פאס

מן הויקיפדיה העברית; פֶאסְ היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה.

פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פאס אל באלי (פאס העתיקה), שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. כעבור חמש מאות שנים הוסיפו הסולטאנים המריניים מאפייני אדריכלות ספרדיים מורים רבים לעיר העתיקה, ובנו את פאס אל ג'דיד (פאס החדשה) מחוץ לחומות. במהלך המאה ה-20 בנו הצרפתים את פאס המודרנית (ויל נובל) כ-2 ק"מ מערבה משם.

לאורך השנים הייתה בפאס קהילה יהודית, ונודעה לה חשיבות כיוון שישבו בה הוגים ופוסקים גדולים כגון רבי יוסף אבן מיגאש, רבי יצחק אלפאסי (הרי"ף) וגדול ההוגים ומגבשי ההלכה, הרמב"ם. לפחות שלוש פעמים באלף השנים האחרונות ערכו המוסלמים פרעות משמעותיות ביהודי העיר. בשני המקרים הראשונים נטבחו אלפי יהודים ואילו בטבח האחרון, שהתרחש במאה העשרים נרצחו "רק" עשרות. היהודים הנותרים ברחו או גורשו.

היסטוריה[עריכה]

תולדות העיר מתחילות זמן קצר אחרי שהערבים פלשו בסערה לצפון אפריקה אחרי מותו של הנביא מוחמד. עד היום נחשבת העיר פאס לאחת הערים הקדושות לאסלאם. פאס היא העתיקה מבין ארבע הערים המלכותיות של מרוקו, והיא נחשבת כמעוז דתי מצד אחד וכמרכז לימודי מתקדם מאידך. פאס הייתה בירת מרוקו בתקופות שונות וארוכות ותושבי העיר רואים בה עדיין את בירתה התרבותית של מרוקו.

לשם "פאס" יש שני הסברים: לפי האגדה, כשהחלו הבנאים לחפור את היסודות הראשונים, נמצא מכוש (פאס בערבית) ומכאן שמה. אגדה אחרת מספרת כי בזמן מדידת העיר הגיעה קבוצת מבקרים פרסים שכונו שבט פארס ומפולת סלעים קברה את כולם תחתיה, והעיר נקראה פאס לזכרם.

בתחילת המאה ה-9 הגיעו לעיר 2000 משפחות מתוניס שהיגרו כדי למצוא מקום שליו לחיות בו. הם התקבלו בברכה ושוכנו על הגדה השמאלית של הנהר. רובע זה נקרא עד היום פאס אל קירוואן (המלומדים). נבנו שני מסגדים גדולים - א-שייח וא-שרפה, שהפכו למרכזים תאולוגיים העוסקים במדע פילוסופיה ורפואה. האפיפיור סילבסטר השני למד בפאס מתמטיקה והביא את המתמטיקה הערבית ואת השיטה העשרונית לאירופה. נבנו עשרות בתי מרחץ, פונדקים, טחנות קמח, חנויות ומרחצאות. העיר שגשגה.

היהודים בפאס[עריכה]

במקום בו בחר מולאי אידריס ה-2 לבנות את פאס, הוא מצא יהודים, נוצרים ופגאנים.

במאה ה-8 העיר מנתה 15,000 יהודים (יש גורסים 45,000).

בשנת 979, אחרי שהעיר נכבשה בידי גולוגין-יוסף הברברי משבט המע'רווה, הוגלו יהודי פאס לאשיר שבאלג'יריה.‏^[1]

במאה ה-11 ר' יצחק אלפאסי התיישב בפאס, ייסד בה ישיבה, ולימד בה תורה שנים רבות. במחצית המאה בעקבות כיבוש פאס על ידי שבטים ברברים קנאים לאסלאם התרחש טבח ביהודי העיר שבמהלכו נרצחו כ-6,000 יהודים.

במאות ה-13 עד ה-15, תקופת המרינים, הוטב מצב היהודים. הם נהנו מחופש פעולה וזו הייתה תקופת פריחה כלכלית ורוחנית. עם שקיעת השושלת ותחיית הקנאות הדתית, ב-1438, בגלל התעוררות דתית מוסלמית בעיר, אולצו היהודים לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, הראשונה מסוגה במרוקו, שנקראה "מלאח" (לאחר מכן הוקמו רבעים כאלה במרקש, מקנס ורבאט). ב-1465 נערך טבח נוסף ביהודים, והקהילה התאוששה רק אחרי 1492, כשהחלו לבוא אליה מגורשי ספרד‏^[2].

באמצע המאה ה-17 הועברו לפאס 1,300 משפחות יהודיות עשירות מהעיר דילה והם הביאו לשנוי באופייה הספרדי של הקהילה.

במאה ה-18 הרס המלך מולאי יזיד את בתי הכנסת והגלה את היהודים. כעבור שנתיים חזרו היהודים למלאח ההרוסה.

בית קברות- בית החיים שוכן בפאה הדרומית של המלאח, מזרחית לארמון והוא מקיף שליש משטחו. הקברים בנויים בצורת חצי חבית ואוהלים. בסופו של בית הקברות, יש שער המוביל אל הרובע היהודי. קברה של הצדיקה סוליקה (נערה בת 15 שהועלתה על מוקד על שום שסרבה להמיר דתה ולהינשא לבן מלך) .

כשבועיים לאחר הקמת הפרוטקטורט הצרפתי (1912) פרצה מרידה בפאס נגד השלטון. המרד כשל אך הקהילה היהודית שמנתה 12,000 נפש הותקפה במסגרת מה שכונה בהמשך התריתל ורכושה הועלה באש. כ- 60 יהודים נהרגו. השלטונות הצרפתיים שנגדם הופנתה אש המרד, החרימו את נשקם של היהודים, משום שטענו כי זו אחריותם של השלטונות להגן על הסדר והביטחון.

רבני פאס[עריכה]

פאס מנתה שושלות של רבנים, אשר היו דיינים במשך מאות שנים מאז גירוש ספרד ועד המאה העשרים, בין המשפחות החשובות של הרבנים אפשר למנות את משפחת הצרפתי, אבן דנאן, סירירו, אבן צור, מונסונייגו. מבין רבני משפחת הצרפתי אפשר למנות את רבי וידאל הראשון, רבי וידאל השני (הצוף דבש), השלישי, והרביעי, רבי אליהו הצרפתי, רבי יצחק הצרפתי הראשון השני והשלישי, רבי יוסף הצרפתי, רבי שמואל הצרפתי, רבי אבנר ישראל הצרפתי, כל האלו כיהנו בעיר כדיינים ואבות בתי דינים ומראשי העיר. מבין משפחת אבן דנאן, אפשר למנות את רבי סעדיה אבן דנאן, רבי יצחק אבן דנאן, רבי אברהם אבן דנאן רבי שלמה אבן דנאן, רבי שאול אבן דנאן, רבי ציון אבן דנאן, גם משפחה זו התברכה בדיינים חשובים לאורך שנות חיי היהודים בעיר. מבין משפחת סירירו אפשר למנות את רבי מתתיה סירירו, רבי שאול סירירו, רבי מנחם סירירו ועוד. מבין משפחת אבן צור, אפשר למנות את רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ, רבי רפאל עובד אבן צור, ועוד. מבין משפחת מוסונייגו אפשר למנות את רבי ידידיה מונסונייגו הראשון ורבי רפאל אהרן מונסונייגו, ורבי ידידיה השני שכיהן עד לפני שנים לא רבות כרבה הראשי של מרוקו. כמו כן אחד אחד מרבותיה החשובים לאורך כל שנות יהדות פאס, הוא רבי יהודה בן עטאר‏^[3].

היהודים בעת החדשה[עריכה]

בימי שלטונן של צרפת וספרד הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא והם היו פעילים בכל תחומי החיים. בשנת 1939 ישבו במרוקו כ-225,000 יהודים. בימי מלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי מרוקו מחוקיה המפלים של ממשלת וישי, אך הסולטאן מוחמד החמישי לא התיר לגרשם ולהסגירם לידי הנאצים.

ב- 1925 החלו היהודים להתגורר בחלק החדש של פאס. במיפקד 1931 נימנו בפאס 10,496 יהודים. רק היהודים העניים נשארו במלאח.

ב- 1935 פעלו בתי ספר של רשת מוסדות "תלמוד תורה אם הבנים", שביקשו להתחרות בבית הספר של חברת כל ישראל חברים ("אליאנס"), שנוסד בשנת 1883 והייתה כלפיו הסתייגות. במלאח היו בית ספר לבנים ובית ספר לבנות ובעיר החדשה היה בית ספר מעורב.

ב-1947 היו בקהילה 22,484 יהודים, מספר זה כולל את אלה שישבו בסביבות העיר.

בשנת 1948 היו במרוקו הצרפתית כ-238,000 יהודים, במרוקו הספרדית - כ-15,000, ובאזור החופשי טנג'יר - כ-12,000.

בשנים 1953-1948 עלו לישראל כ-30,000 מיהודי מרוקו, וב-1954/5 - כ-37,000. היהודים חששו שכאשר תהיה מרוקו למדינה עצמאית יתדרדר מצבם, אך לאחר שקיבלה את עצמאותה השתפר מצבם, ואילו העלייה לישראל הוגבלה.

ב- 1951, לאחר עלייה לישראל, נותרו 12,648. רוב היהודים עלו לישראל ומיעוטם היגרו לקנדה ולצרפת.

ב-1959 נאסר על יהודי מרוקו לעסוק בפעילות ציונית והיהודים סבלו מהתפרצויות של אנטישמיות. בתקופה זו עלו לישראל ב-1960-1956 כ-47,000 יהודים.

ב-1961, כשעלה חסן השני על כס המלוכה, חל שיפור ניכר במצבם של יהודי מרוקו והותרה עלייתם לישראל. ואולם התנגדות התושבים המוסלמים ליהודים גברה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים.

אוכלוסיית יהודי מרוקו היא הגדולה שבאוכלוסיות היהודיות בארצות ערב; ב-1985 נאמד מספרה ב-20,000. רובם המכריע של היהודים שעזבו את מרוקו יושבים בישראל; רבים אחרים היגרו לצרפת ולקנדה. במרוקו פועלים כמה ארגונים יהודיים בינלאומיים - ארגון הג'וינט, כי"ח וחסידי חב"ד.

לקריאה נוספת[עריכה]

• משה בר-אשר, משה עמאר, שמעון שרביט (עורכים), פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2013.
• 'פאס וחכמיה' חלקים א - ב, בהוצאת רבי דוד עובדיה

קישורים חיצוניים[עריכה]

מיזם פסח- שיפור ויצירת ערכים הקשורים לחג הפסח.

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

תזאורוס לוגי - יצירת רשימה של מושגי רפואה וחינוך המקשרת בין לשון חז"ל לשפתנו.

התנגשות ערכים - שילוב ערכים מאנציקלופדיה תורנית מרוכזת לתוך ערכים קיימים.

תיקון ערכים - עבודה על ערכים מתוך ספרים חיצוניים כך שיתאימו לתבנית האתר.

קישור מקורות - יצירת קישורים למקורות. כל איזכור מקור יכול להפנות לתצוגה של אותו מקור. בשיתוף עם פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר אילן.

• תבנית:וואלה!
• עינת לוי, זיכרונות דיגיטליים ממרוקו: מקהילה מקומית לקהילה וירטואלית, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 16 בינואר 2019
• אוסף יהדות פאס, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.