פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ה ז
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ה ז דבורו של תלמיד חכם לא יהיה בצעקות וצווחות כמו החיות, וכן לא ידבר בקול גבוה גם אם זה לא צעקה, אלא ידבר בנחת-בטון רגוע ובקול שקט- עם כל אדם. מצד שני, צריך להיזהר שכשהוא מדבר בנחת לא ידבר בקצב איטי מידי או בקול שקט מידי כי כך מדברים הגאוותנים. יהיה מקדים לתת שלום לכל אדם כדי שיהיה לאנשים נחת רוח ממנו. ודן כל אדם לכף זכות, ומספר רק דברים טובים על חברו ולא דברים רעים. אוהב שלום ופועל באופן אקטיבי להבאתו. ידבר רק אם הוא חושב שהדברים שהוא רוצה לומר יתקבלו על השומע, ואם לא ישתוק. למשל: אם חברו כועס עכשיו על דבר מסוים לא ינסה להרגיע אותו כיוון שדבריו לא ישמעו. וכן אם חברו נדר נדר לא ינסה באותה שעה למצוא לו דרך להתיר את הנדר, אלא יחכה שירגע מהדבר שהכעיס אותו או שיעבור זמן מהנדר ואז ירצה אותו כי אז דבריו ישמעו. וכן לא ינחם את חברו כאשר הוא עוד לא הספיק לקבור את מתו כיוון שחברו טרוד בעסקי הקבורה ואין ליבו פנוי לקבלת תחומים., וכדו'. ואם חברו חטא יעשה עצמו כאילו הוא לא יודע מהעניין שכך יקל על חברו לחזור בתשובה. ואל יאמר דברים שהם שקר מיסודם, וגם דברים שביסודם יש אמת והוא רק מוסיף או מוריד פרטים-לא יאמר, אלא לצורך השכנת שלום. הכלל: מדבר רק בדברי חוכמה וגמילות חסדים. ולא ידבר עם אשה בשוק אפילו אם היא קרובתו כיוון שלא כולם יודעים שהיא קרובתו ויבואו לחשוד בו.