; חידושי הגרי"ז סוטה יד ב, זבחים כה א; נזר הקודש מנחות יד ב; שו"ת שבט הלוי א רד).

* יש סוברים שאין שחיטת קדשים טעונה כלי שרת אלא לכתחילה (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ד ז; רמב"ן חולין שם), ואף על פי שהשחיטה אינה עבודה, מכל מקום טעונה היא כלי שרת לכתחילה (ראה רדב"ז מעשה הקרבנות שם).

* ויש סוברים, שאף על פי שהשחיטה טעונה כלי שרת, מכל מקום אין היא טעונה כלי שרת גמור, שלדעתם הסכין חשובה כלי שרת לקדש את הדם קצת, אולם כיון שהשחיטה כשרה בזרים ובפסולים, אין היא גומרת לקדש את הדם לגמרי, ולפיכך אין הסכין חשובה כלי שרת לפסול ביוצא (ריטב"א חולין ג א). וביארו האחרונים בדעתם, שאף על פי שכלי שרת מקדשים להיפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, ובלינה, מכל מקום אין הם מקדשים להיפסל ביוצא עד שתיעשה עבודה, והשחיטה אינה חשובה עבודה (ראה ערכים: עבודה; שחיטה (ב). דבר אברהם ג א לז; ראה עולת שלמה זבחים כו א; ראה חמדת דניאל זבחים מז א).

קבלה והולכה

קבלת הדם טעונה כלי שרת (ראה ספרא צו יא; מכילתא דרשב"י שמות כד ו; ראה זבחים מז א-ב, ומשנה שם נב ב, נג ב, נד ב; מנחות פב ב; סוטה יד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה א), שהרי עבודה היא (ראה ערך קבלה), והרי היא כשאר עבודות הטעונות כלי שרת (אבן האזל מעשה הקרבנות יג יב).

דם הקרבן, אף על פי שמתקדש בשעת השחיטה, מכל מקום יש לקדשו בכלי שרת אף בשעת קבלתו בכלי (ראה סוטה יד ב; ראה מנחות יג ב, ורש"י שם ד"ה קדושת).

הולכת הדם, כתבו האחרונים שטעונה כלי שרת (ראה לקוטי הלכות מנחות כו א; מקדש דוד ז ג; מקור ברוך א ג; נזר הקודש זבחים כה א; אבן האזל מעשה הקרבנות ד ז, ופסולי המוקדשין ב כד), כיון שעבודת כהן היא וחשובה שירות (ראה אבן האזל שם ושם).

זריקה

הזריקה, בקרבנות הטעונים זריקת הדם (ראה ערכים: זריקה: גדרה; הזאה: גדרה; מתן דמים), טעונה כלי שרת (משנה זבחים לב א; רמב"ם פסולי המוקדשין א כד), שאף על פי שאין הזריקה מקדשת את הדם, מכל מקום עבודה היא, וטעונה כלי שרת (שו"ת אבן ישראל ז עא).

אם זרק את הדם שלא על ידי כלי שרת, יש מן האחרונים סוברים שזריקה פסולה היא (ראה לקוטי הלכות מנחות כו א בזבח תודה ד"ה שלא; ראה חזון איש מנחות יח סק"ג); ויש שכתבו שאם היזו באצבע מדם קרבן הטעון זריקה, הרי זה כשר (ראה מרכבת המשנה פסולי המוקדשין ב ח, בדעת הרמב"ם; ראה חזון יחזקאל זבחים כו ב, ועל התוספתא יומא ג ג, זבחים ו ג, בדעת הרמב"ם ותוס').

עשיית המנחות

* מנחות אין צריך להביאן בכלי שרת, אבל לאחר מכן יש לתיתן בכלי שרת (ראה סוטה יד ב; תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) א טז; ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יג יב). ואף על פי שאין נתינתן בכלי חשובה עבודה, שהרי כשרה היא בזר (ראה ערכים: מנחות; עבודה), מכל מקום יש לעשות כן כדי לקדשן קדושת הגוף, שקודם לכן אין עליהן אלא קדושת דמים בלבד (ראה ערך מנחות. ראה שו"ת אבני נזר או"ח עה; ראה קרן אורה סוטה שם; ראה חמדת דניאל זבחים מז א, מנחות ט א; אבן האזל מעשה הקרבנות ד ז).

* בלילת המנחה טעונה כלי שרת (ראה רש"י מנחות ז א ד"ה ביסא; תוס' פסחים לו א ד"ה במקום, חולין לו א ד"ה צריד; תוס' הרא"ש חולין שם; שיטה מקובצת זבחים מז א אות כט, בשם הר"פ); ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהבלילה, וכן מתן השמן והסולת אינם טעונים כלי שרת (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יג ה,ו, וכסף משנה ולחם משנה ומשנה למלך שם), ורק היציקה טעונה כלי שרת (ראה רמב"ם שם).

לישת המנחות עריכתן ואפייתן, במנחות הטעונות שמן (ראה ערך מנחות), נעשות בכלי שרת (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יב כג; ראה רבינו גרשום מנחות צו א, ותוס' שם ד"ה שאלו); ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלישת המנחות ועריכתן אינן טעונות כלי שרת כלל (ראה רש"י מנחות נ ב ד"ה בפנים, שם צו א ד"ה חביתי, וטהרת הקודש ומנחת עני שם צו א, בדעתו; ראה רשב"א מנחות נ ב; רבי עובדיה מבטנורא מנחות יא ג).

הקומץ

הקומץ טעון כלי שרת, דהיינו שצריך לקומצו מתוך כלי שרת (תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ד טו; מנחות כו א; ראה רמב"ם פסולי המוקדשין יא ו; ראה תוס' חולין ג א ד"ה כגון, זבחים מז ב ד"ה קדשי קדשים).

קידוש הקומץ בכלי שרת, נחלקו בו תנאים:

לדעת חכמים צריך לקדש הקומץ בכלי שרת, ואם לא נתנו בכלי שרת - פסול; ר' אלעזר ור' שמעון מכשירים במתן כלי, אפילו שאינו כלי שרת (מנחות כו א, ורש"י ד"ה מכשירין, והמיוחס לרשב"א מנחות שם; תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ד טו).

הלכה כחכמים, ולפיכך אם היה הקומץ שלא בכלי שרת הרי הוא פסול (פירוש המשניות לרמב"ם מנחות ג ד; רמב"ם פסולי המוקדשין יא ו).

וכן נחלקו תנאים בהולכת הקומץ (ראה רש"י מנחות כו א ד"ה ממתן, זבחים יא א ד"ה ור"ש), ובהקטרתו: תנא קמא סובר שמעלה את הקומץ ומקטירו בכלי שרת; ור' אלעזר ור' שמעון סוברים שמעלה ומקטיר את הקומץ שלא בכלי שרת ודיו (מנחות כו א). ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלא נחלקו תנאים אלו אלא בהעלאת הקומץ על גבי המזבח, אבל הקטרתו על גבי האישים כשרה לדברי הכל אף שלא בכלי שרת (ראה רמב"ם פסולי המוקדשין ב כד, יא ו. וראה ר"י קורקוס שם יא ו, וקרן אורה מנחות שם, בדעתו).

ניסוך המים והיין והקטורת

* ניסוך המים וניסוך היין (ראה ערך נסכים) טעונים כלי שרת, ואם ניסכם בכלי חול או בידו הרי הם פסולים (תוספתא זבחים (צוקרמאנדל) א יב; רמב"ם פסולי המוקדשין ב כה).

* הקטרת הקטורת של כל יום אינה טעונה כלי שרת, שמתוך חפני המקטיר היתה נעשית (ראה ערך הקטרה (ב). ראה מקדש דוד ז ג, וחזון איש מנחות כב סק"ו).

* וכן עבודת החפינה בקטורת של יום הכיפורים (ראה ערך הקטרה (ב): החפינה) אינה טעונה כלי שרת, והבזך שממנו היו חופנים אותה היה כלי חול (ראה ירושלמי יומא ה א; מקדש דוד ג ה, ז א,ג). וכן אין הקטורת טעונה הנחה בכלי שרת לאחר החפינה (ראה תוס' יומא מח ב ד"ה מדפסיל, בשם ריב"א; ראה תוס' הרא"ש ותוס' ישנים, וריטב"א שם א, בשם רבנו אלחנן).

הערות שוליים