פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיט ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח | שריית כרשינין[עריכה]
המשנה (קמ.) אומרת שלא שורים את הכרשינין ולא שפין אותם אבל נותן לתוך הקדרה והכלכלה.
טור ☜ ושו"ע: אסור לשרות כרשינין, היינו להציף מים עליהם כדי להסיר את הפסולת, ולא שפין אותם דהוי ליה כבורר, אבל מותר להניח אותם בתוך כברה למרות שהפסולת נופלת דרך הנקבים.
⤶ אין לתת מים גם על שאר ירקות כדי להסיר את האבק שעליהם[1]. וכן אם יש עפר או תבן עם הפירות לא ייתן אותם במים כדי להפריד את הפסולת מהפירות על ידי המים (משנ"ב).
פמ"ג מסתפק אם יש חיוב מהתורה בנתינת מים על הכרשינין, והביה"ל מוכיח מהגמרא בביצה שיש בזה חיוב מהתורה.
מותר לתת את הכרשינין בתוך הכברה כי לא מתכוון שהפסולת תיפול בנקבים[2]* (משנ"ב). (בביה"ל מדייק מרש"י שרק אם לפעמים נופל פסולת מותר, שאל"כ זה פסיק רישיה).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכן פסקו החזו"א (הובא בחוט השני ב כה, ו, ג) וכן כתב במנחת יצחק (ה, לח), לאסור שטיפת פירות במים (אלא ישטוף בשינוי). אך האגרות משה (א, קכה), הרב אלישיב (איל משולש טו הע' י), הגרש"ז (שש"כ ג, הע' מח) ציץ אליעזר, הרב עובדיה, הרב אליהו והמנו"א התירו, (ויש מהם שהחמירו רק לאלתר (עיין פנה"ל יא, 19)).
- ↑
* השש"כ בשם הגרש"ז (ג, הערה קצב) והרב אלישיב (איל משולש ו, פב וכן ז, לג) מתירים להוציא שקיק תה שנוטפות ממנו טיפות חזרה לכוס, כי אינו חפץ בהן. אך אם רוצה בהן, אסור. ולכאורה זה פסיק רישה. ובאיל משולש כתב שאין בזה פס"ר ובפרט כשמוציא מהר.
כף מחוררת: השש"כ (ג, נח) והאור לציון (ב, לא, י) מתירים להשתמש בכף מחוררת כאשר משתמש בה שלא בכוונה כדי להוציא את הנוזלים. וביאר האור לציון שהאוכל נשאר למעלה והוי אוכל מפסולת, ויש לצרף את שיטת מהריט"ץ שאין ברירה בלח, ואף אם יש ברירה בלח, יש לומר שמקצת אינה חשובה כלי המיוחד לכך. במנוחת אהבה (ב, ז 28) כתב שאסור להשתמש בכך זו, ואף חיובה איכא.