פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ש א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט ש א

סעיף א[עריכה]

שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, וכל אחד משניהם אומר: אני הוא שהפקדתי המאתים, והשומר אומר: איני יודע, ישבע כל אחד מהם^א שהפקיד ק"ק, ויתן ק"ק לזה וק"ק לזה, ונמצא מפסיד מנה מביתו מפני שפשע, שה"ל לכתוב שם כל אחד על כיס שלו. ואי אינהו לא תבעי ליה כל חד בברי, אם בא לצאת ידי שמים חייב; אבל בדיני אדם, פטור^ב. לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד שלש מאות בכרך אחד^ג, ובאו ותבעו וכל אחד אומר: הק"ק שלי, נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהא מונח אצלו, (וי"א דיהא מונח ביד ב"ד^ד) (מרדכי פ' המפקיד ועיין בב"י) עד לעולם, או עד שיודה האחד לחבירו, שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים. ואפילו בבא לצאת ידי שמים פטור. (וי"א דאם תבעו ליה חייב, בבא לצאת ידי שמים, אפילו בכי האי גוונא^ה) (טור).

משנה בב"מ לז,א: אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם. או: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא - נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים - נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? - אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.

ברייתא: גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל, זה אומר אותי גזל וזה אומר אותי גזל - מניח גזילה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר, לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד.

הגמרא מקשה פקדון אפקדון מהרישא אסיפא, ועוד מקשה גזל אגזל מהמשנה שהיא דעת ר' טרפון על דבריו בבריתא. ומתרצת לגבי הקושיא הראשונה, שברישא נעשה כמי שהפקידו אצלו בשתי כריכות, ובסיפא נעשה כמי שהפקידו אצלו בכריכה אחת. ולגבי הקושיא השניה, שבמשנה מדובר בבא לצאת ידי שמים.

היוצא מכך שבשתי כריכות הו"ל למידק, ולכן אם תובעים אותו חייב (כר"ע), ואם לאו חייב רק לצי"ש. ובכריכה אחת לא הו"ל למידק, ולכן אם לא תובעים אותו פטור אף לצי"ש, ואם תובעים אותו פטור מעיקר הדין ולגבי לצי"ש נחלקו הראשונים, הרא"ש כתב שאמנם לפי ר"ט פטור אך לפי ר"ע חייב, ותוס' כתבו שלכו"ע פטור^[1], ונפרט בהמשך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]