פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכ ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | סחיטת שלקות וכבשים[עריכה]
בגמרא (קמה.) נחלקו אמוראים בסחיטת שלקות וכבשים. אם סוחט לצורך המאכל לכו"ע מותר. וכשסוחט למשקה:
לדעת רב: בשלקות מותר (כי המים שלהם נחשבים לאוכל (רש"י)), ובכבשים אסור מדרבנן.
לדעת שמואל: סחיטת כבשים ושלקות לצורך המים שלהם אסורה מדרבנן.
לרבי יוחנן: חייב חטאת בשניהם.
◄ רבינו חננאל, רשב"א, רוקח, אור זרוע ויראים: הלכה כרבי יוחנן.
◄ רי"ף, רא"ש ורמב"ם: הלכה כשמואל[1].
☜ שו"ע: מותר לסחוט כבשים ושלקות לצורך המאכל אפילו לתוך קערה ריקה. ואם סוחט לצורך המים: לתוך קדירה עם אוכל מותר, אבל לקערה ריקה אסור[2]. ולדעת רבינו חננאל אסור אפילו לתוך קדירה עם אוכל.
⤶ ר"ח חולק בשני דברים:
א). סחיטה לצורך המים חייבים חטאת כדעת רבי יוחנן [ובזה הסכימו עימו רבים].
ב). סחיטה לתוך מאכל אסורה כמו לתוך קערה ריקה [ובזה חלקו עליו רבים].
⤶ השו"ע מביא את דעת רבינו חננאל כדי לומר שהמחמיר שלא לסחוט לתוך מאכל תבוא עליו ברכה (משנ"ב).
דין שלקות שונה משאר פירות שמותר לצורך המים (סעיף א), (ואף רבינו חננאל מודה שם להתיר):
1. כיוון שהיה שם משקה על המים לפני שנבלעו בשלקות (משנ"ב). 2. כיוון שבשלקות זו הדרך (ביה"ל).
בענבים וזיתים אסור לסחוט אפילו לצורך גופם כיוון שרוב בני אדם סוחטים לצורך מימהם (משנ"ב).
מותר לסחוט דג משומן שיש בו משום שאי אפשר לאוכלם ללא זה (דרישה) ויש שהקלו משום שזה כמפריש אוכל מאוכל (חיי אדם).
אין לסחוט את הכבשים לצורך מוצאי שבת (גמרא).