פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עד א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר עד א

סעיף א[עריכה]

הדירה שלא תתקשט, ותלאו בתשמיש, שאמר: קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשטי, תתקשט מיד ותאסר בתשמיש, ויקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה (רי"ף ורא"ש כת"ק כתובות ע,א וגמ'). וי"א שאם הדירה שלא תתקשט, בעניות, שנה אחת יקיים, יותר מכן יתיר נדרו או יוציאא ויתן כתובהב; ובעשירות, ל' יום יקיים, יותר מכן יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה (רמב"ם כר' יוסי אליבא דשמואל).

כתובות ע,א: משנה: המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה; ר' יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה, ובעשירות שלשים יום. גמרא: [עא,ב] הכא במאי עסקינן כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה... ותתקשט ותאסר, אי לב"ש שתי שבתות, אי לבית הלל שבת אחת? הני מילי היכא דאדרה איהו, דסברה: מירתח רתח עילואי והשתא מותיב דעתיה, אבל הכא דנדרה איהי ושתיק לה, סברה: מדאישתק, מיסנא הוא דסני לי.

רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה: וכמה קצבה? אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ב חדש, רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשר שנים, רב חסדא אמר אבימי: רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

רי"ף,רא"ש: פסקו כת"ק, שאשה אינה יכולה בלי קישוטים אפילו יום אחד.

רמב"ם: כר' יוסי אליבא דשמואל, שבעניות י"ב חודש, ובעשירות שלושים יום. כר' יוסי משום שהאמוראים דנו בדעתו, ומשמע שכך הלכה, וכשמואל משום שהוא הדעה האמצעית.

ר"ח: כר' יוסי אליבא דר' יוחנן, שבעניות עשר שנים, ובעשירות שלושים יום. משום ששמואל ור"י הלכה כר"י.

רמ"ה: כר' יוסי אליבא דרב חסדא, שבעניות רגל, ובעשירות שלושים יום. משום שרב חסדא הוא בתרא.

שו"ע: סתם כרי"ף וכרא"ש וי"א כרמב"ם.

א. יוציא ויתן כתובה: ח"מ – בסימן קנד מבואר שאין כופים בשוטים על כך.

ב. המדיר בתנאי שתעשה דבר אחר: כגון קונם הנאת תשמישך אם תתקשטי (סעיפנו) או קונם תשמישך אם תלכי לבית אביך (סע' ד).

ח"מ: הבין שבפשטות לרמב"ם כאן ובסע' ד ממתינה את הזמן של התנאי (קישוט = י"ב חודש), אך לתוס' ממתינה את שני הזמנים (י"ב חודש+שבוע), וכתב שאפשר לפרש כך גם את דברי הרמב"ם, ושכן משמע מהשו"ע בסע' ד, שכתב שצריך להמתין את זמן הנדר[1]. (בסעיפנו השו"ע הביא את לשון הרמב"ם.) הב"ש הבין שהח"מ הכריע שצריך להמתין את שני הזמנים. הפרישה ביאר בדעת השו"ע שסובר כתוס' שממתינה את שני הזמנים, אולם בסע' ד ממתינה רק את זמן הנדר, משום ששם שמתנה שלא תלך לבית אביה אין לו יכולת להדירה מהתנאי בלבד אלא יכול רק להדירה מתשמיש ולהתנות בכך את הליכתה לבית אביה, ולכן הוי כהדירה מתשמיש בלבד.

ב"ש: ממתינה רק את הזמן של עיקר הנדר (תשמיש = שבוע) ואז צריך לגרשה, וכך מפרש גם את דברי השו"ע, וכתב שאף מהתוס' אין ראיה שחולק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ובגלל הסתירה יש להסביר שהכוונה שם שיש להמתין את זמן הנדר בנוסף לזמן התנאי.