פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיט ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | אוכל מפסולת ולא פסולת מאוכל[עריכה]
נחלקו ב"ה וב"ש (ביצה יד:) לגבי בורר קטנית ביו"ט. לב"ש צריך לברור את האוכל ולב"ה מותר לברור גם פסולת. הגמרא מביאה ברייתא שאומרת שבית הלל מודים שאם הרוב פסולת שצריך לברור את האוכל. מקשה הגמרא: 'פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי?' ועונה: לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא.
◄ רש"י ורא"ש: אם הפסולת מרובה התערובת כולה מוקצה. רק אם האוכל מרובה מותר לברור ממנה, וכאשר יש טרחה בברירת הפסולת יותר מהאוכל, חידשה הגמרא שב"ה מודים שיברור את האוכל.
◄ רמב"ם ור"ן: הגמרא התקשתה להבין איך הייתה הווה אמינא להתיר לברור פסולת מאוכל כשהפסולת מרובה, וענתה שהייתה הווה אמינא להתיר כשהאוכל מרובה ויש טרחה יתירה בברירת הפסולת, ואולי נתיר קמ"ל, שאסור לברור פסולת מאוכל[1], אבל אוכל מפסולת מותר.
⤶ להלכה יוצא מזה: לרש"י: אם יש יותר פסולת התערובת מוקצה, לרמב"ם: מותר לברור את האוכל ממנה. (ואם יש יותר אוכל, לכו"ע תלוי איפה יש יותר טרחה).
נחלקו הראשונים האם דברי הגמרא אמורים אף בשבת:
◄ לדעת רש"י וטור: כל הנ"ל נכון בין בשבת ובין ביו"ט.
◄ לדעת רמב"ם, ר"ן בשם הר"ח, הרב המגיד בשם הרי"ף והרמב"ן, סמ"ג וסמ"ק (ורא"ש וריטב"א ומאירי): כל זה ביו"ט. אך בשבת אוכל מפסולת מותר, ופסולת מאוכל חייב חטאת (ואין זה משנה אם הפסולת מרובה על האוכל או לא).
☜ שו"ע: הבורר פסולת אפילו ביד אחת חייב חטאת. רמ"א: אפילו אם האוכל מרובה ויש בו יותר טרחה לא יברור את הפסולת. (ביו"ט: אם האוכל מרובה יש לברור את הפסולת כדי למעט בטורח מפני שמחת החג, אבל בשבת יש בזה חיוב חטאת (משנ"ב)).
❖ ברירה סמוכה לאכילה (עצמות דג וגרעיני פירות)[עריכה]
◄רמב"ן, ריטב"א (ע"פ הביה"ל) ומהר"י אבולעפיא: אין ברירה כאשר עושה זאת סמוך מאוד לאכילה.
◄ רא"ש, מהר"י צהלון ושו"ע (סעיף טז[2]): יש ברירה גם אם עושה כן סמוך מאוד לאכילה.
הוצאת עצמות דג: הביה"ל מאריך ללמד זכות על מי שמוציא עצמות של דג שיש עליהם אוכל[3], אף לפני האכילה (כי בזמן האכילה לא ברור שזה אסור כנ"ל): (א). העצמות ראויות לאכילה ואין שם פסולת גמורה עליהן[4]. (ב). כיוון שהעצמות מחוברות לא שייך בהם דין בורר אלא רק תיקון המאכל וזה מותר לדעת הרמ"א והמהרש"ל כשזה נעשה לאלתר, כמו שומים ובצלים[5]. (ג). אפשר לצרף את מי שמתיר לברור פסולת מתוך האוכל לאכילה מיידית. (יוצא שאם עושה או לאחר זמן או שבורר עצמות שאינן ראויות לאכילה כלל ושאין עליהן בשר, אסור[6]).
מותר להוציא גרעיני פירות, שכן דרך האכילה (משנ"ב[7] (בסימן שכא, פד)).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לרש"י הקושיא של הגמרא היא שהדין לא נכון, שהרי אם יש רוב פסולת אסור לברור אוכל ממנה, ולדעת הרמב"ם הקושיא היא שהדין הוא פשוט שהרי ודאי שאסור לברור פסולת מאוכל אלא רק אוכל מפסולת.
- ↑ שהתיר רק משום שברירה בפיו אינה ברירה, ולא משום שבורר בשעת השתיה ממש (ביה"ל). ויש שדחו ראיה זו משום ששם בורר על ידי מפה, ובכלי כו"ע מודים שאסור (חזו"ע (ד, עמוד קצז)).
- ↑
כי אם אין עליהם אוכל הביה"ל אוסר בכל מקרה, אלא אם כן ימצוץ כל עצם אחרי שמוציאה.
- ↑
לכאורה אף אם הן ראויות לאכילה, הרי לא גרע משני מיני אוכלים שאסור לברור את המין שלא חפץ בו עתה כמו שכתב בביה"ל על סעיף ג. וצ"ל שכוונתו להתיר אם מוציאים את העצמות בשביל לאוכלם, וצ"ע.
- ↑
והגם שר"ת אסר בסימן שכ, ד, לסחוט בוסר, שלכאורה מוכח מזה שיש איסור בורר גם בדבר המחובר, שם זה לא מצד בורר אלא מצד דש. (וגם שם האליה רבה כתב שאפשר לסמוך על מי שהתיר סחיטת בוסר).
היה נראה לכאורה להתיר על פי דברי הביה"ל לקלף פירות, אפילו שהקליפות אינן ראויות לאכילה, ואפילו בקולפן שהרי הביה"ל כותב שקליפה המחוברת אין שם פסולת עליה אלא תיקון אוכל כל עוד עושה לאלתר. וצ"ע, עיין לקמן בסעיף ו. ואולי בגלל שדברי הביה"ל נכתבו כדרך לימוד זכות לא מקובל לפסוק כך.
- ↑
לדעת החזו"א (נד, א) אסור להוציא את העצמות לפני האכילה. אמנם שבט הלוי (א, פג) חיזק את דברי הביה"ל וכך סובר הבן איש חי (ב, בשלח, י).
- ↑
וכן כתבו: חזו"ע (ד, עמ' קצד) בא"ח (ב, בשלח ח) ומנוחת אהבה (ב ז, טו) (למנוחת אהבה נימוק אחר בדין זה). החזו"א (נד, ה) אוסר. בשש"כ (פרק ג, יא - יג) הביא את שתי הדעות ופסק להתיר רק סמוך לאכילה ממש ולא בכל לאלתר (בהסתמך הסוברים שאין ברירה באוכל מיד כמובא בביה"ל).
גרעיני אבטיח: הגרש"ז (שש"כ ג, הערה לד) מתיר להוציא את הגרעינים, דכן דרך האוכלים. וכן פסק הבא"ח (ב, בשלח ז) אלא שכתב שטוב להוציא בשינוי (וכ"כ בילקו"י (שיט, סג)). וחזו"א (נד, א) החמיר להכניס לפה ולהוציא שם את הגרעינים.