פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכז ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | עיבוד עור אגב סיכת הגוף[עריכה]
הגמרא (קמא:) אוסרת לסוך רגלו בשמן כשהיא בתוך המנעל, משום שהמנעל מתרכך על ידי השמן. אבל מותר לסוך את רגלו ואז להכניסה לתוך המנעל. וכן מותר לסוך גופו שמן ולהתעגל על גבי עור. רב חסדא אומר (למסקנה) שרק אם יש עליו שיעור מועט שיכול לצחצח את העור מותר (כי אינו מתכוון לעיבוד, שגוזרים שמא יתכן גם כשיש שיעור לעיבוד (רש"י)) אבל אם יש עליו הרבה שמן כדי שיעור עיבוד, אסור אפילו שאינו מתכוון לזה.
רמב"ם: מדובר על מנעל וסנדל מעורות חדשים, אבל בישנים מותר.
☜ טור ושו"ע: אסור לסוך רגלו בשמן כשהיא בתוך המנעל או הסנדל (רמ"א: החדשים), אך יכול לסוך רגלו ולהניחה אח"כ במנעל, וכן לסוך כל גופו שמן ולהתגלגל על גבי עור, והוא שאין בשמן שיעור שיכול לעבד את העור, אך אם יש שיעור לצחצחו מותר, והוא שלא ייתכן לצחצחו.
עיבוד עור הוא מילחתו במלח או בשאר דברים שרגילים לעבד בהם. וכן דריסה ברגליו או ריכוך ביד והשוואתו כדרך הרצענים הוי מעבד וחייב. גם משיחת העור בשמן הוי מעבד. לכן אסור למשוח עור חדש בשמן (ויש בזה חיוב מהתורה (חיי אדם)), ויש מחמירים אפילו בעור ישן, ובזמן הזה שיש עמי ארץ שיבואו להקל גם בחדשים, ודאי שיש להחמיר בזה (חיי אדם).
אם כוונתו במשיחת השמן שהמנעל יהיה שחור, יש לאוסרו אף מצד צובע (משנ"ב).
אסור לצחצח נעליים אפילו על ידי גוי, ואם צחצח אסור במוצאי שבת עד כדי שיעשו (תפארת ישראל).
שיעור של עיבוד הוא כדי לעשות קמיע מהעור, ולעניין איסור אפילו בכל שהוא (משנ"ב).