פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד יב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב - שחרור עבד ע"י נישואין
בגמרא במסכת גיטין גיטין לח ב נפסק שהמפקיר עבדו יצא לחרות, כך גם אם הניח לעבד תפילין, ומשמע שיוצא לחרות גם אם הרב העלה את העבד לתורה. בהמשך שם נאמר שאם רבו השיאו ישראלית הוא משתחרר, וק"ו אם הרב לקח את שפחתו לו לאשה.
בכל המקרים שהעבד יוצא לחירות, כופים את רבו לכתוב לו גט שחרור (רי"ף, רמב"ם, רא"ש ועוד).
⦿ האם העבד צריך גט שחרור לפני הנישואין?
◄ רא"ש וטור: עבד יכול להתחתן לפני שהוא מקבל גט שחרור. כופים את רבו לתת גט רק כדי שתהיה לעבד ראיה שהוא השתחרר, אך הוא יכול כבר להתחתן כי יש לנו אנן סהדי ששחרר אותו.
☜ כך פסקו הרמ"א (יו"ד רסז, נח) וב"ח.
◄ רמ"ה: אין לעבד להתחתן לפני שרבו נתן לו גט שחרור, ואם עבר והתחתן חוששים לקידושין.
☜ כך פסק השו"ע אצלנו.
⦿ כשהעבד התחתן מעצמו
◄ טור: גם כשהעבד נושא ישראלית מעצמו, אם רבו לא מוחה בו הוא השתחרר.
◄ רי"ף, רא"ש, וטור ביורה דעה (סימן רסז): כשהעבד נושא אשה מעצמו הוא לא משתחרר, אלא רק אם אדוניו משיא לו.
⤶ ב"י: ניתן לדחוק וליישב את הסתירה בדברי הטור שאם נשא אשה מעצמו לא השתחרר, אך חוששים לאיסור אשת איש והקידושין ספק תופסים. אך עדיין כתב שדברי הטור סתומים ביותר. הב"ח יישב את הסתירה וכתב שרבו יכול למחות בו גם לאחר מכן ולחזור להשתעבד בו, אך אם גם אחר כך הרב לא ערער, העבד משתחרר.
☜ שו"ע: יש מי שאומר שאפילו אם התחתן בעצמו בפני רבו, חוששים לקידושין.
סעיף יב[עריכה]
לאחר ששחררו רבו, הרי הוא כישראל לכל דבר (משנה קידושין סח,א). הפקירו רבו או שהניח לו רבו תפילין או שהיה רבו שליח צבור וקראו לעלות לקרות בתורה או שהשיאו רבו ישראלית, אינו מותר בבת ישראל עד שיכתוב לו גט שחרור, ואעפ"כ חוששין לקדושיוא (גיטין מ,א ע"פ רמ"ה). ויש מי שאומר דאפילו לא השיאו רבו, אלא שהוא נשאה לפני רבו, חוששים לקידושיוב (טור). (וכל שכן אם הוא נשא שפחתו, דחוששין לקדושיו) (טור).
א. המפקיר עבדו/קראו לתורה/השיאו ישראלית:
גיטין לט,ב: עבד שנשא את בת חורין בפני רבו – יצא לחירות [גי' רי"ף,רמב"ם,רא"ש - ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו שטר שחרור].
רא"ש,ב"ח: מכך שלא נאמר שאסור באשתו עד שישחררנו מוכח שודאי אומדן הדעת הוא ששחררו ומותר בבת חורין, ומצריכים אותו בגט שחרור רק שמא יאמר האדון שלא שיחררו.
רמ"ה,שו"ע,ח"מ: אסור לכתחילה ובדיעבד ספק מקודשת. לענין איסור לא הולכים אחר אומדן הדעת.
ב. נשאה לפני רבו: גמרא: הכא במאי עסקינן בשרבו השיאו אשה.
רי"ף,רא"ש,טור ורמ"א יו"ד: דוקא כשרבו השיאו יצא לחירות ולא כשנשא מעצמו בפני רבו.
טור כאן: אף אם נשא מעצמו הריהו משוחרר ותופסים הקידושין. הב"י תמה ויישב שאולי כוונתו שכאן לענין איסור אשת איש חוששים שלולא שחררו לא היה מניחו לעשות איסור, ולכן קידושיו תופסים מספק, ומ"מ אסור לשהות עימה עד שישחררנו. וסיים שמ"מ דבריו סתומים.
שו"ע: אם השיאו רבו חוששים לקידושיו ויש מי שאומר שאפילו נשאה לפני רבו. הב"ש תמה שכאן הרמ"א לא השיג ואילו ביו"ד פסק כרא"ש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.