קם ליה בדרבא מיניה

אדם שעשה מעשה אחד שחייבים עליו שני עונשים, מענישים אותו בעונש החמור בלבד.

לדוגמא: מי שחבל באביו או באמו, הרי זה נהרג ופטור מתשלומי הנזק. וכן: מי שקרע את בגדי חברו בשבת, הרי זה נהרג ופטור מתשלומי הנזק.

כלל זה נלמד במשנה בכתובות (ל"ו:) ממה שנאמר (שמות כא, כב): "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש", ומכאן שאין אדם נענש בתשלומי הנזק אלא כאשר לא היה אסון בנפש, שלא הרג אדם, אבל אם הרג אדם, שאז נענש הוא במיתת בית דין, אין להענישו בתשלומי הנזק.

מקור נוסף לכלל זה מצינו בפסוק (דברים כה, ב): "והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו", ודרשו חכמים: "משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות" (כתובות ל"ב:).

יתר על כן מובא בגמרא (כתובות ל"ה.), שכל עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אם עשאה בשוגג ואינו חייב מיתה, הרי זה פטור מן העונש הקל.