תורמוס

תורמוס, והמין הנפוץ בהרים ובצפון הארץ : תֻּרְמוּס הֶהָרִים גדל בר בארץ ישראל. תפרחת הצמח בולטת למרחוק בצבע כחול-עמוק. מרבדים גדולים מתורמוס ההרים מצויים בהרים. תורמוס ההרים גדל באדמות "כבדות" , המכילות "אבן גיר" כמו טרה רוסה ו רנדזינה שאר מיני הטורמוס גלים באדמות חסרות גיר ‏‏^[1]

עליו מסופר בתלמוד ירושלמי . ר"ש בן יוחי (רבי שמעון בר-יוחאי ובנו) עביד טמיר במערתא תלת עשר שנין דתרומה (נחבאו במערה י"ג שנים), במערת חרובין (במערת החרובים - על-שם העץ שגדל בה עבורו) , עד שהעלה גופם חלודה (ישבו במערה עד שנסדק עורם בגלל שישבו ללא מעש). לסוף תלת עשר שנין( אחרי י"ג שנה) אמר לינה נפיק חמי מה קלא עלמא (האם אני לא יוצא לראות מה קורה בעולם ?) נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא (יצא וישב על פתח המערה).

חמא חד צייר צייד ציפרין פרס מצודתי (ראה צייד אחד עומד וצד ציפורים), וכשהיה (רשב"י) שומע בת קול אומרת מן השמים: "דימיס" (משוחררת) – הייתה (הציפור) בורחת, (וכשבת הקול אומרת:) "ספקולה" (עונש מוות) – הייתה נצודה. אמר (רשב"י) :מבלעדי שמיא לא יבדא (ציפור מבלעדי שמים אינה נצודה), על אחת כמה וכמה נפש של בן אדם (מסקנה זו מביאה את רשב"י לצאת מן המערה).

כ"ש בר נשא כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות (כאשר ראה שהוא יכול לנוע ממקומו - ללא פחת הרומאים), ניחמי בהדין דימוסין דטבריא (החליט לרדת לטבריה). אמר : צריכין אנו לעשות תקנה (לגמול חסד לזולתנו) כמו שעשו אבותינו הראשונים ^[2] בראשית א, ל"ג: "ויבא יעקב עיר שלם", ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו ולאחר מכן ויחן את פני העיר - פירשו שהיו עושין איטלוסן ומוכרין בשוק אמר ( אמר רב: מטבע תיקן להם ; ושמואל אמר: שווקים תיקן להם ; ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.

שאל את תושבי טבריה במה הוא יכול לעזור להם. אמרו לו יש מקומות שאנו חוששים כי יש בסם קברות ווהכוהנים לא חכולים ללכת שם. החליט לגמול להם טובה והחליט, נידכי טבריא (אלך ואטהר מקומות שיש בהם ספק טומאה). והוה נסב תורמסין (לקח תורמוסים) ומקצץ ומקליק (הוציא אתה זרעים מהפירות ופיזר אותם). וכל הן דהוה מיהא הוה טייף (כל מקום שהיה גדל תורמוס - סימון ששם קבור מת - שכן האדמה פוריה).

סוף דבר: רבי שמעון בר יוחאי איתר את מקומות הקבורה בטבריה וכך ניתן היה לקבוע את התחום בו ניתן ללכת. ירושלמי שביעית ט, א

הערות שוליים[עריכה]