הרב אשר פריינד

הרב אשר פריינד (מכונה גם רֶבּ אוּשֶׁר) (כ"ה באלול תר"ע, ספטמבר 1910 - י"א בתשרי תשס"ד, 6 באוקטובר 2003) היה צדיק ירושלמי, אשר נודע בשיטתו בעבודת הנפש ובסיועו לנזקקים. מקים מוסדות "יד עזרה".

תולדות חייו[עריכה]

נולד לחיה רבקה דבורה, מצאצאות האדמו"ר רבי אהרון הגדול מקרלין, ולאריה מרדכי, דור חמישי ליהודי הקדוש. משפחתו השתייכה ליישוב הישן בארץ ישראל, ובניה התפרנסו ממסחר במטבעות וזהב. נישא לצביה, בתו של הרב אברהם שטרנברג, מרבני צפת.

מגיל צעיר סייע לעניים ולנדכאים. אנשים פנו אליו כדי לבקש את עצתו וברכתו. מבקשי פניו המתינו בחצרו שעות ארוכות במשך רוב שעות היממה. הם ראו בהמתנה שלב חיוני בעבודת הנפש אשר עשוי להביא לתיקון הנפש שלהם. הרב פריינד נהג לקבל נשים ולשוחח עמן על מצוקותיהן, בשונה מן המקובל בחלק מהציבור החרדי.

חלק מחסידיו קיבלו עליהם את תלמידיו המשתייכים לענפים חסידיים שונים. בהם: הרב יצחק גינזבורג, הרב גדליה סגל, הרב יהודה פרוש, הרב שלמה מן, רבי ישראל חיים וייס (האדמו"ר מספינקא-דונולו), רבי עקיבא רבינוביץ (האדמו"ר מפוריסוב) והרב אברהם יורוביץ' (מנהיג קהילת "אוהל מנחם - וויטבסק").

סביב הרב פריינד התפתחה קהילה, אשר ממשיכה לפעול גם כיום בהנהגת תלמידיו, ומפעילה את מוסדות וארגוני יד עזרה (ראו להלן). לקהילה בתי כנסת בירושלים ובביתר עילית. כמו כן, ישנה ישיבה במירון, וישיבה בירושלים, שפועלות גם כיום.

הגותו[עריכה]

הרב פריינד הושפע מכמה זרמי מחשבה, בהם הספר פרי הארץ של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ומן הספר ישמח ישראל של האדמו"ר רבי ירחמיאל דנציגר מאלכסנדר. חברו הקרוב היה הרב גדליה קניג, מרבני חסידות ברסלב. הוא עמד בקשר עם רבנים ואדמו"רים נוספים. שוחח עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים שבאו להיוועץ עמו ונעזרו בו בייעוץ.

תכליתו של האדם על פי הרב פריינד היא דבקות הבורא. לשם כך דרש מחסידיו לראות כל אירוע בחייהם, טוב או רע, כ"סיבה", כלומר כעניין בעל טעם ומשמעות, וכמסר ישיר מאת הבורא. ה"סיבה" מגיעה אל האדם כדי לכוון אותו אל "דבקות בבורא", כלומר קישור כל כוחותיו אל מציאותו השרויה בכל של הבורא. הרב פריינד נהג לצאת עם חסידיו ל"התבודדות" ביום ובעיקר בלילה.

על פי משנתו האדם הוא "כלי שבור" (מונח שנלקח בין השאר מקבלת האר"י). החבורה החסידית המאוחדת בהנהגתו של הצדיק עשויה לתרום לתיקון האדם, בעצם השתתפותו בה. כתנאים לעבודת הבורא הוא הדגיש את ה"שפלות" ואת "ביטול היש", ערך שפיתח רבי ישראל בעל שם טוב. ממשיכי מורשתו מכונים "ביטול היש'ניקעס".

מוסדותיו[עריכה]

בשנות השישים יסד את מוסדות "יד עזרה". מוסדות אלה כללו בית דפוס ומטבח אשר העסיקו פגועי נפש לשם שילובם בחיי הקהילה. כמו כן, הוקמו בשליחותו מרפאות שיניים מוזלות, גני ילדים (בשיתוף עם מוסדות איתרי), חברת רכבי הסעות, מפעל חלוקת מזון (חלקם "עודפים" שנועדו להשמדה) לנזקקים, מפעלי דיור בירושלים ואשדוד, אכסניה במירון וישיבה בשכונת ימין משה בירושלים. בשליחותו הוקם לראשונה אולם שמחות שערך אירועים במחירי עלות בעיר בני ברק.

ילדיו[עריכה]

לר' אשר 4 ילדים:

• לאה קלירס אשר ניהלה את מרפאת השנים של מוסדות יד עזרה, (אשת רבי שמואל קלירס, מפקח לשעבר בחינוך העצמאי ומייסד המכון למורים של החינוך העצמאי).
• פנינה הרשטיק (אשת הרב משה הרשטיק, מרבני תל אביב).
• רבי אברהם חיים פריינד (נשא את בלה פרוינד), נפטר בחיי אביו.
• חיה וסרמן (אשת הרב אלימלך וסרמן דיין בבית הדין הרבני באשדוד).

מכתביו[עריכה]

• אמרי אשר, הוצאת יד עזרה תשס"ו 2006
• כתב העת חברותא, לקט