פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלו ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח | טלטול עציץ נקוב[עריכה]
הגמרא (פא:) אומרת שעציץ נקוב העומד על גבי יתדות, המניחו על גבי הקרקע חייב משום זורע, ואם היה מונח על הקרקע והניחו על גבי יתדות חייב משום תולש.
◄ רש"י: אין חיוב גמור בזה, אלא אסור מדרבנן.
⤶ אבל אם הפסיק לגמרי בין העציץ לקרקע (שהפסיק לגמרי את היניקה מהקרקע) יש בזה חיוב מהתורה (הגהות אשר"י).
◄ רמב"ם (ע"פ הב"י): יש בזה חיוב תורה.
☜ שו"ע: אפילו עציץ שאינו נקוב אסור ליטלו מעל יתדות להניחו על הקרקע[1] ולהפך, בין שהוא של חרס ובין הוא של עץ.
⤶ טעמו של השו"ע שהחמיר גם בעציץ שאינו נקוב, משום שעץ או חרס, אחד מהם דינו כנקוב למרות שאינו נקוב, וחשש לשניהם (ביה"ל).
רמ"א: מותר לתלוש מפירות שנמצאים על ענף שנפשח מערב שבת.
⤶ והיינו אפילו אם הענף מעורה בקליפה, כיוון שאינו יכול לחיות עוד. וכיוון שהעולם לא בקי בזה אין להתיר כי כשהענף נתלש לגמרי (ביה"ל).
יש להזהר שלא לטלטל עציץ בבית שיש בו עשבי בושם ולהרימו מעל הקרקע לשולחן ולהפך[2] (משנ"ב). (ואף על עצם טלטולו פקפק הפרי מגדים).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בסימן שיב, ג, התיר השו"ע לקנח בצרור שיש בו עשבים. וכתבו האחרונים שם שמסתימת דבריו משמע שמותר אפילו ליטלו מהקרקע ואין בזה איסור תורה, ולכן התירו משום כבוד הבריות. אם כך מוכח שפסק כדעת רש"י שאין בזה איסור תורה ממש. ועיין לקמן מדוע אם כן החמיר השו"ע אפילו בעציץ שאינו נקוב (ביה"ל). וכתב שער הציון שיש מכאן ראיה לאסור פסיק רישיה דלא ניחא מדרבנן. ועיין בסימן שיד, א.
- ↑
ויש לדון בדין הבתים שלנו שיש מרצפות אבנים. בפשטות נראה שאין כל איסור שהרי גם אם העציץ עומד על הקרקע ממש אין לו חיות. (ויש מי שהחמיר ברצפת אבנים) ובכל מקרה נראה להקל יותר כשמדובר בזמננו שהרצפה עשויה גם מבטון ועוד, וכן בקומה שניה או שלישית שאז החיות ודאי מופסקת. (עיין חזו"ע (ד, עמוד עא) שהקל ברצפה בזמננו).