פרשני:בבלי:נדרים עז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עז א

חברותא[עריכה]

תנן התם במסכת שבת (קנז א):
מפירין הבעל והאב נדרים בשבת, כאשר הם שומעים אותם בשבת.
והכל נשאלין על נדריהם, שבאים אצלחכם, והוא מתיר להם את נדרם, אפילו ביום השבת - רק לנדרים שהן לצורך השבת.
איבעיא להו:
מבואר במשנה שנשאלים בשבת על נדרים רק כאשר השאלה היא לצורך השבת.
אך לא מבואר במפורש במשנה, האם דברי המשנה הם גם לגבי הפרת נדרים. ולכן יש להסתפק:
האם הדין שמפירין האב והבעל נדרים בשבת, נוהג רק בנדרים שהם לצורך השבת.
או דלמא יכולים הם להפר נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת, כיון שיחלוף יום השמיעה במוצאי שבת, ויתקיימו אז הנדרים, מבלי שתהיה היכולת להפר אותם בשבת?
ומביאה הגמרא ראייה מברייתא מפורשת:
תא שמע מהא דתני רב זוטי דבי רב פפי:
אין מפירין האב והבעל נדרים בשבת, אלא לצורך השבת.
אמר רב אשי: הא לא תנן הכי במשנתנו!
שהרי שנינו בה:
נדרה עם חשיכה (סמוך לחשכה של מוצאי שבת), מפר לה עד שלא תחשך. ואי אמרת שאף בהפרת נדרים, רק לצורך השבת, אין, אפשר להפר, אבל שלא לצורך השבת, לא מפרים בשבת -
אם כן, מאי איריא, מדוע אמרה המשנה "מפר לה עד שלא תחשך", לפי שאם חשכה, שיצאה השבת, אינו יכול להפר?
והריאם נדרהסמוך לחשיכה - אפילו בתוך היום, לפני שחשכה, גם אינו יכול להפר.
דהרי הפרת נדר שנדרה בסוף השבת, ודאי הפרתו - שלא לצורך השבת היא!?
ומסקנת הגמרא: תנאי היא (דין זה תלוי במחלוקת תנאים):
וכמו ששנינו במסכת שבת (קנז א):
הפרת נדרים כל היום, עד הערב.
רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו: עשרים וארבע שעות, שהם פרק הזמן הנקרא "מעת לעת".
ומבארת הגמרא כי הנידון אם מפירים בשבת שלא לצורך השבת, תלוי במחלוקת התנאים הזאת:
למאן דאמר הפרת נדרים כל היום עד הערב, אין, כן מפירים, אבל טפי, יותר מזה, לא, ומשהגיע הערב אי אפשר להפר עוד - אפילו נדרים שלא לצורך השבת גם מפר.
משום שהקלו חכמים בדין זה, כיון שאם לא יפר אותם בשבת, שוב לא יוכל להפר אותם במוצאי שבת.
ולמאן דאמר שאפשר להפר כל מעת לעת, רק נדרים שהם לצורך השבת, אין, כן יכול להפר בשבת. אבל נדרים שלא לצורך השבת, לא. כיון שיכול להמתין עד צאת השבת, ולהפר אז, שהרי לא עבר עדיין פרק הזמן "מעת לעת".
ועתה מבארת הגמרא את דברי המשנה ההיא במסכת שבת:
תנן: ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת.
איבעיא להו:
האם התירו חכמים להשאל בשבת על נדרים שהם לצורך השבת, דוקא כשלא היה להם פנאי להישאל בערב שבת על הנדרים הללו.
או דלמא אפילו כשהיה להם פנאי בערב שבת, התירו חכמים להישאל עליהם בשבת.
ופשטינן ממעשה שהיה -
תא שמע מהא דאיזדקיקו ליה (נזקקו לדון בהתרת נדרו) רבנן, לבריה דרב זוטרא, בריה דרב זעירא.
ומעשה זה היה בשבת, ואפילו בנדרים שהיה להם פנאי לישאל עליהם מבעוד יום (קודם השבת).
סבר רב יוסף למימר, כי מה שאמרו חכמים נשאלין על נדרים שהן לצורך השבת בשבת -
ביחיד מומחה, אין - רק להתיר את הנדר על ידי יחיד מומחה, התירו חכמים.
אבל להתיר נדר בשלשה הדיוטות - לא התירו חכמים בשבת, משום דמתחזי כדינא (דומה דבר זה לעשיית דין בשבת, ואסור לדון בשבת).
אמר ליה אביי: כיון דסבירא לן שהתרת נדרים, אף כאשר היא על ידי שלושה הדיוטות, אינה דין, שהרי אין בה צורך בכל דיני הדיינים, אלא אפשר להתיר אפילו כאשר הדיין הוא מעומד (ובדין רגיל צריך הדיין לשבת), ומתירים אפילו בדיינים קרובים (שבדין רגיל הם פסולים לדון), ואפילו בלילה (בעוד שבדין רגיל דנים רק ביום) -
אם כן, לא מיתחזי כדינא, אין התרת הנדרים נראית כדין, ולכן מותר להתיר נדרים בשבת.
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: הלכה - מפירין נדרים בלילה!
ומקשינן: מה חידוש יש בדברי רב?
והא מתניתין, משנתנו המפורשת היא, האומרת: נדרה בלילי שבת - יפר בלילי שבת!?
ומתרצינן: אלא אימא, אמור, כך אמר רב: הלכה נשאלין להתיר נדרים על ידי חכם בלילה.
הגמרא להלן היא לפי גירסת הר"ן  49 : אמר ליה רבי אבא לרב הונא: האם אכן אמר רב הכי, שכך היא ההלכה?

 49.  הר"ן מביא גירסה שונה וכן גורס המפרש בתשובת רב הונא: א"ל אישתיק, א"ל אישתיק קאמרת או שתי קאמרת. וכונת הגמרא לפי גירסא זו היא, שרב הונא ענה לרבי אבא שרב לא אמר דבר זה בפירוש אלא תלמיד אמר דין זה בפניו ורב שתק על דבריו. ושאל רבי אבא את רב הונא מה כונתך במה שאמרת שרב שתק? האם רב שתק, ושתיקה כהודאה, או כוונתך היא שרב שתה, ולא היה יכול לענות לו. ואתה לא שמעת את תשובת רב לאחר מכן. וכתב הר"ן שלפי גירסה זו יש שייכות בין מימרא דרב איקא בר אבין לנידון בין רבי אבא לרב הונא, וצריך לגרוס לפני דברי רב איקא בר אבין: תא שמע, כיון שמדברי רב איקא בר אבין נפשט ספיקו של רבי אבא, דחזינן מדבריו שרב נהג כך להלכה והתיר נדרים בלילה.
אמר ליה רב הונא לרבי אבא, מה כוונתך בשאלה זו?
האם מקובל עליך שכך אמר רב, ואשקיין קאמרת, נתכוונת להשקותני כוס יין, כאות הוקרה, אם אומר לך שאכן כך אמר רב.
או שאין דין זה מקובל עליך, ואתה תמה אם אמנם רב אמר דין זה, ואשתיקן קאמרת, וכוונתך בשאלתך היא להשתיקני.
(לפי גירסת הר"ן, מימרא דרב איקא בר אבין היא מימרא בפני עצמה, ואין לה שייכות עם הנידון הקודם).
אמר רב איקא בר אבין: איזדקיק ליה רב לרבה (התיר רב את נדרו של רבה) -

דרשני המקוצר[עריכה]