סמיכה (קרבן)

הנחת שתי ידיו של בעל הקרבן, בין קרניו של הקרבן, כשהוא נשען בכל כוחו על ראש הקרבן.

כל קרבנות בהמה, הן קרבנות חובה והן קרבנות נדבה, טעונות "סמיכה", פרט ל"בכור", "מעשר" ו"פסח".

בשעת הסמיכה אומר וידוי על החטא שבגללו הביא את הקרבן.

מחלוקת הסמיכה[עריכה]

במסכת חגיגה (פרק ב' משניות ב'-ג') מופיעה המחלוקת הראשונה שהיתה, עוד מימי הזוגות, והיא לגבי האם מותר לסמוך ביום טוב:

• יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.

• יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך. ניתאי הארבלי אומר לסמוך.

• יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך. שמעון בן שטח אומר לסמוך.

• שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך.

• הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך. הלל אומר לסמוך.

• הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין:

• בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.

בביאור המחלוקת מבואר כי הסיבה לאסור את הסמיכה היא משום שבסמיכה הוא נשען על הבהמה בכל כוחו, ונמצא משתמש בבהמה.