שיחה:אבר מן החי
|
|
אבר מן החי הוא שמו של ציווי הלכתי האוסר לאכול אבר שניטל מבעל חיים בעודו חי. הציווי נמנה במניין המצוות.[1]
התורה אוסרת לאכול אבר מן החי. האיסור מופיע לראשונה בשבע מצוות בני נח יחד עם היתר אכילת הבשר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" {מקור|ספר בראשית ט, ד}}. המצווה מוזכרת גם בספר דברים בפרשייה העוסקת בהיתר "בשר תאווה":[2].
בניגוד לבשר בחלב אבר מן החי מותר בהנאה, כלומר מותר לכל שימוש למעט אכילה.[3]. לדברי התוספתא איסור אבר מן החי חל על בהמות, חיות ועופות, אך לא על דגים וחגבים.[4] הרמב"ם מסביר דין זה בכך שהם אינם טעונים שחיטה,[5] ומאותה סיבה פסק הט"ז שדין איבר מן החי אינו חל גם על בן פקועה.[6]
בחיי הבהמה[עריכה]
במסכת חולין מובאת מחלוקת האם "בהמה בחייה לאברים עומדת" או "לאו לאברים עומדת".חולין קב ב, חולין קג א כלומר, האם רק לאחר שחיטת הבהמה ניתן לומר שלפנינו "אברים", כיון שאז ודאי בשר הבהמה עומד לניתוח לאברים, אבל קודם לשחיטתה אין להתייחס לבהמה כאל "אברים", אלא במקרה בו ניטל באופן ממשי חלק ממנה (במקרה זה יהיה אסור לאוכלו בגלל איסור "אבר מן החי").
על סמך הדיון בשאלה התאורטית מסביר התלמוד שתי מחלוקות הלכתיות מעשיות. המחלוקת הראשונה עוסקת באדם שבלע בעל חיים שלם בבת אחת בעודו חי. רבי אלעזר ברבי שמעון סבר כי אם על אבר אחד יש איסור "אבר מן החי", קל וחומר שגם אכילת בעל חיים שלם כלולה באיסור. לעומתו, דעת רבי ש"בהמה בחייה לאו לאברים עומדת" ולכן במקרה זה לא חל האיסור.
המחלוקת השנייה עוסקת באדם שאכל חתיכת בשר מבהמה המוגדרת כ"טריפה". רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו האם עבר על שני איסורים (טרפה ואבן מן החי) או על איסור אחד בלבד (טרפה), בהתבסס על הכלל אין איסור חל על איסור. לפי אחת האפשרויות המובאת להסבר המחלוקת, סבר רבי יוחנן כי "בהמה בחייה לאברים עומדת" ולכן במקרה שלפנינו קיימים שני האיסורים כיון ששני האיסורים חלו בבת אחת עם לידתה של הבהמה, ואילו ריש לקיש סבר ש"בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת", ולכן אין איסור אבר מן החי חל על הבהמה כיון שכבר קיים עליה איסור טרפה.
רבי יוחנן וחזקיה נחלקו בנידון של גוי שאוכל מבהמה מפרכסת האם הוא עובר על איסור אבר מן החי. חזקיה סבור שהבהמה נחשבת כעומדת במצב אמצעי, לא חיה ולא מתה, ולכן אין האוכלה עובר על איסור אבר מן החיחולין קכא ב. לעומת זאת, רבי יוחנן סבור שהבהמה נחשבת לחיה לגמרי, והאוכל אותה עובר על איסור אבר מן החי.
חידוש[עריכה]
אבר מן החי מוגדר כחידוש, מכיוון שלמרות שהתורה אינה מחייבת באופן רגיל אדם האוכל עצמות של דבר אסור כמו טריפה ונבילה מכיוון שאין בהם טעם, בגיד הנשה, ואילו אבר מן החי האיסור הוא למרות שאין בו בשר רק עצמות וגידים.
מכיוון שאיסור זה מוגדר כחידוש, קיים כלל האומר כי חידוש - 'אין לך בו אלא חידושו', כלומר יש לצמצם את החידוש ככל האפשר, ולכן ייתכן שאין אדם עובר על איסור אבר מן החי אם אכל את שני הכזיתים כל אחד בנפרד. רבי יוחנן וריש לקיש, באו להסכמה על כך, שאדם שחילק את שני החצאים לפני שהכניסם לתוך פיו, אינו עובר על איסור אבר מן החי, שכן אכל כל חצי כזית בנפרד, ומעולם לא הייתה אכילה אחת של כזית. אך כאשר אדם חילק את הכזית בתוך פיו לשנים, סובר רבי יוחנן שהדבר נחשב לאכילה אחת, בצירוף העובדות שהן הכנסת החתיכה לתוך פיו היה בשיעור המתאים, והנאתה גם מצטרפת על ידי הנאת גרונו שנהנה משתי החתיכות. ריש לקיש חלוק על הדבר, וסבור שלא די בכך, אלא צריך ששתי החתיכות ירדו לתוך בני המעיים שלו כאחד ללא לעיסה המפרידה את חלקי החתיכה אלו מאלו[7]
ראו עוד[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אבר מן החי באתר דעת.
הערות שוליים
- ↑ מצווה תנ"ב (ה-452) במניינו של ספר החינוך, ומצוות לא תעשה קפ"ב (ה-182) בספר המצוות לרמב"ם.
- ↑ ולא תאכל הנפש עם הבשר
- ↑ מסכת פסחים, דף כ"ב ב'
- ↑ תוספתא מסכת תרומות, פרק ט'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק א', פסקה 3
- ↑ טורי זהב על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן י"ג פסקה 3
- ↑ חולין קג ב