פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכח ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | אומד במכה של חלל[עריכה]
הגמרא בעבודה זרה אומרת (כח. לגירסת הרי"ף) שמכה של חלל אינה צריכה אומד.
רמב"ן: מכה של חלל אינה צריכה אומד, אפילו בלי שאמר רופא או החולה מותר לחלל שבת, ועושים לחולה מכל מיני מאכלים ורפואות שרגילים לעשות בחול. אבל אם ידוע שזה חולי שממתין ואינו מסכן את החולה לא מחללים עליו שבת, וכל שכן אם החולה אומר שהוא לא צריך.
ובמכה שאינה של חלל לא מחללים עליה שבת עד שיאמר רופא או החולה שהוא מסתכן או יסתכן ממנה.
⤶ נחלקו הראשונים איזה מלאכות מותר לעשות לצורך חולה שיש בו סכנה:
◄ הרב המגיד (על פי דברי הרמב"ן): מותר לעשות לחולה שיש בו סכנה כל דבר שרגילים לעשות לו בחול, גם אם אין במניעת אותו דבר סכנה לחולה (וכן התירו התשב"ץ והמאירי).
◄ רש"י: דבר שבמניעתו אין סכנה לחולה אסור ליהודי לעשות לחולה אלא אומר לגוי ועושה.
☜ שו"ע: מכה של חלל אינה צריכה אומד וכל מה שעושים לו בחול עושים לו בשבת[1]*, אא"כ יודעים שזו מכה שממתינה, (וכל שכן אם הרופא או החולה אומרים שלא צריך (משנ"ב)).
⤶ משמע שגם מאכלים שאין במניעתם סכנה לחולה מותרים (ע"פ המגיד משנה), אמנם מוכח מהגמרא (בכמה מקומות) ומהראשונים שאסור לעשות מלאכות שאין סכנה במניעתם, ומותר רק אם יש בזה סכנה לחולה או שיתחזק ויצא מכלל סכנה על ידיהן. לכן ודאי נכון להחמיר באיסורי תורה (משנ"ב[2]).
חולה שהרופאים אומרים שעליו לשתות חלב חם כל יום, אסור לחלל שבת באיסורי תורה עבורו, כיוון שאין סכנה במניעת פעם אחת (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ * ביחוה דעת (ד, ל) מבאר שהמחלוקת בין רש"י לרב המגיד תלויה האם שבת דחויה או הותרה, והוכיח שהרבה ראשונים פסקו ששבת הותרה ולכן הלכה כרב המגיד, וכל שיש צורך קצת לחולה במלאכות הללו, אף שאין במניעתם סכנה מותר לעשותם בשבת. אמנם הגרש"ז (מנחת שלמה ז, סוף ענף א) חולק וכותב שהשו"ע לא פסק כך בגלל ששבת הותרה, אלא גם אם שבת דחויה, אפשר שהתירו הכל כדי שלא יבואו להכשל בפעם הבאה שיצילו נפש (עיין סעיף יב).
- ↑ בביה"ל האריך להוכיח מדברי הרבה ראשונים שחלקו על דברי הרב המגיד, ורק מעט ראשונים הסכימו לדעתו. ובכף החיים (כד') גם כתב כמסקנת המשנ"ב, להחמיר באיסורי תורה. אך ביחוה דעת (ד, סימן ל) כתב שהעיקר כדברי הרב המגיד והשו"ע.