שנאה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איסור שנאת אדם מישראל ומצות אהבת כל אדם מישראל.


השונא אדם מישראל, עובר על לא תעשה, שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך".


מידת השנאה הינה מידה רעה המפריעה לאדם לעבוד את ה'. היא גורמת לאדם לעבור על עבירות רבות. וכך כותב ה"אורחות צדיקים" (שער השישי): "ובזה הוזהרנו להסיר מנפשינו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עוונות הרבה, כמו לשון הרע, כי השונא את חבירו מספר לעולם בשנאתו, וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו, ושמח לאידו... ונוקם ונוטר לו, ולא ירחם עליו אפילו הוא דחוק מאוד. ומחמת השנאה יגנה את מעשיו הטובים, וישניאם בעיניו ובעיני אחרים, ומונע טוב מבעליו, ולא יודה לו על האמת, ואם חייב לו הוא נוגשו".


"שנאת חינם" הינה אחת מן העבירות החמורות ביותר. גם עונשיה חמורים ביותר. חז"ל אומרים, שבית המקדש השני נחרב מפני שנאת חינם. החורבן הנורא, המתמשך עד עצם היום הזה, הינו עדות לחומרה הרבה שבה מתייחס הקב"ה לחטא זה.


ברם, ישנם מקרים שמצוה להשתמש במידה זו. וכך כותב ה"אורחות צדיקים" (שם): "יש שנאה שהיא מצוה, כגון: אדם רשע שאינו מקבל תוכחה, מצוה לשנאתו, שנאמר: 'יראת ה' שנאת רע', ואומר: 'הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי'... סוף דבר: ישנא כל דבר המרחיק אותו והמונעו מאהבת יוצר הכל".


מצוה מוטלת על כל אדם לאהוב כל אחד מישראל כגופו, שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).


רבי עקיבא אומר: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה". משמעות הדברים היא, שמצוה זו גוררת בעקבותיה מצוות רבות נוספות, שהרי האדם לא יגנוב מאוהבו, לא יצערו בדיבור ולא יזיק לו. נמצא שהאהבה מביאה לחיי שלום שאין בהם עוון.


בספר מסילת ישרים (פרק יט) מובא: "אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל אהבתו עליו".


את חכמי התורה ואת תלמידיהם, מצוה לאהוב ביותר. במסכת מכות (כד, א) מסופר על המלך יהושפט, שכאשר היה רואה תלמיד חכם, היה קם מכסאו, מחבקו ומנשקו ואומר: "רבי רבי, מורי מורי". יש להזהר מאוד בכבודם של תלמידי חכמים, לאהוב אותם אהבת נפש ולהשתדל לסייע להם בכל מה שאפשר.


על אהבת גרים הוזהרנו בתורה פעמים רבות. גם הקב"ה אוהב את הגרים, כמו שנאמר: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". לכן, אדם שבא להסתפח לעם ישראל ונכנס תחת כנפי השכינה, מצוה שנאהב אותו, נקרב אותו ונשתדל לסייע לו ככל שנוכל. בעשותינו זאת, נקיים מצות עשה, שנאמר: "ואהבתם את הגר".


למצות אהבת גרים קיימת משמעות מיוחדת, מכיון שהגר זקוק לעזרה ולעידוד, וכפי שכתוב בפסוק: "ואתם ידעתם את נפש הגר".