פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיט ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | מלילת מלילות[עריכה]
אסור למלול מלילות בשבת משום דש (משנה). הכוונה שאסור להוציא את גרגרי התבואה מתוך השיבולת (רש"י). יש אומרים שזה איסור דרבנן (רש"י) ויש אומרים שזה איסור תורה (ר"ח).
הגמרא בביצה (יב:) אומרת שאסור למלול מלילות בשבת (שנראה כדש). ובגמרא בשבת (קכח.) כתוב שלדעת חכמים מותר למלול מעט בראשי אצבעותיו (= שינוי).
◄ תוספות: אסור למלול בשבת, וביו"ט הותר בשינוי.
◄ רז"ה: מלילה של פאה ואיזוב מותרת בשבת בשינוי, אבל תבואה וחיטה אסורים כלל בשבת[1].
◄ מרדכי וי"א בר"ן: מלילה לריכוך מותרת אבל מלילה לפירוק התבואה אסורה.
☜ כך כותב רמ"א (בשם יש מחמירים[2]).
◄ רי"ף, רא"ש, רמב"ם, הרב המגיד ורבינו ירוחם: מלילה בשינוי מותרת אף בשבת (והשינוי הוא שימלול רק מעט (משנ"ב)).
☜ כך פוסק שו"ע.
רמ"א: לדעה המחמירה אסור לפרק אגוזים מתוך הקליפה הירוקה, וטוב להחמיר בזה כי אפשר לאכול את האגוזים כך.
⤶ מותר לשבור את הקליפה החומה ולקלף את הקליפה הדקה שעל האגוז[3] (משנ"ב).
אם הפרידו את הדגן מהשיבולת גם המחמירים מתירם לקלף את הגרגירים ואין על זה שם דש, ומותר אפילו הרבה. אמנם מצד בורר יש לקלף סמוך לאכילה (והראיה שמותר: הגמרא אומרת שאשתו של רב הייתה מקלפת לו כוסות של תבואה[4]). (משנ"ב).
אגוזים וכדומה שנשברו ועדיין בקליפתם:
◄ פמ"ג: צריך לברור דווקא אוכל מתוך הקליפות.
◄ משנ"ב (ע"פ רש"ל ואחרונים): לא שייך בזה איסור ברירה ורק תיקון האוכל, ולכן מותר גם להוציא הקליפות, והוא שיעשה לאלתר.
איסור הפרדת המלילות קיים גם בקטניות, ונהגו העולם להקל בזה, וצריך לומר שכיון שהקטניות לחות גם השרביט מוגדר כאוכל ולא הוי מפרק, לכן אם הן יבשות ודאי שאסור, אפילו אם דעתו לאכול לאלתר (משנ"ב).
❖ דין קילוף פירות בשבת (בעיקר בסימן שכא, יט)[עריכה]
הירושלמי (ז, ב) מחייב את המקלף שומים ובצלים משום בורר.
תרומה, סמ"ק, סמ"ג, רבינו ירוחם, והגהות מימוניות: הירושלמי אסר רק בברירה לאחר זמן, אבל ברירה לאלתר מותרת גם לירושלמי[5].
☜ רמ"א: אסור לקלף שומים ובצלים על מנת להניח לאחר זמן (והכוונה שחייב (משנ"ב)).
⤶ אף אגוזים ושקדים ותפוחים אסורים (משנ"ב בשם מג"א). אך הפרי מגדים כתב שתפוחים מותרים כיוון שהדרך לאוכלם עם הקליפה, ורק גזר ולפת אסורים (שער הציון).
טעם ההיתר לקלף קליפה:
ביה"ל: מותר לקלף כיוון שאי אפשר אחרת וכך דרך האכילה (ויהיה מותר רק לאלתר).
ר"ח וערוך: לא שייך בורר בקליפה המחוברת ממש לפרי אלא רק שאינן דבוקות ממש לפרי כמו בצל ושום. ולפי"ז יהיה מותר גם שלא לאלתר.
פרי מגדים[6]: מותר לקלף תפוחים, כי הקליפה נאכלת יחד עם הפרי ולא שייך בה איסור בורר כיוון שבטלה לפרי.
⤶ נפק"מ: לפי כל ההיתרים מותר גם בכלי וגם שלא לאלתר (כי לדעתם אין כאן פעולת ברירה), ולדעת הביה"ל יהיה מותר רק לאלתר. ובקליפה שאינה ראויה לאכילה, לביה"ל ולערוך מותר, אבל לפרי מגדים נראה שיהיה אסור[7].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ראיתי שב'אשמרה שבת' ביאר שבפאה ואיזוב הדרך הייתה לפרק אותם סמוך לאכילה והוי תיקון האוכל ולא דרך דישה כלל.
- ↑ אמנם כתב בביה"ל שבאמת דעת הרמ"א היא כדעת השו"ע, וכך פסק האליה רבה בשם מהרש"ל ונחלת צבי.
- ↑ ונקודת החילוק: את הקליפה הירוקה רגילים להוריד בשדה ועושים כך כדי להצניע למחסנים, והקליפה החומה רגילים להוריד בבית ולא שייך בה מלאכת דש (עיין קצות השלחן, קכו, בדי השלחן).
- ↑
לפי זה מובן מדוע מותר לפצח בשבת גרעינים כיוון שלא עושים זאת בשדה אלא בבית. וכן מדוע מותר להוריד ענבים מתוך האשכול שלהם.
- ↑ הרמב"ם השמיט את דברי הירושלמי והביה"ל (שיט ד"ה לקלוף) מאריך לבאר שייתכן שהרמב"ם סמך על דברי הגמרא בביצה שממנה נראה שהתירה בורר גם שלא לאלתר בקילוף שעורים (ולא כדברי רש"י שביאר שהגמרא שם דיברה על דישה).
- ↑
ועיין באגלי טל (בורר ו, יב) ובחזו"ע (ד, עמ' קצד). ובמנוחת אהבה (ב, ז, יב) ואגלי טל (בורר ו) כתבו טעם נוסף: כיוון שיורד עם הקליפה חלק מהאוכל עצמו מותר לקלפו אפילו לאחר זמן.
- ↑ לדינא: בשש"כ (ג, לד) התיר לקלף קליפות שרגילים לאכול עם הפרי ומותר אף במקלף ואף לאחר זמן. ובקליפה שאינה ראויה לאכילה התיר רק ביד (או סכין) לאלתר. וכן נראה מהרב עובדיה (שם). דוגמאות: ביצה: רק ביד וסמוך לאכילה. תפוח או מלפפון: אפשר במקלף ואפילו לאחר זמן. (לגבי פירות הדר יש לדון, כי אינן ראויות לאכילה, אך בשו"ת תפילה למשה (ב, כא) התיר משום שנאכלות על ידי הדחק והוי איסור דרבנן, ויש לסמוך בדרבנן על הדעות שאין ברירה במחובר).