פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכ ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | סחיטת בוסר[עריכה]
◄ רבינו יוסף: מותר לסחוט בוסר לתוך מאכל.
◄ רבינו תם, מרדכי וסמ"ק (שהביאו רק את ר"ת): אסור לסחוט מתוך בוסר כיוון שאינו ראוי למאכל. ודומה לעז שאסורה לחלוב בשבת, (ובוסר אסור גם ביו"ט).
☜ שו"ע: יש מי שהתיר סחיטת בוסר לתוך מאכל, ור"ת אסר את זה (משום שאינו ראוי לאכילה (והוי כבורר (משנ"ב)).
⤶ יש להחמיר כדעת ר"ת (משנ"ב).
לסחוט בוסר לאלתר:
◄ לט"ז, עולת שבת ואליה רבה: האיסור בסחיטת בוסר היא משום בורר ולכן מותר אם זה לאלתר (כשזה לתוך אוכל).
◄ למג"א: אסור גם לאלתר, כיוון שכאן זו דרך המלאכה ולא כדרך אכילה[1].
⤶ אין למחות במקל לסחוט לאלתר אם שאפשר לאכול את הבוסר בדוחק (משנ"ב) (בביה"ל החמיר משום שהרבה ביארו שאין כאן בורר אלא דש, ובדש לא מצינו שהתירו לאלתר[2]).
האיסור לחלוב בשבת:
◄ לט"ז: האיסור הוא משם בורר.
◄ לתוספות (על פי פרמ"ג), ר"ן וטור (על פי חמד משה) ומג"א: האיסור הוא משום דש.
⤶ משמע שחליבה אסורה מהתורה, וכך כתב במשנ"ב[3] (בסימן שכח, ס"ק קז).
בוסר ראוי לאכילה בשעת הדחק (שהרי מברכים עליו פרי האדמה), ולכן האיסור לסוחטו בכל מקרה אינו אלא מדרבנן (ביה"ל).
❖ סחיטה לתוך משקה (ועיין סעיף ו)[עריכה]
רא"ש ורבינו ירוחם: מותר לסחוט לימונים בשבת כיוון שסוחטים אותם רק לצורך טיבול מאכל ולא לצורך משקה.
⤶ בית יוסף: מדויק מכאן שאם היו רגילים לסוחטו לצורך משקה, היה אסור לסוחטו בשבת. ואם כך, איך נהגו במצרים לסחוט לימונים לצורך עשיית משקה בשבת. ויישב בשני אופנים:
- סוחטים אותם לתוך כלי ריק, אבל כיוון שרגילים לערב אותם עם שאר משקים אחר כך מותר (והם נחשבים כשאר פירות שלא רגילים לסוחטם למשקה אלא לאוכל). [מדברי רבינו יהודה ב"ר בנימין (מובא בשיבולי הלקט) נראה שגם הוא סבר כתירוץ הראשון בב"י].
- סוחטים אותם לתוך משקה (ואין זה נחשב כ'רגילים לסוחטם למשקים').
☜ משנ"ב (ס"ק כב): מביא את שני הביאורים מדוע מותר לסחוט לימונים. אבל הסוחט שאר פירות לתוך משקה חייב חטאת[4] (ביה"ל).
[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ והרי מדובר על סחיטה לתוך אוכל, ומדוע אסור משום דש? יש לומר שסחיטה לתוך אוכל אינה סחיטה כיוון שזה אוכל לתוך אוכל, אבל אם מדובר על דבר שאינו אוכל (כבוסר) אין את הסברא של אוכל לתוך אוכל, כי יש כאן יצירה חדשה (כנלע"ד).
- ↑ הרבה אחרונים השיגו על דברי המג"א וכתבו שאין בדבריו השגה על העולת שבת. ופסק כמותם להקל הרב עובדיה (חזו"ע ד, קמא). והביא שם שמדברי הראשונים משמע שהאיסור הוא משום בורר ולא דש (שלא כדברי הביה"ל), ועוד הוסיף שמצינו כמה פוסקים שמתירים דש לאלתר. וסיים שזה ספק ספיקא: אם הלכה כרבינו יוסף (שכמה וכמה פסקו כמותו נגד ר"ת) וגם אם הלכה כר"ת, אולי דינו כבורר שמותר לאלתר. ע"ש.
- ↑ דין חליבת פרה. מדברי הביה"ל נשמע שאסור לחלוב בהמה בשבת מדין תורה. ובאמת שהשו"ע לא פסק בזה הלכה. אמנם האחרונים (הרב קוק (אורח משפט סד), החזו"א, הרב עובדיה ועוד) כתבו שודאי שדעת השו"ע לאסור מהתורה כיוון שדעת הרמב"ם והרי"ף ור"ח והגאונים לחייב מהתורה (הגם שהרמב"ן והריטב"א ועוד כמה ראשונים כתבו שזה רק מדרבנן). וכך נוקטים רוב ככל האחרונים. דין חלב אישה: עיין בסימן שכח, לד בביה"ל, שלדעת הפרי מגדים שאיבה הוי איסור תורה משום דש (ולעולת שבת רק איסור דרבנן, ודחה דבריו שם בשער הציון), וכשיונק בפיו כתב בתוספת שבת שגם זה איסור תורה. [וצ"ל שמה שמותר לתינוק לאכול בשבת כיוון שזו דרך אכילה או כי זה מאכלו ואם לא יאכל יסתכן, וע"ש שמותר לאישה לקלח חלב לפי התינוק כדי שיאכל. וצ"ע מדוע התירו בזה, ובשער הציון כתב להתיר כיוון שיש בזה סכנה. ולפי"ז אם אין סכנה אסור].
- ↑ ונראה שבלימון סוחטים רק לתת טעם ולכן אם סוחט לתוך מים או על מנת לערבבו אחר כך מותר. אבל שאר פירות שהמטרה היא גוף המשקה, גם אם סוחט לתוך משקה הדבר אסור וחייב עליו (שמעתי מהרב משה בר ציון שליט"א). וצ"ב. אמנם הביה"ל (בד"ה הבא לאוכל) פסק שהסוחט לתוך משקה בשבת חייב חטאת, אך אין בזה סתירה לכאן, כיוון שכאן הב"י רק מגדיר מהו פרי העומד למשקה ומהו פרי העומד לאכילה (שאם זה פרי ששותים אותו רק עם עוד משקה, נחשב כעומד לאכילה), אבל באמת אם יסחטו אותו לתוך משקה- חייב מהתורה.