פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ לח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לח – קריעה על החורבן[עריכה]
מועד קטן כו ע"א[עריכה]
אמר ר' אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון מדבר היתה ירושלם שממה", וקורע. בית המקדש בחורבנו אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה", וקורע.
ירושלמי ברכות סד ע"א, פ"ט ה"א[עריכה]
שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר בא: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע.
וכ"פ השו"ע: "הרואה ערי יהודה[1] בחורבנן, או ירושלים או בית המקדש - חייב לקרוע".
והעיר על כך הרמ"א: "ועיין באו"ח סי' תקס"א", שעיקר דברי השו"ע בעניין זה נמצאים שם[2].
קריעה בימינו על החורבן[עריכה]
כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קריעה" הלכה כא, עמ' רסד) כתב: "כיום אין נוהגים לקרוע על ערי יהודה וירושלים, הן מטעם שאין אנו יודעים בדיוק המקומות של ערי יהודה, והן מטעם שהיום הם בשליטת ישראל".
עוד כתב החזו"ע (שם הלכה כב, עמ' רסו): "וגם בזמן הזה אין להקל כלל על הרואה חורבן בית המקדש, שאף על פי שכל ירושלים בשליטת ישראל, כיון שהוא נמסר בידי הישמעאלים, ואין אנו יכולים להיכנס לשם, מפני שאנו בחזקת טמאי מתים, הרי בית המקדש בחורבנו, עד שיבוא מלך המשיח... וקריעה זו צריכה להיות מעומד, ואין הקריעה מתאחה לעולם. ואם היה הולך ובא לירושלים, ורואה בית המקדש בחורבנו, אם עברו שלושים יום - חוזר וקורע. והדר בירושלים וראה בית המקדש חרב, אפילו עברו שלושים יום שלא ראהו – אינו צריך לקרוע".
וכ"כ הרב זלמן ברוך מלמד[3]: "הרואה את מקום המקדש אחר שלושים יום שלא ראהו – יקרע את בגדו טפח. ואם קשה לו לקרוע את בגדו ורוצה להיפטר ממצוות הקריעה – יקנה את בגדו לחברו בקניין גמור".[4]
והגרש"ז אוירבך הורה בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' עג) שאם כבר יצא מהעיר העתיקה ולא קרע - לא יקרע.
קריעה על החורבן בשבת[עריכה]
כתב החזו"ע (ח"א דיני קריעה הע' כד עמ' רסז-רסח): "הרואה בית המקדש בחורבנו ביום שבת – אינו קורע... ואין צריך לקרוע אחר השבת". וכ"פ הגרש"ז אוירבך (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' עד עמ' תלז).
קריעה על החורבן בחול המועד[עריכה]
כתב הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' עג) שאין לקרוע בחול המועד. וכן הסיק החזו"ע (שם עמ' רסח).
קריעה על החורבן במועדים שונים[עריכה]
כתב התשובות והנהגות (כרך א סימן שלד): "בירושלים עיר הקודש נהגו לא לקרוע בערב שבת אחר חצות, וכבר צווח על זה רבינו החזו"א זצ"ל שאין לזה שום יסוד או מקור... ונראה דעיקרו רק בבגדי שבת הואיל ובקריעה יתבטל ממצות כבוד שבת לכן אין חיוב לקרוע בכה"ג".
וכן כתב בספר זכרון בצלאל[5] (עמוד קיב) שלא לקרוע בערב יום טוב או ערב שבת אחר חצות, זו טעות גמורה, ורק בערב פסח אחר חצות המיקל בזה אין מזניחים אותו. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה[6] (ח"ב סי' נה ענף ג).
החזו"א כתב שיש לקרוע אף בחנוכה, פורים, ראשי חודשים ובערבי שבתות וערבי ימים טובים אחר חצות.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
והוסיף הברכי יוסף, שחברון בכלל ערי יהודה היא.
- ↑
לשון השו"ע (או"ח סי' תקסא): (א): "הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: ערי קדשך היו מדבר, וקורע (ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמו מן הצופים לירושלים)". (ב) "הרואה ירושלים בחורבנה, אומר: ציון היתה מדבר שממה; וכשרואה בית המקדש, אומר: בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה, וקורע. ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש - טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא". (ג) "אם קרע על אחת מערי יהודה, אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה; חוץ מירושלים, שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו; ואם קרע על ירושלים, אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה". (ד) "כל הקרעים האלו בידו ומעומד, וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם; אבל רשאי לשללן, למללן, ללקטן ולתופרן כמין סולמות". (ה) "היה הולך ובא לירושלים, הולך ובא תוך ל' יום, אינו קורע קרע אחר; ואם לאחר ל' יום, חוזר וקורע (והוא הדין בערי יהודה ובמקדש)".
- ↑
הרב זלמן ברוך מלמד נולד בשנת ה'תרצ"ז 1937, משמש כראש ישיבת בית א-ל, ורב שכונה בבית א-ל ב', מהרבני הציבור החרדי לאומי. דבריו הובאו באתר ישיבה בכתובת: http://www.yeshiva.org.il/midrash/47.
- ↑
והוסיף שם וכתב: "ויכול לעשות זאת על ידי קניין חליפין, שחברו יקנה לו עט תמורת הבגד, וכיוון שהוא הגביה את העט של חברו כדי לקנותו, חברו שנתן לו את העט קנה תמורתו את בגדו. וכיוון שבגדיו אינם בבעלותו פטור מלקרעם. אבל גם מי שמשתמש בהקניית הבגד לחברו, ראוי שיקרע את בגדו על מקום המקדש לכל הפחות פעם אחת".
- ↑
לרב שריה דבלצקי, עיין עמ' 50 הערה 42.
- ↑
שו"ת אבני ישפה כתבו הרב ישראל פסח פיינהנדלר. חי בין השנים ה'תש"ה – ה'תשע"א (1945-2011) היה רב, פוסק ואיש חינוך, מחבר סדרת ספרי ההלכה אבני ישפה ורב קהילת אבני ישפה בירושלים, למד אצל הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל.