עריכת הדף "מה שקנה עבד קנה רבו" (פסקה)

==להלכה==
להלכה נחלקו ה[[ראשונים]]{{הערה|תוספות ד"ה ורבי, קדושין כג ב.}}: לפי [[רבינו תם]] הפרשנות הנפסקת כמותה להלכה היא זו של רב ששת, שהמחלוקת היא כאשר המתנה הניתנת לעבד היא "על מנת שאין לרבך רשות בו", אבל במקרה שהמתנה הניתנת היא "על מנת שתצא בו לחירות" אין מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים וכולם סוברים שמתנה כזו [[חלות|חלה]]. הראיה היא ממחלוקת [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]] במסכת נדרים בדיני אדם המודר הנאה מחתנו, האם כאשר אדם מקנה לאישה נשואה כסף זוכה בהן הבעל כ[[נכסי מלוג]], ומכיוון שההלכה נפסקת שם כרב שהבעל זוכה בכל מתנה הניתנת לאישה אלא אם כן ניתנה לאישה "על מנת שלא יהא לבעלך רשות בהן", על פי ההלכה ש"איסורים" (דינים הלכתיים ולא משפטיים) ההלכה נפסקת כרב, נמצא שההלכה נפסקת כרבי מאיר לפי פרשנותו של רב ששת.

[[ר"י]] חלוק על רבינו תם, והוא סבור שיש חילוק בין אישה לעבד, שהרי ישנם חילוקים משפטיים רבים בין הבעלות המשפטית של הבעל על נכסי האישה: בשונה מעבד - הבעל אוכל רק את פירות [[נכסי מלוג]] אך אין לו בעלות על גוף הנכסים; בשונה מעבד - הבעל יכול לתת מתנה לאשתו ואז נפקעת ממתנה זו רשותו המשפטית כליל. ומכיוון שכך אין להשוות בין ההלכות, ולכן ייתכן שלמרות שאכן ביחסים המשפטיים של בין איש לאשתו ההלכה נפסקת שלא ניתן להקנות לאישה  מתנה ללא תנאי אך מתנה הניתנת לאישה על תנאי מגביל נשארת ברשותה, הרי שבדיני עבד - ההלכה נפסקת שלא ניתן לעשות דבר כזה, כפי שיטת [[רבי אלעזר בן פדת].