פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קנד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אלו שכופין אותם להוציא וליתן כתובהא: מי שנולד לו ריח הפה או ריח החוטם, או שחזר להיות מקבץ צואת כלבים או בורסקי, או להיות מחתך נחשת מעיקרו. ואם רצתה תשב עם בעלה (משנה כתובות עז,א). (ואם ידעה בהן קודם שנשאת, אין כופין להוציא, דסברה וקבלהב) (טור בשם הרמ"ה). נעשה האיש מוכה שחין, כופין אותו להוציא וליתן כתובה; ואע"פ שהיא רוצה לישב עמו, (או שהתנה עמו קודם שנשאה), אין שומעין לה, אלא מפרישין אותם בעל כרחם, מפני שהיא ממיקתו. ואם אמרה: אשב עמו בעדים, כדי שלא יבא עלי, שומעין לה (עז,ב). הגה: י"א דמתנכר כופין אותו ע"י עובדי כוכבים להוציא (ב"י סימן קל"ד בשם א"ח ובמרדכי פרק המגרש), ובלבד שיבטל בשעת הגט (שם במרדכי). ויש חולקין ואומרין דאין כופין למתנכר או שאר עובר על דת (תשובת מהר"ם), אלא א"כ פושע לה, כגון שמאכילה דבר איסור (מהרי"ו סימן כ"ב), או שעבר על חרם ששעבד עצמו נגדה שלא להקניטה ושלא להכותה, או שנודר ואינו מקיים שבניו מתים בעון נדריםג (הגהות מיימוני סוף אישות). מי שהוא רועה זונותד ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר, שראו אותו עם מנאפים או שהודה, יש אומרים שכופין אותו להוציא, אבל משום שמביאין לו ילדים נכריים אין לחוש, דילמא משקרים עליו (חידושי אגודה דיבמות).
א. תוספת כתובה: ר"ת: צריך לתת. הד"מ סובר שכן דעת הר"ן, ואילו הב"ש סובר שדעתו כר"ח.
ר"ח,ב"ש: לא צריך לתת.
רי"ף,רא"ש,רמב"ם,שו"ע ו: כתבו לגבי השוהה עשר שנים ובאה בטענה שאינה נוטלת, כיוון שלא נתן לה על דעת שתצא. ד"מ – לדבריהם יתכן שה"ה במקרים שבסעיפנו. וכן סובר הב"ש בדעתם, וסייג שבמקרה ששהה י' שנים ובי"ד כופין לגרשה (ולא מחמת טענתה) לכו"ע יש תוספת.
ב. ידעה לפני הנישואין (ולא התנתה):
משנה כתובות עז,א: ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי, בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו; ועל כולן אמר רבי מאיר: אע"פ שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ועכשיו איני יכולה לקבל; וחכ"א: מקבלת היא על כרחה, חוץ ממוכה שחין, מפני שממקתו.
רמ"ה,רמ"א: לא כופים לגרש כשידעה גם אם לא התנתה. חכמים חולקים גם בכך. המ"מ והב"י כתבו שכן דעת הרמב"ם, ולכן פסק כך הרמ"א, אולם הב"ש כתב שאין ראיה כי יתכן שדוקא לענין כתובה הדגיש שמדובר דוקא בנולדו, כדי שלא תלך כל אשה ותערים ותינשא לאדם בעל מומים אלו ואח"כ תכוף אותו לגרשה ולתת כתובה, אך גם בידעה יכולה לכפות לגרשה, שהרי גם לגבי מוכה שחין הדגיש שנעשה שחין למרות שלכו"ע כופים לגרש גם כשידעה, ושם ודאי כתב כך מצד הכתובה.
טור,י"א הו"ד בר"ן: כופים אלא אם התנתה. חכמים חולקים דוקא כשהתנתה.
ב"ש: אינה נחשבת מורדת אם אינה רוצה לדור עימו, הואיל ויכולה לומר קים לי כפוסקים שכופים. בכל מקרה שיש מחלוקת אם כופים אין האשה נחשבת מורדת.
בית מאיר: נחשבת מורדת ואינה יכולה לומר קים לי, שהרי המשמעות של מורדת היא שיכול לפחות מכתובתה והבעל הוא המוחזק בממון זה. נראה ליישב הב"ש, שהיכולת לפחות היא מטעם קנס, וכשיש לה דעות שיכולה לסמוך עליהן אין לקונסה.
חיוב כתובה כשידעה (ולא התנתה):
ב"ש ברמב"ם: גם במקרה שכופים לגרשה (המומים הנ"ל לטור, ומוכה שחין לכו"ע) אין לה כתובה כדי שלא תערים. כמבואר למעלה, הב"ש הוכיח זאת מכך שהרמב"ם לגבי מוכה שחין העמיד בנולדו ולא בידעה.
מרדכי: יש לה, ואין לחשוש להערמה כי יכל להתנות שאם תצא ממנו לא תקבל, ואם לא התנה הפסיד עצמו.
תוס': במקום שיש חשש הערמה אין לה.
ב"ש: הביא שלוש הדעות.
ג. משומד: ארחות חיים: כופים אותו ע"י גויים להוציא.
מהר"ם: לא כופים. כיוון שטב למיתב טן דו.
מהרי"ו: אא"כ מאכילה איסורים או נודר ואינו מקיים.
הגה"מ: אא"כ עבר על חרם כנגדה כגון על חרם לא להכותה.
רמ"א: י"א שכופים וי"א שאין כופים אא"כ מאכילה איסורים או נודר ולא מקיים או עובר על חרם שכנגדה. בד"מ כתב שנראה שההגה"מ אינו מסכים עם חילוק המהרי"ו, וא"כ כאן פסק כמהרי"ו שאפי' בכך כופים וכ"ש במקרה של ההגה"מ.
ד. רועה זונות: חכ"צ – דוקא במוחזק לכך, לפי שרועה זונות יאבד הון ולבסוף לא יהא לו כדי לפרנסה, משא"כ אדם שחטא ושב בתשובה. יש להעיר שאמנם האגודה הביא לכך מקור מהפס' "רועה זונות יאבד הון", אך הביא מקור נוסף מהפס' "אם תישא בנות על בנותי", ולפי"ז יתכן שהדין שייך גם כשאין חשש לפרנסה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.