פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעג ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעג ט

סעיף ט – טומאת כהן לקרוב חסר איבר[עריכה]

נזיר מג ע"ב[עריכה]

אמר רב חסדא אמר רב: נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו, מ"ט? אמר קרא: "לאביו", בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר... תניא, רבי יהודה אומר: לה מיטמא ואינו מיטמא לאבריה, שאינו מיטמא על אבר מן החי של אביו, אבל מיטמא הוא לאבר מן המת של אביו {דעת ר' יהודה אינה כדעת רב}...

רב דאמר כי האי תנא; דתניא: מעשה שמת אביו של רבי יצחק בגינזק, ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו, ואמרו: לאביו בזמן שהוא שלם, ולא בזמן שהוא חסר.

• האם כהן נטמא על עצם כשעורה של קרובו: (ב"י, חזו"ע ח"ב עמ' עג)

• רמב"ם, רמב"ן ורא"ש – לא, כהן נטמא רק כשאביו שלם. שפוסקים כרב חסדא בסוגיה.

• רי"ף, ראב"ד ומאירי – כן, ודווקא אחר שכבר נטמא קודם על מתו. שפוסקים כדעת ר' יהודה בסוגיה.^[1]

  • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "אין הכהן מיטמא לאבר מן החי מאביו, ולא לעצם מעצמות אביו. וכן המלקט עצמות – אינו מיטמא להם, אע"פ שהשדרה קיימת".

• מתי כהן לא מטמא לקרובו, משום שהמת אינו שלם: (ב"י)

• רמב"ן ורא"ש – אם נחתכה ידו של קרובו בחייו - נטמא עליו. אך אם נחתכה ידו לאחר מיתה - אינו נטמא עליו.

• ר' שמואל מאיורא (מובא בכל-בו) – כשהקרוב חסר משהו (לא משנה מתי נחסר), ואפי' שהוא הרוג - לא נטמא עליו.

• ר' יחיאל (מובא בכל-בו) – כשהקרוב חסר ממנו איבר, שבלעדי האיבר הקרוב ימות - לא נטמא עליו.

  • הכרעה: השו"ע כתב: "חסר ממנו כל שהוא, אפילו הוא מונח אצלו - אינו מיטמא לו, שאינו מיטמא אלא לשלם. ויש מי שאומר: דהני מילי כשחסר לאחר מיתה, אבל אם חסר ממנו אבר בחייו, ומת - מיטמא לו, אע"פ שאינו שלם".
  • והרמ"א פסק כר' שמואל מאיורא: "וי"א שאינו מיטמא להרוג, דמקרי חסר ונכון להחמיר".
  • אך החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' כו, עמ' עא) פסק כרמב"ן וסיעתו: "אם נחסר בשעת מיתה או לאחר מיתה... – אין הכהן רשאי להיטמא להם... אבל אם נחסר ממנו אבר בחייו על ידי ניתוח, ואח"כ מת – מיטמא לו אע"פ שאינו שלם". וכן הבין בדעת השו"ע^[2].

קרובו של כהן שנחסר באיבר פנימי שאינו נראה[עריכה]

• כתבו שו"ת צי"א (ח"ט סי' מח) ושו"ת אגר"מ (יו"ד סי' רנא) שכהן שקרובו עשה ניתוח פנימי והוציאו לו איבר פנימי, שאינו ניכר לעין – מטמאים עליו. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' ע-עג).
• אך שו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' קכא) חלק וכתב שיש להחמיר בזה, ואין לכהן להיטמא לאדם שעשו לו ניתוח לאחר מיתה והוציאו ממנו אבר פנימי, וטעמו משום שאף חסרון מבפנים נחשב חסר.^[3]

מתוך הספר שירת הים - לפרטים