הצגת המקור של הדף "דרשני:דיני אבקת חלב נכרי"

==חלב נוכרי==
ה[[משנה]] במסכת [[עבודה זרה]] {{#makor-new:עבודה זרה ב ו|משנה-עבודה-זרה|ב|ו}} מביאה רשימת מאכלים של עובדי כוכבים, האסורים באכילה ובתוכם: "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו"'. בטעמו של האיסור מצינו הסברים שונים בשני התלמודים: ב[[תלמוד הבבלי]] {{#makor-new:עבודה זרה לה ב|בבלי-עבודה-זרה|לה|ב}} מבואר שטעם האיסור הוא מחשש שמא הגוי יערב חלב טמא עם חלב טהור , כדי להרבות את כמות החלב או כיוון שהגוי לא נזהר ונשאר חלב טמא מחליבה קודמת בכלי בו הוא חולב. לעומת זאת, ב[[תלמוד הירושלמי]] {{הערה|פרק ב הלכה ח}} מובא טעם אחר- שמא החלב היה מגולה ונחש הטיל בו ארס. בשאר משקים של גויים לא גזרו משום גילוי, כיון שהם מקפידים על ניקיונם ושומרים עליהם. אמנם, בחלב, שעובר סינון ואינו נאכל כמו שהוא, אין הגויים מקפידים על ניקיונו. 

בין הראשונים מצינו דעות שונות בשאלת הטעם העיקרי להלכה, בעל [[אור זרוע]] {{הערה|שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן י}} כתב שאין הטעמים חולקים וצריך לחשוש לשניהם. כלומר, לפי הטעם שחלב נוכרי אסור משום חלב טמא, גם כשאין חשש זה יש לבדוק שהחלב לא היה מגולה. וכן להיפך, לפי הטעם של גילוי, גם כשאין חשש זה יש לבדוק שאין חשש שמעורב חלב טמא. אולם הבית יוסף {{#makor-new:יורה דעה קטו|בית-יוסף-יורה-דעה|קטו|null}} אינו מביא כלל את טעמו של הירושלמי ומציין את ה[[מרדכי]], [[רבנו פרץ]] וה[[סמ"ק]] הסוברים שגזירת חלב נוכרי חלה גם במקום שאין חשש ממשי שמא יערב הגוי חלב טמא, כגון במקרה שבו אין בעדר בהמה טמאה. 									           

בדברי ה[[אחרונים]] מצאנו מחלוקת ביחס לנקודה אחרונה זו. בעל [[פרי חדש]] {{הערה|שם, ו}} סובר שהאיסור הוא דווקא כאשר יש חשש שמא יערב הגוי חלב טמא, כיוון שגזירת חכמים באה למנוע שתיית חלב טמא. לעומתו, בעל [[חת"ם סופר]] {{מקור|סימן קז,ד}} סובר שגזירת חכמים היא גזירה כללית, וחכמים שגזרו על חלב נוכרים לא הבחינו בין מציאות בה חלב טמא מצוי או זול לבין מציאות אחרת. לשיטתו, לא רק חלב טמא אסור, אלא כל חלב שחלבו גוי אף שהוא מבהמה טהורה אסור מדברי חכמים, ולכן אין להקל גם כאשר אין חשש שמא הגוי יערב חלב טמא. 

בעל ה[[אגרות משה]] {{הערה|שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א' סימן מז'}} מחדש, שגם לפי בעל חת"ם סופר, כאשר יש ידיעה וודאית שהגוי לא יערב חלב טמא בחלב טהור- החלב מותר מעיקר הדין, כיוון שאין זה עומד בגדר "אין ישראל רואהו" שנכתב במשנה. על פי חידוש זה, פסק האגרות משה שכאשר יש במדינה פיקוח האוסר לערב חלב פרה עם חלב בהמה טמאה מותר להשתמש בחלב פרה אף אם נחלב על ידי גוי. אף על פי כן, בסיום תשובתו כותב שבעל נפש ראוי שיחמיר על עצמו ולא ישתמש בחלב שנחלב על ידי גוי. בתשובה נוספת של האגרות משה  מבואר שההיתר הוא בשעת הדחק בלבד.

בעל ה[[חזון איש]] {{הערה|חזון איש, יורה דעה, סימן מא' ס"ק ד'}} חולק על חידושו של האגרות משה בדעת חת"ם סופר, אך פוסק כדעת הפרי חדש שכאשר יש ודאות גמורה שלא יערבבו חלב טמא החלב מותר. משום כך, הוא סבור שבמקום שיש פיקוח ממשלתי יש להתיר את החלב, גם אם נחלב על ידי גוי מבלי שישראל רואהו. בשו"ת תשובות והנהגות {{הערה|חלק ב' סימן שעג'}} מובאת עדות שהחזון איש לא התיר חלב נוכרי בפיקוח ממשלתי אלא רק לחולה. בנוסף, הוא טוען שכיום הפיקוח הממשלתי אינו חזק כל כך, וגם אם ייתפס מישהו שעירב חלב טמא הוא ייקנס בקנס נמוך מאוד, ולכן לדעתו אין להתיר גם לפי בעל חזון איש חלב שגוי חלבו מבלי שישראל רואהו. מנגד, בעל חכמת אדם  פוסק שאין להקל כלל בדבר כיוון שאין אחד מגדולי הראשונים והאחרונים שהזכיר היתר זה. 

[[ערוך השולחן]] טוען שגם אם אין חשש של עירוב חלב טמא בחלב טהור אין להקל כלל בחלב גוי. בטעמו של דבר הסביר, שהחשש שמא הגוי יערב חלב טמא, הוא רק אחד מהטעמים של האיסור לשתות חלב נוכרי, ומסיבות שונות רק אותו גילו לנו חכמינו. אולם ישנם טעמים נוספים שנשארו נסתרים מאתנו ולכן אין להקל כלל בגזירת חכמים זו.