פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפג ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפג ב

סעיף ב – התייחדות חתן אבל עם כלתו[עריכה]

חתן שמת לו מת לפני חתונתו[עריכה]

כתובות ד ע"ב[עריכה]

הרי שהיה פתו אפויה, וטבחו טבוח, ויינו מזוג, ונתן מים על גבי בשר, ומת אביו של חתן, או אמה של כלה – מכניסין את המת לחדר, ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה, ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה, ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות, וכל אותן הימים: הוא ישן בין האנשים, ואשתו ישנה בין הנשים... אבילות דהכא כיון דאקילו רבנן, אתי לזלזולי ביה.


  • וכ"פ השו"ע: "במה דברים אמורים, בשאר אבלות; אבל אם מת אביו של חתן או אמה של כלה, שמכניסין את המת לחדר, ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה ופורש. ונוהגים ז' ימי המשתה, ואח"כ שבעת ימי אבלות – אסור להתייחד עמה כל י"ד יום, אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, כדאיתא בסימן שמ"ב".

  • וביאר הש"ך (ס"ק ג), שהטעם שאסור לו להתייחד איתה, שמא יבוא לידי זלזול באבלותו, משום שנוהג ז' ימי משתה.


חתן שכנס את אשתו ואח"כ מת לו מת[עריכה]

  • כתב השו"ע ע"פ הרמב"ן: "אבל אם כנס לחופה והתחילו ימי המשתה שלו, ואח"כ מת לו מת – מותר להתייחד עמה כמו בשאר אבלות, והוא שבעל; אבל אם לא בעל – אסור להתייחד עמה כל ימי האבל, בין בחול בין בשבת".

  • וביאר הש"ך (ס"ק ג) שאם כבר כנס ובעל "ליכא למיחש דאתי לזלזולי {באבלותו} שהרי לא הקילו לו כלום, שקדמו להן ימי החופה".

מת לו קרוב ברגל[עריכה]

  • האם מותר לאדם שמת לו קרוב ברגל להתייחד עם אשתו: (ב"י, ש"ך ס"ק ג, רמ"א סי' שצט סע' ב)
  • י"א שהביא הראב"ד – אסור לו להתייחד עם אשתו, שמא יבוא לזלזל באבלות, משום שאין אבלות בפרהסיא.

  • רמב"ן, רא"ש וראב"ד – מותר לו להתייחד עם אשתו, בניגוד לחתן. שברגל יש פחות שמחה משמחת חתן בימי שמחתו, ולכן אין חשש שיזלזל באבלותו. ועוד שהחמירו רק בחתן, כדי שלא יקל בעצמו אחר שהקלו עליו.

    • הכרעה: הב"י והש"ך פסקו כרוה"פ: שמי שאירעו אבל ברגל – מותר לו להתייחד עם אשתו.
    • וכ"פ הרמ"א (סי' שצט סע' ב): "ומ"מ מותר לייחד עם אשתו".

עוד בדיני אבלות חתן וכלה - עיין לעיל סימן שמב סע' ב. [עריכה]

מתוך הספר שירת הים - לפרטים