הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:מצוות מבטלות זו את זו"

<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - שני חפצים של מצוה שנתערבו זה בזה, שהאחד מבטל את חבירו.</span>

== <span dir="rtl">הכלל וגדרו</span>  ==

<span dir="rtl">שני חפצים של מצוה שמצותם מהתורה באכילה ואינם מאותו מין, וענינם שווה, שנתערבו יחד באכילה - כגון מצה* ומרור* בזמן שבית-המקדש* קיים, שמצות אכילתם מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מצה ציון 1 ואילך, וע' אכילת מרור ציון 1 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ושניהם ענינם הוא זכר ליציאת מצרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' חק יעקב או&quot;ח סי' תעה ס&quot;ק י; עי' ישועות יעקב או&quot;ח שם ס&quot;ק ב. ועי' אור חדש פסחים קיד א, שנ' מדבריו שמצה ומרור אין ענינם שוה.</span></ref> <span dir="rtl">- אם מבטל מאכל אחד את חבירו, נחלקו בדבר תנאים ואמוראים, וראשונים בדעתם: א) יש אומרים שאם מאכל אחד טעמו גובר ומבטל טעמו של המאכל האחר – כגון מצה ומרור, שחוזק המרירות של המרור גובר על טעם המצה ומבטלה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' זבחים עח א ד&quot;ה אלא תי' א, ומנחות כג ב ד&quot;ה אלא תי' א. ועי' תוס' שם ושם בתי' הב' שכן הוא אף אם אוכל מאחד מחפצי המצווה כדי שיעור מדויק שמספיק שהטעם השני יגרע ולו במעט מטעמו כדי שלא יהיה בזה כדי שיעור.</span></ref><span dir="rtl">, או שאוכל ממאכל המצוה כשיעור המדויק למצוה שעל ידי התערובת בטל מיעוט מטעמו ושוב חסר בשיעור המאכל לצאת בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ושם, תי' ב.</span></ref> <span dir="rtl">- הרי הוא מבטל את חבירו</span> <span dir="rtl">ואינו יוצא ידי חובת מצווה במאכל שנתבטל</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' פסחים קטו ב ד&quot;ה ידי וזבחים שם ועט א ד&quot;ה אמרו ומנחות שם ורבינו דוד פסחים שם א בד' רבנן פסחים שם שאין לכרוך מצה ומרור יחד; עי' לבוש או&quot;ח סי' תעה ס&quot;ג; דבר שמואל פסחים שם, בד' רבנן הנ&quot;ל, ע&quot;פ ד' ר&quot;א בזבחים עט א ובירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;א שמדמה תערובת של חפצי מצוה לתערובת של חפצי איסור. ועי' תוס' פסחים שם ד&quot;ה אלא אמר, בד' רב אשי פסחים שם שאפשר לכרוך יחד מצה ומרור, שאף לדעתו מצוות מבטלות זא&quot;ז, וצ&quot;ב אם הוא דוקא באופן שטעמו של אחד גובר על חבירו. ועי' רש&quot;י פסחים שם ד&quot;ה ומבטל ורשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה ומבטל ורשב&quot;א ברכות לח ב, שמרור דרבנן מבטל לטעם מצה דאורייתא, וצ&quot;ב אם לדעתם טעם זה נאמר דוקא במצוה דרבנן שנתערבה עם מצוה דאורייתא (עי' ציון</span> <span dir="rtl">63).</span></ref><span dir="rtl">, אך אם אין טעמו של מאכל אחד בטל - כגון מצה ומרור, ואוכל הרבה מן המצה שעדיין יש בה שיעור טעם של כזית מצה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם, תי' ב.</span></ref> <span dir="rtl">- מקיים הוא מצוה בשני המאכלים, ולא מבטל אחד את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' זבחים עט שם; עי' רבינו דוד שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שכאשר התערובת אינה של איסור והיתר, הרי אין בכוחו של אחד לבטל את חבירו אפילו כאשר רבה עליו, אלא כאשר טעמו של אחד המאכלים בטל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו דוד שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם תערובת של שני מינים אף כאשר ענינם ומהותם שוה נחשבת כתערובת של מין בשאינו מינו שאחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> קר&quot;א נדרים נב א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">24, שי&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש אומרים שמאכל שטעמו חזק יותר מחבירו הרי הוא מבטלו, ואף כאשר לא מבטל לגמרי את טעם חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת ר&quot;ש איגר או&quot;ח סי' כ ודבר שמואל (אליעזרוב) פסחים שם, בד' רבנן פסחים שם שאין לכרוך מצה ומרור יחד.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שהרי הם ככל תערובת שהרוב גובר על המיעוט ומבטלו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול ברוב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף כאן המאכל שטעמו חזק נחשב כרוב לגבי חבירו שטעמו חלש</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש איגר שם; דבר שמואל שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש אומרים שאם כמות שני המאכלים זהה – אף כאשר טעמו של אחד חזק יותר - אין הם מבטלים זה את זה, אך אם יש ממאכל אחד יותר מחבירו הרי הוא מבטלו</span><ref><span dir="rtl"> פלתי סי' קט ס&quot;ק ב ושו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי ח&quot;ב סי' קנו וביאור ר&quot;ח קניבסקי לירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;א, בביאור לשון ב' שבד' ריו&quot;ח בירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש אומרים ששני המאכלים מבטלים זה את זה, ואף כאשר אין טעמו של אחד גובר על חבירו, ולא מקיים מצוה באף אחד מהם</span><ref><span dir="rtl"> רבינו דוד פסחים שם ולב שמח (אליגרי) שורשים שורש א (י א) ולחם יהודה ממרים פ&quot;א ה&quot;ב ונזר הקודש זבחים עח א, בד' רבנן פסחים שם שאין לכרוך מצה ומרור יחד; דבר שמואל (אליעזרוב) פסחים שם, בד' רבנן הנ&quot;ל ע&quot;פ ד' ריו&quot;ח בירושלמי שם שאין לדמות בין תערובת של חפצי מצוה לתערובת של חפצי איסור.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שיש לחשוש שמא מאכל אחד יפסיק באכילת המאכל האחר</span><ref><span dir="rtl"> רבינו דוד שם; נזר הקודש שם. ועי&quot;ש שכתב כן לגבי מצה ומרור, והוכיח מפסחים שם ב שאם היה באכילת המצה הפסק לא יצא יד&quot;ח, וצ&quot;ב אם כן הוא בכל מצוות שיוצא יד&quot;ח באכילה.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שמעלת המצוה שיעשה כל אחת בנפרד ולא יערבנה עם מצוה אחרת</span><ref><span dir="rtl"> דבר שמואל שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שצריך להרגיש טעם בכל מאכל בנפרד, וכשמתערבים המאכלים הרי הטעמים מתערבים בפה, ואינו נרגש טעמו של כל אחד</span><ref><span dir="rtl"> לחם יהודה שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שקיומה של מצוה אחת דוחה את חבירתה, וכדרך שעשה-דוחה-לא-תעשה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע. לב שמח שם. וצ&quot;ב בכונתו, ועי&quot;ש שאפי' כשהמצוות שוות מבטלת אחת את חבירתה, וצ&quot;ב, ועי' לחם יהודה שם שדחה דבריו.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש אומרים שאין אחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> הלל הזקן בפסחים קטו א וזבחים עט א; רמב&quot;ן במלחמות פסחים שם (כה א), ומאירי פסחים שם בשם י&quot;מ, וחי' הר&quot;ן פסחים שם ע&quot;פ גי' הגאונים ואור חדש פסחים קיד א, בד' ריו&quot;ח בשם חכמים פסחים קטו א; לשון ב בדעת ריו&quot;ח בירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;אחת&quot;ס פסחים בדעת שתי הלשונות שבדעת ריו&quot;ח בירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף כאשר טעמו של אחד גובר מכל מקום אינו מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י זבחים שם ד&quot;ה הלל, ומנח&quot;י ח&quot;ז סי' לב בדעתו; עי' דגול מרבבה יו&quot;ד סי' צח ס&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם מצוה לכרוך מצה ומרור בזמן שבית המקדש קיים ולאוכלם יחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' פסחים שם וזבחים שם, וע&quot;ע אכילת מרור ציון 89 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וטעמם לפי ששני חפצים שענין אכילתם שווה הרי הם כתערובת של מין במינו שלא בטל, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול אסורים ציון 3, וע' תערובת. חת&quot;ס שם, ועי' דבר שמואל פסחים שם ודברי יציב או&quot;ח סי' ריא, שלסוברים מין במינו לא בטל היינו דוקא כשגוף החפצים דומים ולא כאשר ענינם שוה.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לסוברים שמין במינו בטל</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול אסורים ציון 7 ואילך, וע' תערובת.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום היינו דוקא באופן שמהותם של שני החפצים שנתערבו שונה – כגון שאחד הוא חפץ של איסור והאחר של היתר - אך אם מהותם דומה אינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תמים דעים לראב&quot;ד אות לו; עי' רמב&quot;ן שבת כא ב; עי' חת&quot;ס שם ומהר&quot;ץ חיות נדרים נב א ודרך המלך (רפפורט) חו&quot;מ פ&quot;ו ה&quot;ב ובית יצחק (שמלקס) או&quot;ח סי' ב אות ה ודבר שמואל שם ודברי ירמיהו חו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ו ודברי יציב שם, ע&quot;פ הר&quot;ן נדרים שם ד&quot;ה וקשיא; עי' שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' תעה סט&quot;ז; גליוני הש&quot;ס פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שקודם אכילתם אין אחד עדיף על חבירו שיבטלנו, ולאחר לעיסתם שנבללו ונתערבו אף שיכול להיות שאוכל בכל רגע ממאכל אחד יותר מחבירו, מכל מקום לאחר לעיסה וריסוק נחשב לתערובת של לח בלח שלדעתם לא בטל ברוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' חת&quot;ס פסחים קטו א, בביאור לשון ב שבדעת ריו&quot;ח בירושלמי שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">105 ואילך, בענין תערובת של לח בלח.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שדוקא כאשר מהותם של שני חפצים שנתערבו סותרים זה את זה אומרים שאחד מהם מבטל את חבירו – כגון איסור והיתר, שהאחד סותר את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תערובת. תבואות השדה דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- אך שני חפצי מצוה שאינם סותרים, ושתי המצוות יכולות להתקיים בלא שאחת תסתור את חבירתה, לא אומרים שיבטל חפץ אחד את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> תבואות השדה שערי המצות שער א אות יד (עד א); עלי תמר חלה פ&quot;א ה&quot;א; בזך לבונה פסחים שם. ועי' חי' הגרי&quot;ז מנחות כב ב, שבאופן שע&quot;י שנתערבו שני חפצי מצווה לא יוכל לקיים את אחת המצוות, כגון דם חטאת שדינו בזריקה ובהזאה שנתערב בדם שאר הקרבנות שדינם בשפיכה, ודאי שאין אומרים שאינם מבטלים.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שבחפצי מצוה אין הבטל נהפך להיות כמבטל – כבתערובת של איסור והיתר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תערובת.</span></ref> <span dir="rtl"> – ועל כן אף שבפיו טעם המאכל בטל, מכל מקום כיון שקיום מצות אכילה היא בהנאת מעיו, ובמעיו נעור כל מאכל לעצמו, ויש לו הנאת מעיים מכל מצוה בפני עצמה, ממילא אין תערובת של חפצי מצוה מבטלת את קיום המצוה</span><ref><span dir="rtl"> טהרת הקודש מנחות שם; עי' תבואות השדה שערי המצוה שער א אות כה (עו ב). ועי' נזר הקודש מנחות שם, שתמה על סברא זו שהרי יש מצוות אכילה שהמצוה בהם היא הטעם שבאכילה.</span></ref><span dir="rtl">, או שמשום חשיבות המצוה וחביבותה לא שייך בזה ביטול</span><ref><span dir="rtl"> קרנות המזבח מנחות אות א (ג ב); שו&quot;ת בנין עולם או&quot;ח סי' כח. ועי' מה שהובא מהנתיבות קודש בציון</span> <span dir="rtl">118.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במצוה אחת שענינה תערובת</span> ===

<span dir="rtl">מצוה שכל ענינה הוא בעירוב שני חפצי מצוה יחד – כגון זריקת הדם שביום הכיפורים שצריכה להיעשות מתערובת של דם פר יום הכיפורים ודם השעיר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עבודת יום הכפורים, ועי' שפ&quot;א דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl"> – כתבו אחרונים שאף לסוברים ששני חפצי מצוה שנתערבו אינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19.</span></ref><span dir="rtl">, בזה יבטל האחד את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> שפ&quot;א מנחות כב ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

==  <span dir="rtl"> המצוות</span>  ==

=== <span dir="rtl">שאין ענינן שוה</span> ===

<span dir="rtl">שני חפצי מצוה שחיובם מדאורייתא ואין ענין מצוותם שווה – לסוברים שבאופן שענינם שווה אינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו ראשונים ואחרונים אם מבטלים זה את זה: יש סוברים שמבטלים זה את זה, שלדעתם דוקא חפצי מצוה שענינם שוה אין אחד מבטל את חבירו לפי שנחשב כתערובת של מין במינו שאינו בטל, אך כאשר אין עניין המצוות שוה נחשב כתערובת של מין בשאינו מינו שבטל</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן שבת כא ב, ועי' גליוני הש&quot;ס פסחים קטו א בדעתו; אור חדש (קאליר) פסחים קיד א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שלשיטות שאסורים לא מבטלים זה את זה, ואף כאשר שני איסורים נפרדים – כגון פיגול* ונותר* - מעורבים זה בזה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 7.</span></ref><span dir="rtl">, אף חפצי מצוה שאין ענינם שוה אינם מבטלים זה את זה - שלדעתם הבדל בשם מצוה או האיסור לא עושה אותם למין בשאינו מינו, ומועיל להחשיבם למין אחד בזה שלשני החפצים מהות אחת של מצוה או של איסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת בנין עולם או&quot;ח סי' כח.</span></ref> <span dir="rtl">- אך לסוברים שאסורים מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אסורים מבטלים זא&quot;ז ציון 2 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף מצוות אם אין ענינם שווה דינם כאסורים ומבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' חק יעקב או&quot;ח סי' תעה ס&quot;ק י; עי' ישועות יעקב או&quot;ח שם ס&quot;ק ב; עי' חי' הגרי&quot;ז מנחות כב ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאף לשיטות שאסורים מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 2 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום מצוות אף אם אין ענינן שווה אינן מבטלות זו את זו</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס פסחים קטו א ובשו&quot;ת ח&quot;ב סי' צו בד' רשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה אפילו; בית יצחק (שמלקס) או&quot;ח סי' ב אות ה; שו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' תעה סט&quot;ז; עי' גליוני הש&quot;ס פסחים שם; שו&quot;ת בנין עולם שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שיש לחלק בין איסורים שכל איסור עומד לעצמו, למצוות שמהותם היא אחת והיא קיום מצות ה'</span><ref><span dir="rtl"> עי' חת&quot;ס שם ובית יצחק שם, ע&quot;פ הר&quot;ן נדרים נב א ד&quot;ה וקשיא; שו&quot;ע הרב שם; שו&quot;ת בנין עולם שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שלסוברים שאסורים מבטלים זה את זה איסורי תורה הם דינים שחלים בחפץ</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אסור חפצא ציון 45.</span></ref><span dir="rtl">, ואם כן שני חפצי איסור הרי כל חפץ מהותו שונה בשם איסור שעליו, אך מצוה היא חובה שעל האדם ולא בחפץ, ואם כן שני חפצי מצוה שנתערבו זה בזה הרי מהותם לא שונה מחמת שמות המצוה שעל כל אחד, וכשמהותם של שני החפצים שוה לא בטלים זה לזה בתערובת</span><ref><span dir="rtl"> בית יצחק שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שבחפצי מצוה דוקא מחמת חשיבות המצוה וחביבותה לא שייך בהם ביטול</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת בנין עולם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שאורך זמן עשייתן שונה</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של שני מאכלי מצוה שאחד זמן מצוותו ארוך משל חבירו – כגון מצה ומרור שמצוותם כל הלילה שנתערבו עם הפסח לסוברים שמצוותו עד חצות</span><ref><span dir="rtl"> קרנות המזבח דלהלן. וע&quot;ע אכילת מצה ציון 40 ואילך וע' אכילת מרור ציון 38 ואילך, שזמן אכילת מצה ומרור כזמן אכילת הפסח.</span></ref> <span dir="rtl"> – יש מהאחרונים שכתבו שהחפץ שזמן מצוותו קצר הרי הוא כרשות לעומת חבירו, ודין תערובת זו כדין תערובת של מצוה ורשות</span><ref><span dir="rtl"> קרנות המזבח מנחות אות יט (כא א).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאחת מהתורה ואחת מדרבנן</span> ===

<span dir="rtl">חפץ של מצוה שחיובה מדאורייתא שנתערב עם חפץ של מצוה שחיובה מדרבנן ואין טעמו של אחד גובר על חבירו, נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם אם מבטלים זה את זה: א) יש סוברים שאף לסוברים ששני מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא שנתערבו יחד אין מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום כאשר אחד מחפצי המצוה חיובו מדרבנן הרי הוא מבטל את החלק שחיובו מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהר&quot;ם חלאווה פסחים קטו א ורבינו דוד פסחים שם בשם הרמב&quot;ן, ומאירי פסחים שם, בד' אמוראים פסחים קטו א. ועי' שדה אליהו שהובא בציון</span> <span dir="rtl">55 בד' אמוראים בירושלמי.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמעלת המצוה שיעשה אותה בפני עצמה ללא עירוב עם דבר הרשות, ומצוה דרבנן לגבי מצוה דאורייתא כדבר הרשות היא</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהר&quot;ם חלאווה שם ורבינו דוד שם, בשם הרמב&quot;ן; מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שתערובת של חפץ מצוה עם רשות דומה לתערובת של חפץ איסור עם היתר, שבשניהם היא תערובת של חפץ שיש כלפיו ציווי ה' עם חפץ שאין כלפיו שום ציווי, וכשם שאיסור בטל בהיתר כך חפץ של מצוה בטל בהיתר, ודרבנן לגבי דאורייתא נחשב כרשות</span><ref><span dir="rtl"> בזך לבונה פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שלטעמם בתערובת של שני מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא אין אחד מבטל את חבירו לפי שמהותם שוה ונחשב כתערובת של מין במינו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">24.</span></ref><span dir="rtl">, אך דאורייתא ודרבנן אין מהותם שוה ותערובתם נחשבת כתערובת של מין בשאינו מינו שבטל</span><ref><span dir="rtl"> קונ' בר ריב&quot;א (בסוף ס' לקיטת יצחק בן אברהם) עמ' סד. וצ&quot;ב לפי&quot;ז מדוע יבטל הדרבנן את הדאורייתא.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהוא הדין למאכל של מצוה שנתערב במאכל שנאכל על פי מנהג ישראל – כגון אכילת פת בליל ראש השנה יחד עם התפוח והדבש שנהגו לאכול בראש השנה – שמבטל המאכל של מנהג את מאכל המצוה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת יהודה יעלה ח&quot;ב סי' רנו אות י.</span></ref> <span dir="rtl"> ב) ויש סוברים שהמאכל שחיובו מדאורייתא מבטל את המאכל שחיובו מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ש סיריליא ומהר&quot;א פולדא ופנ&quot;מ חלה פ&quot;א ה&quot;א, בביאור לשון א שבד' ריו&quot;ח בירושלמי שם שבזמן שאין ביהמ&quot;ק קיים המרור לא מבטל את המצה, לפי שדרבנן לא מבטל את הדאורייתא, ועי' תוספות מהר&quot;א פולדא שם שהמצה שהיא מדאורייתא בכוחה לבטל את המרור שחיובו דרבנן, ורק משום שטעמו חזק אינו מתבטל. ועי' שדה יהושע לירושלמי שם, שלא נחלק הירושלמי על הבבלי בזה, ואף לד' הירושלמי מאכל דרבנן מבטל דאורייתא. ועי' פני שלמה פסחים שם, בביאור לש' א בד' ריו&quot;ח שם שבדאורייתא ודרבנן המאכל שחיובו מדאורייתא הוא העיקר ואינו מתבטל מהדרבנן.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים – לדעתם ששני מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא שנתערבו אין מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl"> – שאין מאכל אחד מבטל את חבירו, ויוצא בשניהם מצות אכילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י פסחים קטו א ד&quot;ה ומבטל; עי' רשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה ומבטל; עי' תוס' זבחים עח א ד&quot;ה אלא ומנחות כג ב ד&quot;ה אלא ומהר&quot;ם חלאווה שם, בד' אמוראים פסחים שם; מנח&quot;י ח&quot;ז סי' לב בד' הגר&quot;א בירושלמי שם, שללשון ב בירושלמי שם בד' ריו&quot;ח שדוקא שלושה מאכלי מצוה מבטלים זא&quot;ז אך שנים לא, ה&quot;ה אם אחד חיובו מדאורייתא וא' מדרבנן.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש סוברים שאם אכל מהמאכל שחיובו מדאורייתא ומזה שחיובו מדרבנן כמות זהה, הרי שהמאכל שחיובו מדרבנן מבטל את זה שחיובו מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש איגר או&quot;ח סי' כ, בביאור תי' ב בתוס' זבחים עח א ד&quot;ה אלא ומנחות כג ב ד&quot;ה אלא שבד' אמוראים שם. ועי' מנ&quot;ח שבציון 63, ולדעתו לא נחלקו תירוצי התוס'.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבמצוה דרבנן מרובה הנאת טעם האכילה, כיון שאינו מסיח כל כך דעתו מהטעם, מה שאין כן במצוה דאורייתא דעתו רק על המצוה, ואין לו טעם במאכל, ועל כן המאכל שטעמו מרובה גובר על המאכל שטעמו מועט</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש איגר שם.</span></ref><span dir="rtl">, אך אם אוכל מהמאכל שחיובו מדאורייתא כמות גדולה יותר מזה שחיובו מדרבנן הרי שאף מאכל לא מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש שם, בד' תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">, שהחיסרון בהרגשת הטעם שיש במצוה שחיובה מדאורייתא מושלם על ידי הכמות</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש איגר שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">חפץ של מצוה שחיובה מדאורייתא שנתערב עם חפץ של מצוה שחיובה מדרבנן וטעמו של אחד גובר על חבירו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים אם אחד מבטל את חבירו: א) יש סוברים שאף על פי שבתערובת של דאורייתא ודרבנן שחוזק טעמם שוה אין אחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">57.</span></ref><span dir="rtl">, באופן שטעמו של מאכל אחד גובר על חבירו הרי הוא מבטלו ולא מקיים במאכל שטעמו בטל את המצוה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י פסחים קטו א ד&quot;ה ומבטל ורשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה ומבטל ותוס' זבחים שם בתי' א ומנחות שם בתי' א ומהר&quot;ם חלאווה שם, בד' אמוראים פסחים שם. ועי' מנ&quot;ח מצוה ו אות א, שלדעתו לא נחלקו ב' תירוצי התוס', ועי' ציון 58 מר&quot;ש איגר שנחלק בביאור תי' ב' בתוס' שם. ועי' מנ&quot;ח שם וגליון הש&quot;ס זבחים שם, שהקשו מתוס' פסחים שם ד&quot;ה אלא, שמשמע שהדרבנן בטל לגבי רשות וה&quot;ה דאורייתא לגבי דרבנן, ואף כאשר אין טעמו בטל.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש שנראה מדבריהם – לדעתם שבתערובת של דאורייתא ודרבנן שטעמם שוה אין אחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">57.</span></ref><span dir="rtl">, ולסוברים שבתערובת של שני מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא אין אחד מבטל את חבירו אף כאשר טעמו של אחד גובר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl"> – שאף כאשר טעמו של מאכל אחד גובר על חבירו מכל מקום אין אחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנח&quot;י ח&quot;ז סי' לב בד' הגר&quot;א בירושלמי שם, שללשון ב בירושלמי שם בד' ריו&quot;ח שדוקא שלושה מאכלי מצוה מבטלים זא&quot;ז אך שנים לא, ה&quot;ה מצה ומרור בזה&quot;ז שאחד חיובו מדאורייתא וא' מדרבנן, וטעמו של המרור חזק משל המצה.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים – לדעתם שמאכל שחיובו מדאורייתא בכוחו לבטל את זה שחיובו מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">55.</span></ref> <span dir="rtl">- שאם המאכל שחיובו מדאורייתא טעמו חזק הרי שהוא מבטל את חבירו, ואם המאכל שחיובו מדרבנן טעמו חזק יותר, הרי שאף מאכל לא מבטל את חבירו, ומקיים מצוות שניהם, שהמאכל שטעמו חזק וחיובו מדרבנן אין בכוחו לבטל את המאכל השני לפי שחיובו מדאורייתא, ודרבנן לא מבטל דאורייתא, והמאכל שחיובו מדאורייתא לא יכול לבטל את חבירו אף שחיובו מדרבנן לפי שמכל מקום טעמו חזק</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספות מהר&quot;א פולדא לירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאחת מהתורה ואחת מדרבנן וענינן שוה</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של שני חפצי מצוה שאחד חיובו מדאורייתא ואחד מדרבנן באופן שענין המצוה שוה בשניהם – כגון עירוב מרור וחרוסת, בזמן המקדש שמרור חיובו מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מרור ציון 1 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ולסוברים שטיבולו בחרוסת מצוה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חרסת ציון 11.</span></ref><span dir="rtl">, והיא מצוה דרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 21.</span></ref><span dir="rtl">, ושניהם זכר לשיעבוד בחומר ובלבנים במצרים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מרור ציון 57, וע' חרסת ציון 14 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו אחרונים שאף לסוברים שבתערובת של דאורייתא ודרבנן מבטל הדרבנן את הדאורייתא, מכל מקום כאשר ענין מצותם שוה אינו מבטל, לפי שתערובת זו כתערובת מין במינו שאינו בטל</span><ref><span dir="rtl"> שערי צדק סי' כג. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">24.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במצוה ורשות</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של מאכל מצוה עם מאכל רשות, כתבו ראשונים שדינו כתערובת של מאכל שחיוב אכילתו מדאורייתא עם מאכל שחיוב אכילתו מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">49 ואילך. תוס' פסחים קטו א ד&quot;ה אתי וד&quot;ה אלא מברך; רמב&quot;ן במלחמות פסחים שם (כה א).</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שכתבו לחלק – לדעתם שבתערובת של דאורייתא ודרבנן טעם המאכל שחיובו מדרבנן חזק יותר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">59 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שדוקא תערובת של מאכל שחיוב אכילתו מדרבנן ומאכל שאכילתו רשות, דינה כתערובת של מאכל שחיובו מדאורייתא עם מאכל שחיובו מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, אך תערובת של דאורייתא ורשות, המאכל שאכילתו רשות מבטל את המאכל שחיוב אכילתו מדאורייתא, ואף אם אוכל מהדאורייתא כמות גדולה משל הרשות, לפי שהטעם שיתרבה על ידי ריבוי הכמות אינו רב כמו החיסרון שיחסר לו בהסחת הדעת מהנאת המאכל עבור המצוה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;ש איגר או&quot;ח סי' כ.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף לסוברים שבתערובת של דאורייתא ודרבנן מבטל הדרבנן את הדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">49 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, בתערובת של מאכל מצוה עם מאכל הרשות אין מאכל הרשות מבטל את המצוה</span><ref><span dir="rtl"> בית יעקב (צויזמיר) סי' סט, בד' הרוקח הל' פסח סי' רפג שזקן או חולה יכול לטבל את המצה ביין ואף שמבטל את טעם המצה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תערובת של מאכל מצוה עם מאכל רשות, באופן שצורת המצוה היא בעירוב שני המאכלים – כגון טיבול מרור בחרוסת בפסח, לסוברים שאין בחרוסת מצוה בפני עצמה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חרסת ציון 3 ואילך. תוס' דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl"> – נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם – לסוברים שבתערובת של מצוה ורשות מבטל הרשות את המצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">74, וציון</span> <span dir="rtl">49 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl"> – אם מבטל הרשות את המצוה: יש סוברים שאין הרשות מבטל את המצוה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' פסחים קיד א ד&quot;ה אע&quot;פ, ועי' מהרש&quot;א שם ורדב&quot;ז ח&quot;ה סי' אלף תרצב בדעתם; מרדכי פסחים שם סדר פסח ד&quot;ה אע&quot;פ.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שביארו זאת על פי מה שכתבו ראשונים שכל חפץ שליצירתו נצרכת תערובת של שני חפצים אחרים – כגון עיסה שלעשייתה צריך קמח ומים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ביצה לט א ד&quot;ה משום.</span></ref> <span dir="rtl"> – נחשבת תערובת של מין במינו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תערובת.</span></ref><span dir="rtl">, וכמו כן קיום מצוה שתלוי בתערובת של שני חפצי מצוה נחשב כתערובת של מין במינו, שאינו בטל, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. שערי צדק סי' כג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאף בזה הרשות מבטל את המצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהר&quot;ב רנשבורג פסחים שם, בד' תוס' שם; עי' ר&quot;ן פסחים קטו א (כה א).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כששתיהן מדרבנן</span> ===

<span dir="rtl">שני חפצי מצוה שחיובם מדרבנן, ואינם מאותו המין, נחלקו תנאים ואחרונים בדעתם אם מבטלים זה את זה: יש סוברים שאף לסוברים ששני חפצי מצוה שחיובם מדאורייתא שנתערבו מבטלים זה את זה, מכל מקום כאשר שני חפצי המצוה חיובם מדרבנן אין מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> ביאור הגר&quot;א לירושלמי שם, בביאור לשון א שבד' ריו&quot;ח בירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבדרבנן הקילו שלא יבטלו זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> מנח&quot;י ח&quot;ז סי' לב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שדין תערובת זו כתערובת של דאורייתא ודאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> רבינו מנוח חו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ח; עי' מהרש&quot;א פסחים קיד א; עי' מנח&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולסוברים ששני חפצי מצוה שחיובם מדאורייתא שנתערבו מבטל אחד את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">14 ואילך. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">3 ואילך שתלוי בחוזק טעמו של המאכל.</span></ref><span dir="rtl">, הוא הדין לשני חפצי מצוה שחיובם מדרבנן שמבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> מהרש&quot;א ומנח&quot;י שם, בד' ריו&quot;ח בשם חכמים בפסחים קטו א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאחת מהן עיקרה מהתורה</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של שני מאכלי מצוה שחיובם מדרבנן, אלא שאחד עיקרו מדאורייתא והשני תקנת חכמים – כגון עירוב של מרור בזמן הזה שהוא מדרבנן ומקור תקנת חכמים הוא בחיוב דאורייתא בזמן המקדש</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מרור ציון 11 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, עם חרוסת שאינה אלא תקנת חכמים זכר לשיעבוד, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חרסת ציון 11 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl"> – כתבו ראשונים שדינה כתערובת של דאורייתא ודרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">49 ואילך. רבינו מנוח חו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בקדשים וחולין</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של מאכלי מצוה שחלקם קדשים וחלקם חולין – כגון אכילת קרבן פסח יחד עם מצה ומרור – נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים אם מבטל חלק החולין את הקדשים: יש מהאחרונים שכתבו שנחלקו בזה תנאים ואמוראים, שיש סוברים שאף על פי שתערובת של מאכלי מצוה אין אחד מבטל את השני, מכל מקום היינו דוקא בתערובת של מאכלי חולין, אך אם היא תערובת שחלק מהמאכלים קדשים וחלק חולין, מבטל החולין את הקדשים</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס פסחים קטו א, בד' לשון א' שבביאור דברי ריו&quot;ח בירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ויש סוברים שתערובת של מאכלי מצוה אין אחד מבטל את השני אף בתערובת של חולין וקדשים</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם, בד' הלל בירושלמי שם ובבבלי פסחים שם, שכורך אדם פסח מצה ומרור יחד ואוכלם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם שלא נחלקו בזה אמוראים, אלא דין תערובת של חולין וקדשים כתערובת חולין בחולין</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י פסחים קטו א ד&quot;ה שהיה; עי' רשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה כורכן; עי' פנ&quot;מ ור&quot;ש סיריליאו שם וביאור הגר&quot;א ומהר&quot;א פולדא, בביאור לשון ב שבדעת ריו&quot;ח בירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

==  <span dir="rtl">התערובת</span>  ==

=== <span dir="rtl">מאותו המין</span>  ===

<span dir="rtl">שני חפצים של מצוה ממין אחד שמצוותם באכילה, ומצוותיהם שוות בחומרתן, שנתערבו יחד באכילה, נחלקו בהם תנאים ואמוראים, וראשונים בדעתם: יש סוברים שמבטל אחד את חבירו ואינו מקיים את שתי המצוות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו דוד פסחים קטו א ומהר&quot;ם חלאווה פסחים שם, בד' רבנן בפסחים שם שמצוות מבטלות זא&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמין במינו בטל ברוב – לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול אסורים ציון 7 ואילך, וע' תערובת.</span></ref> <span dir="rtl">- ואי אפשר שלא ירבה אחד על חבירו ויבטלנו</span><ref><span dir="rtl"> רבינו דוד ומהר&quot;ם חלאווה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאין מבטלים זה את זה ומקיים שתי המצוות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו דוד שם, ומהר&quot;ם חלאווה שם, וחת&quot;ס פסחים שם, בד' הלל הזקן בפסחים שם שמצוות אינן מבטלות זא&quot;ז. ועי' זבחים עט א, שלר&quot;א כשם שאין מצוות מבטלות זא&quot;ז כך אסורים לא מבטלים זא&quot;ז, ובגמ' שם מבואר שנחלק על ר&quot;ל שם עח א שפגול ונותר וטמא שנתערבו מבטלים זה את זה, והיינו שלר&quot;א אסורים אינם מבטלים זא&quot;ז אפי' באותו המין ולומד זאת ממצוות, ונ' שלדעתו בחפצי מצווה שנתערבו אפי' באותו המין אינם מבטלים זא&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמין במינו לא בטל, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול אסורים ציון 3, וע' תערובת. חת&quot;ס שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שאף לסוברים שמין במינו בטל ברוב</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בטול אסורים ציון 7 ואילך, וע' תערובת.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום היינו דוקא באופן שמהותם של שני החפצים שנתערבו שונה – כגון שאחד הוא חפץ של איסור והאחר של היתר - אך אם מהותם דומה – כגון ששניהם חפצי מצוה – אינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם, ע&quot;פ הר&quot;ן נדרים נב א ד&quot;ה וקשיא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לח בלח</span> ===

<span dir="rtl">תערובת לח בלח בחפצי מצוה, יש סוברים שאף לסוברים שחפצי מצוה שנתערבו יחד אין אחד מבטל את חבירו, מכל מקום היינו דוקא בתערובת של יבש ביבש אך בתערובת של לח בלח אף לדעתם בטל המיעוט לרוב, שלדעתם בתערובת של לח בלח המיעוט הרי הוא כמי שאינו קיים שהרי אינו בעין</span><ref><span dir="rtl"> נתיבות הקודש זבחים פא א, צד א, ועי&quot;ש שכתב שכן הוא לסוברים שטעם כעיקר מהתורה (ע&quot;ע טעם כעיקר: האיסור וגדרו), ומהתורה צריך בתערובת לח בלח ששים כדי לבטל, והיינו משום שבתערובת לח בלח הבטל כמי שאינו. ועי' חת&quot;ס שבציון</span> <span dir="rtl">25.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שתערובת של לח בלח דינה כתערובת של יבש ביבש</span><ref><span dir="rtl"> נתיבות הקודש שם, צד ב, ועי&quot;ש שכן הוא לסוברים שטעם כעיקר מדרבנן (ע&quot;ע הנ&quot;ל שם), ומהתורה מספיק רוב כדי לבטל, בין בתערובת של לח בלח ובין בתערובת של יבש ביבש.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בליעה בלא לעיסה</span> ===

<span dir="rtl">שני מאכלי מצוה שבלעם יחד בלא לעיסה והרגשת טעמם, נחלקו ראשונים ואחרונים – לסוברים ששני מאכלי מצוה שנתערבו מבטל אחד את חבירו באופנים מסוימים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">5 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl"> – אם מבטל אחד את חבירו: א) יש סוברים שאינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' פסחים קטו ב ד&quot;ה ידי; ר&quot;ן פסחים שם (כה ב); מאמר חמץ לרשב&quot;ץ אות קכח; לבוש שם; דרך המלך (רפפורט) חו&quot;מ פ&quot;ו ה&quot;ב, ועי&quot;ש שאף כאשר אוכל ממאכל אחד יותר מחבירו א&quot;א שיבטלנו לפי שהמיעוט נמשך אחר הרוב, כיון שדין זה נאמר במקום שכל מעשה האדם נעשה בשביל הרוב והמיעוט נגרר אחרי הרוב, אך באופן שרוצה לאכול את שני המאכלים לא שייך לומר שאכילתו היא רק בשביל המאכל המרובה והמיעוט ימשך אחריו.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם שני מאכלי מצוה שנתערבו מבטל אחד את חבירו דוקא כאשר טעמו של מאכל אחד גובר על חברו ומבטלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">5 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואם כן באופן שבלע את שני חפצי המצוה, הרי לא טעם אף אחד מטעמי המאכלים ולא נתערבו הטעמים כלל אחד בשני, ושוב אין אחד מבטל חבירו</span><ref><span dir="rtl">מאמר חמץ שם.</span></ref><span dir="rtl">, או מפני שלא שייך ביטול בתערובת של דברים הניכרים בעין, וכשבולע בלא ללעוס הרי כל מאכל ניכר בעין</span><ref><span dir="rtl"> דרך המלך שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שמבטלים הם זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> רבינו דוד פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם בתערובת של מאכלי מצוה מבטל אחד את חבירו לפי שיש לחשוש שמא מאכל אחד יפסיק באכילת המאכל האחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">15.</span></ref><span dir="rtl">, וטעם זה שייך אף כאשר בולע בלא לעיסה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו דוד שם. ולכאו' ה&quot;ה לטעמים בציונים</span> <span dir="rtl">16 ו18.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשנתערבו קודם קיום המצוה</span> ===

<span dir="rtl">שני חפצי מצוה שנתערבו יחד קודם שנתקימה בהם מצותם – כגון דם פר יום הכיפורים ודם השעיר שמערבם קודם זריקתם</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנחות כב א.</span></ref> <span dir="rtl">- יש מהאחרונים שכתבו שאף לסוברים שתערובת של חפצי מצוה אינם מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום בזה מבטלים הם זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> שפ&quot;א מנחות שם ב; נתיבות הקודש זבחים פא א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שקודם עשית המצוה בהם אינם נחשבים לחפצי מצוה אלא לתערובת סתם</span><ref><span dir="rtl"> נתיבות הקודש שם, ולדעתו צ&quot;ל שטעם הסוברים שמצוות אינן מבטלות זא&quot;ז היינו משום חשיבות המצוה שלא בטלה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">30, וע&quot;כ קודם עשיית המצוה אין בחפץ את חשיבות המצוה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאם העירוב נעשה כהכשר למצוה שיעשה אחר כך בתערובת זו, הרי דינה ככל תערובת של חפצי מצוה, ולסוברים שאין אחד מבטל את חבירו, אף בזה לא יבטל, שלדעתם הטעם שחפצי מצוה שנתערבו אין אחד מבטל את חבירו מפני חשיבות המצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">30.</span></ref><span dir="rtl">, ואף בהכשר מצוה יש חשיבות של מצוה</span><ref><span dir="rtl"> קרנות המזבח מנחות אות א (ג א).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שלא באכילה</span> ===

<span dir="rtl">שני חפצי מצוה שנתערבו זה בזה שלא באכילה - כגון דם פר יום הכיפורים שנתערב עם דם השעיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנחות כב א-ב, ובתוס' שם ב ד&quot;ה מכאן.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו בהם ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שלדברי הכל מבטלים זה את זה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם; בית יעקב (צויזמיר) סי' סא, ועי&quot;ש שהאריך להוכיח כן.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם טעם הסוברים ששני חפצי מצוה של אכילה שנתערבו באכילה אין מבטלים זה את זה, הוא שאף על פי שטעמו של חפץ המצוה בטל, מכל מקום כיון שמצות האכילה היא בהנאת מעיו, הרי במעיו יש עיכול והנאה מכל מצוה בפני עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">29.</span></ref><span dir="rtl">, ואם כן חפץ של מצוה שנתערב בחפץ אחר של מצוה ואינו עתיד להיות עומד בפני עצמו בטל הוא בחפץ האחר</span><ref><span dir="rtl"> טהרת הקודש מנחות שם.</span></ref><span dir="rtl">, או מפני שקיום של שני מצוות יחד נראה כעושה מצוות חבילות שאין ליבו פנוי לשניהם, ודוקא בתערובת שבאכילה כיון שנהנה מכל מאכל אינו גורע במה שנראה כעושה שתי מצוות חבילות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אין עושין מצוות חבילות חבילות צין 3. קרנות המזבח מנחות אות א (ג א).</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שמחלוקת התנאים אם חפצי מצוה שנתערבו יחד מבטלים זה את זה נאמרה אף בחפצי מצוה שנתערבו שלא באכילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;ם פסחים קטו א ד&quot;ה אפילו, ושו&quot;ת חת&quot;ס ח&quot;ב סי' צו בדעתו; עי' רמב&quot;ן שבת כא ב; עי' ר&quot;ן שבת שם (ט א).</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם טעם הסוברים שחפצי מצוה שנתערבו יחד אין מבטלים זה את זה הוא לפי שחיובם שווה, ושווים הם לגמרי בכך שענינם הוא קיום מצוות ה'</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">105 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואם כן אף בנתערבו חפצי המצוה שלא באכילה יש לומר שאינם מבטלים את זה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון 3. עי' רשב&quot;ם שם, וחת&quot;ס שם בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהאחד משמש טיבול לחבירו</span> ===

<span dir="rtl">מאכל של מצוה שחיוב אכילתו מדאורייתא שמטבלו במאכל אחר שחיוב אכילתו מדרבנן – כגון מצה שחיובה מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מצה ציון 1.</span></ref><span dir="rtl">, או מרור בזמן שהמקדש קיים שחיובו מדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילת מרור ציון 1.</span></ref><span dir="rtl">, שמטבל בחרוסת לסוברים שטיבול בחרוסת מצוה מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חרסת ציון 11 ואילך. ר&quot;ן פסחים קטו א (כה א) וב&quot;ח או&quot;ח סי' תעה , לענין טיבול מצה בחרוסת; רבינו מנוח חו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ח; רדב&quot;ז ח&quot;ה סי' אלף תרצב.</span></ref> <span dir="rtl"> - יש מהראשונים והאחרונים שסוברים שאף לסוברים שבתערובת דאורייתא ודרבנן מבטל המאכל דרבנן את הדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">49.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אם המאכל דרבנן אינו אלא טיבול למאכל דאורייתא ואינו מבטל את טעמו של המאכל דאורייתא אינו מבטלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו מנוח שם; רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומחמת זה לא ישהה המאכל בטיבול</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו מנוח שם; ב&quot;ח שם, בד' רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ה ח&quot;ד.</span></ref><span dir="rtl">, וינער הטיבול מהמאכל כדי שלא יבטל טעמו</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">, אך אם הטיבול מבטל את טעם המאכל דאורייתא הרי הוא מבטל אותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו מנוח ורדב&quot;ז שם. ועי' ר&quot;ן שם ומהר&quot;ב מרנשבורג בד' תוס' פסחים קיד א ד&quot;ה אע&quot;פ, שלא מחלק בין אם מבטל טעמו או לא.</span></ref><span dir="rtl">, והוא הדין לתערובת של מאכל מצוה עם מאכל רשות באופן כזה</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאף באופן שהמאכל דרבנן אינו אלא טיבול מבטל הוא את הדאורייתא, לסוברים שבתערובת של דאורייתא ודרבנן הדרבנן מבטל לדאורייתא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">49. עי' תוס' שם, ומהרש&quot;א ורדב&quot;ז בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בשלושה מאכלי מצוה</span> ===

<span dir="rtl">תערובת של שלושה מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא, נחלקו אחרונים בדעת תנאים אם מבטלים זה את זה: יש סוברים שאף לסוברים ששני מאכלי מצוה שחיובם מדאורייתא שנתערבו אין אחד מבטל את חבירו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום בתערובת של שלושה מאכלים שני מאכלים רבים על אחד ומבטלים אותו</span><ref><span dir="rtl"> לשון ב בד' ריו&quot;ח בירושלמי חלה פ&quot;א ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ולא מקיים מצוה באף אחד מן המאכלים, לפי שנגד כל מאכל יש שני מאכלים שמבטלים אותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ש סיריליאו חלה שם; חת&quot;ס פסחים קטו א.</span></ref><span dir="rtl">, וטעם הדבר לפי שתערובת הטעמים שמרגיש ממינים שונים גורם שלא ירגיש טעם השלישי</span><ref><span dir="rtl"> ספר ניר לירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שלדעתם בתערובת של שני מאכלים אין אחד מבטל את חבירו לפי שרק לאחר אכילתם ולעיסתם יש עדיפות של מאכל אחד על חבירו, ואז דינו כלח בלח שאינו בטל ברוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">25.</span></ref><span dir="rtl">, אך בתערובת של שלושה מאכלים אף קודם לעיסתם יש נגד כל מאכל שני מאכלים שרבים עליו, ובתערובת של יבש ביבש בטל המיעוט אצל הרוב</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שתערובת של שלושה מאכלי מצוה דינה כתערובת של שני מאכלי מצוה</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י בשם ר&quot;א בירושלמי שם, ועי' ר&quot;ש סיריליאו וביאור הגר&quot;א בדעתו; רש&quot;י פסחים קטו א ד&quot;ה שהיה וזבחים עט א ד&quot;ה הלל ורשב&quot;ם פסחים שם ד&quot;ה כורכן, בד' הלל שהיה כורך פסח מצה ומרור יחד; פלתי סי' קט ס&quot;ק ב ושו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי ח&quot;ב סי' קנו וביאור ר&quot;ח קניבסקי לירושלמי שם, בד' לשון ב שבד' ריו&quot;ח שם, שהחילוק בין תערובת של שלושה לשנים היא באופן שאוכל בתערובת של שנים כמות זהה, שבאופן כזה בתערובת של שנים אין אחד מבטל את חבירו (עי' ציון</span> <span dir="rtl">13) ובתערובת של שלושה ודאי שנגד כל מאכל יש שני מאכלים שרבים עליו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />