פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שמ ז
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | תפירות שבבגדים[עריכה]
◄ שבלי הלקט בשם רי"ד, רבינו פרץ, מרדכי, סמ"ק, הגהות מימוניות וטור: אותם בגדים שיש להם נקבים ובהם חוטים שמותחים אותם כדי להדקם מותר להדקם בשבת. ודווקא אם רגיל לפותחם ולסוגרם, שאין בזה תפירה (אבל תפירה ממש בבגדו אסורה, כי תפירה לזמן אסורה). וכן צריך שיהיו נקבים רחבים שמיועדים לזה (שאז לא נראה כתופר (משנ"ב)).
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ יראים: חוטים שבשרוולים שמהדקים אותם להרבה זמן ייתכן שיש בזה חיוב חטאת. וחוטים שבצוואר שרגילים לפתוח כל הזמן מותר להדקם. אבל אם רגילים להוציא את הראש מבלי לשחרר את ההידוק אסור להדק בשבת.
◄ הגהות מרדכי (מובא בדרכי משה): אין איסור בתפירה לזמן[1].
אם רגילים להשאיר את החוטים הללו סגורים ולפשוט את הבגד כך, אסור למתוח (משנ"ב).
אף אם החוט תלוי במחט שם בקביעות כדי להדקו כשרוצה, אין בזה איסור משום טלטול מוקצה מקום שהפתיל מחובר לבגד ואינו נפרד ממנו[2] (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ תפירה לזמן: הרמ"א לא משיג על השו"ע שאסר ומשמע שהודה לדבריו לאסור. אמנם בסימן שיז, ג הביא הרמ"א מחלוקת ראשונים האם יש איסור תפירה לזמן או לא, לריב"א אסור ולרבינו יואל וראבי"ה מותר, והביא הרמ"א את שתי הדעות. ונחלקו האחרונים האם הרמ"א מודה לשו"ע (חזו"א, (השמטות לסי' שמ)), או שהרמ"א מתיר. עיין שש"כ (פט, הערות רט, רכד).
- ↑
כלומר, שהפתיל בטל לבגד והמחט מחוברת לפתיל, ואין בהם טלטול (מכאן ניתן ללמוד לכפתור רזרבה שיש בחולצה, שאין לו חשיבות לעניין מוקצה. ולכאורה אף לעניין הוצאה בשבת. ועיין).