פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז | המחבץ[עריכה]
רמב"ם: המחבץ (נותן מיץ קבה בחלב כדי לחבצו) תולדת בורר הוא, ולכן אף על פי שנותנים שומשומין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו. (מגיד משנה: מקור הרמב"ם הוא בתוספתא).
☜ שו"ע: המחבץ תולדת בורר. ולכן אסור לחבץ בידיו דבש (להפריד האגוזים מהדבש (משנ"ב)) אף על פי שנתנו בו (כלומר, שמותר לתת בו (משנ"ב)) שומשמין ואגוזים[1].
⤶ גם הנותן מיני חימוץ בתוך חלב כדי לחבצו אסור, או מי שנותן חלב בכלי גמי ומי החלב נוטפים. ואסור אפילו על ידי גוי. וכן אסור להעמיד חלב במקום חם כדי שיעשה גבינה (משנ"ב).
אסור להסיר את השומן שמעל החלב אלא אם כן משאיר קצת שומן או לוקח קצת חלב עם השומן. אבל לקחת בצמצום אסור אפילו אם רוצה לאוכלו כי הוא בורר בכף[2] (וכך זה דרך ברירתו כאן. (שה"צ)). וכל זה אם עושה לצורך היום, אבל לצורך מחר אסור בכל מקרה, אלא אם כן יש הפסד, ואז מותר על ידי גוי (דהוי שבות דשבות במקום הפסד) (משנ"ב).
הלוקח קום ועושה גבינה חייב משום בונה, כי כל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל כדי שיעשה גוף אחד דומה לבניין (רמב"ם).
מדברי השו"ע משמע שלאלתר מותר. ולמג"א אסור משום לש, ואסור גם לאלתר (משנ"ב).
מדברי התוספתא מוכח שמותר להוציא מרוטב חתיכה עבה, שכן דרך האכילה (משנ"ב).
נהגו שלא לתת שמרים בתוך משקה להעמידו, והמג"א כותב שיש בזה משום בורר כמו המחבץ שעל ידי הקיבה נפרד הקום מהחלב (משנ"ב).
❖ הרוקק ברוח
☜ אור זרוע ורמ"א (על פי הירושלמי): הרוקק ברוח עובר משום זורה.
⤶ רעק"א: לא חששו לזה כי לא מתכוון ואין זה דרך זרייה (משנ"ב).
פיזור מים ברוח:
רעק"א: מותר לפזר מים ברוח כיוון שהפוסקים לא הביאו את דברי הירושלמי הזה, ולדעתם זורה שייך רק במפריד פסולת מאוכל ולא כשהכל פסולת.
ביה"ל: גם לפי הרמ"א נראה להתיר, כיוון שרוק נחשב לגידולי קרקע ושייך בו זורה, אבל מים אינם גידולי קרקע ולא שייך בהם זורה. ובספר אלפי מנשה פירש שהירושלמי אסר לרוק משום מוליך ד' אמות ולא משום זורה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ובביה"ל כתב שהדבר תלוי במחלוקת ריב"י ורבי בדין נתינת מים על קמח בשבת, ולפוסקים כרבי יהיה אסור גם בזה (והרמב"ם שהתיר סובר כריב"י).
- ↑
ומה שכתב בס"ק נה ונח שברירה על ידי כלי או קליפה של ביצה נחשבים ברירה ביד, צ"ל ששם אין זה מהותי לברירה שלו וגם בלי הכלי או הקליפה היה אפשר לברור (ולכן זה מעין יד ארוכה שלו), אבל כאן בלי הכף לא היה אפשר לברור ונחשב לברירה בכלי. עיין בהערה בתחילת הסימן לדין ברירה בעזרת כף ומזלג.