פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ו ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ו ח כאשר אדם מוכיח את חברו על חטא שחטא, בתחילה לא יוכיח אותו במילים קשות ויעליב אותו, ורק בסוף אחר שהוכיחו ולא חזר בו ידבר איתו במילים קשות ויעליב אותו בינו לבינו, אבל ברבים לא יוכיח אותו במילים קשות לעולם (עיין הערה בסוף ההלכה), כמו שאמרו חכמים על מצוות התוכחה: אסור לאדם להוכיח את חברו עד שהוא יעלב ופניו ישתנו (יסמיק מבושה) שנאמר " ולא תשא עלו חטא"- כלומר, אל תעבור על חטא בשביל להוכיח אותו (עליו), מכאן למדנו שאסור להוכיח אדם על ידי העלבתו וקל וחומר ברבים, כיוון שלהעליב אדם זה חטא גדול, למרות שלא לוקים עליו. ואמרו חכמים שהמעליב את חברו אין לו חלק לעולם הבא. ולכן צריך אדם להיזהר מאוד שלא יבייש את חברו ברבים אפילו אם הוא קטן וקל וחומר אם הוא אדם גדול ועלבונו יהיה גדול יותר. ולא יקרא לחברו בשם שמביש אותו, ולא יספר לפניו דברים שיביישו אותו. כל האיסור להלבין את פני חברו בשביל להוכיחו זה רק בהוכחה על חטא של בן אדם לחברו אבל בהוכחה על חטא של בין אדם למקום, אם לא חזר בו אחרי שהוכיחו אותו בעדינות מכלימים אותו ואפילו בפומבי (בניגוד לעברות שבין אדם לחברו שלא מכלים אותו בפומבי לעולם), ומפרסמים את החטא שעשה, ומבזים ומקללים אותו עד שיחזור למוטב. כמו שהנביאים הכלימו בשביל חזרה בתשובה. (מה שאמרנו שבחטא שבין אדם לחברו בתחילה לא יכילם אותו אבל בסוף כן, וכל ההבדל בין הוכחה של בין אדם למקום לבין הוכחה של בין אדם למקום זה רק להכלמה בפומבי מובא במשנה למלך בשם אחרים מתוך דיוק מהמילה "בתחילה" המשנה למלך עצמו לא מקבל את החילוק הזה ונשאר בצריך עיון למה הרמב"ם כצב בתחילה)