פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכח ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | מחלות בעיניים[עריכה]
הגמרא אומרת (שם כח:) שעל מחלת העין מחללים את השבת. והיינו דמא ודיצא ורירא ודמעת עינא וקידחא ותחלת אוכלא. (רמב"ם: 'ציר או שהיו דמעות שותתות מהן מרוב הכאב, או שהיה דם שותת מהן, או שהיה בהן קדחת וכיוצא בחלאים אלו הרי זה בכלל חולים שיש בהן סכנה').
☜ כך פוסק שו"ע. (ולא כתב את 'קידחא' והמשנ"ב הוסיפו).
⤶ למרות שעל סכנת איבר לא מחללים שבת, עין שונה כיוון שהלב תלוי בעין (ע"פ הגמרא).
א. באמצע המחלה או בסופה אין מחללים שבת על העין. וכל שכן אם רוצה לעשות רפואה כדי להאיר את עיניו שאסור[1] (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ובחילול על ידי גוי, לכאורה בסוף המחלה יהיה מותר כי הוא עדיין חולה, ואם רוצה רק להאיר את עיניו לכאורה יהיה אסור שהרי הוא לא חולה כלל. בימינו שהרופאים לא חושבים שהלב תלוי בעין, אע"פ כן מחללים שבת, ולא אומרים שהשתנו בזה הטבעים (חזון עובדיה (ג, עמוד רלג)). ושמעתי שהגאון הרב אשר וייס שליט"א סובר שבימינו אין סכנה בדבר (ועוד צריך בירור בשמועה זו). ונלע"ד לכאורה שמידי ספק סכנה לא יצאנו.