ספר החינוך מצוה שסב - מצות שלוח טמאים חוץ למחנה שכינה.
משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה.
מה הכוונה מטמטמים בטומאה?
כלומר ששכל האדם יהיה קשה לו להבין דברים רוחניים כמו לימוד תורה וכדומה,בגלל רוח הטומאה ששורה עליו.
נדב הרוניאן.
מה הכוונה אפילו מתחת האבן ?
קטע מספר החינוך מצוה שסב - מצות שלוח טמאים חוץ למחנה שכינה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ספרי כאן] שהמצורע שהוא חמור בטומאתו שמטמא באהל חמור גם כן בשלוחו, והוא משתלח חוץ לשלש מחנות דהיינו חוץ לירושלם, וזבין וזבות ונדות ויולדות שאין טומאתם חמורה כל כך, שלוחם חוץ לשתי מחנות שהן מחנות כהנים ולוים וזהו חוץ להר הבית , וטמא מת שאין טומאתו חמורה כל כך אינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת , לפיכך מותר ליכנס בהר הבית. ומה היא החומרא בזבין יותר מטמא מת, שהזב מטמא משכב ומושב אפילו מתחת האבן (??) מה שאין המת מטמא כן.
הכוונה שאפילו אם הייתה אבן גדולה ומתחתיה היה כלי שמיועד למשכב או מושב, הכלי נטמא ונעשה אב הטומאה. כך כותב הרמב"ם בהלכות משכב ומושב פרק ו הלכה ה.
נדב הרוניאן.