ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכח ג

סעיף ג | מכה של חלל[עריכה]

הגמרא (ע"ז כח.) אומרת שמכה של חלל מחללין עליה את השבת. ומבארת שהכוונה למכה מהשפה ולפנים.

עוד אומרת הגמרא (יומא פד.) שמי שחושש בפיו מטילין לו סם בפיו ומחממים לו מים לשתיה ולרחיצה (שם פד:). ומבארת הגמרא שהכוונה לצפידנא, שהיא מחלה מסוכנת שמתחילה בפה וגומרת בבני המעיים, שבזה ודאי שמחללים שבת.

רבינו יונה, רשב"א ור"ן: מחללים שבת על מכה של חלל רק אם האיבר השתנה, אבל על כאב בלבד לא מחללים שבת.

☜ שו"ע: כל מכה מהשיניים פנימה, (ושיניים בכלל זה (עיין לקמן)), מחללים עליה שבת, ודווקא אם התקלקל אחד האיברים, אבל מיחושים אינם נקראים מכה.

1. מכה במקום החניכים ודאי נחשבת למכה של חלל (משנ"ב).

2. מדברי השו"ע משמע שאם יש כאב גדול אסור לחלל שבת, אך מהגר"א משמע שלא צריך שישתנה ממש האיבר אלא גם כאב גדול בשיניים מספיק. ואפשר לדחות שרק בשיניים מספיק כאב גדול כיוון שהם יותר חזקות (ביה"ל).

3. אפשר שאם כואב לו מאוד באברים פניימים ולא ידוע אם השתנה שם האיבר, מותר לנסוע לרופא ולחלל שבת לבדוק את זה (ביה"ל).

❖ מכה בשיניים[עריכה]

הגמרא (שם) מסתפקת לגבי ככי ושיני, שמצד אחד הם לפנים מהשפה ומצד שני הם קשים. הגמרא מנסה לפשוט מכך שאסור לגמע חומץ למי שחושש בשיניו, משמע שמי שכואב לו מאוד מותר. ודוחה הגמרא: ייתכן שהתנא קרא למי שמאוד כואב 'חושש' ואין ראיה. והגמרא נשארת בספק.

רא"ש: כיוון שספק נפשות לקולא, גם על ככי ושיני מחללים שבת. (ומדברי הר"ן אפשר להבין שהוא החמיר בזה, אמנם בב"י תמה על זה והסביר שגם הר"ן ייתכן שהקל בזה).

☜ כך פוסק שו"ע^[1].

אורחות חיים: מי שמאוד כואב לו בשיניים יכול לומר לגוי לעקור לו את השן.

☜ כך פוסק רמ"א.

⤶ מותר לעקור ע"י גוי רק אם כל גופו כואב מזה, אע"פ שלא נפל למשכב מחמת זה (אך צ"ע בזה^[2] (ביה"ל)) (משנ"ב). ויש שמתיר גם אם רק כואב לו מאוד (גר"ז).

1. שיניים נחשבות כמכה של חלל כאשר כל גופו כואב מזה, אף אם לא נפל למשכב על ידי כך (משנ"ב).

2. נחלקו הראשונים מהם 'ככי ושיני':

◄ רש"י: שיניים וחניכיים.

◄ תוספות ורמב"ם: שיניים טוחנות וקדמיות.

⤶ כך כותב המשנ"ב.

3. צפידנא: אפילו אם הרופא והחולה אומרים שאין סכנה מחללים שבת כי חז"ל אמרו שיש בה סכנה (לעומת מכה של חלל שלא מחללים אם אומרים שלא צריך) (פרי מגדים).

4. ליהודי אסור לעקור שן (למרות שזו מכה של חלל כנ"ל), כיוון שלא מוכח שזה יעזור, ואדרבה לפעמים זה מזיק יותר^[3], ואם כן, מה שהתיר השו"ע לטפל בשן היינו בנתינת סמים עליה, אבל לא לעוקרה (אליה רבה).

5. מותר לפתוח את הפה בשביל שהגוי יעקור את השן ואין בזה משום מסייע לגוי (אחרונים כדעת השו"ע). [והט"ז החמיר].

6. ליהודי אסור להוציא שן כיוון שזו מלאכה דאורייתא^[4] (חובל בשביל רפואה) (מג"א).

[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]