פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
שומר חנם שאמר: הריני משלם ואיני נשבעא, אם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו, כגון פירות או יריעות של צמר ושל פשתן השוות בכל ענינם, או קורות שאינם מצויירות וכל כיוצא בהם, ה"ז משלם ואינו נשבע. אבל אם היה הפקדון (בהמה או) בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מוצא לקנות כמותו בשוק, חוששין שמא עיניו נתן בו, ומשביעים אותו בנקיטת חפץב שאינו ברשותו, ואח"כ משלם. וה"ה לשאר השומרים, כגון השואל שאמר: מתה, או: נגנבה, ושומר שכר והשוכר שאמרו: נגנבה, או: אבדה, אע"פ שהם חייבים לשלם משביעים אותם שבועה שאינה ברשותם ואח"כ משלמים דמי הבהמה או החפץ, שאנו חוששים לו שמא עיניו נתן בה. ואם אמרו הבעלים: יתר על זה היה שוה, כולל בשבועתו שאינו שוה אלא כך וכך.
ב"מ לד,א: אמר רב הונא משביעים אותו שבועה שאינו ברשותו (כשרוצה לשלם).
רמב"ם,שו"ע: דוקא בפקדון שא"א לקנותו בשוק, אבל כשמינו שוה ומצוי בשוק לא.
סמ"ע: יש כאן שני תנאים: א. מצוי לקנות כמותו בשוק. ב. מה שמצוי זהה לו (בצורה וכד').
א. רא"ש,ש"ך: גם אם שילם כבר חייב להישבע, ולא אומרים שבכך שהמפקיד קיבל התשלום מוכח שמחל, כי מסתבר שלקח התשלום כדי שהשני לא יחזור בו מהודאתו או מרצונו לשלם.
ב"ח: מוכח שמחל, כי השני לא יכול לחזור בו לאחר שקיבל על עצמו בבי"ד לשלם. ש"ך – בכ"ז אינו רוצה לאוקמיה בדינא.
ב. נקיטת חפץ: רמב"ם,שו"ע: נשבע בנקיטת חפץ.
ב"י: למד זאת מכך שהגמ' הקשתה על רב הונא מהמשנה, משמע שהיא משבועות המשנה, ולכן צריך נק"ח.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.