פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמא ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד – מת שלא ניתן לקוברו[עריכה]
מסכת שמחות פרק ב הלכה י[עריכה]
מי שנפל לים, או ששטפו נהר, או שאכלתו חיה רעה... מאימתי מתחילין למנות, משעה שנתיאשו לבקש.
כתב השו"ע ע"פ הרא"ש והמרדכי בשם ר"י: "מי שמת בתפיסה {במאסר}, ולא ניתן לקבורה - לא חל על הקרובים אנינות, וגם אבילות לא חל עליהם, כיון שלא נתייאשו מלקברו. וכן אם קרובי המת בתפיסה - אין אנינות חל עליהם. וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חיה או שטפו נהר, ולא נתייאשו מלקברו - אין על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות, ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו".
וכתב הש"ך (ס"ק טו) שאם נמנעה קבורתו מחמת ממון – לא נחשב יאוש, אך אם מחמת שנאה – יש יאוש, ומתאבלים.
- האם חלים דיני אנינות במקום שגזרו שאין לקבור את המת עד שיעברו 48 שעות משעת מיתתו: (פת"ש ס"ק כב, חזו"ע אבלות ח"א "דיני אונן" סע' יט עמ' קסג)
נוב"י (תניינא יו"ד סי' ריא) – חלים דיני אנינות, משום שצריך להכין למת את התכריכים.
שו"ת יד אליהו[1] (סי' טז) – לא חלים דיני אנינות, משום שאינו יכול להתעסק עם המת ודומה למת בתפיסה.
- הכרעה: החזו"ע פסק שלא חלים דיני אנינות אם אינו יכול לקבור את המת.
זמן טהרת המת כשמאחרים את הקבורה[עריכה]
כתב הפת"ש (ס"ק כב) שמשמע מדברי הנוב"י שאם מעכבים את קבורת המת יש להסמיך את הטהרה לקבורת המת .
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
לרב אליהו מלובלין.