הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:מתנה על מנת להחזיר"

<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני מתנה שניתנה על מנת להחזירה לנותן.</span>

== <span dir="rtl">הדין וגדרו</span> ==

<span dir="rtl">הנותן מתנה לחברו על מנת שיחזירנה לו, מתנתו חשובה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> סוכה מא ב וקדושין ו ב וב&quot;ב קלז ב; רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ולולב פ&quot;ח ה&quot;י; טוש&quot;ע או&quot;ח תרנח ד וחו&quot;מ רמא ו. ועי' משנה פאה פ&quot;ה מ&quot;ב ורמב&quot;ם בפיהמ&quot;ש שם ורע&quot;ב שם בביאורה, ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;א סי' נז ור&quot;ש קלוגר בקובץ צהר טו (ירושלים תשס&quot;ה) עמ' תקכ, בטעם שהוצרכו בגמ' הנ&quot;ל לחדש שחשובה כמתנה, ולא הביאו כן ממשנה פאה שם. ועי' קידושין שם שבהו&quot;א סברו שלדברי רבא אינה חשובה כמתנה לכל דבר, ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ שם בטעם ההו&quot;א שאינה חשובה כמתנה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">10. ועי' מלאכת שלמה פאה פ&quot;ה מ&quot;ב, שפי' בד' ירו' פאה פ&quot;ה מ&quot;ב, שלד' חכמים פאה שם, מתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מתנה, ותמה בדבר שהרי הלכה כחכמים שם, ועי' פי' הרש&quot;ס ופנ&quot;מ ורידב&quot;ז לירו' שם ותוספת דרבנן מערכת ע סי' רמט שפי' ירו' שם בע&quot;א, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">554, ועי' ירו' סוכה פ&quot;ג ה&quot;י וגיטין פ&quot;ב ה&quot;ג וקה&quot;ע ופנ&quot;מ שם ושם בביאורו, שמתנה ע&quot;מ להחזיר שמה מתנה.</span></ref><span dir="rtl">, בין בקרקע ובין במטלטלים</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט.</span></ref> <span dir="rtl">- ואף על פי שהתנאי הוא בגופה של המתנה</span><ref><span dir="rtl"> תשו' הגאונים (הרכבי) סי' קצח. וע&quot;ע תנאי. ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">257 ואילך, אם חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד, שאינו מועיל, לסוברים כן, ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref> <span dir="rtl">- ומן הראשונים יש שכתבו שלמדים שחשובה כמתנה מן הכתוב: &quot;תנה אותו על ידי, ואני אשיבנו אליך&quot;</span><ref><span dir="rtl"> בראשית מב לז. שו&quot;ת ר&quot;א בן הרמב&quot;ם סי' קטז. ועי' ר&quot;א כהן צדק שבשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לה ס&quot;ב וחת&quot;ס נדרים מח א בד', שלמדים שחשובה כמתנה מן הכתוב ולקחתם לכם (ויקרא כג מ), ועי' חת&quot;ס שם בביאור דבריו, שלדעתו, מכתוב זה התרבו שותפים (ע&quot;ע לכם ציון 919), אע&quot;פ שלמדים מכתוב זה גם, שצריך לקיחה תמה לכל אחד, ע&quot;ע נטילת לולב (וע&quot;ע לכם ציונים 540, 1030 ואילך), ואינה שייכת בשותפים אלא במתנה ע&quot;מ להחזיר.</span></ref><span dir="rtl">. מתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה, בין לענין בעלות המקבל, שהמתנה חשובה כממון שלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' סוכה וקידושין דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אמר רבא שבנטילת-לולב* ושאר ארבעת המינים ביום טוב ראשון של סוכות, שכאשר המינים אינם שלו, אינו יוצא בהם ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 10 וע' נטילת לולב.</span></ref><span dir="rtl">, האומר לחברו הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, ונטלו והחזירו, יצא ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> סוכה שם וקידושין שם וב&quot;ב שם; רמב&quot;ם לולב שם; טוש&quot;ע או&quot;ח שם. וכ&quot;ה בירו' שם ושם. ועי' קה&quot;ע סוכה פ&quot;ד ה&quot;ב, שפי' בד' ר&quot;ה בירו' שם שציוה לבנו שלא יתן לולב לחברו אלא לדעת גמורה, שכוונתו שלא ליתן לולב במתנה ע&quot;מ להחזיר, וסתם בטעם הדבר, ועי' שו&quot;ת תורת חסד או&quot;ח סי' יג שתמה, וע&quot;ש שחולק שאף לד' ר&quot;ה בירו' שם מתנה ע&quot;מ להחזיר בלולב, חשובה כמתנה, ועי' רבינו מנוח לולב פ&quot;ח ה&quot;י ושו&quot;ת תורת חסד שם ורידב&quot;ז ופי' ר&quot;ח קניבסקי לירו' שם וילקוט הגרשוני כללים ח&quot;א ערך מתנה ע&quot;מ להחזיר שפי' ד' ירו' שם באופנים אחרים.</span></ref><span dir="rtl">, על יתר הענינים שחשובה בהם בבעלותו של המקבל, עי' להלן: כמתנה</span> <ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">154 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ובין לענין הנתינה, שנתינתה של מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' קידושין דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אמר רבא שהנותן תרומה* לכהן במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה</span><ref><span dir="rtl"> קדושין שם; רמב&quot;ם תרומות פי&quot;ב הי&quot;ט; טור יו&quot;ד שלא. ועי' גמ' קידושין שם, שאף להו&quot;א שסברו שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה חשובה כמתנה, מ&quot;מ לענין תרומה חשובה כנתינה, ועי' ר&quot;ן שם (ב ב) שמ' שהוא משום שבתרומה אי&quot;צ אלא נתינה כל דהו, ועי' חמדת שלמה קידושין שם ובשו&quot;ת חמדת שלמה סי' י ד&quot;ה עוד, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">226 שי&quot;מ טעם הדבר בע&quot;א. ועי' גרש ירחים גיטין ל א, שנקט בד' מקצת תנאים ואמוראים, שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מועילה בתרומה, עי&quot;ש מקורו. על נתינת מעשר ללוי במתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">477.</span></ref> <span dir="rtl">- על האיסור לעשות כן, משום כהן-המסייע-בבית-הגרנות*, ע&quot;ע</span><ref><span dir="rtl"> ציון 138 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- על יתר הענינים שחשובה בהם כנתינה, עי' להלן: כנתינה</span> <ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">212 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">גדרה</span> ===

<span dir="rtl">בגדרה של מתנה על מנת להחזיר, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שהיא מתנה גמורה עולמית, אלא שעשה בה תנאי שיחזירנה המקבל</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א קידושין ו ב וכ&quot;מ בריטב&quot;א ב&quot;ב קלז ב, ועי' ריטב&quot;א קידושין ח א: ובעלים מכחו חוזרים וזוכים בהם; רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ג) בשם תוס', ועי' אב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק נג שכ&quot;כ בד' תוס' קידושין ו ב ד&quot;ה ואם; עי' ביאור הגר&quot;א יו&quot;ד סי' שה סקי&quot;ד ואבי עזרי אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד אות ב בביאורו, בד' שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קצח וסי' תקנח, ועי' ש&quot;ך שם ס&quot;ק ח ופרישה יו&quot;ד שם ס&quot;ק יב שפי' ד' בע&quot;א. ועי' אהא&quot;ז אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד וזכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט אות ג שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י, ועי&quot;ש שפי' גם דברי הרמב&quot;ם זכיה ומתנה שם כד' זו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">17 שי&quot;ח. ועי' חזו&quot;א אה&quot;ע סי' עד ס&quot;ק יח וקה&quot;י ח&quot;א סי' כה, שכ&quot;כ בד' ר&quot;א כהן צדק שבשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לה סי' ב, וכן צידד בנתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">17 שי&quot;ח בד' (ועי' מלואי חושן סי' רמא הע' 16). ועי' נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ה ומקור חיים סי' תמח ביאורים ס&quot;ק ט ד&quot;ה ובזה ישבתי ושו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' רצ ורצא וחו&quot;מ סי' קלא וקלב ואה&quot;ע סי' קו שנקטו כד' זו. ועי' שו&quot;ת חמדת שלמה חו&quot;מ סי' י וחמדת שלמה פסחים כט א ד&quot;ה והנה המג&quot;א ושו&quot;ת מהר&quot;ם שיק יו&quot;ד סי' שכח ובית אהרן (ראבין) אה&quot;ע סי' קמג ס&quot;ק י ומנחת ברוך סי' צד ואבי עזרי שם שהוכיחו כד' זו, ועי' שו&quot;ת נזר הקודש אה&quot;ע סי' מב במקור ד' זו. ועי' קצה&quot;ח סי' קצ ס&quot;ק ד, שמטעם זה נתינת מתנה ע&quot;מ להחזיר לאדם-חשוב, ע&quot;ע, מועילה להחשב ככסף, לסוברים כן (ע&quot;ע כסף ב ציון 546), לפי שהיא מתנה גמורה, ואינו אלא תנאי שיחזור ויתן לו. ועי' חת&quot;ס סוכה מא ב ונדרים מח א ובית יצחק דיני ברירה סי' ה אות ד, שמטעם זה חשובה כשלו, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">158, ואינה כמוכר שדהו לזמן, שאינה חשובה כשלו, ע&quot;ע קנין פירות, לפי שהיא מתנה לעולם בתנאי. ועי' להלן, וציונים</span> <span dir="rtl">126,</span> <span dir="rtl">152,</span> <span dir="rtl">165,</span> <span dir="rtl">295,</span> <span dir="rtl">321,</span> <span dir="rtl">359,</span> <span dir="rtl">496, נ&quot;מ לד' זו, ועי' זי&quot;ר כרך א דיני תנאים סי' ג אות ב נ&quot;מ נוספת, שבמקום ספק המקבל חשוב כמוחזק, אע&quot;פ שעומדת לחזור לבעלים.</span></ref><span dir="rtl">, ומטעם זה כתבו שבשעה שמחזירה לו, צריך הנותן לעשות מעשה קנין לקנותה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">627. ריטב&quot;א קדושין שם; עי' רא&quot;ש שם; רי&quot;ו שם בשם תוס'; אב&quot;מ שם בד' תוס' קידושין שם; מקור חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו שלפיכך המקבל אתרוג מחברו במתנה על מנת להחזיר, יוצא בו ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">7.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שלדעתם, המקבל אתרוג במתנה לזמן אינו יוצא בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 504. רא&quot;ש שם ואב&quot;מ שם וקצה&quot;ח סי' רמא ס&quot;ק ד ונתה&quot;מ שם בביאורו, וע&quot;ע הנ&quot;ל שם שי&quot;ח בד' הרא&quot;ש; רי&quot;ו שם; ביאור הגר&quot;א שם בד' רשב&quot;א שם; אב&quot;מ שם בד' ריטב&quot;א קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שאינה אלא כמתנה של הגוף לזמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;א כהן צדק שם, וקצה&quot;ח סי' רמא ס&quot;ק ד בביאורו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">13 שי&quot;ח בדעתו; עי' אב&quot;מ שם בד' שו&quot;ת מהר&quot;ם מרוטנבורג (ד' פראג) סי' תתקפא; עי' פי' רי&quot;פ פערלא לסהמ&quot;צ לרס&quot;ג פרשה כג כד כה (קנב ד) ואב&quot;נ חו&quot;מ סי' כה, בד' תורי&quot;ד סוכה מא ב ובד' פרי&quot;ד סוכה שם ורבינו ישעיה שהביא הרא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל, ועי' בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכז ג) ושרשי הי&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט בד' רבינו ישעיה שם, ואפשר שכוונתם כד' זו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">23; רי&quot;פ פערלא שם בד' ספורנו שמות כב יד; רי&quot;פ פערלא שם (קנג א) בד' רבינו שמחה שהובא בתשו' מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח. ועי' קצה&quot;ח שם שכ&quot;כ בד' תוס' ערכין ל א שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה נקנית בחליפין, שהיא כטובת הנאה, וע&quot;ע חליפין ציון 406 ואילך. ועי' אב&quot;מ סי' לח ס&quot;ק י שכ&quot;כ בד' בעה&quot;ת שבציון</span> <span dir="rtl">633, שא&quot;צ מעשה קנין כשמחזירו, ולכאו' כ&quot;ה לשאר ראשונים שבציון הנ&quot;ל. ועי' חי' הגר&quot;ח (ב&quot;ב תשס&quot;ח) גיטין מב ב שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">13 שי&quot;ח בדעתו. ועי' ס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ג, שכ&quot;כ בד' שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קצח וסי' תשנח. וכעי&quot;ז יד המלך שבציון</span> <span dir="rtl">41. וכעי&quot;ז שו&quot;ת בית יעקב (לר&quot;י מצויזמיר) סי' קיד ועי&quot;ש שחילק שאינו אלא בסתם מתנה ע&quot;מ להחזיר, אבל בלולב אין מועיל אלא כשנתן אותו במתנה גמורה בתנאי, ע&quot;ע נטילת-לולב, ולפיכך בלולב כשנותן מתנה ע&quot;מ להחזיר, היינו מתנה גמורה בתנאי (ועי&quot;ש שפי' כן גם בד' רא&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">13), ועי' חזו&quot;א דלהלן. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">126,</span> <span dir="rtl">152,</span> <span dir="rtl">165,</span> <span dir="rtl">232,</span> <span dir="rtl">321,</span> <span dir="rtl">359,</span> <span dir="rtl">602,</span> <span dir="rtl">612, נ&quot;מ לד' זו. ועי' בית יצחק דיני ברירה סי' ה אות ה וס' החיים שם ס&quot;ד ד&quot;ה ועוד (נח ג), בטעם שמ&quot;מ חשובה כשלו, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">158, ואיננה כמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, שאינה חשובה אלא כקנין פירות, ע&quot;ע קנין פירות. ועי' חזו&quot;א שם שנקט שגם לד' זו יכול לעשות מתנה ע&quot;מ להחזיר כמתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, וצידד לפ&quot;ז, שאף לד' זו, מתנה ע&quot;מ להחזיר הנזכר בש&quot;ס היא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, ועי' שו&quot;ת בית יעקב דלעיל, וכעי&quot;ז שו&quot;ת מנ&quot;ש ח&quot;א סי' פ אות א, שגם לד' זו, מתנה ע&quot;מ להחזיר שמועילה בתרומה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">10) היא נתינה גמורה בתנאי, שהרי פירות התרומה הם של הכהנים ולא של הנותן, (ועי' מנ&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">224 שכ&quot;כ בענינים נוספים שמועילה בהם מתנה ע&quot;מ להחזיר, ועי' מעדני ארץ ח&quot;א סי' טו אות ה), ועי' שו&quot;ת חמדת שלמה שם ומנחת ברוך שם ומחנה יהודה חסמן סי' ב (עמ' מ) ואבי עזרי שם, שתמהו.</span></ref> <span dir="rtl">- והתנאי אינו נדרש אלא בכדי שיהיה המקבל חייב לשייר את החפץ לאחר שיסתיים זמן המתנה</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם, ועי&quot;ש שאל&quot;כ היה דינו כמו האומר אחריך לפלוני, שאין לשני אלא מה ששייר הראשון, ע&quot;ע קנין פירות.</span></ref> <span dir="rtl">- ומטעם זה כתבו שבשעה שמחזירה לו, אינו צריך לעשות בה מעשה קנין לקנותה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">633. קצה&quot;ח שם; ס' החיים שם; חי' הגר&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם, הטעם שהמקבל אתרוג במתנה על מנת להחזיר יוצא בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, משום שאף המקבל אתרוג לזמן יוצא בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 542 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שגם קנין הגוף לזמן חשוב כקנין הגוף</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קנין פירות. עי' ר&quot;א כהן צדק שם, וקצה&quot;ח שם בביאורו.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים שמתנה על מנת להחזיר אין הגוף קנוי למקבל, ואינה אלא כקנין פירות</span><ref><span dir="rtl"> דברי אמת קונ' בענין לאחר ל' יום (מד ג) ושעה&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ו בד' רבינו ישעיה שהביא הרא&quot;ש בסוכה שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">17; משפטים ישרים בשו&quot;ת מר&quot;ש גאון סי' ב (ג ד). ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ קמא ח&quot;ג סו&quot;ס רח. ועי' שו&quot;ת שבט הלוי ח&quot;א סי' קעח אות ז ושו&quot;ת להורות נתן חי&quot;ב סי' לח. וע&quot;ע לכם ציון 550, שלד' זו אף קנין פירות גרידא חשוב כלכם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כמתנה שאינו יכול להקדישה</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר, כתבו ראשונים שאף באופן שבשעת החזרה צריך שתהיה ראויה לנותן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">407 ואילך שי&quot;ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לו, ושי&quot;ס שדוקא כשאמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot;, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">404 שי&quot;ס שלעולם אי&quot;צ להחזירה כשהיא ראויה לו.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו יכול להחזירה כשהיא קדושה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">413 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן (ציון</span> <span dir="rtl">30 ואילך), ע&quot;פ גמ' ב&quot;ב קלז ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שאינו יכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">184 ואילך).</span></ref> <span dir="rtl">אינה כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאינה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנה. עי' ראשונים דלהלן. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">465 שכ&quot;כ גם בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">46.</span></ref><span dir="rtl">, וכמה ביאורים נאמרו בטעם הדבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. וע&quot;ע הנ&quot;ל שי&quot;מ טעם הדבר לפי שאינו חסרון אלא כשהמתנה באה להתיר הנאת מודר-הנאה, ע&quot;ע, שאף הויתור אסור בו, לסוברים כן (ע&quot;ע מודר הנאה ציון 826). ועי' חי' הרי&quot;ם קידושין ו ב טעם נוסף.</span></ref><span dir="rtl">: יש שכתבו שהוא משום שיכול להקדישה קדושת דמים ולפדותה</span><ref><span dir="rtl"> עי' השלמה סוכה מא ב, וס' המאורות סוכה שם ורבינו מנוח סוכה פ&quot;ח ה&quot;י בשמו; המכתם סוכה שם; ר&quot;א מן ההר סוכה מא ב; מאירי סוכה שם בשם גדולי הדורות, וב&quot;ב קלד א בשם יש מתרצים; עי' ר&quot;א כהן צדק שבתשובת הרא&quot;ש כלל לה סי' ב; עי' כפות תמרים סוכה מא ב בפי' ב בד' תוס' שם. ועי' חת&quot;ס נדרים מח א בפי' ב ומרומי שדה נדרים שם שכ&quot;כ מדעתם. ועי' חת&quot;ס שם, שלטעם זה, בזה&quot;ז שאינו יכול לפדותו, ע&quot;ע פדיון הקדש, חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">188 שי&quot;ס שאינו יכול להקדיש אף קדושת דמים, ועי' שפ&quot;א סוכה מא ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו כעין זה שיכול להקדישנה שתהיה קדושה כל זמן שהיא בידו, עד שיחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ר&quot;י מיגאש סי' מב; תוס' סוכה מא ב ד&quot;ה הילך בתי' א ושפ&quot;א סוכה שם בביאורו (וכן הסתפק לפרש בכפו&quot;ת סוכה שם בדעתם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">30,</span> <span dir="rtl">32), וב&quot;ב קלד א ד&quot;ה כל; פרי&quot;ד ותורי&quot;ד סוכה מא ב, ועי&quot;ש שהוסיפו שאף באופן שהזמן אינו שו&quot;פ, חשוב כמתנה יכול להקדישה, ואע&quot;פ שאינו יכול להקדישה לסוברים כן (ע&quot;ע הקדש ציון 45), שהרי מחמת בעלותו, רשאי הוא להקדישה, וההקדש אינו חל רק משום שאינו שוה כלום; תוס' רא&quot;ש קידושין ו ב בפי' א וסוכה שם בפי' א; תוס' רבינו שמואל קידושין שם בפי' א; שמ&quot;ק נדרים מח א. ועי' מרומי שדה נדרים מח א שכ&quot;כ בד' הר&quot;ן נדרים שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">35 שי&quot;מ דבריו בע&quot;א. וע&quot;ע מתנה שי&quot;ח שלא די בהקדש לזמן כדי להחשיבה כמתנה שיכול להקדישה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו כעין זה שהוא משום שיכול להקדיש את טובת ההנאה שיש לו במתנה, וליתן דמיה להקדש</span><ref><span dir="rtl"> ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א קידושין שם ובריטב&quot;א סוכה מא ב ובר&quot;ן סוכה שם (כ א) ובארחות חיים לר&quot;א מלוניל ח&quot;א הל' לולב אות כט; המכתם סוכה שם בשם אית דאמרי; מאירי סוכה מא ב וב&quot;ב קלד א בשם גדולי המפרשים; תלמידי הרשב&quot;א קידושין שם בשם יש מתרצים. ועי' בכו&quot;י סי' תרנח ס&quot;ק יג שכ&quot;כ בד' תוס' סוכה שם בתי' א, ועי' ציון הקודם. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">465 שכ&quot;כ גם בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">46.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהוא משום שיכול להקדישה ולהחזיר לנותן דמיה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445. שו&quot;ת הראב&quot;ד סי' כה; מאירי ב&quot;ב קלד א בשם יש מי שאומר; מקנה קידושין ו ב; חת&quot;ס נדרים מח א בפי' ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שדוקא באופן שהנותן משייר במתנה שלא יהיה למקבל זכות להקדישה, אינה מתנה, אבל במתנה על מנת להחזיר אינו משייר במתנתו, אלא שהמקבל אינו יכול להקדישה משום התנאי</span><ref><span dir="rtl"> רע&quot;א שהובא בשו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' קלא; שו&quot;ת חת&quot;ס שם סי' קלב; שו&quot;ת צמח צדק (לובאוויטש) אה&quot;ע סי' צח אות ח, ועי&quot;ש שהסתפק לפרש כן בד' הרא&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">41; נדרי זריזין נדרים מח א, ועי&quot;ש שכ&quot;כ דוקא לד' שבציון</span> <span dir="rtl">627, שצריך לעשות בה מעשה קנין כשמחזירה; דרך המלך (רפפורט) שבת פ&quot;כ ה&quot;ג; עי' גרש ירחים קו&quot;א סי' סה; זי&quot;ר כרך ב סי' מג אות ג וסי' עו אות ג; שפ&quot;א יו&quot;ד סי' שה ס&quot;ח. ועי' שבלי הלקט סדר חג הסוכות סי' שסד, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' חי' ר&quot;ש שקופ גיטין סי' כב שחולק, שגם בתנאי יש חסרון, וע&quot;ע מתנה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שלא אמרו שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה חשובה כמתנה, אלא כשהדבר מוכיח שאינה אלא להערמה* ולא התכוין למתנה כלל</span><ref><span dir="rtl"> תוס' סוכה מא ב ד&quot;ה הילך בפי' ב וב&quot;ב קלד א ד&quot;ה כל בשם ר&quot;י ומושב זקנים ויקרא כג מ בשם ר&quot;י, וכעי&quot;ז סמ&quot;ג עשין מ&quot;ד בשם ר&quot;י בן שמואל, ועי' תוס' נדרים מח א ד&quot;ה כל, ולכאו' כוונתו כד' זו; העיטור אות מ מתנה (נו ג); עי' יחוסי תנאים ואמוראים סוף ע' יונתן בן עוזיאל; ספר התרומות ש&quot;ב פ&quot;ב; ראבי&quot;ה ח&quot;ב הלכות לולב סימן תרפז; רמב&quot;ן קידושין ו ב וב&quot;ב קלד א, וברשב&quot;א קידושין שם בשמו; רשב&quot;א נדרים מח א וב&quot;ב שם; ר&quot;א מן ההר נדרים שם; מאירי ב&quot;ב קלד א בשם יש מפרשים בתי' ב; ריטב&quot;א קידושין ו ב וסוכה מא ב וב&quot;ב קלד א; תוס' רא&quot;ש קידושין שם וסוכה שם בפי' ב; ארחות חיים לר&quot;א מלוניל ח&quot;א הל' לולב אות כט; פסקי ריא&quot;ז נדרים פ&quot;ד ה&quot;ו אות ה; האגודה ב&quot;ב פ&quot;ח אות קעד בשם ר&quot;י; ר&quot;ן סוכה שם (כ א) וב&quot;ב שם וקדושין שם (ג א), ושלמי נדרים נדרים שם בד' ר&quot;ן נדרים שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">31 שי&quot;מ ר&quot;ן בנדרים שם בע&quot;א; נמוק&quot;י קידושין שם, ונדרים שם (טו ב) וב&quot;ב קלד א (סא א); שו&quot;ת הריב&quot;ש סי' ב; עי' תוס' רבינו שמואל קידושין ו ב; צרור הכסף הדרך החמישי שער א; ספר הפרדס לר&quot;א ממונתשון ברכת לולב (מהד' בלוי, ניו יורק תשמ&quot;ד, עמ' קט) בשם ר&quot;ש משאנץ; ר&quot;י קורקוס ביכורים פי&quot;א ה&quot;ח. ועי' קה&quot;ע ופנ&quot;מ נדרים פ&quot;ה ה&quot;ו, בד' ירו' שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל במתנה על מנת להחזיר אינה הערמה, שאינו צריך ליתנה לו אלא משום התנאי, או משום שהרי נותן לו כדי שיהנה בה עד שיחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' סוכה שם וב&quot;ב שם, ומאירי ב&quot;ב שם בד' תוס' שם, וסמ&quot;ג שם בשם ר&quot;י בן שמואל, וכעי&quot;ז בתוס' נדרים שם; העיטור שם; יחוסי תנאים ואמוראים שם; ראבי&quot;ה שם; תוס' רא&quot;ש שם ושם; ריב&quot;ש שם; עי' תוס' רבינו שמואל שם; צרור הכסף שם; ס' הפרדס שם. וכעי&quot;ז ר&quot;א מן ההר שם: בידו לעשות בה כמה שירצה, והוא שיקיים התנאי שיחזירנה לו. ועי' ר&quot;ן ונמוק&quot;י נדרים שם: לשעתה מתנה היא, ועי' מרומי שדה שבציון</span> <span dir="rtl">31. וכעי&quot;ז מושב זקנים שם, ועי&quot;ש שהוסיף שלפ&quot;ז במתנה על מנת להחזיר בפדיון הבן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">214), צריך הכהן להשאיר בידו מקצת מהדמים, ע&quot;ע פדיון הבן. ועי' תוס' שם ושם ומאירי שם בשמו וסמ&quot;ג שם ותוס' רא&quot;ש שם ושם ותוס' רבינו שמואל שם, בטעם שלדעה זו, אמרו בנדרים מח א שכשאינו יכול &quot;להקדישה&quot;, אינו מתנה.</span></ref> <span dir="rtl">- ואפילו שאינו יכול לעשות בה כל חפציו, מכל מקום נתן לו שיהנה בה דבר אחד</span><ref><span dir="rtl"> מאירי ב&quot;ב שם בד' תוס' שם; תוס' רא&quot;ש שם ושם. וכ&quot;מ בתוס' סוכה שם וב&quot;ב שם ותוס' רבינו שמואל וס' הפרדס שם, שדוקא כשנתן שלא יהנה בה שום דבר, אינה אלא הערמה. וכ&quot;מ ביחוסי תנאים ואמוראים שם, ועי&quot;ש שהוסיף שהיינו כשהגוף כולו קנוי לאותה הנאה שנהנה. ועי' תוס' נדרים שם: כל כמה דלא החזיר, הוי מתנה גמורה לכל מה שירצה, ועי' העיטור שם והובא בצרור הכסף שם: שנתן לו רשות לעשות בה המקבל &quot;כל הנאתו&quot; כל זמן שהיא ברשותו, וצ&quot;ב אם חולקים.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מוסיפים שדי אפילו בהנאה של לצאת ידי המצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מאירי שם; עי' יחוסי תנאים ואמוראים שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש חולקים</span><ref><span dir="rtl"> מושב זקנים שם. ועי&quot;ש שצידד שכשנותן אתרוג ע&quot;מ להחזיר, אינו אלא כשלא מקפיד עליו אם יאכלנו, שאל&quot;כ יהיה הערמה.</span></ref> <span dir="rtl"> - ומה שאינו יכול להקדישה אינו מחמת גריעות המתנה שהיא להערמה, אלא מחמת תנאו</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן ב&quot;ב שם; ר&quot;ן ב&quot;ב שם; נמוק&quot;י ב&quot;ב שם; ריב&quot;ש שם; ר&quot;י קורקוס שם. ועי' פתח הבית סי' א ענף ב שהסתפק אם כוונתם לחלוק על הראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">36 ואילך, וסוברים שא&quot;צ שיהנה בה, או שהתכוונו לדבר אחד.</span></ref><span dir="rtl">. וכעין זה יש שכתבו, לדעתם, שלא אמרו שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה חשובה כמתנה, אלא כשנתנה בסתם, אבל אם פירש דבריו אפילו נתן שלא יעשה בה כי אם דבר אחד ולא יקדישנה, הרי היא מתנה לאותו דבר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנה. רא&quot;ש ב&quot;ב פ&quot;ח סי' לח ובשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל עד סי' ד. וכעי&quot;ז יד המלך שבת פ&quot;כ ה&quot;ג שדוקא כשהתכוין ליתן מתנה חלוטה והמקבל אינו יכול להקדישה, כיון שלא חלה מתנה חלוטה, לא חלה המתנה כלל, אבל כשהתנה בפירוש שאין כוונתו ליתנה אלא לזמן, חשובה כמתנה, וע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה וסוברים שמתנה על מנת להחזיר שאינו יכול להחזירה כשהיא קדושה, חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ה סי' מג, שכ' בתו&quot;ד שחשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה, אלא שכ' שם שמ&quot;מ חשובה כשלו לענין נטילת לולב שצריך בה לכם, ע&quot;ע לכם ציון 10, ורק שמטעם זה שאינו יכול להקדישה, אינה חשובה כשלו לענין כשנותנה לאחר בכדי שלא לעבור על איסור, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">608 ואילך, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">. מהם שכתבו שמכל מקום חשובה כמתנה, משום שלדעתם, להלכה, אף מתנה שאינו יכול להקדישה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> שיטת ריב&quot;ב סוכה מא ב (כ א). וע&quot;ע מתנה.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בדעת ראשונים שכתבו שהנותן לחברו אתרוג, ואמר בשעת הנתינה על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot; - שצריך להחזירו כשהוא ראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">411.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו יכול להחזירו כשהוא קדוש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>412<span dir="rtl">.</span></ref> <span dir="rtl">- לא יצא ידי חובתו, לפי שהוא כמתנה שאינו יכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א סוכה מא ב בשם רש&quot;י; ר&quot;ן סוכה מא ב (כ א) בשם רבינו שמואל, ועי' בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכט ד) של&quot;מ כן ברשב&quot;ם שלפנינו; ס' העיטור שם בשם איכא למ&quot;ד; עי' רמב&quot;ן ב&quot;ב קלד א בשם יש מקשים; ר&quot;א מלוניל ב&quot;ב קלז ב; הרוקח סי' רכ; ס' הפרדס שם בשם הראב&quot;ד. ועי' שעה&quot;מ לולב פ&quot;ח ה&quot;י שכ&quot;כ בד' ר&quot;א כהן צדק שהביא בשו&quot;ת הרא&quot;ש סי' לה, ועי' ברכת שמעון (שניאורסון) ב&quot;ב סי' מא. ועי' בכו&quot;י סי' תרנח ס&quot;ק יג שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י, ועי' ברכת שמעון שם. ועי' ריטב&quot;א שם בשם רש&quot;י ור&quot;ן שם בשם רבינו שמואל ורמב&quot;ן שם בשם יש מקשים, שלפ&quot;ז גרסו בד' רבא סוכה שם שמתנה ע&quot;מ להחזיר מועילה באתרוג, שהיינו כשלא אמר לי, ועי' רוקח שם, שג' בדבריו שאמר &quot;לי&quot; (כגי' שלפנינו), ועי' הגהות הרא&quot;ם לסמ&quot;ג ע' מד שפי' שלדעתו, רבא סובר כד' שבציון</span> <span dir="rtl">403 ואילך, שלעולם אי&quot;צ להחזירה כשהיא ראויה לבעלים, ויכול להחזירה כשהיא קדושה.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שמפרשים שלדעתם כל מתנה על מנת להחזיר שאמר בה על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot;, אינה חשובה כשלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' בני אהרן חו&quot;מ סוס&quot;י רמא (קכט ד), ועי&quot;ש שתמה על דבריהם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">465 שי&quot;ח בדעתם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשלא החזירה</span> ===

<span dir="rtl">מקבל מתנה על מנת להחזיר, שלא קיים תנאו ולא החזירה, בטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' דלהלן; טוש&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ו. כשאינו מחזירה משום שנאנס, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">70 ואילך מח' אם כשאינה קיימת משום שנאנסה חשוב כמקיים את תנאו, ועי' בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכח ד) שצידד שאף לד' שבציון</span> <span dir="rtl">83 ואילך שחשוב שקיים את תנאו, אינו אלא כשהמתנה אינה קיימת משום שנאנסה, אבל באופן שהמתנה קיימת והמקבל נאנס בהחזרתה, אינו חשוב כמקיים תנאו. על גדר הביטול כשאינו מחזירה, עי' בשו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;ג סו&quot;ס לג, אם צריך לה תביעה או שממילא בטלה המתנה, ועי&quot;ש נ&quot;מ בדבר במתנה ע&quot;מ להחזיר ביו&quot;ט, אם היא כהלואת יו&quot;ט שלא ניתנה להתבע, לסוברים כן, ע&quot;ע הלואה ציון 94 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אמר רבא שהאומר לחברו הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי, ונטלו ולא החזירו, לא יצא</span><ref><span dir="rtl"> סוכה מא ב וקידושין ו ב וב&quot;ב קלז ב; רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י; טוש&quot;ע או&quot;ח תרנח ד.</span></ref><span dir="rtl">, ופרשו ראשונים שהוברר למפרע שהוא כגזול</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י סוכה שם ד&quot;ה החזירו וקידושין שם ד&quot;ה לא החזירו, וסידור רש&quot;י סי' רסח; רבינו גרשום ב&quot;ב שם; רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י; ר&quot;י מלוניל קידושין שם (ב ב); ר&quot;ן סוכה שם (כ א); כל בו סי' עב; ארחות חיים ח&quot;א הל' לולב אות כט; רבינו מנוח הל' לולב שם. וכ&quot;מ מראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">100 שאף אם אינו מחזיר משום שנאנסה, חשוב כגזלן למפרע, ועי&quot;ש ציון</span> <span dir="rtl">105 ואילך שי&quot;ח שכשנאנסה אינו נעשה גזלן למפרע, ועי' שו&quot;ת להורות נתן חי&quot;ב סי' קכה אות ג, שאף לדעתם, אפשר שכשאינו מחזירו מרצונו, חשוב כגזלן, ועי&quot;ש שצידד עוד שלדעתם אע&quot;פ שאינו חשוב כגזלן למפרע לחייבו בתשלומין, מ&quot;מ כלפי החפץ עצמו, חשוב הוא כגזול למפרע. ועי' ישוע&quot;י או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק א, שכ&quot;ה גם לענין סוכה שפסולה כשהיא גזולה, ע&quot;ע לכם ציון 748, שאם קיבל סכך במתנה ע&quot;מ להחזיר, ולא החזירו, הוברר למפרע שלא יצא יד&quot;ח. ועי' פר&quot;ח או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ג, שהנותן חמצו במתנה ע&quot;מ להחזיר לגוי, אע&quot;פ שהגוי אינו מחזירו לבסוף, אינו חשוב כדבר הגזול שאינו עובר עליו בבל-יראה, ע&quot;ע ציון 143, לפי שאפשר שבימי הפסח היה בדעתו של הגוי להחזירו ובאותה שעה הוא כפקדון, ורק אחר הפסח נמלך שלא להחזירו וחשוב כגזול, ועי' שעה&quot;צ או&quot;ח שם אות נח שדוקא כשהגיע הזמן להחזירו חשוב כגזול, אבל קודם לכן אינו כגזול שהרי מדעתו נתן לו, ועי' שערי זיו מועד סי' לא שתמה מד' ראשונים הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאם לא החזיר את המתנה, צריך לשלם את הפירות שאכל בזמן שהיתה בידו</span><ref><span dir="rtl"> באר הגולה חו&quot;מ שם אות ס; מל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י; בית אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכז א) בד' הטור שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף באותם הענינים התלוים בנתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">213 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שכתבו בכמה מהם, שאם לא החזירם המקבל - שבטלה המתנה למפרע</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref> <span dir="rtl">- בטלה למפרע גם נתינת הנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן. ולכאו' לדעתם כ&quot;ה בכל הענינים התלוים בנתינה, אבל אפשר שאינו אלא בענינים דלהלן, שדוקא ענינים אלו תלוים בזכית המקבל, ולא די בהם בנתינת הנותן לחוד, אבל בענינים אחרים התלוים בנתינה, מודים לד' שבציון</span> <span dir="rtl">60.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שהנשבע לתת לחברו מתנה, שיכול ליתנה לו על מנת להחזיר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">516.</span></ref><span dir="rtl">, כשלא החזירה המקבל, נמצא שלא קיים הנותן את שבועתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא, באופן שכפוהו להחזירה, לד' שבציון</span> <span dir="rtl">364 שאינה חשובה כחזרה. וכ&quot;כ מדעתו בדברי משפט חו&quot;מ סי' רמא אות ב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>516<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הנותן לכהן פדיון-הבן* במתנה על מנת להחזיר, שבנו פדוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">214.</span></ref><span dir="rtl">, ולא החזירם הכהן, אין בנו פדוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת ר&quot;י מגאש סי' מב, שבאופן שכפוהו להחזיר, אין בנו פדוי אלא לפי שלד' שבציון</span> <span dir="rtl">367, כשכפוהו להחזירה חשוב כחזרה.</span></ref><span dir="rtl">. ומן האחרונים יש שכתבו בענינים אלו, שאף אם לא החזיר המקבל ובטלה המתנה, מכל מקום נתינת הנותן עדיין חשובה כנתינה, שהתנאי אינו מבטל אלא את חלות הקנין של המקבל, אבל הקנאת הנותן שמתחילה אינה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך אף על פי שבטל למפרע קנינו של המקבל, מכל מקום הנתינה לא בטלה</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב. ועי' פתח הבית סי' א סוף ענף א, ואפשר שכוונתו כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שלפיכך, הנשבע לתת לחברו מתנה לסוברים שיכול ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, או הנותן לכהן פדיון הבן במתנה על מנת להחזיר, ולא החזירם המקבל, אף על פי שבטלה המתנה, לא בטלה הנתינה של הנותן</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר&quot;ש שקופ שם.</span></ref><span dir="rtl">. על אופנים שונים שאף על פי שלא החזירה, לא בטלה המתנה, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> כשאינה בעין, עי' ציון</span> <span dir="rtl">62 ואילך. כשמחל הנותן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">126 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על אופנים שונים שדנו בהם אם חשובים כחזרה, עי' להלן: החזרה</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">364 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשלא החזירה בזמן שקבע</span> ===

<span dir="rtl">כשקצב הנותן זמן לחזרתה, ולא החזירה המקבל בזמן שקצב לו</span><span dir="rtl">, בטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע חו&quot;מ רמא ו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים מסתפקים כשעכבה המקבל יום אחד או יומיים מזמן שקבע הנותן להחזרתה, אם המתנה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכח ג).</span></ref><span dir="rtl">, שאפשר שהנותן, בעין יפה הוא נותן, ולא קבע לו אלא לזרזו בחזרה, או שכיון שהטיל תנאי במתנתו, אין אומרים שנתן בעין יפה</span><ref><span dir="rtl"> בני אהרן שם.</span></ref><span dir="rtl">. כשאומדים דעת הנותן שרצה שיחזירנו בזמן שצריך לו, שצריך להחזיר לו בתוך אותו הזמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">340.</span></ref><span dir="rtl">, או כשבשעת הנתינה אמר על מנת שתחזירנה &quot;לי&quot;, שצריך להחזירה בזמן שעדיין היא ראויה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">339.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו ראשונים שאם לא החזירה באותו הזמן בטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף וריטב&quot;א סוכה מא ב ור&quot;ן סוכה שם (כ א) ושו&quot;ע או&quot;ח תרנח ד, שכשהחזיר אתרוג לאחר זמן מצוותו, לא יצא; מאירי קידושין ו ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאינה קיימת בזמן החזרה</span> ===

<span dir="rtl">כשלא החזירה מחמת שאבדה ואינה קיימת, אם חשוב שלא התקיים התנאי ובטלה המתנה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאפילו אבדה באונס, חשוב שלא קיים את התנאי, ובטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל, והובא ברי&quot;ו מישרים נט&quot;ו ח&quot;ב (מז ד); שו&quot;ת מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח; ספורנו שמות כב יד בשם י&quot;א; עי' טוש&quot;ע או&quot;ח תרנח ד. ועי' דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' א בהגה מבן המחבר, שכ&quot;כ בד' שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא. ועי' מרומי שדה סוכה מא ב בד' רב שרירא גאון שהובא ברא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' לא, ואפשר שכוונתו כד' זו.</span></ref> <span dir="rtl">- מהם שכתבו שמטעם זה צריך ליתן את דמיה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם, והובא ברי&quot;ו שם; מהר&quot;ח או&quot;ז שם; ספורנו שם בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שאף לסוברים שאינו צריך ליתן את דמיה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב ד&quot;ה הרי ור&quot;ן קידושין ו ב (ב ב) ומ&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י בשמו; ראבי&quot;ה סי' תתקעה; פרי&quot;ד סוכה מא ב ורא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל בשמו; רא&quot;ש שם בשם י&quot;א; רי&quot;ו מישרים נט&quot;ו ח&quot;ב בשם יש מי שפסק; רבינו שמחה שהובא במהר&quot;ח או&quot;ז שם; עי' שו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ח, ובאר הגולה שם אות ק וביאור הגר&quot;א שם אות כט בביאורו. ועי' ראבי&quot;ה שם ופרי&quot;ד שם ורא&quot;ש שם בשמו ורבינו שמחה במהר&quot;ח או&quot;ז שם, שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר חשוב כלכם, ע&quot;ע ציון 472 ואילך, אע&quot;פ ששאול אינו חשוב כלכם, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 627 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, המתנה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י בד' י&quot;א שברא&quot;ש שברא&quot;ש שם, עי&quot;ש הוכחתו; דברי חיים אויערבך דיני מתנה סי' א בד' רי&quot;ד שהובא ברא&quot;ש שם, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">83,</span> <span dir="rtl">96, שי&quot;ח בדעתו; שעה&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ו בד' ר&quot;ן שם; שעה&quot;מ שם ושרשי הי&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ושער משפט חו&quot;מ סי' רמא אות ב ומשכנות יעקב חו&quot;מ סי' סד (עמ' קעא ואילך) ומשנ&quot;ב סי' תרנח ס&quot;ק טו בד' שו&quot;ע חו&quot;מ שם, שאע&quot;פ שלשיטתו פטור מאונסים, מ&quot;מ נקט באו&quot;ח שם ס&quot;ד שלא יצא יד&quot;ח אתרוג (עי' ציון</span> <span dir="rtl">81), ועי' חוסן ישועות ב&quot;ב קלז ב שתמה בד' שו&quot;ע שם, ועי' דברי חיים שם ד&quot;ה והנה שכ&quot;כ בד' שו&quot;ע שם מטעם אחר; שו&quot;ת הר צבי או&quot;ח ח&quot;ב סי' קיב בד' רשב&quot;ם שם. ועי' אחרונים שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו צריך ליתן דמיה לפי שלא קיבלה בתורת שואל או גזלן אלא בתורת מתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">104 ואילך. ועי' אהא&quot;ז גירושין פ&quot;ח הכ&quot;ג בפי' ב בד' ר&quot;ן שם ושו&quot;ת חלקת יעקב עניינים שונים סי' טז, שכתבו טעם אחר, משום שאע&quot;פ שלענין עצם קיום המתנה אין לו להפטר בטענת אונס, עי' ציון</span> <span dir="rtl">77, מ&quot;מ לענין חיוב דמים כשנתן לו רשות מתחילה להשתמש בתנאי שיחזירנה, יש לו להפטר בטענת אונס, וכעי&quot;ז שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;א סי' תט ושו&quot;ת חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ סי' ו ד&quot;ה עוד אפשר, (ולדעתם, לכאו' נמצא שאינו פטור מדמים אלא כשנאנסה ולא בגניבה ואבידה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">115).</span></ref> <span dir="rtl">- ואף לסוברים שאונס בקיום התנאי, הרי הוא כמו שהדבר התקיים (&quot;אונס כמאן דעבד&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אונס ציון 54.</span></ref><span dir="rtl">, במתנה על מנת להחזיר שאינה בעין, אינו חשוב כאנוס</span><ref><span dir="rtl"> הגהות רע&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ושו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' א וחי' ר&quot;ב איגר תשובות וכתבים סי' יב, בד' הרא&quot;ש שם. ועי' חת&quot;ס נדרים מח א שנקט שד' הרא&quot;ש שם אינם אלא לסוברים שהנאנס בקיום התנאי חשוב שלא עשאו (&quot;אונס כמאן דלא עביד&quot;), ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 53, (וצ&quot;ב שסתר דבריו מדבריו בשו&quot;ת הנ&quot;ל), וכעי&quot;ז דברי חיים אויערבך מתנה סי' א ד&quot;ה ועיין. ועי' אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא אות ב שהאריך אם חשוב כקיום התנאי.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שיכול ליתן דמיה</span><span dir="rtl">, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445 ואילך. הגהות רע&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ושו&quot;ת רע&quot;א החדשות סי' ג ושו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' א וסי' קלא ושו&quot;ת חי' הרי&quot;ם שם ד&quot;ה גם י&quot;ל, בד' הרא&quot;ש שם. ועי' חת&quot;ס שם שאף במתנה שמקפיד עליה, שאין מועילה חזרת דמים לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">465, אינו אלא כשהיא קיימת, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">472, (ועי' דברי חיים שבציון</span> <span dir="rtl">100).</span></ref><span dir="rtl">, או שכיון שהנותן לא נתן לו אלא על מנת להחזיר, הרי זה כמי שמקבל על עצמו להתחייב אם חברו יעשה כך וכך, שאם נאנס חברו, אין חשוב כמי שעשה כדי שיחול חיובו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ב איגר שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שצריך ליתן את הפירות שאכל בזמן שהיתה המתנה בידו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ שם בד' רא&quot;ש שם; שער משפט שם בד' שו&quot;ע או&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן את שכר תשמישו</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ט.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעה זו, אם קיבל אתרוג ולא החזירו משום שאבד באונס, לא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע או&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שכשאינה קיימת חשוב שהתקיים התנאי - ואפילו אבדה מחמת פשיעתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מל&quot;מ שם בד' ראשונים דלהלן. וכ&quot;מ בדברי חיים דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- שלא היה בכלל תנאו אלא שאם תהיה בעין שיחזירנה לו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ שם בד' רי&quot;ד שבציון</span> <span dir="rtl">72 (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">86), וכ&quot;מ בב&quot;ח או&quot;ח תרנח בדעתו, וכן נקט בביאור הלכה סי' תרנח ס&quot;ד בדעתו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">73 שי&quot;ח בדעת רי&quot;ד; שו&quot;ת דברי חיים יו&quot;ד ח&quot;ב סי' קו, ועי&quot;ש שהטעם שחייב בפשיעה, אינו אלא משום שהוא כשומר שחייב בפשיעה. ועי' חוסן ישועות ב&quot;ב קלז ב שכ&quot;כ בד' רשב&quot;ם ב&quot;ב שם ד&quot;ה הרי וד&quot;ה ואם לאו, שאף באופן שנאנס או נגנב או אבד התקיימה מתנתו שעל דעת כן נתנו לו, אבל לא כ' בפירוש שכ&quot;ה גם במקום שפשע, ואפשר שסובר כד' שבציון</span> <span dir="rtl">89.</span></ref><span dir="rtl">. וכן נראה מדברי ראשונים שביארו שכשאבדה המתנה בפשיעתו, אינו צריך ליתן דמיה, אלא משום שפושע חשוב כמזיק, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שומר חינם. עי' ר&quot;י קרקושא בשי' הקדמונים ב&quot;ב קלז ב, ועי&quot;ש שתמה לסוברים שאינו חשוב כמזיק למה צריך ליתן דמיה. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;י ברונא סי' עט, שכ' בתו&quot;ד שבמתנה ע&quot;מ להחזיר פטור אפי' אם פשע בה בתוך הזמן, ואפשר שכוונתו כד' זו, ועי' שו&quot;ת משנה הלכות ח&quot;ו סי' קיד.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעה זו שחשוב שהתקיים התנאי, כתבו אחרונים שמטעם זה יש מן הראשונים סוברים שאם נאנסה המתנה אינו צריך ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">72.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי קיים תנאו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ שם בד' רי&quot;ד שבציון הנ&quot;ל, שפי' שמתנה על מנת להחזיר חשובה כ&quot;לכם&quot; משום שפטור מאונסיה (וכ&quot;ה בראבי&quot;ה ורבינו שמחה שבמהר&quot;ח או&quot;ז שבציון הנ&quot;ל), ואם טעם פטורו מאונסים משום שלא באה לידו בתורת שאלה (וכד' שבציון</span> <span dir="rtl">108), אינה סיבה להחשיבו כלכם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">73 שי&quot;ח בד' רי&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן לדעה זו, אינו צריך ליתן פירות שאכל בזמן שהמתנה היתה בידו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אם נתן לו אתרוג ולא החזירו משום שנאנס, יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> חוסן ישועות שם; ביאור הלכה שם. וכ&quot;מ בב&quot;ח או&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים בדעת ראשונים שאף על פי שבמקום שאינה קיימת משום שאבדה באונס או בגנבה ואבדה, חשוב שהתקיים התנאי</span><span dir="rtl">, מכל מקום כשאבדה בפשיעתו, חשוב שלא התקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' יח ויט, בד' רשב&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl">72, ועי' חוסן ישועות שבציון</span> <span dir="rtl">83; מחנ&quot;א שם ושם ובני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכח ד) בד' ר&quot;ן שבציון הנ&quot;ל; דברי חיים שם בד' שו&quot;ע חו&quot;מ שבציון הנ&quot;ל. ועי' ערכי תנאים ואמוראים ע' יונתן בן עוזיאל, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו. ועי' מרומי שדה סוכה מא ב בד' רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' שעה&quot;מ שם ושרשי הי&quot;ם שם שהוסיפו לבאר בד' זו, שודאי לא נתנו ע&quot;מ שיפטר אף בפשיעה, שאל&quot;כ ודאי יהנה ממנו המקבל הנאת כילוי, ולא הועיל הנותן בתנאו כלום.</span></ref><span dir="rtl">, משום שהוא כמו שביטל את התנאי בידים</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א שם סי' יט. ועי' הגהה מבן המחנ&quot;א למחנ&quot;א שם סי' יח, שפי' טעם הדבר בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, וחשוב כאילו היא בידו ואינו רוצה להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> בני אהרן שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שלפיכך לדעת ראשונים אלו, אם אבדה באונס או אף בגניבה ואבידה אינו חייב ליתן דמיה, אבל אם אבדה בפשיעה חייב ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א שם ושם, בד' רשב&quot;ם ור&quot;ן שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">123 שי&quot;מ ד' רשב&quot;ם שם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש סוברים שדוקא במקום שאבדה באונס, המתנה אינה מתבטלת, אבל אם אבדה בגניבה ואבידה מתבטלת המתנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חסד לאברהם תאומים, מהדו&quot;ק או&quot;ח סי' סד. ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא באונס אומרים שהוא כמו שקיים את התנאי, אבל בגניבה ואבידה הוא כמו שסיבת מניעת החזרה באה מן המקבל</span><ref><span dir="rtl"> חסד לאברהם שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן נראה מדברי אחרונים שכתבו בדעת הסוברים שהנאנס בקיום התנאי, חשוב שעשאו (&quot;אונס כמאן דעבד&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אונס ציון 53.</span></ref><span dir="rtl">, שלפיכך כשאינו מחזירה משום שנאנסה חשוב שהתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס נדרים מח א, ועי&quot;ש ובפי' א' בשו&quot;ת חת&quot;ס שם שכ&quot;כ בטעם רי&quot;ד שבציון</span> <span dir="rtl">72, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">73,</span> <span dir="rtl">83, שי&quot;מ ד' הרי&quot;ד בע&quot;א; דברי חיים אויערבך מתנה סי' א ד&quot;ה ועיין. וכ&quot;מ בצ&quot;פ יסוה&quot;ת פ&quot;ה סוף ה&quot;ד. וכעי&quot;ז בשו&quot;ת משפט כהן עניני א&quot;י סי' לח אות א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חיוב אחריותה כשאינה קיימת</span> ===

<span dir="rtl">כשלא החזירה משום שאינה קיימת, לסוברים שבטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>70 <span dir="rtl"> ואילך מח' בדבר, ושי&quot;ס שדוקא אם אבדה בפשיעתו בטלה המתנה, ושי&quot;ס שכל שלא אבדה באונס בטלה המתנה.</span></ref><span dir="rtl">, אם חייב ליתן דמיה: כשאינה קיימת באונס, יש סוברים שחייב ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>71<span dir="rtl">. על שיעור הדמים שצריך ליתן, אם הוא כשעת קבלת החפץ או כשעה שבו נאנס, עי' מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' יט ואמ&quot;ב דיני או&quot;ח סי' ז וזי&quot;ר כרך א או&quot;ח ה&quot;ג סי' ג אות יד ואילך. ועי' נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ט, שנקט שצריך גם ליתן את שכר שימושו במתנה, כשאר מתנה ע&quot;מ להחזיר שלא החזירה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">51, ועי' דברי חיים אויערבך סי' ג, שא&quot;צ ליתן שכר שימושו במתנה, משום שכשמשלם דמים הרי היא כקיום התנאי, שהרי חזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">445 ואילך, (ועי' חי' הרי&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl">100).</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו מתה מחמת מלאכה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל, והובא ברי&quot;ו מישרים נט&quot;ו ח&quot;ב (מז ד). ועי' מהר&quot;ח או&quot;ז שבציון</span> <span dir="rtl">166. ועי' בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכז ד), ועי' ציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, שחשוב הוא כגזלן למפרע</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם, והובא ברי&quot;ו שם. ועי' אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא ושו&quot;ת אמ&quot;ב סי' ג שכ&quot;כ בד' רש&quot;י קידושין ו ב, ועי' שו&quot;ת להורות נתן חי&quot;ב סי' קכה אות ג. ועי' שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ סי' ו ד&quot;ה עוד אפשר, בטעם שאין אומרים שחזרת הדמים תהיה חשובה כחזרה, וממילא יפטר מן האונס. ועי' רא&quot;ש שם בטעם הדבר, שאע&quot;פ שירד ברשות, מ&quot;מ ביטל אותו רשות כשלא החזירה לו, ועי' בית מאיר או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד ושו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;א סי' תט שתמהו בטעמו, ועי' דברי חיים (אויערבך) מתנת בריא סי' ג, שפי' הטעם לפי שיכול ליתן דמים, וחזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">445, (ועי' דברי חיים שם, שלפ&quot;ז במתנה שמקפיד עליה שלא מועילה חזרת דמים, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">465, אינו חשוב כגזלן למפרע, ועי' חת&quot;ס שבציון</span> <span dir="rtl">77), אבל עי' מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' יח וחי' הרי&quot;ם הנ&quot;ל ושו&quot;ת משכנות יעקב חו&quot;מ סי' סד (עמ' קעא ואילך), שמ' שמפרשים שאף לולא שיכול ליתן דמים, חשוב כגזלן, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואף אם לא השתמש בה חשוב הוא כשואל* שחייב באונסין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שואל.</span></ref><span dir="rtl">, משום שהיה רשאי להשתמש בה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ שם ד&quot;ה אמנם עדיין, וע&quot;ע הנ&quot;ל. ועי&quot;ש שלא הוצרך הרא&quot;ש שם לטעם שהוא כגזלן למפרע, אלא בכדי לחייבו גם כשמתה מחמת מלאכה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו חייב ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>72<span dir="rtl">, ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">73 שאף לדעתם המתנה בטלה.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו חשוב כגזלן למפרע, שהרי עכשיו הוא אנוס מלהחזירה</span><ref><span dir="rtl"> דברי חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכשהשתמש בה היה סבור לקיים תנאו</span><ref><span dir="rtl"> משכנות יעקב שם; שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שכיון שנתן לו רשות להשתמש לא היה דעתו לתבעו משום גזל</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א אה&quot;ע סי' עד סוס&quot;ק יח.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אינו חשוב כשואל* שחייב באונסין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שואל.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי ניתנה לו בתורת מתנה, ולא בתורת שאלה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב; מל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י; שעה&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ו; משכנות יעקב שם; משנ&quot;ב סי' תרנח ס&quot;ק טו. וע&quot;ע שואל. ועי' שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם שם ואהא&quot;ז גירושין פ&quot;ח הכ&quot;ג תוספת ביאור בטעם שאינו חשוב כשואל, ועי' קרית מלך רב בשו&quot;ת שבסוף ח&quot;ב (מהד' תשס&quot;ו) סי' כג תוספת ביאור. ועי' שעה&quot;מ שם, שאף אם בשאר מתנה בתנאי שהתבטל התנאי, אינו פטור באונסין, ע&quot;ע תנאי, מ&quot;מ במתנה ע&quot;מ להחזיר יש לפטרו, לפי שאם דעת הנותן שיתחייב באונסים, אינה חשובה כלל כמתנה אלא כהשאלה.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום באופן שהשאיל חפץ לחברו, אלא שמחמת אומדנא, אנו אומרים שודאי כוונתו לתת לו את החפץ במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">275 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כגון שהשאיל לחברו טבעת לקדש בה את האשה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">281.</span></ref> <span dir="rtl">- יש מן האחרונים שכתבו שלדברי הכל חייב באונסים</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ט; חי' רע&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח סי' יד (בחי' מכ&quot;י מהד' מ&quot;י אות יב); ישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד ס&quot;ק ה; אמ&quot;ב או&quot;ח סי' ז; בית אהרן (ראבין) הל' גיטין סי' קמ&quot;ג ס&quot;ק י. ועי' שו&quot;ת בית שערים מכ&quot;י סי' פג כלל ג אות ט ושו&quot;ת הר צבי או&quot;ח ח&quot;ב סי' קיב שהאריכו. ועי' ישוע&quot;י או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק א, שבאופן שנתן לחברו מתנה בסתם, אלא שמחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">271, דינו להפך, שלד&quot;ה פטור מן האונס, שאין אומרים אלא שכוונתו שיחזירנו לו בעוד החפץ קיים, ואין אומדנא שכוונתו לחייבו בשמירה עליו.</span></ref><span dir="rtl">, שאין הוכחה שאין כוונתו להתנות שאם לא יחזיר החפץ, יתחייב באונסיו</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ שם. וכעי&quot;ז ברע&quot;א שם ובאמ&quot;ב שם ובבית אהרן שם שאע&quot;פ שנותנו לו במתנה, רוצה שיהיה דינו כשומר. ועי' בית שערים שם שהוסיף, שכיון שאם לא יתחייב באונסים, אין אומדנא שרוצה ליתנו במתנה ע&quot;מ להחזיר, ודאי רוצה המקבל להתחייב באונסים, כדי לקיים את המתנה. ועי' ישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד שם שפי' טעם הדבר בע&quot;א, לדעתו שבציון</span> <span dir="rtl">255 שכשהיא מתנה ע&quot;מ להחזיר משום אומדנא, חיובו להחזירה הוא משום פסיקה על ההקנאה, שמטעם זה חייב גם באונסיה, ועי' ישוע&quot;י שם ס&quot;ק ז, אופן נוסף.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים סוברים שאין הפרש בדבר, ולסוברים שבמתנה על מנת להחזיר פטור מאונסים, אף באופן שהשאילו חפץ ומחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה על מנת להחזיר, פטור מאונסים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת משאת משה או&quot;ח ח&quot;ב סי' ב (ועי&quot;ש שנקט מטעם זה שאינו מקנה לו במתנה ע&quot;מ להחזיר את כל החפץ, אלא שו&quot;פ, ועי' שו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב או&quot;ח סי' כה שתמה); רמ&quot;ז אורנשטיין בתשו' שבס' ישוע&quot;י או&quot;ח סו&quot;ס יד ד&quot;ה ועתה; עי' שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם אה&quot;ע סי' כ (ד&quot;ה ועוד) בצד ב, שהטעם שאומדים דעתו שכוונתו לתת במתנה ע&quot;מ להחזיר, משום שאונס אינו מצוי, ועי&quot;ש שבצד א נקט שלסוברים שבמתנה ע&quot;מ להחזיר, פטור באונסים, אין אומרים שכוונתו ליתנה במתנה ע&quot;מ להחזיר.</span></ref><span dir="rtl">. כשנגנבה או נאבדה - לסוברים שאינו חשוב כגזלן למפרע ואינו חייב כשנאנסה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref> <span dir="rtl"> - נחלקו ראשונים בדבר, יש סוברים שחייב ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">74 שי&quot;מ טעם נוסף לחייבו בגניבה ואבידה, שלדעתם, אינו פטור מדמיה אלא בטענת אונס, ולא כשנגנבה או אבדה.</span></ref><span dir="rtl">, שדינו כשומר-שכר* שחייב בגניבה ואבידה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שומר שכר. רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל; רי&quot;ו מישרים נט&quot;ו ח&quot;ב (מז ד).</span></ref><span dir="rtl">, הואיל ונהנה ממנה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם, ועי&quot;ש שדימה לנוטל כלים מבית האומן, שבחזרתם דינו כש&quot;ש, הואיל ונהנה, ע&quot;ע הנ&quot;ל; רי&quot;ו שם. ועי' שו&quot;ת ר&quot;ע הילדסהיימר אה&quot;ע סי' רכח ח&quot;ג שנקט שכ&quot;ה אף לסוברים שהטעם שפטור מאונסים לפי שבאה לידו בתורת מתנה, עי' לעיל, שמ&quot;מ יש לחייבו בגניבה ואבידה, עי&quot;ש טעמו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו חשוב כשומר שכר</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב ור&quot;ן קידושין ו ב (ב ב) בשמו, וסמ&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק כא בדעתו. ועי' נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ח ושו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ג סי' קמז ד&quot;ה והנה בשנת שאף אם לא החזירו בזמן שקבע, (שהמתנה בטלה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">64), אינו חייב בגניבה ואבידה, (ועי' נתה&quot;מ שם שאינו אלא כשלא השתמש בה, אבל אם השתמש בה אחר הזמן חשוב כגזלן או כשואל, וחייב באונסים), ועי' בני אהרן, לאפאפא, חו&quot;מ סי' רמא (קכז סוף ד) שנקט שכשנאנסה המתנה לאחר הזמן, לד&quot;ה חייב באונסיה, וצ&quot;ב אם חולק.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבאה לידו בתורת מתנה, ולא קיבל עליו שמירתה כלל</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ט; עי' דברי חיים שבציון הבא. ועי' נתה&quot;מ שם שהוסיף שמטעם זה אינו חשוב כש&quot;ש, אף לדעתו שבציון</span> <span dir="rtl">98 שצריך לשלם שכר שימוש בחפץ, ואינו נידון למפרע כשוכר (שדינו כשומר שכר, לסוברים כן, ע&quot;ע שוכר).</span></ref><span dir="rtl">, ולא היה דעתו להתחייב באחריות גניבה ואבידה</span><ref><span dir="rtl"> דברי חיים מתנה סי' ג.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום כתבו אחרונים בדעת ראשונים שלדברי הכל חשוב הוא כשומר-חנם*</span><ref><span dir="rtl"> סמ&quot;ע שם ורש&quot;ש ב&quot;ב קלז ב בד' רשב&quot;ם דלהלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">84 שי&quot;ס שפטור אף מפשיעה, או שאינו חייב בה אלא לסוברים שפשיעה מטעם מזיק, ע&quot;ע שומר חנם, ועי' ציון הנ&quot;ל שהיינו משום שלדעתם, כל שאינה קיימת, אע&quot;פ שלא החזירה, לא בטלה המתנה, ואפי' כשאינה קיימת מחמת פשיעתו.</span></ref><span dir="rtl">, ומפרשים שלפיכך לדעת ראשונים אלו, אם אבדה מחמת פשיעתו חייב ליתן דמיה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;ם ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, כשומר חינם שחייב בפשיעה</span><ref><span dir="rtl"> סמ&quot;ע שם ורש&quot;ש שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">92 שי&quot;מ טעמו בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ובטעם הדבר, פירשו אחרונים שאף לסוברים שאינו נעשה שומר שכר לפי שבאה לידו בתורת מתנה, ולא קיבל עליו שמירתה כלל</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום כיון שמחזיק חפץ של חברו בביתו להנאתו, נעשה שומר עליו</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ שם ס&quot;ק ט. וכעי&quot;ז שו&quot;ת דברי חיים (הלברשטאם) יו&quot;ד סי' קו, בטעם שנעשה שומר חנם. וע&quot;ע שומר חנם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשמחל הנותן</span> ===

<span dir="rtl">כשלא החזירה ומחל הנותן על חזרתה, אם חשוב שלא התקיים התנאי ובטלה המתנה, יש מן הראשונים שכתבו שמחילתו מועילה, וחשוב שהתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה מא ב וקידושין ו ב; מהר&quot;ם שיק גיטין עד ב, בד' רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל; הגהות רע&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ד; מקו&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ק ט; שו&quot;ת חת&quot;ס או&quot;ח סי' קיג וחו&quot;מ סי' קלא וקלב וי&quot;ד סי' רצא ואה&quot;ע סי' קו וחת&quot;ס גיטין עה א; אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא. ועי' להלן. ועי' מועדים וזמנים ח&quot;ו סי' מד, שהאריך. ועי' מקו&quot;ח שם ושו&quot;ת חת&quot;ס שם ושם ואמ&quot;ב שם, שכשהנותן מחל על תנאו, אי&quot;צ המקבל לעשות קנין מחדש, שהרי מתחילה היתה מתנה עולמית ולא היה צריך להחזירה אלא מחמת התנאי, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">13, ולפיכך כשבטל התנאי, נמצא שממילא היא שלו, ועי' שו&quot;ת משנה שכיר או&quot;ח סי' רעו אות ה, ועי' שו&quot;ת ציץ אליעזר ח&quot;ה סי' כה פכ&quot;ה אות י, שלד' שבציון</span> <span dir="rtl">17 שמתנה ע&quot;מ להחזיר היא כמתנה לזמן, ודאי שאע&quot;פ שמוחל, יצטרך לחזור ולהקנותו.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו כתנאי בגט*, שכשהבעל התנה עם האשה שמגרשה על מנת שתתן לו חפץ פלוני, אינו יכול למחול על תנאו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, שתנאי שבגט נעשה בכדי לצער את האשה</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה שם וקידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואילו התנאי של על מנת להחזיר נעשה לתועלת הנותן</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">. יש מן הראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם שאף בדבר שמתחילה היה רצון הנותן בחפץ מסוים זה, מחילתו מועילה, וכתבו שאפילו לסוברים שחזרת דמים באתרוג אינה מועילה משום שמקפיד על חזרת האתרוג בדוקא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">465.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום, כשמחל על חזרת האתרוג, המתנה אינה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה שם, ועי' מאירי קידושין שם, וצ&quot;ב אם חולק; מהר&quot;ם שיק גיטין שם בד' הרא&quot;ש שם, ועי' ד' שבציון</span> <span dir="rtl">133, וצ&quot;ב. ועי' שו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' קלא שנקט שמחילה מועילה באתרוג, אבל לא כ&quot;כ בפירוש שהוא אע&quot;פ שמקפיד על חזרת האתרוג, ואפשר שסובר כד' זו, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ ד' בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי ודאי שהנותן יכול לחזור וליתן את המתנה למקבל לאחר שהחזירנה, ולמה נצריכנו לקבלה ולחזור לתתה</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ם שיק שם: הפוכי מטרתא למה לי.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שמחילה מועילה דוקא במתנה שיש לתלות שרצון הנותן בחזרתה, הוא משום הרווח הממוני, אבל בדבר שמתחילה היה רצון הנותן בחפץ זה במסוים, כגון הנותן אתרוג* לחברו במתנה על מנת להחזיר, שודאי כוונתו שיחזיר לו אתרוג זה דוקא, לא מועילה מחילת הנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' נשמת אדם כלל קנב ס&quot;ג, ועי' חיי אדם שם שלענין הלכה נשאר בספק, והובא במשנ&quot;ב או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק טו; ס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד (ס א). ועי' כפו&quot;ת סוכה מא ב, שכ&quot;כ בד' העיטור הל' לולב (צב ב), ועי&quot;ש שהוא אף לסוברים שבתנאי בגט, מחילה מועילה, מ&quot;מ כאן אינה מועילה לפי שבעת הנתינה התכוין לחפץ זה דוקא, ועי' שו&quot;ת מנחת יצחק ח&quot;ז סי' מד שתמה. ועי' אמ&quot;ב דיני יום טוב סימן כא ד&quot;ה אך, שצידד שאף באתרוג מועילה מחילה, שאף באתרוג אם יחזיר לו אתרוג מהודר מן הראשון, ודאי חשוב כקיום התנאי, וכעי&quot;ז שו&quot;ת מהר&quot;ם שיק או&quot;ח סי' של בד' חת&quot;ס שבציון</span> <span dir="rtl">131 שמחילה מועילה אף באתרוג, שאינו אלא כשיכול לקנות אתרוג אחר כמותו, וכד' הסוברים שאף בתנאי בגט, כאשר מתרצה בחזרת דמים חשובה כחזרה, ע&quot;ע תנאי, (ועי' מהר&quot;ם שיק גיטין שבציון הנ&quot;ל, וצ&quot;ב לסתירת דבריו).</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שמחילה מועילה לסוברים כן, אינו אלא כשמחל הנותן בתוך זמן החזרה, אבל אחר שעבר זמן החזרה ולא התקיים התנאי, כבר התבטלה המתנה, ולא יועיל שימחול הנותן בכדי לחזור ולקיימה למפרע</span><ref><span dir="rtl"> שעה&quot;צ או&quot;ח סי' תרנח אות יט. ועי' בכו&quot;י או&quot;ח שם ס&quot;ק ט, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו. וע&quot;ע למפרע ציון 121, שי&quot;ס שמחילה מועילה למפרע, ועי' בכו&quot;י שם ס&quot;ק כד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שחולקים על כל זה, וסוברים שלעולם לא מועילה מחילת הנותן</span> <span dir="rtl">במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> זי&quot;ר כרך ב סו&quot;ס ח, בד' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">608 ואילך. ועי' זי&quot;ר שם שפי' טעם הדבר, לפי שהתנאי הוא שהמקבל יקנה בקנין לידי הנותן, לסוברים כן, עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">627 (ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">343 בדעתם), וצ&quot;ב כוונתו, ועי' בהגהות בן המחבר שם בביאור סברתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בגוי</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנה על מנת להחזיר לגוי*, חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">603 ואילך, בנתינת מתנה לגוי כדי שלא לעבור על איסור, וחת&quot;ס סוכה לא ב, בדבריהם. ועי' שו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ב במפתחות לסי' קפט.</span></ref><span dir="rtl">. גוי שנתן לישראל מתנה על מנת להחזיר, כתבו אחרונים שחשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם. וכ&quot;מ מערך השלחן אה&quot;ע סי' כח אות ו. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;ם מינץ (מאובן ישן) סו&quot;ס ט, שנקט שאף אי&quot;צ להחזירה, שלדעתו תנאי שעשאו גוי אינו מועיל, ע&quot;ע תנאי, ועי' חת&quot;ס שם שתמה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שמצדדים שאינה חשובה כמתנה גמורה אצל המקבל, ואינו חשובה כשלו, לפי שהגוי אינו יודע להקנותה באופן גמור למקבל, וסבור שאינו אלא משאיל את המתנה עד שיחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חק&quot;ל יו&quot;ד ח&quot;ב סי' מח (פא א). ועי' שו&quot;ת הסבא קדישא ח&quot;ב אה&quot;ע סי' יג (עמ' סז ואילך) שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בקטן</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנה על מנת להחזיר לקטן*, לסוברים שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה גמורה בתנאי שהמקבל יחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">: יש מן הראשונים שסוברים שכיון שהקטן אינו יכול לחזור ולהקנותה לנותן, שהרי אינו בר דעת, ואין הקנאתו קיימת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חרש שוטה וקטן ציון 105 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נמצא שהמתנה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א סוכה מו ב בשם תוס'. ועי&quot;ש שלפ&quot;ז צ&quot;ל שגמ' שבציון</span> <span dir="rtl">631, שלא להקנות לולב לקטן ביו&quot;ט ראשון של סוכות, לפי שאינו יכול להחזירה, אינו אלא כשמקנה לו בסתם, ולא כשמקנה לו במתנה ע&quot;מ להחזיר, ועי' מהר&quot;ץ חיות סוכה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שסוברים שהמתנה קיימת ותנאו בטל</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א שם; ר&quot;ן סוכה שם (כב ב); רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ד); לבוש או&quot;ח תרנח ו. ועי' מאירי סוכה מא ב שהסתפק בדבר. ועי' ריטב&quot;א ור&quot;ן שם שכ&quot;מ מגמ' שבציון</span> <span dir="rtl">631 הנ&quot;ל שלא להקנות לולב לקטן ביו&quot;ט ראשון של סוכות, שהקטן קונה ואינו יכול להחזירה.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שהקטן אינו יכול לחזור ולהקנותה, הרי הוא כמתנה על דבר שאי אפשר לקיימו, שתנאו בטל והמעשה קיים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. ריטב&quot;א שם; ר&quot;ן שם; לבוש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שמטעם אחר תנאו בטל, שכיון שקטן אין לו דעת, ונתינת המתנה מתחילה נעשית על ידי דעת-אחרת-מקנה*, שמועילה מחמת שזכין-לאדם-שלא-בפניו*, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע דעת אחרת מקנה ציון 66.</span></ref><span dir="rtl">, אי אפשר להתנות את הנתינה בדבר של חובה למקבל שיהיה חייב להחזירו</span><ref><span dir="rtl"> אב&quot;מ סי' לח ס&quot;ק כב. ולכאו' הטעם שחשוב כחובה כיון שהיא מתנה גמורה לעולם, והתנאי אינו אלא דבר אחר, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שהתנה עם הקטן, אינו אלא כמו שהתנה עם אחר, שכיון שהקטן אינו בן דעת, הרי הוא כמי שאינו כאן, והרי זה כמו שמתנה שלא בפני המקבל, שתנאו בטל</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. אב&quot;מ שם. ועי' אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא אות יא, שהסתפק לפרש כן בד' רי&quot;ו הנ&quot;ל. וכעי&quot;ז שו&quot;ת ר&quot;מ איגרא או&quot;ח סי' כט. ועי' בני אהרן (לאפאפא) חו&quot;מ סי' רמא (קכח ב) בהגהה, שלעולם אין מועיל תנאי עם הקטן, וסתם בטעם הדבר, ואפשר שסובר כד' זו, וע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">. כשהגיע לעונת הפעוטות, שמקחו קיים מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קטן.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שסוברים שהתנאי קיים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מאירי שם; ר&quot;ן שם; שו&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ו: יש מי שאומר, ועי' א&quot;ר או&quot;ח שם אות יא, שאפשר שכ&quot;ה אף לד' ראשונה בשו&quot;ע שם, ועי' ציון הבא שי&quot;ח בד'.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהתנאי אינו מועיל, שאף על פי שיש לו דעת להקנות, מכל מקום קצרה דעתו מלקבל מתנה על מנת להחזיר ולחזור ולהקנותה, שהוא סבור שמתחילה ניתנה לו לזמן, ואין לו דעת לזכות בה מתחילה לחלוטין ולחזור ולהקנותה לבעלים</span><ref><span dir="rtl"> אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא סוף אות ח, בד' רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י לביאור ב&quot;י בבדה&quot;ב או&quot;ח שם ולח&quot;מ לולב שם בדעתו, שאותה שאמרו שלא יקנה את הלולב במתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">631, הוא אף בפעוטות (ועי' ברכ&quot;י או&quot;ח שם אות ג ופמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק ט, שכ&quot;ה להלכה לד' ראשונה שבשו&quot;ע או&quot;ח שם ס&quot;ו, ועי' ציון הקודם שי&quot;ח בד'). ועי' קהלת יעקב אה&quot;ע סי' כח ס&quot;ק יג ושו&quot;ת מקור ישראל, בורלא, חו&quot;מ סי' פח, שפי' טעם רמב&quot;ם שם בע&quot;א לפי שהתנאי אינו מחייבו להחזיר, והקטן שבא להחזירו הרי זה כמחילה בטעות שאינה מועילה, ועי' אמ&quot;ב שם שתמה.</span></ref><span dir="rtl">, על הסוברים שדוקא לגבי הקנאת לולב, אין תנאו מועיל, ע&quot;ע דברי-סופרים</span><ref><span dir="rtl"> ציון 182.</span></ref><span dir="rtl">, וע' קטן. על הסוברים שלעולם נתינת מתנה על מנת להחזיר לקטן מועילה, לפי שאינה אלא כקנין לזמן, וכשעבר הזמן ממילא חוזרת לנותן, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">637.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על מתנה על מנת להחזיר, אם נקנית בקנין חליפין*, ע&quot;ע</span><ref><span dir="rtl"> עי&quot;ש ציון 406 ואילך מח' ראשונים, ושי&quot;ס שאינה נקנית שכיון שחוזרת לבעלים הרי היא כטוה&quot;נ שאינה נקנית בחליפין (ע&quot;ע טובת הנאה ציון 375 וע' חליפין ציון 377), ועי' צל&quot;ח ב&quot;מ מה ב שנקט שנח' אמוראים בדבר, ועי' קצה&quot;ח שבע' הנ&quot;ל ציון 407 ואו&quot;ש מכירה פ&quot;ה ה&quot;ה, שהנידון אם חשובה כטוה&quot;נ לענין חליפין, תלוי במח' הראשונים לעיל ציון</span> <span dir="rtl">13 ואילך, אם היא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, או שאינה אלא כמתנה לזמן, ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ מהדו&quot;ק ח&quot;ג סי' רג שנקט שאף לראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">17 שהיא כמתנה לזמן, מ&quot;מ אינה כטוה&quot;נ ונקנית בחליפין, עי&quot;ש בטעם הדבר, ועי' ר&quot;י ראזין בקובץ מוריה שנה טז גליון ה-ו (ירושלים תשמ&quot;ח) עמ' נו ומעדני ארץ ח&quot;א סי' טו אות ה ואילת השחר ב&quot;מ יא ב שאף לסוברים שהיא כקנין הגוף לעולם, מ&quot;מ אפשר שחשובה כטוה&quot;נ שאינה נקנית בחליפין, עי&quot;ש טעמים שונים בדבר. לענין לקנותה באגב, עי' צל&quot;ח שם שדינו שווה לחליפין, שאף אגב אינו נקנה בטוה&quot;נ לסוברים כן, ע&quot;ע טובת הנאה שם, ועי' ערך ש&quot;י ב&quot;מ מו א שהסתפק בדבר, ועי' שיעורי ר' שמואל ב&quot;מ יא ב אות קעח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הרשאה* שיש סוברים שמועילה משום שהיא כמתנה על מנת להחזיר, ע&quot;ע הרשאה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 54.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">כמתנה וכנתינה</span> ==

=== <span dir="rtl">חשובה כשלו</span> ===

<span dir="rtl">המקבל מתנה על מנת להחזיר, חשובה היא כשלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">48 שכשאינו מחזירה המתנה בטלה, ועי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ה סי' מג שמ' שמפרש שרק לאחר שמחזירה נעשית למפרע כמתנה (ועי' דבריו שבציון</span> <span dir="rtl">612, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">613 שי&quot;מ שדבריו לא נאמרו אלא בדברים שהם לטובת הנותן, עי&quot;ש בטעם הדבר), וכעי&quot;ז ר&quot;י ראזין בקובץ שנה טז גליון ה-ו (ירושלים תשמ&quot;ח) עמ' נו (ועי' דבריו שבציון</span> <span dir="rtl">152), ועי' ל' מאירי סוכה מא ב: אף המתנה אינה חלה אלא לכשיחזיר, ועי' מאורי אש אייזנשטאט כתנות אור פ' אמור ד&quot;ה וכתב ותולדות יצחק הורוויץ דיני ציצית סוף כלל ה נ&quot;מ לפ&quot;ד רדב&quot;ז שם, ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">612 בטעמו של רדב&quot;ז שם, שהוא משום שקיום התנאי אינו בידו, (ועי' ציון הנ&quot;ל וציון</span> <span dir="rtl">613 שי&quot;מ טעם הדבר בע&quot;א), ועי' שו&quot;ת בגדי ישע סי' א אות ד שתמה בד' רדב&quot;ז שם, שהרי ודאי שמתחילה היא שלו, ורק אם לא יחזירנה תתבטל המתנה, וכעי&quot;ז בשם יוסף חמץ ומצה פ&quot;ד ה&quot;ז בד' שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' ב ושו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב יו&quot;ד סי' טו בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ט סי' א, שודאי חשובה כמתנה כבר מעתה, ואפי' שאין בידו לקיים התנאי.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שעתיד להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י מלוניל סוכה מא ב (כ א), בביאור ל' הגמ' סוכה שם: החזירו יצא.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מצינו לענין דברים שנאמר בהם דין לכם*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם: המצוות והדינים, ציון 10 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כגון לענין מצות נטילת-לולב*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל שם. כשהנותן התנה עמו שאין שום זכות ממון במתנה, אלא כדי לצאת בה ידי חובת מצוה, כגון שנתן לו אתרוג ע&quot;מ להחזירו, והתנה עמו שאינו נתון לו אלא כדי לצאת בו ידי חובתו בלבד, ואינו רשאי אף ליתנו לאחרים במתנה על מנת להחזיר, אם חשובה כשלו, לענין דברים שנאמר בהם דין לכם, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 493 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שמתנה על מנת להחזיר חשובה היא כשלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>7<span dir="rtl">. ועי' ראשונים שבע' לכם ציון 474 וכל בו אות כב ותשב&quot;ץ קטן אות רסב שלענין מצות ציצית, שצריך שתהיה שלו, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 105, מתנה ע&quot;מ להחזיר חשובה כשלו, ועי' שו&quot;ת שער אפרים סי' יט שנקט בד' יש&quot;ש חולין פ&quot;ח סי' נג שלענין ציצית, אינה חשובה כשלו, ותמה שהרי לכל ענין חשובה כשלו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לענין חליצה* שלכתחילה אין חולצים אלא במנעל של החולץ</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חליצה: הנעל, ציון 991.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו ראשונים שאף כשניתן לו המנעל במתנה על מנת להחזיר, חולצים בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבע' הנ&quot;ל ציון 2000; נמוק&quot;י ופי' ר&quot;י אלמנדארי יבמות קג א (לג ב). וע&quot;ע הנ&quot;ל שם ציון 6, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, משום שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ז סי' תרסו; מאירי יבמות קב א; נמוק&quot;י שם; ר&quot;י אלמנדרי שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו ראשונים, שהמקבל מתנה על מנת להחזיר יכול להשבע שהיא שלו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">513.</span></ref><span dir="rtl">. על מחלוקת הראשונים אם היא כקנין עולמית בתנאי שיחזירנה, או שאינה אלא כמתנה של הגוף או הפירות לזמן, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">13 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ובטעם שחשובה כלכם - אף לסוברים שאין הגוף קנוי לו עולמית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">17 ואילך. ועי' ציון הבא.</span></ref> <span dir="rtl">- ואינה כמו חפץ שאול, שבכמה דינים מצינו שאינו חשוב כלכם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 627 ואילך. עי' ראשונים דלהלן שהק' כן, ועי' הגהות הרא&quot;ם לסמ&quot;ג ע' מד וכפות תמרים סוכה מא ב ופתח הבית סי' א ענף ג, שלד' שבציון</span> <span dir="rtl">627 שצריך הנותן לקנותה בעת החזרה, ודאי אינו דומה לשואל שהרי הגוף קנוי לו עולמית, וכעי&quot;ז שו&quot;ת שאילת דוד ח&quot;א יו&quot;ד סו&quot;ס יז, וכ&quot;מ ברא&quot;ש דלהלן שהוסיף בקושיתו שאינה אלא משום שבמתנה ע&quot;מ להחזיר אין הגוף קנוי לו (ולכאו' כוונתו כד' שבציון</span> <span dir="rtl">17), ועי' נחפה בכסף על הסמ&quot;ג שם וחת&quot;ס סוכה שם שנקטו בד' הרא&quot;ש דלהלן ציון</span> <span dir="rtl">176, שטעמו נצרך אף לד' שבציון</span> <span dir="rtl">13, שהיא כמתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, עי&quot;ש ביאוריהם.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו ראשונים שבמתנה על מנת להחזיר הרי היא של המקבל ולא של הנותן, ואינה כחפץ השאול שהוא של המשאיל</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח. ועי' להלן. ועי' מהר&quot;ח או&quot;ז שם, הבדלים נוספים בין שואל למתנה ע&quot;מ להחזיר, לענין מתה מחמת מלאכה, שבשואל פטור, ע&quot;ע שואל, ובמתנה ע&quot;מ להחזיר, חייב לשלם, עי' ציון</span> <span dir="rtl">99 (ועי' בני אהרן שבציון הנ&quot;ל, שמטעם זה נתן לו במתנה ע&quot;מ להחזיר ולא בשאלה, כדי לחייבו במתה מחמת מלאכה), וכן באופן שנשבר קצת החפץ ועדיין שמו עליו, שבשואל אינה חשובה כחזרה, ע&quot;ע הנ&quot;ל, ובמתנה ע&quot;מ להחזיר, לדעתו חשובה כחזרה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">427.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה אף על פי ששואל אינו רשאי להשאילו לאחרים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שואל.</span></ref><span dir="rtl">, ואף אם נתן לו רשות להשאילו לאחרים, אינו רשאי להשאילו למודר-הנאה* מהמשאיל</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהר&quot;ח או&quot;ז שם, וע&quot;ע מודר הנאה ציון 685 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, לדעתם, רשאי ליתנה לאחרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם; מהר&quot;ח או&quot;ז שם. ועי' חס&quot;ד סוכה פ&quot;ב הי&quot;ג שעיקר זכות המקבל במתנה הוא שיהיה רשאי לתתה לאחר, ואפשר שכוונת כד' זו. ועי' מצפה איתן קידושין כז ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">206 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מטעם זה אף על פי שמשאיל שהדיר את השואל הנאה מנכסיו, אין השואל רשאי להשתמש בחפץ השאול, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מודר הנאה ציון 685 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, במתנה על מנת להחזיר, רשאי המקבל להשתמש בה</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ח או&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מטעם זה אם המשאיל הפקיר או הקדיש נכסיו, אף על פי שאף החפץ שהשאילו בכלל הפקרו או הקדשו</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ח או&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום חפץ שנתנו במתנה על מנת להחזיר אינו בכלל</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ח או&quot;ז שם. וכעי&quot;ז ריטב&quot;א ב&quot;ב קלז ב. וכעי&quot;ז שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;א סי' תט, שבשאול יכול המשאיל להקדישו מעכשיו לאחר זמן השאלה, ע&quot;ע שואל, ואילו במתנה ע&quot;מ להחזיר אינו יכול להקדישה מעכשיו לאחר שיחזירנה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו שמטעם זה במתנה על מנת להחזיר רשאי להחזירנה בזמן שירצה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">329 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואילו בשאלה, סתם שאלה שלשים יום ואחר כך צריך להחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שואל. מהר&quot;ח או&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו בביאור החילוק בין מתנה על מנת להחזיר שחשוב כלכם, לבין חפץ השאול שאינו חשוב כלכם, שהוא משום שבדבר השאול חייב הוא באונסיו, ואילו במתנה על מנת להחזיר אם נאנסה אינו חייב ליתן דמיה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">72. פרי&quot;ד סוכה מא ב, ורא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל בשמו; שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לה סי' ב; ראבי&quot;ה סי' תתקעה; רבינו שמחה במהר&quot;ח או&quot;ז שם. ועי' ארצות החיים סי' יד ארץ יהודה ס&quot;ק ג, שודאי אף אם התנה הנותן שיהיה חייב במתנה ע&quot;מ להחזיר חשוב כשלו, וכוונת הרי&quot;ד אינה אלא לפי שסתם מתנה ע&quot;מ להחזיר אינו חייב באונסיה. בביאור סברת דעה זו, עי' אב&quot;נ חו&quot;מ סי' כה, שמזה שאינו חייב באונסים, מוכח שאינו כשיעבוד על הנותן, אלא כקנין של המקבל, עי&quot;ש בטעם הדבר, ועי' רמ&quot;ז אורנשטיין בתשו' שבס' ישוע&quot;י או&quot;ח סו&quot;ס יד ד&quot;ה ועתה, והגהות המעתיק לשו&quot;ת שבסו&quot;ס חי' מהר&quot;א (אויערבך) עמ' 96 ושו&quot;ת משנה הלכות ח&quot;ו סי' קיד, תוספת ביאור, ועי' פתח הבית סי' א ענף ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו הטעם, לפי שבמתנה על מנת להחזיר מועילה חזרת דמים, אפילו שהחפץ קיים, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">462.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו כשאלה שודאי אין מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> טיב קידושין סי' כט סוס&quot;ק א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">463.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">פירותיה</span> ===

<span dir="rtl">פירות המתנה עד הזמן שמחזירה המקבל, הרי הם של המקבל</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט; טוש&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ו.ועי' ביאור הגר&quot;א חו&quot;מ שם אות כב, במקור הדבר, ועי' שו&quot;ת מהר&quot;ם אלשיך סי' לג. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">51 שכשלא החזירה, צריך ליתן פירות שאכל.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">להקדישה</span> ===

<span dir="rtl">המקבל מתנה על מנת להחזיר, אם יכול להקדישה: כשיכול להחזירה אף כשהיא קדושה - כגון שבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לחוד, שאינו צריך להחזיר דבר הראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>411<span dir="rtl">. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">403 ואילך שי&quot;ס שלעולם חזרתו חזרה.</span></ref> <span dir="rtl">- יכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ב&quot;ב קלז ב.</span></ref><span dir="rtl">. כשאינו יכול להחזירו כשהיא קדושה - כגון שבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לי, שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>411<span dir="rtl">. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">403 ואילך שי&quot;ח.</span></ref> <span dir="rtl">- כשבא להקדישה בקדושת-הגוף* שאין לה פדיון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קדושת הגוף.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שסוברים שאינו יכול להקדישה, שהרי לא ניתנה לו, אלא על מנת שיחזירנה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציונים</span> <span dir="rtl">30-32 וראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">34 ואילך, ועי&quot;ש בטעם שאינו חשוב כמתנה שאינו יכול להקדישה. ועי' ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א ב&quot;ב קלז ב ובריטב&quot;א קידושין ו ב וב&quot;ב שם, שאם עבר הקדישה צריך לפדותה, ועי&quot;ש שתמהו בטעמו, ועי' ריטב&quot;א ב&quot;ב שם שצידד שאינו אלא משום ההלכה שאין הקדש יוצא בלא פדיון, ע&quot;ע פדיון הקדש. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">43 שי&quot;ס מטעם זה, שלסוברים שמתנה שאינו יכול להקדישה אינה מתנה, ע&quot;ע מתנה, כשאמר ע&quot;מ שתחזירהו לי, אינה מתנה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש סוברים שיכול להקדישה משום שיכול ליתן דמיה, וחזרת דמים חשובה כחזרה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445 ואילך. עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">33; עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">465, בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">46.</span></ref><span dir="rtl">. כשבא להקדישה בקדושת-דמים* שיש לה פדיון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קדושת דמים.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שכתבו שיכול להקדישה, שהרי יכול לפדותו ולקיים תנאו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">30; ר&quot;י קרקושא (בשי' הקדמונים) ב&quot;ב קלז ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו יכול להקדישה אף בקדושת דמים, שמתנה על מנת להחזיר הוא כמו שיור במתנה שלא יוכל להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> שפ&quot;א סוכה מא ב בד' רמ&quot;ה ב&quot;ב קלז ב, ועי' בדבריו יו&quot;ד סי' שה ס&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">. כשבא להקדישה לזמן - לסוברים שהקדשו אינו חל אלא לזמן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קדושת דמים, וע&quot;ע קדושת הגוף שי&quot;ס באופנים שונים שאף קדוה&quot;ג חלה לזמן.</span></ref> <span dir="rtl">- יש מן הראשונים שסוברים שיכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">31.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו יכול להקדישה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשימות שיעורים מרי&quot;ד סולוביציק סוכה מא ב, בד' תוס' סוכה שם בתי' ב ותי' ג. וכ&quot;מ בפסקי תוס' ב&quot;ב פ&quot;ח אות שו בביאור תי' ב בתוס' ב&quot;ב קלד א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבזמן שהיא קדושה אינו יכול להחזירה שאינה ראויה לנותן משום שהיא קדושה, ולדעתם התנאי מחייב שכל משך זמן המתנה תהיה ראויה לחזרה</span><ref><span dir="rtl"> שיעורי רי&quot;ד סולוביציק שם.</span></ref><span dir="rtl">. על מקום שבא להקדיש את זכותו במתנה, שיש מן הראשונים שכתבו שיכול להקדישה, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">31.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לשעבדה בחובו ===
מקבל מתנה על מנת להחזיר, אם יכול לשעבדה בחובו, יש מן הראשונים שכתבו שיכול לשעבדה בחובו</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א קידושין ו ב, וב&quot;ב קלז ב בשם רבו ונמוק&quot;י ב&quot;ב שם (סג א) בשמו. ועי' קצה&quot;ח סי' רמ&quot;א ס&quot;ק ו ונתה&quot;מ חו&quot;מ סוס&quot;ק ה, שכ&quot;כ גם בד' ריטב&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl"></span>420<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי היא מתנה גמורה אצלו</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א ב&quot;ב שם ונמוק&quot;י שם בשמו. וכעי&quot;ז ריטב&quot;א קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובעלי חובותיו גובים מן הנותן לאחר שהחזירה</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א שם ושם ונמוק&quot;י שם בשמו.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי קיים את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם; פתח הבית סי' א ענף ג.</span></ref><span dir="rtl">, שבעל חוב גובה מכאן ולהבא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נכסים משועבדים. ושם שי&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">, ומועיל קנינו כשמחזיר</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שכשקבל קרקע מתנה מחברו כדי שיוכל לשעבד מטלטלים על גבה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אגב ציון 32 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אינו יכול לשעבדה, שהרי לא קיבלה אלא על מנת להחזירה לאלתר</span><ref><span dir="rtl"> שטמ&quot;ק ב&quot;ב מד ב, וצ&quot;ב אם כוונתו דוקא כשהתנה להחזירה לאלתר, ומשום שהוא כמו שהתנה שיחזיר לו דבר הראוי (וכד' שבציון</span> <span dir="rtl">420), או אף בכל מתנה ע&quot;מ להחזיר. וכ&quot;מ בשו&quot;ת צמח צדק (לובאויטש) סי' צח אות ז, בד' הסוברים שאינה אלא כקנין לזמן וא&quot;צ לחזור ולהקנותה לנותן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">633 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שכשצריך להחזיר לנותן מתנה הראויה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">407 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אינו יכול להחזיר דבר המשועבד לאחרים, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">420. ולדעתם, כשצריך להחזיר לנותן מתנה הראויה לו, אינו יכול לשעבדה בחובו. ועי' שו&quot;ת צמח צדק שם, שהוכיח מכמה מקומות שהמקבל אינו יכול לשעבד את המתנה, ופי' טעם הדבר לפי שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן.</span>

=== <span dir="rtl">לאסרה על אחרים</span> ===

<span dir="rtl">לאסרה על אחרים בקונם*, יש מן האחרונים שכתבו שהמקבל יכול לאסרה אף לאחר שתחזור לידי הנותן</span><ref><span dir="rtl"> פתח הבית סי' א ענף ב; אמ&quot;ב דיני יו&quot;ט סי' כא ד&quot;ה אולם (הב'). ועי' אמ&quot;ב שם שפי' כן גם בד' תוס' בב&quot;ב קלד א, ועי' פתח הבית שם שנקט שלד' התוס' ב&quot;ב שם אינו יכול לאסרה לעולם, ותמה בטעמם. ועי' ראשונים שבציוןן</span> <span dir="rtl">17 ואילך, שאינה אלא כמתנה לזמן, וצ&quot;ב אם גם לדעתם יכול לאסרה לעולם.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שכשאסרה היתה שלו, וכשהחזירנה קיים תנאו</span><ref><span dir="rtl"> פתח הבית שם. וע&quot;ש שאינו אלא כשאוסרה על אחרים ולא כשאוסרה על הנותן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ליתנה לאחר על מנת להחזיר</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר, אם רשאי המקבל ליתנה לאחר במתנה על מנת להחזיר, נחלקו ראשונים בדבר, יש סוברים שרשאי ליתנה לאחר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף; ריטב&quot;א סוכה מא ב; ר&quot;ן סוכה שם (כ א); שו&quot;ת מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח; טוש&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ה. ועי' ביאור הלכה שם ד&quot;ה ומיהו, שכ&quot;כ בד' רש&quot;י סוכה שם ד&quot;ה הא קמ&quot;ל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">208 שי&quot;ח בדעתו. וכ&quot;כ מדעתו במצפה איתן קידושין כז א.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי היא של המקבל ולא של הנותן</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ח או&quot;ז שם. ועי' חס&quot;ד סוכה פ&quot;ב הי&quot;ג, ושם שטוה&quot;נ שמחמת הנתינה היא למקבל ולא לבעלים הראשון. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">169 ואילך, שבזה הוא חלוק משואל שאינו רשאי להשאיל לאחר, ע&quot;ע שואל.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו רשאי ליתנה לאחר</span> <span dir="rtl">על מנת להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> מאירי סוכה מא ב, בשם י&quot;מ; עי' בכו&quot;י או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק יז ויד אפרים או&quot;ח שם, בד' תוס' סוכה שם ד&quot;ה ואם לאו, ורא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל, שזה שאמרו בגמ' סוכה שם שר&quot;י נתן לראב&quot;ע וראב&quot;ע לר&quot;ע ור&quot;ע החזירו לידי ר&quot;ג, אינו אלא משום שדעתו של ר&quot;ג היתה ליתנו לכולם, ועי' פמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק ז. ועי' בכו&quot;י שם שכ&quot;מ בד' רש&quot;י סוכה שם ד&quot;ה הא קמ&quot;ל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">206 שי&quot;ח בדעתו. וכעי&quot;ז שו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ב סי' לח.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום כשאומדים את דעת הנותן שמסכמת דעתו שיתנה לאחר, רשאי ליתנה לאחר</span><ref><span dir="rtl"> מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על תשלומי כפל* במקבל מתנה על מנת להחזיר, ונגנבה מידו, שזוכה בהם המקבל, ע&quot;ע כפל</span><ref><span dir="rtl"> ציון 453.</span></ref><span dir="rtl">. על תשלומי-נזק* במקבל מתנה על מנת להחזיר, שהזיקה אחר, אם זוכה בהם המקבל, ע&quot;ע תשלומי נזק</span><ref><span dir="rtl"> ועי' שו&quot;ת חלקת יואב ח&quot;ב חו&quot;מ סי' צ-צא, וקונ' דגל התורה (תרפ&quot;א - תרפ&quot;ב) סי' יג וסי' מו וסי' מח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כנתינה</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מצינו בנתינת תרומה* לכהן, שהנותנה לכהן במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>10<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לענין פדיון-הבן*, הנותן לכהן חמשה סלעים במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי</span><ref><span dir="rtl"> מסק' הגמ' בקידושין ו ב לגי' שלפנינו, ועי' להלן; רמב&quot;ם ביכורים פי&quot;א ה&quot;ח; טוש&quot;ע יו&quot;ד שה ח. ועי' רשב&quot;א קידושין שם, שאע&quot;פ שחליפין אינם מועילים בפדיון הבן, ובקידושי אשה גזרו שלא יועיל מתנה על מנת להחזיר שלא יבואו לקדשה בחליפין, ע&quot;ע קידושין, אינו אלא בקידושי אשה משום חומר עריות, ועי' שו&quot;ת אדמת קדש ח&quot;א יו&quot;ד סי' כ טעם נוסף שלא גזרו בפדיון הבן, ועי' להלן. ועי' שו&quot;ת גור אריה יהודה יו&quot;ד סי' נ, שחי' בדעת רמב&quot;ם הנ&quot;ל, שבנו פדוי משום שתנאו בטל (עי&quot;ש בהסבר הדבר), וצ&quot;ב.</span></ref> <span dir="rtl">- על הסוברים שאסור לעשות כן משום שהוא ככהן-המסייע-בבית-הגרנות*, ע&quot;ע</span><ref><span dir="rtl"> ציון 59 ואילך. וע&quot;ש ציון 60 ואילך שי&quot;ח.</span></ref> <span dir="rtl">- ומן האחרונים יש שכתבו שאינו פדוי, משום גזירה שמא יבוא לפדותו בחליפין*, שאינם מועילים בפדיון הבן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שם, וע&quot;ע פדיון הבן. עי' שו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' רצ ושמן רוקח (דובינסקי) בכורות נא ב בד' רע&quot;ב בכורות פ&quot;ח מ&quot;ח, ועי' מגן גיבורים סי' יד ס&quot;ק ד ושו&quot;ת אמרי משה סי' א שפי' דבריו בע&quot;א. ועי' חת&quot;ס שם שהוא יחיד בד' זו. ועי&quot;ש בחת&quot;ס שמקורו, לפי שלגי' למסק' הגמ' קידושין שם, בכל מקום שחליפין אינם מועילים, גזרו חכמים שלא תועיל מתנה ע&quot;מ להחזיר, ועי' לעיל. ועי' דרשות מהר&quot;ח או&quot;ז סו&quot;ס כח, שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מועילה בפדיון הבן, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לענין תשלומי-תרומה*, יש מן הראשונים שכתבו שאם נתן לכהן תשלומים במתנה על מנת להחזיר, יצא ידי חובת נתינה</span><ref><span dir="rtl"> פי' ר&quot;ח קידושין ו ב, בד' גמ' שם. ועי&quot;ש שנקט לפי&quot;ז ע&quot;פ גמ' שם, שאסור לעשות כן משום שהוא ככהן המסייע בית הגרנות, וע&quot;ע תשלומי תרומה. ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">534.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בטעם שמצינו שבנתינת הגט* לאשה, אף על פי שאם אמר לה הרי זה גיטיך והנייר שלי, אינה מגורשת, משום שלא נתן לה כלום</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 140 ואילך, ושם אם החסרון משום שהאותיות פורחות באויר, או משום שאי&quot;ז כריתות.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום כשאמר לה &quot;על מנת שתחזירי לי את הנייר&quot;, הרי זו מגורשת</span><ref><span dir="rtl"> גיטין כ ב ועה א; עי' רמב&quot;ם גרושין ח יד; עי' טוש&quot;ע אה&quot;ע קמג יא.</span></ref><span dir="rtl">, פירשו ראשונים שהוא משום שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י גיטין כ ב ד&quot;ה הרי זו מגורשת ועה ב ד&quot;ה רבי; פרי&quot;ד גיטין שם ושם; ריטב&quot;א גיטין שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן באיסור שנאמר באשת יפת-תואר* שלא חפץ בה, שאינו רשאי ליתנה לאחרים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע יפת תואר ציון 793 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שאינו רשאי אף ליתנה במתנה על מנת להחזיר, שהרי חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> ספרי דבי רב שם פ' כי תצא פיסקא ריד. ועי' פי' הספרי לר&quot;א נחום שפי' בד' ספרי שם, שזהו שהתרבה שלא יעשה בה טובה לעצמו (וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 791 ואילך שי&quot;מ בע&quot;א), ועי' ספרי דבי רב שם שא&quot;צ לזה ריבוי מיוחד, שהרי מתנה ע&quot;מ להחזיר חשובה כמתנה.</span></ref><span dir="rtl">. ובטעם שחשובה כנתינה, אף על פי שהמקבל חייב להחזירה, יש מן האחרונים שפירשו שהוא משום שהנתינה היא נתינה גמורה לעולם, ואינו מחויב להחזירה אלא מחמת התנאי שהוא דבר אחר (&quot;מילתא אחריתי&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, והרי זה כמו שנתן לחברו מתנה בתנאי שיתן לו מאתים זוז אחרים, שודאי הנתינה חשובה כנתינה גמורה</span><ref><span dir="rtl"> חידושי ושיעורי ר' ברוך בער נדרים סי' לג אות א, בשם רי&quot;ד סולוביציק. ולכאו' כוונתו כד' שבציון</span> <span dir="rtl">13 שגדר מתנה ע&quot;מ להחזיר הוא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה, ועי&quot;ש ציון</span> <span dir="rtl">17 ואילך שי&quot;ס שאינה אלא כמתנה לזמן, ועי' מחנה יהודה חסמן סי' ב (עמ' מ), שתמה לדעתם בטעם שמועילה מתנה ע&quot;מ להחזיר במתנות כהונה, שהרי ודאי חיובו ליתנה עולמית, ועי' שו&quot;ת חמדת שלמה ומנחת ברוך ואבי עזרי שבציון</span> <span dir="rtl">17, שתמהו כעי&quot;ז בנתינת תרומה, ועי' מנ&quot;ש שבציון הנ&quot;ל שנקט שבנתינת תרומה, לד&quot;ה היא כנתינה עולמית בתנאי שיחזירנה, ועי' שו&quot;ת מנ&quot;ש ח&quot;א סי' פ אות א שנקט שבפדיון הבן לד&quot;ה חשובה כנתינה עולמית בתנאי, שודאי חייבתו התורה בנתינה עולמית, שהרי גדרה כפריעת חוב, ע&quot;ע פדיון הבן, ועי' שו&quot;ת מנ&quot;ש שם סי' כו שנקט שבנתינת גט ודאי היא נתינה עולמית בתנאי, שאל&quot;כ עדיין חסר בכריתות (וע&quot;ע גרושין ציון 144), ועי' חזו&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">17.</span></ref><span dir="rtl">. על ענינים התלוים בנתינה, כשלא החזירה המקבל, ובטלה המתנה, אם בטלה למפרע אף נתינת הנותן, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">54 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בדעת המקבל</span> ===

<span dir="rtl">אף בענינים התלוים בדעת המקבל, כתבו אחרונים שחשובה היא אצל המקבל כמו שקיבל דבר, ואפילו שצריך להחזירו</span><ref><span dir="rtl"> מקנה קידושין ו ב; חי' רבינו שמעון הלוי קידושין שם. ועי&quot;ש שפי' לפ&quot;ז את ההו&quot;א בקידושין שם שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה חשובה כמתנה אלא לענין תרומה, ולא לענין קידושין ומכר, שענינים אלו צריך בהם את דעת האשה או המוכר, ולא סמכה דעתם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">10 שי&quot;מ טעם הגמ' שם בע&quot;א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">511 שי&quot;ס שאינה חשובה כ&quot;מתנה&quot; בדעת בני אדם, ואפשר שמודים לד' זו, שלגבי נתינה, חשובה אצל המקבל כנתינה.</span></ref><span dir="rtl">, ומפרשים שמטעם זה מצינו שמתנה על מנת להחזיר מועילה להחשב ככסף לקנין כסף*, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קנין כסף ציון 531 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שכסף שאין דעת המוכר סומכת עליו, אינו חשוב ככסף לקנות בו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 309. מקנה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">אינה כמכירה</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנה על מנת להחזיר, חשובה כנתינת מתנה ולא כמכירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">255.</span></ref><span dir="rtl">, ובטעם הדבר, יש מן האחרונים שכתבו שהוא משום שהמקבל מחשיבו כמתנה גמורה, וכשמחזיר לו את המתנה, מחזירה לו דרך מתנה כדי לקיים את תנאו, ולא דרך פרעון</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חמדת שלמה חו&quot;מ סו&quot;ס י. ועי' אחרונים שבציון הבא.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו הטעם, שבמכירה, על ידי פסיקת הדמים הוא מתחייב לשלם, אבל במתנה על מנת להחזיר אין עליו חיוב לקיים התנאי אלא שאם לא יקיים התנאי תתבטל המתנה - והתנאי הוא דבר אחר (&quot;מילתא אחריתי&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. קוב&quot;ש ומחנה יהודה דלהלן. ועי' מחנה יהודה שם שהוסיף שאילולא שהוא דבר אחר, אע&quot;פ שאינו חייב להחזירה, מ&quot;מ סו&quot;ס היא נמצאת אצלו מחמת שהחזירה לבסוף.</span></ref> <span dir="rtl">- ולפיכך חשובה היא כמתנה ולא כמכר</span><ref><span dir="rtl"> קוב&quot;ש קידושין אות לז; מחנה יהודה סי' ב; שו&quot;ת מנ&quot;ש ח&quot;א סי' פ אות א. ולכאו' לד' שבציון</span> <span dir="rtl">17, שמתנה ע&quot;מ להחזיר חשובה כנתינת הגוף לזמן, ודאי היא כמתנה ולא כמכר.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר מועילה בתרומה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">10,</span> <span dir="rtl"></span>214<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שמתנות-כהונה*, צריך ליתנם לכהן דרך מתנה ולא דרך מקח וממכר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנות כהונה. חמדת שלמה שם; קוב&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על ענינים שונים של נתינה, שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם, עי' להלן: שאינה מועילה בהם</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">477 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">נתינתה      </span> ==

=== <span dir="rtl">משפטי התנאים</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנה על מנת להחזיר, אם צריך בנתינתה את משפטי התנאים - כגון לכפול את התנאי, ושיהיה הן קודם ללאו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref> <span dir="rtl">- כשאר תנאי*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, כדי שיתחייב המקבל להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">239 לסוברים שצריך משפטי התנאים, כשלא התנה במשפטי התנאים, אם המתנה קיימת ואי&quot;צ להחזירה, או שהמתנה אינה קיימת כלל. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">250 שאף לסוברים שא&quot;צ בה משפטי התנאים, אינו אלא לחייבו להחזירה, אבל בכדי שתיחשב כגזל למפרע צריך את משפטי התנאים.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שצריך בה את משפטי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> תוס' סוכה מא ב ד&quot;ה הילך; האגודה קידושין פ&quot;א אות ו בשם ר&quot;י; המנהיג הל' סוכה (מהד' ירושלים תשל&quot;ח עמ' שצג); רמב&quot;ן ב&quot;ב קלז ב; סמ&quot;ג עשין מד; רא&quot;ש גיטין פ&quot;ו סי' ח וב&quot;ב פ&quot;ח סי' מח ותוס' רא&quot;ש קידושין ו ב וסוכה שם; תוס' רבינו שמואל קידושין שם; חי' הר&quot;ן ב&quot;ב שם; טור או&quot;ח סי' תרנח בשם י&quot;א. ועי' תוס' רא&quot;ש שם ושם והגהות מיימוני לולב פ&quot;ח ה&quot;י וטור שם, שאל&quot;כ התנאי בטל והמעשה קיים, ואפי' לא החזירה, המתנה קיימת, ועי' סמ&quot;ג עשין מד והגה&quot;מ שם בביאורו, שצריך להזהר במשפטי התנאים בכדי שיצא יד&quot;ח, ועי' הגה&quot;מ שם שתמה שהרי אף אם לא התנה כהלכתו, יוצא יד&quot;ח, שהרי התנאי בטל והמתנה קיימת, ועי' מקו&quot;ח או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ק ט וס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד בביאור ד' סמ&quot;ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שצריך שיכפול הנותן את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. תוס' סוכה שם; האגודה שם; המנהיג שם; רמב&quot;ן שם; סמ&quot;ג שם; רא&quot;ש שם ושם ותוס' רא&quot;ש שם ושם; תוס' רבינו שמואל שם; חי' הר&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן צריך שיקפיד על שאר דקדוקי התנאי</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. תוס' סוכה שם; האגודה שם; עי' המנהיג שם: בתנאי קודם למעשה, ולכאו' כ&quot;ה בשאר דקדוקי תנאי; סמ&quot;ג שם; רא&quot;ש שם ושם ותוס' רא&quot;ש שם ושם; עי' תוס' רבינו שמואל שם.</span></ref><span dir="rtl">. אלא שיש שכתבו שפעמים אין צריך שיכפול את תנאו, לפי שיש אומדנא* שלא נתנו אלא על דעת שיחזירנו - כגון הנותן לחברו אתרוג שלו, בכדי לקיים בו מצות נטילת-לולב*</span><ref><span dir="rtl"> תוס' קידושין שם ד&quot;ה לא.</span></ref><span dir="rtl">, והנותן עדיין צריך לאתרוג</span><ref><span dir="rtl"> חי' הרי&quot;ם קידושין שם בד' תוס' שם. ועי' המקנה שם שפי' האומדנא בע&quot;א, לד' שבציון</span> <span dir="rtl">320 שאיסור מתנה בשבת אינו נוהג במתנה ע&quot;מ להחזיר.</span></ref> <span dir="rtl">- ובמקום שיש אומדנא, אין צריך לכפול את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. עי' תוס' קידושין שם, ועי' המקנה קידושין שם ובני אהובה אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד שדבריו נאמרו דוקא באתרוג ולא בכל מתנה ע&quot;מ להחזיר, וכ&quot;מ בעצמות יוסף בד' התוס' שם, ועי' ציון הבא שי&quot;ח בדעת תוס'; עי' טור שם, ועי&quot;ש שכש&quot;כ הוא מהד' שבציון</span> <span dir="rtl">271 שאף אם לא פירש כלל שתהיה ע&quot;מ להחזיר, צריך להחזירו, וכש&quot;כ שלא כפל תנאו. ועי' חי' ר&quot;ח מטלז קידושין שיעור ה אות א (עמ' קכד), שלד' זו צריך שאר משפטי התנאי, מלבד תנאי כפול, ועי' בני אהובה אישות פ&quot;ו ה&quot;ד ד&quot;ה ובדרך, שא&quot;צ אף שאר משפטי התנאים, ועי' בני אהובה שם לענין תנאי ומעשה בדבר אחד, ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו בדעת ראשונים שלעולם אין צריך שיכפול את תנאו, שאומדים דעת הנותן שלא נתנה אלא על מנת שיחזירנה, ובמקום שיש אומדנא, אין צריך לכפול את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> בית הלל אה&quot;ע סי' כט ס&quot;ק א וב&quot;ש אה&quot;ע שם ס&quot;ק א, בד' תוס' קידושין שם, ועי' ציון הקודם. ועי' המקנה שם ובני אהובה אישות פ&quot;ה שם שתמהו.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שאין צריך להקפיד בו לכפול את תנאו, ושאר דקדוקי התנאי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ג), בתנאי כפול ובתנאי ומעשה בדבר אחד, וסתם בטעמו.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שפירשו הטעם לפי שהוא תנאי של &quot;על מנת&quot;, שלדעתם אין צריך בו את משפטי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. רב האי גאון שהובא ברמב&quot;ן ורשב&quot;א ב&quot;ב קלז ב; רמב&quot;ן ורשב&quot;א שם, בד' רי&quot;ף גיטין עה ב (לז ב); רשב&quot;א שם ושו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קפו בפי' א; כפות תמרים סוכה שם בד' רמב&quot;ם אישות פ&quot;ז הי&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שפירשו הטעם לפי שלדעתם, להלכה, דוקא בתנאי של גיטין וקידושין, צריך דקדוקי התנאים - משום חומר עריות*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עריות וע' תנאי.</span></ref> <span dir="rtl">- אבל בתנאי של ממונות, מספיק גילוי דעת ואפילו שלא עשאו בדקדוקי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב ד&quot;ה ואם לאו, בתנאי כפול; שו&quot;ת רשב&quot;א שם בפי' ב, בתנאי כפול; רא&quot;ש ב&quot;ב פ&quot;ח סי' מח בשם ר&quot;ש הזקן, בתנאי כפול ובהן קודם ללאו.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים שמטעם אחר אין צריך להקפיד על דקדוקי התנאים, שלדעתם אף בלא משפטי התנאים, המקבל מחויב להחזיר את המתנה</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח סי' רמא ס&quot;ק ט. ועי&quot;ש שכ&quot;כ בד' תוס' קידושין ו ב, שמ' מדבריהם שא&quot;צ תנאי כפול, אלא בכדי שהמתנה תהיה בטלה למפרע, ולא בכדי לחייב את המקבל להחזיר את המתנה. ועי' קצה&quot;ח שם ומקו&quot;ח סי' תמח ס&quot;ק ט ונטע שורק חי' סוגיות פ' חיי שרה (יג ד) ואהא&quot;ז אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד אות ג וקה&quot;י ח&quot;ט בליקוטים שבסוף הספר ס&quot;י שנקטו בד' סמ&quot;ג ע' מד, שאף כשלא התנה כראוי צריך להחזיר המתנה (אלא שלד' סמ&quot;ג שם, בנתינת לולב, יש להקפיד להתנות בדקדוקי התנאי, כדי שיוכל המקבל לצאת בו יד&quot;ח מצות נטילת לולב, ועי' אחרונים הנ&quot;ל בביאורו, ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">252), ועי' שו&quot;ת מנחת יצחק ח&quot;ב סי' לד שפי' דבריו בע&quot;א. ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ב סי' ג ותליתאה ח&quot;א סי' תט שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו הטעם לסוברים שגדרה אינו אלא כמתנה לזמן עד שיחזירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">17.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שלא נתן למקבל קנין עולמית אלא לשעה, ואחר כך ממילא חוזרת לנותן, הרי הוא כשיור בעצם המתנה, ואין צריך בה כלל את משפטי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. קצה&quot;ח שם. וכעי&quot;ז מקו&quot;ח שם ונטע שורק שם ואהא&quot;ז שם וקה&quot;י שם שפי' בד' סמ&quot;ג שם, שאף כשלא התנה כראוי חשובה כמתנה לזמן (ועי&quot;ש שפירשו, שלפיכך לדעתו, בנתינת לולב ע&quot;מ להחזיר, יש להקפיד על דקדוקי התנאי, שאל&quot;כ היא כמתנה לזמן שאין יוצאים בה יד&quot;ח נטילת לולב, לסוברים כן, ע&quot;ע לכם ציון 504).</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שכתבו הטעם אף לסוברים שהיא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>13<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שמכל מקום חיובו של המקבל להחזיר את המתנה הוא מחמת שהנותן נתן לו את המתנה על דעת שיחזיר לו חפץ זה, ולפיכך המקבל מחויב בפסיקה שפסק לנותן בעד המתנה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מכירה.</span></ref><span dir="rtl">, וכשם שכל קונה מחויב ליתן דמים שפסק בעד המכר, כך גם מקבל המתנה מחויב להחזירה מחמת הפסיקה</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם. וכעי&quot;ז ישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד ס&quot;ק ה, באופן שהיא מתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">275 ואילך, שלא אמר בפירוש את התנאי, חיובו להחזירה אינו מחמת משפטי התנאים, אלא כפסיקה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">112. ועי' שו&quot;ת חמדת שלמה חו&quot;מ סו&quot;ס י ואהא&quot;ז שם שתמהו שהרי קיבלה בתורת מתנה, ולא בתורת מכירה (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">229 ואילך), וא&quot;כ אינו חייב בפסיקה בעדה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כתנאי ומעשה בדבר אחד</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר, אם חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד, שאינו מועיל, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינה חשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד</span><ref><span dir="rtl"> תוס' סוכה מא ב ד&quot;ה הילך וקידושין ו ב ד&quot;ה לא וגיטין עה ב ד&quot;ה דתנאי וב&quot;ב קלז ב ד&quot;ה לא בפי' ב; האגודה ב&quot;ב פ&quot;ח אות קפג, וכעי&quot;ז קידושין פ&quot;א אות ו, בשם ר&quot;י; רמב&quot;ן ב&quot;ב שם בפי' ב; ריטב&quot;א סוכה שם, וכ&quot;מ בריטב&quot;א ב&quot;ב שם; תוס' רא&quot;ש קידושין שם; תוס' רבינו שמואל קידושין שם; ריטב&quot;א סוכה שם וב&quot;ב שם. ועי' גור אריה, צינץ, קידושין שם, שנקט שהדבר תלוי אם התנה שיחזירנו בזמן מסוים, או שחייב להחזירו מיד כשיתבענו. ועי' בזי&quot;ר כרך א דיני תנאים סי' ג, שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שפירשו הטעם שדוקא כשהתנאי סותר את המעשה אינו מועיל, וכגון המגרש את אשתו על מנת שתחזיר לו את הניר, לסוברים שהאומר על מנת אינו כאומר מעכשיו, שנמצא שאינה מגורשת עד שמחזירה את הניר, ואז הניר כבר אינו שלה, אבל מתנה על מנת להחזיר שחשובה כמתנה, אינו אלא לסוברים שהאומר על מנת הוא כאומר מעכשיו, ואפשר לקיים את התנאי לאחר המעשה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' קידושין שם וב&quot;ב שם וכעי&quot;ז בתוס' סוכה שם וגיטין שם; רמב&quot;ן שם; ריטב&quot;א סוכה שם; קר&quot;נ קידושין פ&quot;א סי' ו אות ל. וכעי&quot;ז תוס' רא&quot;ש שם ותוס' רבינו שמואל שם. ועי' בני אהובה אישות פ&quot;ו ה&quot;ד, שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם שם שהשמיט את ההלכה של תנאי ומעשה בדבר אחד, ע&quot;ע הנ&quot;ל, שלדעתו מזה שמתנה ע&quot;מ להחזיר חשובה כמתנה, מוכח שבתנאי של ע&quot;מ, להלכה אין את החסרון של תנאי ומעשה בדבר אחד.</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שפירשו הטעם שהוא משום שיכול להחזיר דמיה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ונמצא שהתנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ח אה&quot;ע סי' כט אות א; המקנה קידושין ו ב; מכתב מאליהו שער ח סי' א (מהד' ירושלים תשנ&quot;ח אות ה, עמ' שיב); בני אהובה הל' אישות פ&quot;ו ה&quot;ד ד&quot;ה אמנם בדברי, וכ&quot;כ גם בחצי יהונתן (לו ג); שו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ד סי' כב ורביעאה ח&quot;ג סי' כט; ישוע&quot;י אה&quot;ע סי' לח ס&quot;ק ח; טיב קידושין אה&quot;ע סי' כט אות א ד&quot;ה שוב נראה. ועי' שו&quot;ת שם אריה סי' יב (עמ' 34 ואילך) שהאריך, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">463. ועי' תלמיד הרשב&quot;א קידושין שם, שאינו כתנאי ומעשה בדבר אחד, לפי שהמעשה בקרקע והתנאי במעות, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו. וכעי&quot;ז ס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד, לדעתו שבציון</span> <span dir="rtl">476 שאף לסוברים שחזרת דמים אינה מועילה, מ&quot;מ רשאי להחזיר חפץ אחר כמותו. ועי' שו&quot;ת תורת אמת סי' סג, שהסתפק בדבר אם משום שרשאי להחזיר דמים, חשוב כתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, וע&quot;ע תנאי. ועי' קרית מלך רב אישות פ&quot;ו ה&quot;א וחצי יהונתן שם, ביאורים נוספים בטעם שאינו כתנאי ומעשה בדבר אחד.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש שכתבו שחשובה כתנאי ומעשה בדבר אחד</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן; רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ג), ועי&quot;ש שסתם בטעם שמועיל התנאי. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">3. ועי' מכתב מאליהו שם וחצי יהונתן שם שבמקום שנעשית כמתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">271, מועילה אע&quot;פ שהיא תנאי ומעשה בדבר אחד, משום שבתנאים שע&quot;י אומדנא אי&quot;צ את משפטי התנאים, לסוברים כן, ע&quot;ע תנאי, וגם אי&quot;צ שיהיה תנאי ומעשה בדבר אחד, לסוברים כן, ע&quot;ע הנ&quot;ל. ועי' תלמיד הרשב&quot;א קידושין שם, שבהו&quot;א בגמ' שם שסברו שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה חשובה כמתנה, היינו משום שהוא כתנאי ומעשה בדבר אחד.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שמטעם זה אינו מועיל אלא לסוברים שאף תנאי ומעשה בדבר אחד מועיל, אבל לדעת רב אדא בר אהבה שתנאי ומעשה בדבר אחד אינו מועיל</span><ref><span dir="rtl"> עי' גיטין עה א, וע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, אף התנאי שהתנה על מנת להחזירו אינו מועיל</span><ref><span dir="rtl"> תי' א בתוס' ורמב&quot;ן ור&quot;ן ב&quot;ב שם; רא&quot;ש ב&quot;ב פ&quot;ח סי' מח.</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה אלא לדעת חכמים, שלא הצריכו בתנאי את דקדוקי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, אבל לדעת רבי מאיר שבכל תנאי צריך תנאי כפול ושאר דקדוקי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, תנאו אינו מועיל</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ב&quot;ב שם בפי' ג.</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שכתבו שאמנם הוא תנאי ומעשה בדבר אחד, אלא שלדעתם בתנאי של &quot;על מנת&quot;, אין צריך את דקדוקי התנאים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, ומועיל אף כשהתנאי והמעשה הם בדבר אחד</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן ורשב&quot;א וחי' הר&quot;ן ב&quot;ב שם בשם רב האי גאון; רמב&quot;ן ורשב&quot;א וחי' הר&quot;ן ב&quot;ב שם, בד' רי&quot;ף גיטין עה ב (לז ב); רשב&quot;א ב&quot;ב שם; מאירי ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">על ידי אומדנא*</span> ===

<span dir="rtl">בכמה מקומות מצינו שאף שלא פירשו בה שתהיה מתנה על מנת להחזיר, מכל מקום מחמת אומדנא* דינה כמתנה על מנת להחזיר, כיון שאומדים דעת הנותן, שכוונתו למתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. וע&quot;ע תנאי באופנים שיש בהם אומדנא שנותן ע&quot;מ להחזיר, והתנה שלא בדקדוקי התנאים, אם מ&quot;מ היא כמתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת האומדנא, או שתנאו בטל, שכיון שהתנה שלא כהלכתו גרע.</span></ref><span dir="rtl">. וכן מצינו בנותן מתנה לחברו ולא פירש בה שתהיה על מנת להחזיר, ועדיין הוא צריך לה - כגון הנותן לחברו לולב, והנותן עדיין צריך לו, שצריך לצאת בו ידי חובת מצות נטילת-לולב*, משום שאין לו לולב אחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון הבא, וע&quot;ע נטילת לולב על אופנים נוספים שיש בהם אומדנא שנותנו לו במתנה ע&quot;מ להחזיר, ושי&quot;ס שבנתינת לולב בסתם, אין אומדנא שכוונתו ליתנה במתנה ע&quot;מ להחזיר.</span></ref> <span dir="rtl">- שיש מן הראשונים שסוברים שהוא כמו שפירש בה שתהיה על מנת להחזיר, ואין צריך שיאמר בה תנאי בפירוש</span><ref><span dir="rtl"> עי' העיטור הל' לולב (צב א) והובא ברא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל וריטב&quot;א סוכה מא ב, ור&quot;ן סוכה מא ב (כ א) בשם י&quot;א, וכל בו סי' עב, וטוש&quot;ע או&quot;ח תרנח ה, בנתינת לולב, ועי' שי&quot;ק סוכה פ&quot;ד ה&quot;ב, שכ&quot;כ בד' ירו' שם; עי' שו&quot;ת רשב&quot;ש סי' קלו, ושו&quot;ת חת&quot;ס ח&quot;ב יו&quot;ד סי' רצא וחדרי דעה יו&quot;ד סי' שה ס&quot;ח בד' תוס' בכורות נא ב ד&quot;ה הלכך, בפדיון הבן; עי' מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' כו, בכלי כתיבת הגט, שמקנה הסופר לבעל בכדי שיהיה הגט משלו, ע&quot;ע גט ציון 179, שודאי נותן אותם ע&quot;מ להחזיר אע&quot;פ שסתם ולא פירש, ועי' שו&quot;ת מחנה ישראל סי' יא שחולק. ועי' גופי הלכות לר&quot;ש אלגאזי סי' שסז, ע&quot;פ רא&quot;ש הנ&quot;ל, שכ&quot;ה אף בשאר מתנה כשאומדים דעת הנותן. על נ&quot;מ במקום שנעשית מתנה ע&quot;מ להחזיר רק מחמת אומדנא, עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>111<span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">261,</span> <span dir="rtl">367,</span> <span dir="rtl">471,</span> <span dir="rtl">476.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שכשהאב נותן נדוניא לבתו ומתנה עם הבעל שאם תמות אשתו בלא בנים תחזור הנדוניא לו או ליורשיו, שגדר הדבר הוא משום שהיא כמתנה על מנת להחזיר, ע&quot;ע ירושת הבעל</span><ref><span dir="rtl"> ציון 810.</span></ref><span dir="rtl">. על נתינת סודר לקנין חליפין* בסתם, לדעת רב נחמן, שהמקנה אינו רשאי לעכב את הסודר בידו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חליפין ציון 84. וע&quot;ש ציון 93 שי&quot;מ כן בדעת אמוראים נוספים.</span></ref><span dir="rtl">, שיש מן הראשונים מפרשים טעם הדבר שהסודר אינו קנוי לו אלא במתנה על מנת להחזיר, ע&quot;ע חליפין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 85.</span></ref><span dir="rtl">. וכן מצינו אופנים של מתנה על מנת להחזיר מחמת שאומדים דעתו, כשהשאיל חפץ לחברו, ואומדים דעת המשאיל שכוונתו ליתנה אף במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. בגדר הקנין בענינים אלו, עי' מקו&quot;ח סי' תמח ס&quot;ק ט וישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד ס&quot;ק ו ושו&quot;ת חבצלת השרון ח&quot;א אה&quot;ע סי' סא ד&quot;ה א&quot;כ מעתה, שאף לד' שבציון</span> <span dir="rtl">13 שמתנה ע&quot;מ להחזיר היא מתנה עולמית בתנאי, כשהיא מחמת שאומדים דעתו, אינה אלא כקנין הגוף לזמן, ועי' ישוע&quot;י שם שפי' הטעם משום שסו&quot;ס לא התנה בפירוש כמשפטי התנאי, ועי' מקו&quot;ח שם וחבצלת השרון שם שפי' בע&quot;א, ועי&quot;ש באחרונים אלו שמטעם זה י&quot;ס שלא מועיל לגבי לולב, שהרי קנין לזמן אינו מועיל בלולב, לסוברים כן. על הסוברים שבענינים אלו, חיובו להחזיר אינו מחמת משפטי התנאים, עי' ציון</span> <span dir="rtl">255.</span></ref><span dir="rtl">, כגון בענינים שחפץ השאול אינו מועיל בהם, שכתבו ראשונים בכמה מהם, שהמשאיל לחברו חפץ לצורך עשיית אחד מענינים אלו, אומדים את דעת המשאיל שדעתו ליתנו לו אף במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">111 ואילך, שנקטו שכ&quot;ה אף לסוברים שבסתם מתנה ע&quot;מ להחזיר פטור מאונסיה (ועי' ציון הנ&quot;ל ואילך, שנח' אם פטור מאונסים גם כשהיא מתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת אומדנא), ועי' שו&quot;ת חי' הרי&quot;ם אה&quot;ע סי' כ ד&quot;ה ועוד, שהסתפק בדבר. כשהמשאיל אינו יודע שחפץ שאול אינו מועיל לפעולה זו, אם מ&quot;מ אומדים דעתו שכוונתו להקנות במתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' מג&quot;א או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק ג ומחה&quot;ש ויד אפרים שם בביאורו, וערך השלחן אה&quot;ע סי' כח ס&quot;ו, ויד דוד פסקי הלכות ח&quot;ב עמ' 114 בהערה, ועי' בכו&quot;י סי' תרמט ס&quot;ק טו ומשנ&quot;ב שם ס&quot;ק טו בשמו במשאיל לולב לחברו (עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">284), שאין אומרים שכוונתו להקנותו במתנה ע&quot;מ להחזיר, ועי' שו&quot;ת משנה הלכות ח&quot;ו סי' רנ שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה המשאיל לחברו טלית מצוייצת בכדי לברך עליה, שאם אינה אלא שאולה, אינו יכול לברך עליה, לפי שטלית שאולה פטורה מן הציצית*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 109 ואילך. עי' רא&quot;ש דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, שאומדים דעת המשאיל שדעתו ליתנה לו אף במתנה על מנת להחזיר</span><span dir="rtl">, ורשאי לברך על הציצית</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש חולין פ&quot;ח סי' כו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו ראשונים בשואל טבעת מחברו, והודיע למשאיל שרוצה לקדש בה את האשה, שרשאי לקדשה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש קידושין פ&quot;א סי' כ וב&quot;ב פ&quot;ח סי' מו, והובא ברי&quot;ו תא&quot;ו נכ&quot;ב ח&quot;א (קפא ד); שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' קע בשם הגאונים; הגהות מרדכי קידושין רמז תקמה; טוש&quot;ע אה&quot;ע סי' כח סי&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שאינו יכול לקדשה בטבעת שאולה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קידושין, ושם שהיינו כשלא הודיע לאשה שהטבעת שאולה, או כשהנאת זמן השימוש בטבעת אינו שוה פרוטה.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שהמשאיל גמר בדעתו ליתנה לו באופן שיועיל לקידושין, וכיון שאינו יכול לקדש בטבעת שאולה, הרי הוא נותנה לו במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם ושם, והובא בטור שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן האחרונים שכתבו בשואל לולב מחברו ביום טוב ראשון ומודיעו שרוצה לצאת בו ידי חובת נטילת-לולב*, שיוצא בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שאינו יוצא ידי חובתו בלולב שאול</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 635.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שודאי דעת המשאיל ליתנה לו באופן המועיל לצאת ידי חובה, וכוונתו אף להקנות לו את הלולב במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' מג&quot;א סי' תרמט ס&quot;ק ט ופמ&quot;ג שם א&quot;א אות ט ומחה&quot;ש שם בביאורו (ועי' א&quot;ר סי' תרנח ס&quot;ק ד שג' בדברי מג&quot;א שם שאינו מועיל, ושאפשר שטס&quot;ה, ועי' בכו&quot;י סי' תרנח ס&quot;ק ז), וחת&quot;ס סוכה מא ב ובכו&quot;י שם בד' מג&quot;א תרנח ס&quot;ק ג ועי' מחה&quot;ש סי' תרנח שם שפי' דבריו בע&quot;א; ב&quot;ש אה&quot;ע סי' כח ס&quot;ק מח. כשלא אמר בפירוש שרוצה לצאת בו ידי חובה, עי' מחה&quot;ש סי' תרמט שם.</span></ref><span dir="rtl">, על הסוברים שלענין לולב, אין אומרים שדעת המשאיל להקנותו במתנה על מנת להחזיר, ועל טעמם, ע&quot;ע נטילת לולב. וכן יש מן האחרונים שכתבו בשואל מחברו חמשה סלעים כדי לפדות את בנו, שאומדים את דעתו שכוונתו ליתן לו בצורה המועילה לפדיון הבן, וכיון שאינו יכול לפדותו בחפץ המושאל, אנו אומדים דעת המשאיל שכוונתו שתהיה מתנה על מנת להחזיר, שיכול לפדות בה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת אדמת קדש ח&quot;א יו&quot;ד סי' כ, אבל עי&quot;ש בסוף התשו' שאין לעשות כן משום דעת השואל, שפעמים שבאופן זה אין דעתו ליתנו לכהן במתנה גמורה. ועי' שו&quot;ת להורות נתן ח&quot;ה סו&quot;ס סט שצידד בד' הרע&quot;ב בכורות פ&quot;ח מ&quot;ח, שסובר שלענין פדיון הבן אין מועילה האומדנא, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאמר ותחזירהו לי</span> ===

<span dir="rtl">כשבשעת נתינת המתנה לא אמר &quot;על מנת&quot; שתחזירנה לי, אלא הא לך מתנה &quot;ותחזירנה לי&quot; לחוד: א) יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' יד יהודה בהשמטות להל' תערובות שבסוף ח&quot;א (קמד ב) ד&quot;ה עוד ראיתי, שהוא חשוב כהלואה ולא כמתנה. ועי' שו&quot;ת גור אריה יהודה יו&quot;ד סי' נ ד&quot;ה ולפ&quot;ז, שדוקא במקום שמועיל מתנה לזמן חשובה כמתנה, ולא כשצריך נתינה גמורה, וע&quot;ש בהסבר הדבר.</span></ref><span dir="rtl">, ומפרשים שמטעם זה לדעת ראשונים אותה שאמרו שמתנה על מנת להחזיר מועילה בפדיון-הבן*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">214.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא כשאמר לכהן על מנת שתחזירם לי, אבל אם אמר לכהן ואתה תחזירם לי, אין בנו פדוי</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' קצח וסי' תשנח ורמ&quot;א יו&quot;ד סי' שה ס&quot;ח. ועי' שו&quot;ת תורת חסד או&quot;ח סי' יג ד&quot;ה מיהו, שנקט שלד' זו, גם לגבי נתינת לולב לחברו ביו&quot;ט, אינה מועילה, ועי&quot;ש שכ&quot;כ בפי' ב בירו' סוכה פ&quot;ד ה&quot;ב, ועי' ישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד ס&quot;ק ו.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שלא אמר על מנת אלא ואתה תחזירם לי, אינה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> פרישה יו&quot;ד שם אות יב, ועי' דרישה שם אות ב שהאריך. ועי' אחרונים דלהלן. וכ&quot;מ בלבוש יו&quot;ד שם ס&quot;ה ובש&quot;ך יו&quot;ד שם ס&quot;ק ח, שפי' טעמם של ראשונים הנ&quot;ל שהוא משום שלא אמר &quot;על מנת&quot;. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">299 שי&quot;ח בדעתם.</span></ref><span dir="rtl">. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים, יש מפרשים לפי שלשון &quot;ותחזירהו לי&quot; משמע שיחזיר לו מיד, ונמצא שאינה מתנה כלל, אבל כשאמר על מנת שתחזירהו לי, משמעו שיהיו קנוים לך מעתה ותחזירם לי לאחר זמן</span><ref><span dir="rtl"> פרישה שם. וכעי&quot;ז בש&quot;ך שם: שלא גמר בלבו שעה אחת לשם מתנה.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם אינו אלא כשאומר ותחזירנה לי בסתם, אבל כשאומר ותחזירנה לי &quot;לאחר זמן&quot; חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> א&quot;ר או&quot;ח סי' תמח אות ח; דגמ&quot;ר או&quot;ח סי' תמח למג&quot;א סק&quot;ה; מחה&quot;ש למג&quot;א שם; שו&quot;ת חת&quot;ס או&quot;ח סי' קטז; ס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ג. ועי&quot;ש שכ&quot;כ בד' מג&quot;א או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ק ה, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">297,</span> <span dir="rtl">301, שי&quot;ח בדעתו, ועי' א&quot;ר שם בפי' א ומחה&quot;ש שם בפי' ב ופמ&quot;ג א&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ק ה שפי' ד' מג&quot;א שם בע&quot;א, ועי' חק יעקב סי' תמח אות יז ושעה&quot;מ לולב פ&quot;ח ה&quot;י שתמהו בדעתו. ועי' ס' החיים שם, שמ&quot;מ אינו אלא כמתנה לזמן, ואינה מועילה אלא במקום שמתנה לזמן מועילה, ע&quot;ע לכם ציון 503 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים הטעם לפי שמשמעות הלשון שחוזר בו, שבתחילת לשונו שאמר &quot;הא לך מתנה&quot; משמע מתנה גמורה לעולם, וכשסיים לשונו ואמר &quot;ותחזירה לי&quot;, הרי הוא חוזר מדבריו הראשונים ומבטלם</span><ref><span dir="rtl"> ט&quot;ז יו&quot;ד שם; מטה אפרים לולב פ&quot;ח ה&quot;י. ועי' אחרונים שבציון הבא. ועי' ט&quot;ז שם שדימה לרש&quot;י גיטין עב א, שהאומר &quot;מהיום ולאחר מיתה&quot;, הרי הוא כחוזר בו. ועי' חת&quot;ס שם שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">, ואומרים תפוס-לשון-אחרון*</span><ref><span dir="rtl"> ט&quot;ז שם; עי' חס&quot;ד בכורות פ&quot;ו ה&quot;ד; מקור חיים או&quot;ח שם סוס&quot;ק ו בד' חק יעקב שם. ועי&quot;ש שאין לומר כד' הפרישה הנ&quot;ל, דמ&quot;ט יש לנו לפרש את הלשון &quot;ותחזירהו לי&quot; שיחזיר לו מיד. ועי' אמרי בינה דיני פסח סי' ה, שלד' זו כשאומר ותחזירם לי לאחר זמן חשובה כמתנה, וכ&quot;מ בשו&quot;ת חת&quot;ס שם ד&quot;ה יוצא מזה, ועי' ביאור הלכה או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ג ד&quot;ה ולא מהני, שהסתפק בדבר.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מפרשים הטעם, שדוקא במתנה על מנת להחזיר הרי היא מתנה עולמית, אלא שמתנה עמו שיחזירנו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">13 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, הרי זה כמתנה עמו על דבר אחר, שחשובה כמתמנה וצריך לקיים תנאו, אבל כשאמר לו &quot;ותחזירנה לי&quot;, נמצא שאינו נותן לו מתנה גמורה אלא לזמן, ולדעתם אינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> ביאור הגר&quot;א יו&quot;ד שם אות יד; נודע בשערים גיטין כ ב; אמרי בינה שם. וכעי&quot;ז חי' מהרא&quot;ל יו&quot;ד סי' קעד ס&quot;ק ג, שהיא כהלואה ולא כמתנה.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם אף אם אמר &quot;ותחזירהו לי לאחר זמן&quot;, אינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> אמרי בינה שם; ביאור הלכה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש מן האחרונים שסוברים שחשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מקור חיים או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ק ו ובגדי ישע או&quot;ח שם למג&quot;א סק&quot;ה, בד' מג&quot;א או&quot;ח שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">291 שי&quot;ח בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, ומפרשים שזה שכתבו ראשונים שכשאמר בפדיון הבן ואתה תחזירם לי אינו פדוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>288<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא משום שאמר הא לך חמש סלעים ואתה תחזירם לי, שלא הזכיר כלל לשון מתנה, ומשמעות לשונו אינה אלא לשון פקדון, אבל אם אמר הא לך &quot;מתנה&quot; חמש סלעים ותחזירם לי, אף לדעתם חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים שם. ועי' בגדי ישע שם שפי' טעמם בע&quot;א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">289 שי&quot;ח בדעתם.</span></ref> <span dir="rtl">ויש שכתבו שהטעם שאינו פדוי בפדיון הבן, כיון שכשאמר ותחזירהו לי אינו אלא כמתנה לזמן, ומתנה לזמן שוויה פחות משווי המתנה בעצם, וכיון שלפדיון הבן צריך שיעור חמשה סלעים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פדיון הבן.</span></ref><span dir="rtl">, כשנתן לו אותם במתנה לזמן, לא נתן לו את שיעור השווי ה</span><span dir="rtl">נדרש</span><ref><span dir="rtl"> חמדת שלמה פסחים כט א, בד' מג&quot;א שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">326 שי&quot;ח בדעתו; ישוע&quot;י או&quot;ח סי' יד ס&quot;ק ו.</span></ref><span dir="rtl">. כשמתנתו קיימת כשאמר &quot;ותחזירנה לי&quot; - כגון שאמר ותחזירנה לי לאחר זמן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">291. עי' אחרונים שבציון הנ&quot;ל בד' המג&quot;א דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, או לסוברים שלעולם כשאמר &quot;ותחזירנה לי&quot;, מתנתו קיימת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>297<span dir="rtl">. עי' אחרונים שבציון הנ&quot;ל, בד' מג&quot;א דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו אחרונים שעדיפה היא ממתנה על מנת להחזיר, שכשאמר &quot;על מנת שתחזירנה לי&quot; המתנה תלויה בחזרה, ואם לא יחזירנה תתבטל המתנה, אבל כשאמר &quot;ותחזירנה לאחר זמן&quot;, אין המתנה תלויה בחזרה, ואף אם לא יחזירנה לנותן אין המתנה מתבטלת</span><ref><span dir="rtl"> מג&quot;א שם. ועי אמרי בינה שם שאף לד' חייב להחזירה, אלא שחיובו אינו מדין תנאי, אלא משום פסיקה, ועי' בגדי ישע שם שנקט שהמקבל אינו חייב כלל להחזירה, וכ&quot;מ במקור חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שלפיכך אף לסוברים שמתנה על מנת להחזיר מעיקר הדין אינה מועילה באיסור חמץ, כשנותן את חמצו לגוי במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">610.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אם כשנתן לגוי אמר לו &quot;ותחזירנה לי&quot; לאחר הפסח, אינה מועילה אלא משום חומר איסור חמץ</span><ref><span dir="rtl"> מג&quot;א שם. ועי' ערך ש&quot;י או&quot;ח סי' רמו ס&quot;ד, שלד' זו, אף לסוברים שלענין שביתת-בהמתו, ע&quot;ע, אינו רשאי לסמוך על נתינתה לגוי בשבת במתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">625 ואילך, מ&quot;מ כשאמר ותחזירהו לי מועילה, ועי&quot;ש שבד' שו&quot;ע או&quot;ח שם ס&quot;ג מ' שאינה מועילה, ועי&quot;ש ביאורו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שסוברים שאף כשאמר ותחזירהו לי לחוד, הרי הוא כתנאי, שכיון שהוא לתועלת הנותן, מחויב המקבל להחזירה, ואם לא יחזירנה אינה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב יו&quot;ד סי' ו בד' שו&quot;ת ראנ&quot;ח סי' עז, והובא במחזיק ברכה או&quot;ח שם אות טז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הנותן שזכאי להתנות את התנאי בנתינת המתנה, ע&quot;ע תנאי</span><ref><span dir="rtl"> ושם בנתינת מתנות כהונה ע&quot;מ להחזירם, אם מועילה אף לסוברים שטוה&quot;נ אינה ממון, ע&quot;ע טובת הנאה ציון 42 ואילך. ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl"></span>556 <span dir="rtl">שי&quot;ס שבלקט שכחה ופאה לא מועילה מתנה ע&quot;מ להחזיר, לפי שאינו זכאי בנתינתם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">המַתְנֶה</span> ===

<span dir="rtl">הנותן שיכול להתנות בנתינת המתנה על מנת שיחזירנה, אינו אלא כאשר הוא זכאי בנתינתה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו אחרונים שבלקט-שכחה-ופאה*, אינו יכול להתנות עם העני על מנת שיחזירנה, לפי שאינו זכאי בנתינתם, שלא נאמרה בהם אלא עזיבה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מקור ברוך שבציון</span> <span dir="rtl">554 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבנתינת מתנות-כהונה*, שמצינו שיכול להתנות בהם עם הכהן על מנת שיחזירם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">10 בתרומה, וציון</span> <span dir="rtl">214 בפדיון הבן.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא לסוברים שטובת-הנאה* ממון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע טובת הנאה ציון 39.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא זכאי בנתינתם</span><ref><span dir="rtl"> קה&quot;י גיטין סי' כא, בד' מרדכי ב&quot;מ רמז רמא, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">315 שי&quot;ח בדעתו. וכן נקט בשו&quot;ת רע&quot;א תנינא סי' נג, ותמה לפ&quot;ז שהרי לד' רבא טוה&quot;נ אינה ממון, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 44 (ושם שי&quot;ח בדעתו), ומדוע לדעתו חשובה כמתנה, עי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">10.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שטובת הנאה אינה ממון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 42.</span></ref><span dir="rtl">, יכול להתנות עם הכהן על מנת שיחזירם, לפי שאף לדעתו הבעלים חשוב כמקנה, ותנאו מועיל</span><ref><span dir="rtl"> קה&quot;י שם בד' רמב&quot;ם תרומות פי&quot;ב הי&quot;ט שמתנה ע&quot;מ להחזיר מועילה בתרומה, אע&quot;פ שלדעתו שבע' הנ&quot;ל ציון 64, להלכה, טוה&quot;נ אינה ממון. ועי' חי' ר&quot;ש שקופ קונ' השליחות סי' כא ואהא&quot;ז מכירה פי&quot;ג ה&quot;ג, שכ&quot;כ גם בד' המרדכי ב&quot;מ שם, עי&quot;ש ביאורו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">313 שי&quot;ח בדעתו. ועי' אמ&quot;ב פדה&quot;ב סי' א שנקט שדוקא בתרומה מועיל תנאו, שחשוב שזכאי בנתינתה להתנות עליה, לפי שבידו להשאל על הנתינה, ע&quot;ע התרת נדרים ציון 30 וע' שאלה.</span></ref><span dir="rtl">, שאסור לחטפם מן הבעלים שלא מדעתו</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר&quot;ש שקופ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">נתינתה בשבת</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנה על מנת להחזיר בשבת* ויום-טוב*, אם דינה כשאר מתנה שאסור ליתנה בשבת ויום טוב</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנה וע' שבות. וע&quot;ע הנ&quot;ל שי&quot;ס שנתינת מתנה ביו&quot;ט, מותרת.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאסור ליתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' פיה&quot;מ לרמב&quot;ם סוכה פ&quot;ג מי&quot;א, שפי' בטעם שמותר לתת מתנה ע&quot;מ להחזיר ביו&quot;ט, כיון שלדעתו שם, מותר ליתן מתנה ביו&quot;ט, ע&quot;ע הנ&quot;ל, ועי' דרך המלך (רובי) נדרים פ&quot;ב ה&quot;ג בדעתו; עי' מרדכי ביצה סי' תרעו, שמ' שהטעם שמותר ליתן לולב ביו&quot;ט במתנה ע&quot;מ להחזיר, לפי שיש מצוה בדבר, ע&quot;ע הנ&quot;ל. ועי' הגהות אשר&quot;י סוכה פ&quot;ג סי' ג, שביו&quot;ט שני שיוצא ידי חובת נטילת-לולב, ע&quot;ע, בלולב שאול, ע&quot;ע הנ&quot;ל, אין ליתנו במתנה ע&quot;מ להחזיר, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' שבעה עינים (קלוגר) קונ' הוראות (נט ג) ובשנות חיים סי' קא, שכ&quot;כ לד' שבציון</span> <span dir="rtl">627 שצריכה קנין בחזרתה לפי שהיא כקנין גמור. ועי' עמודי אש סי' יג אות יז ושו&quot;ת מהר&quot;ם שיק יו&quot;ד סי' רצז, שכ&quot;כ גם בד' מג&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl"></span>320<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ם שיק שם. ועי&quot;ש שאף אם במתנה ע&quot;מ להחזיר אין חשש שיבא לכתוב, מ&quot;מ אסור ליתנה, ואפי' שטעם האיסור ליתן מתנה הוא משום חשש שיבא לכתוב, ע&quot;ע שבות, לפי שלא-פלוג-רבנן, ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שמותרת</span><ref><span dir="rtl"> עי' מג&quot;א או&quot;ח סי' שו ס&quot;ק טו, ושערי תשובה או&quot;ח תרנח ס&quot;ק ה והמקנה וחי' הרי&quot;ם קידושין ו ב בביאורו, ועי' ילקוט הגרשוני כללים ח&quot;א ערך מתנה ע&quot;מ להחזיר שנקט שאינו אלא בלולב, עי&quot;ש טעמו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">318 שי&quot;ח בדעתו. ועי' דברי ירמיהו יו&quot;ט פ&quot;ו ה&quot;ט ושו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ב סי' קלב וחיי עולם (טויבש) סי' יג למג&quot;א ס&quot;ק ח ושו&quot;ת לבושי מרדכי או&quot;ח מהדו&quot;ק סי' כ ענף ב ושו&quot;ת מנחת יצחק ח&quot;ב סי' לד, שהאריכו. וכעי&quot;ז ערך השלחן או&quot;ח סי' תרנח אות ו. ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">48, אם דינה כהלואת יו&quot;ט שלא ניתנה להתבע, ע&quot;ע הלואה ציון 94 ואילך. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>243<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שאינה מתנה גמורה, ואינו כמקח גמור</span><ref><span dir="rtl"> שערי תשובה שם; המקנה שם; חי' הרי&quot;ם שם; שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;א סי' תט, ועי&quot;ש ביאור נוסף לסוברים שטעם איסור מקח וממכר בשבת משום שמא יכתוב, ע&quot;ע שבות, שבמתנה ע&quot;מ להחזיר אין לחוש שיכתוב, ע&quot;ש טעמו. ועי' שו&quot;ת ציץ אליעזר ח&quot;ה סי' כה פכ&quot;ח אות י, שנקט שאינו אלא לד' שבציון</span> <span dir="rtl">17 שגדר מתנה ע&quot;מ להחזיר הוא כמתנה לזמן, אבל לד' שבציון</span> <span dir="rtl">13 שהיא מתנה עולמית בתנאי שיחזירנה, למה לא תחשב כמתנה גמורה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו כעין זה שנתינתה בשבת, אינה אסורה אלא לפי שאף חזרת דמים מועילה בה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445.</span></ref><span dir="rtl">, והרי היא כמקח גמור, אבל במקום שחזרת דמים אינה מועילה, כגון במתנה שמקפיד עליה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">465.</span></ref><span dir="rtl">, נתינתה בשבת מותרת</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חסד לאברהם תאומים, מהדו&quot;ק חו&quot;מ סי' י. וכעי&quot;ז ילקוט הגרשוני או&quot;ח סי' יד אות ה (ועי' דבריו שבציון</span> <span dir="rtl">320) ושו&quot;ת בית שערים מכ&quot;י סי' פג כלל ג אות ז. ועי' חסד לאברהם שם שמטעם זה נתינת אתרוג מותרת ביו&quot;ט, לפי שמקפיד עליו ולא מועילה בו חזרת דמים, עי' ציון</span> <span dir="rtl">468.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">חזרתה</span> ==

<span dir="rtl">בפרק שלפנינו ידונו גדרי החזרה הנדרשת במתנה על מנת להחזיר, כדי לדונו כמקיים את התנאי. על דיני מקבל מתנה שלא החזיר את המתנה, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">48 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על חזרת מתנה על מנת להחזיר אם צריך הנותן לעשות בה מעשה קנין בכדי שתשוב להיות שלו, עי' להלן: בעלות הנותן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">627 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">זמן החזרה</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר, צריך להחזירה בזמן שקצב הנותן</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">64 שאם לא החזיר בזמן הקצוב מתנתו בטלה.</span></ref><span dir="rtl">, ואם אמר הנותן על מנת שתחזיר לי מיד, אינה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> פרישה יו&quot;ד סי' שה ס&quot;ק יב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">290.</span></ref><span dir="rtl">. כשלא קצב הנותן זמן לחזרתה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שיכול המקבל להחזיר בזמן שירצה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרמב&quot;ן סי' יג; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף; ס' התרומות ח&quot;ב ש&quot;ב אות ב; מאירי קידושין ו ב בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי סוכה מא ב: וזמן החזרה לא נתברר; שו&quot;ת מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח; טור חו&quot;מ סי' קיא וסי' רמא; שו&quot;ע שם סי' קיא סי&quot;ט; רמ&quot;א שם סי' רמא ס&quot;ו.ועי' שו&quot;ת עוגת אליהו סי' ד, שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם מלוה ולוה פ&quot;ב ה&quot;ב. ועי' ט&quot;ז חו&quot;מ סי' קיא שם ותומים חו&quot;מ שם ס&quot;ק ט, בטעם שאינו כנותן מתנה לחברו לאחר הפסח, שצריך ליתנה לאחר פסח ראשון, שאל&quot;כ תתבטל המתנה, עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל סח סי&quot;ד. ועי' חכמת שלמה חו&quot;מ סי' קיא שם וס' החיים או&quot;ח סי' תמח, בטעם שאינו כמתחייב לזון את חברו, שנפטר בשנה אחת, עי' טוש&quot;ע חו&quot;מ סי' ס ס&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, כשאר תנאי שיכול לקיימו בזמן שירצה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. רמב&quot;ן שם; רשב&quot;א שם; ס' התרומות שם. ועי' שו&quot;ת עוגת אליהו שם. ועי' מהר&quot;ח או&quot;ז שבציון</span> <span dir="rtl">175, שאינו כשואל שצריך להחזירה בתוך שלושים יום, ע&quot;ע שואל, לפי שהיא של המקבל.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לאחר שלושים יום אין הנותן יכול לכופו להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובכל פעם יכול לדחותו ולומר לו אחזיר לך לאחר זמן ואקיים תנאי</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע חו&quot;מ סי' קיא שם. ועי' שו&quot;ת משה ידבר זכיה ומתנה סי' ד, שמ&quot;מ הנותן יכול לתפוס את המתנה בע&quot;כ של המקבל.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שזמנה שלושים יום</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שכל שהנותן תובעו צריך להחזירו, ואם עכב לא קנה</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם בשם יש פוסקים. ועי' שו&quot;ת חכמי פרובינציא סי' כו שכ&quot;כ בתחילת דבריו, אולם עי&quot;ש סוף אות ב שהסתפק בדבר.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום כתבו ראשונים שאף לסוברים שיכול להחזירו בזמן שירצה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא כשבשעת הנתינה אמר הנותן על מנת שתחזירהו לחוד, שאינו צריך להחזיר לו דבר הראוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">71.</span></ref><span dir="rtl">, אבל אם בשעת נתינת המתנה אמר הנותן על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot;, שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, צריך להחזירה דוקא בזמן שהנותן עדיין צריך לה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך כשנתן לו אתרוג והנותן עדיין צריך לו לצאת ידי חובתו, שצריך להחזירו לו בימי החג</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם; רמ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שכל שאומדים דעת הנותן שרצה שיחזירנו בזמן שצריך לו, כגון שנתן לחברו אתרוג שודאי דעת הנותן שיחזירנה בזמן שיכול לצאת בו ידי חובתו, חייב להחזירה בזמן זה, וכל שלא החזירה המקבל, המתנה בטלה</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם וסוכה שם. ועי' מאירי קידושין שם, שפעמים שאומדים דעתו שיחזירנה רק כשהנותן יתבענה, ופעמים שאומדים דעתו שיחזירנה באותו הזמן אף אם הנותן לא יתבענה, והכל לפי ענין המתנה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">גדרה</span> ===

<span dir="rtl">חזרת המתנה לנותן, לסוברים שצריך בה מעשה קנין כדי שתשוב להיות שלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>627 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו אחרונים בגדרה: א) יש סוברים שצריך להחזירה כשהיא ראויה לקנין של הנותן, ואם אינה ראויה לקנינו כגון שהקדישה המקבל, אינה חזרה</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ה; עי' אחרונים דלהלן. וכ&quot;מ מאב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק נג שתמה בטעם שכשהקדישו מוחזר, אע&quot;פ שאינו יכול לקנותו, ועי' להלן. וכ&quot;מ ממחה&quot;ש או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק ו בד' מג&quot;א שם, שצריך לומר בפירוש שנותנה במתנה לנותן, ואין אומרים שאף כשמחזירה בסתם, כוונתו ליתנה במתנה.</span></ref> <span dir="rtl">- מהם סוברים שהמקבל אף צריך להקנותה</span><ref><span dir="rtl"> בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכח ב); דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' ד; אהא&quot;ז זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ואישות פ&quot;ה הכ&quot;ד אות ג, בד' רא&quot;ש בציון</span> <span dir="rtl">627. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">367,</span> <span dir="rtl">374. בטעם שצריך להקנותה, עי' בני אהרן שם שמ' שאינו משום עצם תנאו, אלא רק בכדי שתהיה חזרה מוחלטת, שלא יוכל לשוב ולחזור ממנה, או בכדי שיפטר מאונסי המתנה, ועי' קה&quot;י ב&quot;ב סי' לט שהוא משום שתנאו שהחפץ יחזור אליו כמו שהיה, ועי' קה&quot;י שם שצידד לפ&quot;ז לחלק בין כל מתנה ע&quot;מ להחזיר שצריך להקנותה, לבין נותן תרומה ע&quot;מ להחזיר שא&quot;צ להקנותה, לפי שאף מתחילה לא היתה התרומה של הנותן, ולא היה לו בה אלא טוה&quot;נ. ועי' חזו&quot;א אה&quot;ע סי' עד ס&quot;ק יח בד' קצה&quot;ח שבציון</span> <span dir="rtl">436. ועי' דברי ירמיהו לולב פ&quot;ח ה&quot;י אות ב, שודאי אף כשלא רצה המקבל להקנותו לנותן, יכול הנותן ליקחו בע&quot;כ, שהרי לא התקיים התנאי והמתנה בטלה, אלא שכשרוצה שהמעשה יהיה קיים, צריך לקנותו חזרה.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם סוברים שאינו צריך להקנותה, ודי בכך שלא יעכב על הנותן מלקנותה</span><ref><span dir="rtl"> אהא&quot;ז שם ושם בד' רמב&quot;ם זכיה ומתנה שם.</span></ref> <span dir="rtl">- וכתבו שאותה שאמרו שכשהמקבל הקדישו והחזירו מוחזר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">403 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא כשהקדישו לשלמים*, שמועילה בהם הקנאה, משום שהם ממון בעלים, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קדשים קלים. נתה&quot;מ שם. ועי&quot;ש שפי' בד' נמוק&quot;י ב&quot;ב קלז ב (סג א) שאפי' בשאר הקדש, מוקדש ומוחזר, ועי&quot;ש בטעם הדבר שלד' נמוק&quot;י חשוב כראוי לקנין.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שדי בכך שמחזירה לנותן בפועל</span> <span dir="rtl">- וזה שצריך מעשה קנין בחזרתה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>627 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא משום קנינו של הנותן, שאינה חוזרת להיות שלו בלא מעשה קנין</span><ref><span dir="rtl"> אחרונים דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- ואף אם החזירה כשאינה ראויה לנותן לקנין, חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' קה&quot;י ב&quot;ב סי' לט וח&quot;א סי' כה בד' רמ&quot;א או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ה; שרשי הי&quot;ם שורש מתנה ע&quot;מ להחזיר; מטה אפרים (ארדיט) לולב פ&quot;ח ה&quot;י; מנחת פתים חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ז ד&quot;ה אמנם; המאיר לעולם סי' יח; מנחת ברוך סי' צד; חזו&quot;א אה&quot;ע סי' עד ס&quot;ק יח: אפשר.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שלפיכך אמרו שכשהקדישו והחזירו, הרי זה מוחזר</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שהנותן אינו יכול לקנותו, שהרי הוא קדוש, שמכל מקום, כיון שהחזירו בפועל, קיים את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> שרשי הי&quot;ם שם; מטה אפרים שם; המאיר לעולם שם; מנחת ברוך שם; חזו&quot;א שם; קה&quot;י שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">. אלא שמהם מוסיפים, שהיינו דוקא כשאמר בעת נתינת המתנה &quot;על מנת שתחזירהו&quot; לחוד, שאין צריך להחזיר לו דבר הראוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">411.</span></ref><span dir="rtl">, אבל כשאמר הנותן בעת נתינת המתנה &quot;על מנת שתחזירהו לי&quot;, שצריך להחזיר לו דבר הראוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, צריך אף להחזירה כשהיא ראויה לקנין</span><ref><span dir="rtl"> שרשי הי&quot;ם שם; מטה אפרים שם; המאיר לעולם שם; מנחת ברוך שם; קה&quot;י שם ושם. וכעי&quot;ז בחזו&quot;א שם, ועי&quot;ש שנטה שדוקא באתרוג צריך להקנותו, אבל בשאר חפצים, אף כשמרשהו לאכלו בלא הקנאה, חשוב שמקיים תנאו, וכ&quot;כ בקה&quot;י ח&quot;א שם בד' שו&quot;ת ר&quot;י מגאש סי' מב, ועי' חזו&quot;א שם שהסתפק שמ&quot;מ כיון שיכול לחזור בו, אינו חשוב שמקיים התנאי.</span></ref><span dir="rtl">, שחיובו להקנות אינו משום עצם התנאי להחזירו, אלא משום שהתנה שיחזירנו דבר הראוי, ואם הנותן אינו יכול לקנות את החפץ אין זה דבר הראוי לו לכל ענין</span><ref><span dir="rtl"> קה&quot;י ב&quot;ב שם. ועי' חזו&quot;א וקה&quot;י ח&quot;א שבציון הקודם.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שהנותן אינו צריך לחזור ולקנותה כדי שתהיה שלו, שלדעתם מתנה על מנת להחזיר אינה אלא כמתנה לזמן, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">633 ואילך. ולדעתם ודאי מספיקה חזרה בפועל.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קציצת תמורה בעד חזרתה</span> ===

<span dir="rtl">כשבשעת החזרה קצץ המקבל עם הנותן, שיתחייב לו תמורה בעד חזרתו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א אה&quot;ע סי' מה ס&quot;ק ד, בד' ראשונים דלהלן. וכ&quot;מ מאחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">361 שיכול להתנות בחזרתה ע&quot;מ שישוב הנותן ויחזירנה למקבל. ועי' שו&quot;ת הסבא קדישא ח&quot;ב אה&quot;ע סי' יג (עמ' סז) שכשאשה נתנה גט לבעל ע&quot;מ להחזיר, יכול לגרשה בהחזרת הגט, ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, שאין תנאי החזרה שיעשנה דוקא בחנם</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים שהמקבל מן האשה מתנה על מנת להחזיר, יכול לקדשה בזה שמחזיר לה את המתנה</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;א כץ בשו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לה סי' ב; רבינו שמחה בשו&quot;ת מהר&quot;ח או&quot;ז סי' קיח. ולכאו' אינו אלא לד' שבציון</span> <span dir="rtl">13 שהיא קנויה למקבל עולמית והנותן צריך לשוב ולקנותה, אבל לד' שבציון</span> <span dir="rtl">17 שאינה אלא כקנין לזמן, לא נתן כלום לאשה, ועי' דרך המלך (רפפורט) אישות פ&quot;ה הי&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שכשאשה נתנה לבעל גט על מנת להחזירו, ובא הבעל לגרשה בהחזרת הגט, אינו חשוב כנתינת גט כיון שאינו נותנו משלו, שהרי הוא מוכרח להחזירו מחמת התנאי</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר' מאיר שמחה ב&quot;מ קיח א; ארץ צבי (פרומר) ח&quot;ב, גיטין כב ב. ועי' חי' ר' מאיר שמחה שם שבד' תרה&quot;ד סי' קכ מ' שמקודשת, ונדחק לפרשו כד' זו. ועי' שו&quot;ת חק&quot;ל יו&quot;ד ח&quot;ב סי' מח (פא ב) שאינו יכול לגרשה כיון שהגט אינו שלו, ועי' שו&quot;ת הסבא קדישא שם שתמה שהרי הגט שלו לגמרי, אלא שתנאי הוא שיחזירנו, ואפשר שכוונת חק&quot;ל כד' זו שאינו חשוב כנתינה משלו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">החזירה על מנת להחזיר</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר, שהחזירה המקבל לנותן על מנת להחזיר, יש מן האחרונים שכתבו שחזרתו חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> המקנה קידושין ו ב: נראה פשוט. ועי' אמרי אמת ליקוטים סוכה מא ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>357<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים סוברים שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> ערך ש&quot;י אה&quot;ע סי' כט ס&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי בדברים שתלוים בדעת בני אדם, מתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">511. ערך ש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">החזירה בכפיה</span> ===

<span dir="rtl">כשהמקבל לא החזירה מדעתו, וכפוהו להחזירה, אם חשוב שהתקיים התנאי, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא. ועי' מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' יט שכ&quot;כ בשם ר&quot;י מגאש, ועי' שו&quot;ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח ותוספת דרבנן סי' קלח שתמהו מד' ר&quot;י מגאש שבציון</span> <span dir="rtl">367 שהביאם במחנ&quot;א מאכ&quot;א פ&quot;ח הט&quot;ז, וצ&quot;ב (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">371), ועי' קובץ תבונות גליון ח (ב&quot;ב תש&quot;נ) עמ' קט. ועי' שו&quot;ת משה ידבר שם שנקט, שלד' זו אינה חשובה כחזרה, אפי' כשהנותן היה מוכרח מתחילה ליתן את המתנה, ועי' להלן. ועי' כף החיים או&quot;ח שם אות נב, שבמקום שהנותן הוצרך לטרוח אחר הנותן, אינה חשובה כחזרה שלא נתנה ע&quot;מ שיצטרך לטרוח אחריה, ועי' ביאור הלכה או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ה שהסתפק בדבר, ולכאו' סוברים כד' זו, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, ואם כפוהו להחזיר בטלה המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריב&quot;ש שם, ונתה&quot;מ סי' רמא ביאורים ס&quot;ק ז בד'.</span></ref><span dir="rtl">, שכוונתו בתנאו, אינו אלא על מנת שיחזירנה המקבל מדעתו ומרצונו</span><ref><span dir="rtl"> ריב&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת ר&quot;י מגאש סי' מב, ועי' שו&quot;ת עמודי אש סי' יג אות יז שבד' ר&quot;י מגאש מבואר שהיינו אף כשהנותן נתנה מדעת עצמו, וכ&quot;כ תוספת דרבנן שם בד' מחנ&quot;א מאכ&quot;א בדעת ר&quot;י מגאש, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">371 שי&quot;מ ד' ר&quot;י מגאש בע&quot;א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">619. וכן צידד מדעתו במנורה הטהורה או&quot;ח סי' רמו קני המנורה ס&quot;ק מז. ועי' ר&quot;י מגאש שם שמטעם זה אין כופים אותו להחזירה. ועי' עמודי אש שם, שאינו אלא לד' שבציונים</span> <span dir="rtl">349,</span> <span dir="rtl">633, שהמקבל א&quot;צ להקנותו לנותן (ולכאו' כוונתו משום שבאנסוהו ליתן מתנה, אינה מתנה, ע&quot;ע אונס ציון 102 וע' מתנה), וכעי&quot;ז אמ&quot;ב דיני פדיון הבן סי' א, ועי' דברי חיים (אויערבך) דיני מתנת בריא סי' ד שתמה, ועי' שו&quot;ת מחנה חיים סי' יט וסי' כ שצידד שכיון שאם לא יחזירנה, תתבטל כל המתנה, אע&quot;פ שאנסוהו ליתנה, מתנתו מתנה, וכעי&quot;ז שו&quot;ת חסד לאברהם תאומים מהדו&quot;ק או&quot;ח סי' מ ד&quot;ה מכתבו, ועי' קה&quot;י ב&quot;ב סי' לט. ועי' דעת תורה או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק ו. ועי' שו&quot;ת אמרי משה סי' א, שדוקא כשהתנה בפירוש ע&quot;מ להחזיר, חשובה כחזרה, אבל כשהיא מתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">271, הכפיה אינה חשובה כקיום התנאי, וכשלא החזירו בטלה המתנה, וכעי&quot;ז מטה אפרים לולב פ&quot;ח ה&quot;י, ועי&quot;ש שפי' טעם הדבר בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו שבשאר תנאי שמתנה הנותן עם המקבל, כגון על מנת שתעשה דבר פלוני, אם לא קיים התנאי מרצונו אלא באונס, לא התקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> תוספת דרבנן שם, וע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים שהדבר תלוי, שבמקום שנותן את המתנה מדעתו, אינה חשובה כחזרה, שודאי דעתו מתחילה אינה אלא שיחזירנה בלא כפיה, שמי הכניסו בעסק הזה ליתן מתנה ושיהיה לו דין ודברים עם המקבל, וכל שהוצרכו לכפותו אינו חשוב כקיום התנאי ובטלה המתנה, אבל באופנים שהוצרך ליתן מתנה אלא שנתן אותה על מנת להחזיר, כגון הנותן חמשה סלעים של פדיון-הבן* לכהן במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">214.</span></ref><span dir="rtl">, או הנותן מתנה לגוי כדי שלא לעבור על איסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">603.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא צריך ליתן מתנות אלו, ותכליתו בנתינתם על מנת להחזיר, אינה באה אלא בכדי שלא יצטרך ליתנם עולמית, ודאי שכוונתו היא שאפילו אם יחזירנה המקבל בעל כרחו, תהיה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> תוספת דרבנן שם ושו&quot;ת חסד לאברהם שם ד&quot;ה עוד תמה, בד' הר&quot;י מגאש שם, ועי' תוספת דרבנן שם שיישב לפ&quot;ז סתירת הר&quot;י מגא&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">364, ועי' שו&quot;ת עמודי אש סי' יג אות יז שתמה על ד' זו, שבד' ר&quot;י מגאש שם מ' שאין לחלק בדבר, עי&quot;ש מקורו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">כשלא רצה הנותן לקבלו מיד המקבל, והחזירו המקבל לנותן בעל כרחו, אם חשובה כחזרה, ע&quot;ע נתינה-בעל-כרחו*.</span>

=== <span dir="rtl">החזירה על ידי אחר</span> ===

<span dir="rtl">כשמחזירה לבעלים על ידי שליח, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב שהתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> המקנה קידושין ו ב לתוד&quot;ה לבר: ודאי, ועי&quot;ש בד' לתוד&quot;ה ואם, שהסתפק מתחילה ששליח אינו מועיל, שאפשר שמקפיד שדוקא הוא יחזירנו, ודחה; ביאור הלכה או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ה ד&quot;ה והאחרון: פשוט, ועי&quot;ש שהוא ק&quot;ו מהדעה דלהלן ציון</span> <span dir="rtl">376; כף החיים או&quot;ח שם אות נב.</span></ref><span dir="rtl">, ומוסיפים לצדד שאין צריך בזה להלכות שליחות*, אלא אף אם מחזירה לו על ידי גוי או קטן שאינם בלי שליחות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גוי ציון 770 ואילך, וע' קטן וע' שליחות.</span></ref><span dir="rtl">, מתקיים תנאו</span><ref><span dir="rtl"> ביאור הלכה שם, ועי&quot;ש שמ' שאפי' לד' שבציון</span> <span dir="rtl">343 שצריך להקנותו, מ&quot;מ כיון שדעת המקבל להקנותו, והשליח אינו עושה אלא מעשה קוף, חשוב שקיים תנאו, ועי&quot;ש שסיים שאינו ברור כ&quot;כ. ועי' אב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק נג, שמ' שא&quot;צ שליחות דוקא לד' שבציון</span> <span dir="rtl">633 ואילך, שמתנה ע&quot;מ להחזיר היא כקנין לזמן, וא&quot;צ להקנותה בחזרה.</span></ref><span dir="rtl">. כשנתנה המקבל לאחר במתנה על מנת להחזיר, לסוברים שרשאי ליתנה לאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">206 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואותו אחר מחזירה לידי הבעלים, יש מן הראשונים שסוברים שחשוב שהתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף; ריטב&quot;א סוכה מא ב; ר&quot;ן סוכה שם (כ א); פי' ריבב&quot;ן סוכה מא ב; טוש&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ה. ועי' ביאור הלכה שם ד&quot;ה ומיהו, שכ&quot;כ בד' רש&quot;י סוכה שם ד&quot;ה הא קמ&quot;ל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">208 שי&quot;ח שלדעתו אינו רשאי כלל ליתנו לאחר. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">208 ואילך שי&quot;ס שאינו רשאי ליתנו לאחר, ועי' מאירי שבציון הנ&quot;ל שמ' שאף לדעתם, הטעם שאינו רשאי ליתנו, אינו משום שרוצה שהמקבל עצמו יחזירנו, אלא משום שדעת הנותן שלא יתנו כלל לאחר, וכ&quot;מ במשנ&quot;ב או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ק כב בדעתם, וכ&quot;מ קצת מבכו&quot;י או&quot;ח שם ס&quot;ק יז שנקט שלדעתם אף כשלא אמר &quot;לי&quot;, אינו רשאי ליתנם לאחר, ולכאו' היינו משום שהנותן אינו רוצה כלל את הנתינה לאחר, ולא משום שרוצה שהמקבל עצמו יחזירנו. ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ מהדו&quot;ק ח&quot;ג סי' קפד. ועי' בכו&quot;י שם, שכשהבעלים אמר לו שרשאי ליתנו לאחר, עצם נתינתו לאחר חשובה כהחזרת המתנה לבעלים, ואף אם נאנס בידי אותו אחר קודם שהחזירו לבעלים, חשוב שהתקיים התנאי.</span></ref><span dir="rtl">, שעיקר התנאי שתבוא לידו, והרי באה לידו</span><ref><span dir="rtl"> פי' ריבב&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו אמר הנותן על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot;</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רשב&quot;א שם; מג&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ק ז.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שסוף סוף חזרה אליו</span><ref><span dir="rtl"> מחה&quot;ש או&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומן הסתם לא היה כוונת וקפידת הנותן, אלא שיוחזר לו החפץ, בין על ידי המקבל ובין על ידי באי כוחו</span><ref><span dir="rtl"> משנ&quot;ב או&quot;ח שם ס&quot;ק כא.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלא מתקיים התנאי, אלא כשמחזירו למקבל, והמקבל מחזירו לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' פי' ריבב&quot;ן שם, בד' ספרים שגרסו בגמ' סוכה מא ב: והחזירוהו. וכעי&quot;ז שנות חיים, קלוגר, או&quot;ח סי' קא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשיורשיו מחזירים</span> ===

<span dir="rtl">כשמת המקבל, יש מן האחרונים שכתבו שמועילה חזרת היורשים, כדי שיתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> עי' תומים סי' קיא ס&quot;ק ט; תוספת דרבנן סי' קלח. ועי' רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט, שכשהתנה להחזיר לאחר שימות המקבל, תנאו קיים, ומ' שחזרת יורשים מועילה, אבל אפשר שהיינו משום שמתחילה התנה שתהיה מתנה לכל חיי המקבל, והוא כמו שהתנה בפירוש שהיורשים יוכלו להחזיר.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו אמר על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot;</span><ref><span dir="rtl"> תוספת דרבנן שם.</span></ref><span dir="rtl">, ודוקא אם אמר על מנת ש&quot;אתה&quot; תחזירהו לי אינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> תוספת דרבנן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שסוברים שלא מתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ט&quot;ז חו&quot;מ סי' קיא סי&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">החזירה לרשותו</span> ===

<span dir="rtl">כשאינו מחזירו לידי הנותן ממש, אלא לרשות הנותן, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חסד לאברהם תאומים מהדו&quot;ק סי' סד. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">390.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו עוד, שאף כשמזכה לו על ידי אחר, חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> חסד לאברהם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">החזירה לבעל חובו</span> ===

<span dir="rtl">כשמחזירה לבעל חובו של הנותן, אם חשובה כחזרה: יש מן האחרונים שכתבו שחשוב כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> חסד לאברהם, תאומים, מהדו&quot;ק או&quot;ח סי' סד; שו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ד סי' מט.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שפירשו הטעם שכיון שמשועבד לבעל חובו מדין שעבודא-דרבי-נתן*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שעבודא דרבי נתן.</span></ref><span dir="rtl">, הרי זה כמו שמחזיר לרשותו של הנותן, שחזרתו מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">386. חסד לאברהם שם. ועי&quot;ש טעם נוסף, שהוא כמו שאבדה באונס, שא&quot;צ ליתן דמיה, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">72.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שפירוש הטעם משום שאומדים דעת הנותן, שאף אם יתן את המתנה לבעל חובו שתהיה חשובה כחזרה, שהרי המקבל משועבד לו מדין תורה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מסתפקים שאינה חשובה כחזרה, שדעת הנותן שיחזירנו לו ולא לבעל חובו</span><ref><span dir="rtl"> חתן סופר מקנה וקנינים כרך ב סי' כב ענף ב (עמ' קמד).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשמחזיר ליורשיו</span> ===

<span dir="rtl">כשמת הנותן ובא המקבל להחזיר את המתנה ליורשיו: כשאמר הנותן &quot;על מנת שתחזירהו&quot; לחוד, יש מן הראשונים שכתבו שיכול להחזירה ליורשיו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרמב&quot;ן סי' יג; ס' התרומות ש&quot;ב ח&quot;ב. וכ&quot;מ בשו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' אלף.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שכתבו שלדעת חכמים הסוברים שבשאר תנאי כשאמר &quot;לי&quot; אינו יכול להחזירו ליורשיו</span><ref><span dir="rtl"> גיטין עד א, וע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, במתנה על מנת להחזיר אף כשלא אמר לי, אינו יכול להחזירה ליורשיו, שלשון חזרה משמע למי שנתנו לו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י באסאן במל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">. כשאמר הנותן על מנת שתחזירהו &quot;לי&quot; - לסוברים שכאשר לא אמר לי, יכול להחזירו ליורשיו</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו ראשונים שהדבר תלוי במחלוקת התנאים בשאר תנאי כשאמר &quot;לי&quot; - כגון המגרש את אשתו ואמר על מנת שתתני לי מאתים זוז - משמעותו לי ולא ליורשי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ן שם; עי' רשב&quot;א שם; ס' התרומות ש&quot;ב ח&quot;ב. ועי' תומים חו&quot;מ סי' קיא ס&quot;ק ט בד' דרישה שם סט&quot;ו, שאינו יכול להחזירו ליורשיו, אבל לא כ' בפירוש שהדבר תלוי במח' תנאים. ועי' תוספת דרבנן סי' קלח ד&quot;ה ולפי חומר, שצידד שכאשר נתן את המתנה בכדי שלא לעבור על איסור, יכול להחזירו אף ליורשיו, שודאי דעתו שתועיל חזרה לידי יורשיו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">620.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים מצדדים שאף לסוברים שבשאר תנאי אם אמר לי אינו יכול לתת ליורשיו, מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, אף כשאמר &quot;לי&quot; יכול להחזירו ליורשיו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י. אבל עי&quot;ש שאין להשיב על דברי הראשונים דלעיל.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא בשאר תנאי שלא היה צריך להוסיף תיבת &quot;לי&quot;, אנו אומרים שבא להתנות שתתן לו ולא ליורשיו, אבל במתנה על מנת להחזיר שאמר &quot;לי&quot;, שהיה צריך להוסיף כן בכדי להתנות שיחזיר לו חפץ הראוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">71.</span></ref><span dir="rtl">, יכול להחזיר אף ליורשיו</span><ref><span dir="rtl"> מל&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשאינה ראויה</span> ===

<span dir="rtl">כשבשעת החזרה, המתנה אינה ראויה לנותן, כגון שהמקבל הקדיש את המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' ב&quot;ב דלהלן, שחשוב שאינה ראויה לנותן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>413 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- על אופנים נוספים שיש סוברים שחשוב שאינה ראויה, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציונים</span> <span dir="rtl">420,</span> <span dir="rtl">428.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו בדבר אמוראים וראשונים בדעתם: בדעת רב נחמן שאף אם הקדישו והחזירו, חזרתו חזרה</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ב קלז ב. ועי' הגהות הרא&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl">46 שנקט בד' הרוקח שבציון הנ&quot;ל, שכ&quot;ה גם לד' רבא סוכה מא ב וקידושין ו ב וב&quot;ב שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">407 שי&quot;ח בד' רבא.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שסוברים שהוא משום שלדעתו אף כשהמתנה אינה ראויה לנותן חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן. על אופנים שאף לד' זו, מחמת קלקול המתנה, אינה חשובה כחזרה, עי' ציונים</span> <span dir="rtl">432 ואילך,</span> <span dir="rtl">436,</span> <span dir="rtl">441.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי החפץ שנתן חזר אליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רבינו גרשום ב&quot;ב שם ע&quot;פ גמ' שם: מאי חסריה.</span></ref><span dir="rtl">, ואינה עדיפה מהשבת גזילה, שאף אם נעשית איסורי-הנאה* השבתה חשובה כהשבה ויכול לומר לו הרי שלך לפניך, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' ב&quot;ק צו ב, וע&quot;ע גזל ציון 278 וע' הזק שאינו ניכר ציון 128. רשב&quot;א ב&quot;ב שם בשם הראב&quot;ד בפי' א; ריטב&quot;א ב&quot;ב שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">439 ואילך, שי&quot;ס שלד' זו אף במתנה ע&quot;מ להחזיר שנעשית איסו&quot;ה, יכול להחזירה, ושי&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">. לדעת רבא חזרתו אינה חזרה</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ב שם. ועי' הגהות הרא&quot;ם מסמ&quot;ג שם שג': רבה.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לסוברים שבהשבת גזילה, חשובה כהשבה אף אם נעשית איסורי הנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">411. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>407 <span dir="rtl">שי&quot;ס שלעולם צריך להחזיר דבר הראוי לנותן.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא בגזילה שחייבתו תורה להשיב כעין שגזל, אבל במתנה על מנת להחזיר שחיובו להחזיר הוא מחמת התנאי, צריך השבה מעולה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם בשם הראב&quot;ד; ריטב&quot;א שם; מאירי ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. לדעת רב אשי - וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י; טוש&quot;ע חו&quot;מ רמא ז.</span></ref> <span dir="rtl">- הדבר תלוי כיצד התנה הנותן בעת נתינת המתנה, שאם אמר &quot;על מנת שתחזירהו&quot; לחוד, אף אם המתנה אינה ראויה לנותן בשעת החזרה, חשובה כחזרה, אבל אם אמר &quot;על מנת שתחזירהו לי&quot;, אינה חשובה כחזרה אלא כשהיא ראויה לנותן בשעת החזרה</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ב שם. ועי' ר&quot;י קרקושא בשי' הקדמונים ב&quot;ב שם, שלגי' כ&quot;ה גם לד' רבא בשם רב נחמן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהקדישה</span> ===

<span dir="rtl">כשהקדישה המקבל - לסוברים שצריך שבשעה שמחזיר את המתנה תהיה ראויה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>407 <span dir="rtl">ואילך, ושם שי&quot;ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי&quot;ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו &quot;לי&quot;, צריך שתהיה ראויה לו.</span></ref> <span dir="rtl">- אינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ב קלז ב; רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י; טוש&quot;ע חו&quot;מ רמא ז.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שהנותן יכול לפדותה, מכל מקום בשעת החזרה, אינה ראויה לו</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שלפירושם בדעת רב נחמן אם נעשית המתנה איסורי-הנאה*, אינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>441 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אם החזירה כשהיא קדושה, חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א שם, בפי' ב.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי יכול לפדותה ולהנות ממנה</span><ref><span dir="rtl"> ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כששיעבדה בחובו</span> ===

<span dir="rtl">כששיעבדה המקבל בחובו - לסוברים שיכול לשעבדה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">194, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>201 <span dir="rtl">שי&quot;ס שאינו יכול כלל לשעבדה בחובו.</span></ref> <span dir="rtl">- אם חשובה כדבר הראוי לנותן, וחשובה כחזרה, לסוברים שבשעה שמחזיר את המתנה צריך שתהיה ראויה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>407 <span dir="rtl">ואילך, ושם שי&quot;ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי&quot;ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו &quot;לי&quot;, צריך שתהיה ראויה לו.</span></ref><span dir="rtl">: יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב כדבר הראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א ב&quot;ב קלז ב ונמוק&quot;י ב&quot;ב שם (סג א) בשמו, ועי' קצה&quot;ח סי' רמא ס&quot;ק ו ונתה&quot;מ שם ס&quot;ק ה בביאורו, שהיינו דוקא כשצריך להחזיר מתנה הראויה לנותן, ועי' קצה&quot;ח שם שריטב&quot;א קידושין ו ב שיכול להחזיר דבר המשועבד, הוא באופן שבשעת הנתינה לא אמר &quot;לי&quot;, שאי&quot;צ להחזיר מתנה הראויה לנותן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">411, ועי' זי&quot;ר כרך ב סי' סה אות ב שפי' ריטב&quot;א קידושין שם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי כשבעל חובו גובה אותה אינה ראויה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א דלהלן וקצה&quot;ח שבציון הקודם בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שאפשר לסלק את הבעל חוב בדמים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נכסים משועבדים.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום אם גבה ממנו, מתברר למפרע שהחזיר לו דבר שאינו ראוי</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א שם ונמוק&quot;י שם בשמו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שחשוב כדבר הראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א שם בשם רבו, והובא בנמוק&quot;י שם. ועי' זי&quot;ר שם, שאינו אלא משום שלדעתם גובה מן הנותן, וע&quot;ע נכסים משועבדים. ועי' חי' מהר&quot;א (אויערבך) חו&quot;מ סי' יג, שאינו אלא כשהחזירה קודם שהגיע זמן הפרעון, ע&quot;ש בטעם הדבר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהתקלקלה והופחת שוויה</span> ===

<span dir="rtl">כשעדיין היא ראויה לנותן, אלא שהתקלקלה מעט והופחת שוויה, כגון הנותן אתרוג לחברו, ומחמת משמוש היד הופחת שוויו משוויו בשעת הנתינה, אם חשובה כחזרה, לסוברים שצריך שבשעה שמחזיר את המתנה תהיה ראויה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>407 <span dir="rtl">ואילך, ושם שי&quot;ס שלעולם צריך שתהיה ראויה לנותן, ושי&quot;ס שדוקא כשבשעת הנתינה אמר שתחזירהו &quot;לי&quot;, צריך שתהיה ראויה לו.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו אחרונים בדבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' שו&quot;ת גור אריה יהודה סי' לד, שכשבשעת הנתינה אמר ע&quot;מ שתחזירהו לחוד, שא&quot;צ להחזיר דבר הראוי לנותן, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">411, ודאי חשובה כחזרה, שאינה גרועה מהמחזיר לחברו אתרוג לאחר סוכות, שחשובה כחזרה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">339.</span></ref><span dir="rtl">: יש סוברים שחשובה כחזרה, שהרי עדיין היא ראויה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת גור אריה יהודה שם, ועי&quot;ש שאף לסוברים שהגוזל אתרוג מחברו, אינו יכול ליתן לו אתרוג שאינו מהודר כמו הראשון, אבל לענין חזרה, סו&quot;ס כיון שראויה לו חשובה כחזרה. ועי' מהר&quot;ח או&quot;ז שבציון</span> <span dir="rtl">166, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">476.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ג סי' כט; עי' שו&quot;ת מהר&quot;ם שיק או&quot;ח סי' של; נחלת יעקב סוכה מא ב בהג&quot;ה מנכד המחבר.</span></ref><span dir="rtl">, שכוונת הנותן שיחזירנה לו כמו שהיתה שווה בשעת הנתינה, ולא עם קלקול מעט</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שו&quot;מ שם. וכעי&quot;ז שו&quot;ת מהר&quot;ם שיק שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בכמה אופנים מצינו שדנו שאף לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">404 שי&quot;ס שלעולם אי&quot;צ שתהיה ראויה, וציון</span> <span dir="rtl">411 שי&quot;ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע&quot;מ שתחזירהו לי.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום באופנים אלו אינה חשובה כלל כחזרה:</span>

=== <span dir="rtl">כשמתה</span> ===

<span dir="rtl">קיבל בהמה במתנה על מנת להחזיר ומתה, ובא להחזירה - לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה - אם חשובה כחזרה: יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה כחזרה, כיון שגוף הבהמה קיימת</span><ref><span dir="rtl"> מנחת פתים חו&quot;מ שם ס&quot;ז, בד' בעה&quot;מ ב&quot;מ מז ב (כח ב). ועי' מהר&quot;ח או&quot;ז סו&quot;ס קיח שמ' שדוקא אם הנבילה אינה קיימת, חשוב שלא התקיים תנאו. ועי' רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב ד&quot;ה הרי, שכשמת בתוך הזמן פטור מלשלם, לפי שאינו חייב באונסים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">103 ואילך), ועי' כבוד יו&quot;ט שם, שאפשר שמודה לד' זו שכשמת יכול להחזירו, ולא הוצרך לפטרו משום אונס, אינו אלא במקום שאמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot;, שצריך להחזיר דבר הראוי, עי' ציון</span> <span dir="rtl">71.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכח א), בד' רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל; מל&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט. ועי' בני אהרן שם (קכט ב) ואילך, שהוכיח כן מגמ' ב&quot;ב קלז ב. ועי' בני אהרן שם (קכט ב) וכבוד יום טוב ואו&quot;ש זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י, שכ&quot;מ בב&quot;ק צו ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן הראשונים שמסתפקים בדבר</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;י.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשמכרה או נתנה לאחר</span> ===

<span dir="rtl">כשהמקבל מכרה או נתנה לאחר, לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעה שמחזירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">404 שי&quot;ס שלעולם אי&quot;צ שתהיה ראויה, וציון</span> <span dir="rtl">411 שי&quot;ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע&quot;מ שתחזירהו לי.</span></ref><span dir="rtl">: יש מן הראשונים שסוברים שיכול הוא להחזירה, וחשוב שמתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א ב&quot;ב קלז ב ונמוק&quot;י ב&quot;ב שם (סג א) בשמו, וקצה&quot;ח סי' רמא ס&quot;ק ו בדעתם; ס' התרומות ש&quot;ב פ&quot;ב אות ב.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן האחרונים שסוברים שאינו</span> <span dir="rtl">יכול להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם. ועי' מנחת פתים חו&quot;מ סי' רמא סוס&quot;ק ז שכ&quot;כ בד' רשב&quot;ם ב&quot;ב קלז ב.</span></ref><span dir="rtl">, שדוקא כשהיא קדושה בשעת החזרה, חשובה כחזרה, כיון היא עומדת בעינה ואינה חסרה, ואינה היזק ניכר כל כך, אבל כשמכרו לאחר שהוא היזק ניכר בכך שיצא לרשות אחר, אינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> אב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק נג. ועי' מנחת פתים שם שפי' טעם הדבר בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשנעשית איסורי-הנאה*</span> ===

<span dir="rtl">כשנעשית איסורי-הנאה*, לסוברים שאין צריך שתהיה ראויה לנותן בשעת החזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">404 שי&quot;ס שלעולם אי&quot;צ שתהיה ראויה, וציון</span> <span dir="rtl">411 שי&quot;ס שהיינו דוקא כשבשעת הנתינה לא אמר ע&quot;מ שתחזירהו לי.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שסוברים שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א ב&quot;ב שם בשם הראב&quot;ד, בפי' א; ריטב&quot;א ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, שאינה עדיפה מהשבת גזילה, שאף אם נעשית איסורי הנאה יכול לומר לו הרי שלך לפניך, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' ב&quot;ק צו ב, וע&quot;ע גזל ציון 278 וע' הזק שאינו ניכר ציון 128. עי' רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת רב נחמן שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א שם, בפי' ב. ועי' מנחת פתים חו&quot;מ סי' רמא סוס&quot;ק ז, שכ&quot;כ מדעתו.</span></ref> <span dir="rtl">- ואינה כהשבת גזילה שיכול להחזיר איסורי הנאה, שבגזילה צריך להחזיר כעין שגזל, אבל כאן חיובו להחזיר משום התנאי</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">409.</span></ref> <span dir="rtl">- ולדעתם לא אמר רב נחמן שאף על פי שהקדישה חזרתו חזרה, אלא לפי שיכול לפדותה ולהנות ממנה</span><ref><span dir="rtl"> ראב&quot;ד שהובא ברשב&quot;א שם. ועי' מנחת פתים שם שפי' טעם הדבר בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חזרת דמים</span> ===

<span dir="rtl">כשאינו מחזיר את המתנה עצמה אלא את דמיה - כשהמתנה אינה קיימת</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">459, בביאור המח' דלהלן. ועי' ציון הנ&quot;ל ואילך כשהמתנה עדיין קיימת.</span></ref> <span dir="rtl">- אם אומרים בו מה לי הם מה לי דמיהם, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש מן הראשונים סוברים שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הראב&quot;ד סי' כה; העיטור אות ת תנאי (לז ד) ועי' העיטור שבציון</span> <span dir="rtl">465 וראשונים שבציון הנ&quot;ל ושו&quot;ת תורת אמת (ששון) סי' סג ואב&quot;מ סי' כט ס&quot;ק ד בד', ועי' ב&quot;ש אה&quot;ע סי' כט ס&quot;ק ד שנקט שלדבריו לא מועילה חזרת דמים, וכן צידד מתחילה בדרישה אה&quot;ע סי' כח אות ט, ועי' קו&quot;א לשו&quot;ת הב&quot;ח החדשות סי' פ ובית אפרים אה&quot;ע סי' סד ואב&quot;מ שם שתמהו, ועי' שו&quot;ת פרי הארץ (מזרחי) ח&quot;א אה&quot;ע סי' ד (לו ב); המכתם סוכה מא ב; כל בו סי' עב; מאירי קדושין ו ב בשם י&quot;א, וב&quot;ב קלד א בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי שבציון</span> <span dir="rtl">465; רא&quot;ש קידושין פ&quot;א סי' כ, ושו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לה סי' ב, ועי' רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל; ארחות חיים ח&quot;א הל' לולב אות כט; ב&quot;ח אה&quot;ע סי' כט אות א. וכ&quot;מ מראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">465, שדוקא במתנה שמקפיד עליה לא מועילה חזרת דמים, ועי' שפת הים, מאייו, אה&quot;ע סי' יא (סז ב), בד' ריטב&quot;א שבציון הנ&quot;ל. ועי' שו&quot;ת פנים מאירות ח&quot;א סי' צב ושו&quot;ת אדמת קדש ח&quot;א יו&quot;ד סי' כ, בד' טור אה&quot;ע סי' כח ורמ&quot;א חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ז, ועי' שו&quot;ת פרי הארץ שם (לו א) ושו&quot;ת ויקרא אברהם אה&quot;ע סי' ו ד&quot;ה ודע שהאריכו בד' הטור. ועי' נחלת יעקב סוכה מא ב, בד' ריטב&quot;א סוכה שם. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">33,</span> <span dir="rtl">260,</span> <span dir="rtl">620. על נ&quot;מ לד' זו, עי' ציונים</span> <span dir="rtl">33,</span> <span dir="rtl">77,</span> <span dir="rtl">98,</span> <span dir="rtl">100,</span> <span dir="rtl">185,</span> <span dir="rtl">260,</span> <span dir="rtl">324,</span> <span dir="rtl">620. ועי' שעה&quot;מ לולב פ&quot;ח ה&quot;י, שלד' זו, הגמ' ב&quot;ב קלז ב, שכשצריך להחזיר לו מתנה הראויה לנותן והקדישה, אינה חזרה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">401 ואילך, היינו כשהמקבל אינו רוצה ליתן דמיה, וכעי&quot;ז ישא ברכה אשכנזי על הרי&quot;ו נכ&quot;ב ח&quot;א (כב ד) שהוא משום שחזרה בע&quot;כ אינה חשובה כחזרה לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">364. ועי' מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' יט-כ וכפו&quot;ת סוכה מא ב וישא ברכה שם ושו&quot;ת מהר&quot;ם שיק או&quot;ח סי' של ושו&quot;ת צ&quot;צ (לובאויטש) אה&quot;ע סי' ק ומנורה הטהורה או&quot;ח סי' רמו קני המנורה ס&quot;ק יב, אם הוא דוקא כשהתרצה הנותן, או אפי' בע&quot;כ. ועי' שו&quot;ת בית אפרים אה&quot;ע סי' עז שצריך ליתן כפי שווי החפץ בעת החזרה, ולא כמו שוויו בעת שקיבלו.</span></ref><span dir="rtl">, ואף לדעת חכמים שסוברים שהמגרש את אשתו והתנה עליה שתתן כלי או בגד, ואבד, אין מועיל שתתן לו דמי הכלי או הבגד</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גירושין: גירושין בתנאי, ציון 609.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא בגיטין שאנו אומרים שנתכוין לצער את אשתו</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם; ב&quot;ח שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל שם. ועי' המכתם שם שפי' הטעם שחשוב כחזרה, כיון שמצינו באיצטלית שיכול ליתן דמיה, וצ&quot;ב אם חולק.</span></ref><span dir="rtl">. ואף אם אמר על מנת שתחזירנה &quot;לי&quot; - שצריך להחזיר דבר הראוי לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">411.</span></ref> <span dir="rtl">- יכול להחזיר דמיה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש קידושין שם ושו&quot;ת הרא&quot;ש שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>465<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שמחזיר לו דמים ויכול לקנות בהם חפץ כמו הראשון, חשוב שהחזיר לו דבר הראוי לו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. על מתנה שדרך בני אדם להקפיד עליה, אם אף בה חזרת דמים חשובה כחזרה, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">465 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שלדעת חכמים שבגירושין אין מועיל שתתן דמי הכלי, אף במתנה על מנת להחזיר, אין מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קדושין שם. ועי' מאירי סוכה שבציון</span> <span dir="rtl"></span>465<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבמתנה על מנת להחזיר, לא מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת תורת אמת סי' סג ושו&quot;ת פרח מטה אהרן סי' קטז ושו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;ב סי' פג ושו&quot;ת חק&quot;ל יו&quot;ד ח&quot;ב סי' מח (פא ב) בד' שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' ב, ועי' שרשי הי&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ד&quot;ה וראיתי, שחולק בדעתו; עי' שו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' א וסי' קלא, בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">72 שפטור באונסים, ואין אומרים שיכול ליתן דמיה, וכן צידד בשו&quot;ת חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ סי' ו ד&quot;ה גם י&quot;ל, ועי' חי' ר&quot;ב איגר תשובות וכתבים סי' יב שתמה. ולא הזכירו שהוא רק לד' חכמים, ועי' שבו&quot;י שם שמ' שהוא אף לד' רשב&quot;ג שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם מוסיפים, שאף על פי שבשאר עושה תנאי עם חברו על מנת שיתן לו חפץ מסוים, יכול ליתן דמיו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום במתנה על מנת להחזיר, אנו אומרים שכוונתו היתה שיחזיר לו דוקא את החפץ שנתן לו ממש, שאדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, ודרך בני אדם שלא למכור או לתת כליהם לאחרים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שבות יעקב שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שכיון שאמר על מנת שתחזיר לי, לשון &quot;חזרה&quot; מורה שמקפיד דוקא על החפץ ולא על דמיו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רע&quot;א החדשות חו&quot;מ סי' ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהמתנה קיימת</span> ===

<span dir="rtl">כשהמתנה עדיין קיימת, לסוברים שחזרת דמים מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">: א) יש מן האחרונים שכתבו שדוקא כשמתנה אינה קיימת מועילה חזרת דמים - ואפילו אבדה בפשיעתו</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א זכיה ומתנה סו&quot;ס כ ושו&quot;ת בית שלמה יו&quot;ד א סי' ב ד&quot;ה וכן כתב הרא&quot;ש (הב') בד' ראשונים דלהלן, ועי' בית שלמה שם שכ&quot;מ בירו' גיטין פ&quot;ז ה&quot;ה.</span></ref> <span dir="rtl">- אבל כשהיא קיימת לדברי הכל לא מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תרה&quot;ד סי' שיא, והובא בנתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ז ובקצה&quot;ח שם ס&quot;ק ז ובישוע&quot;י אה&quot;ע סי' לח ס&quot;ק ח; קר&quot;נ קידושין פ&quot;א סי' ו אות ע וסוכה פ&quot;ג סי' ל אות ס; מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' כ; שעה&quot;מ לולב פ&quot;ח ה&quot;י: אולי; תשו' ר&quot;י מאייו בס' בני משה (מאגאר) אישות סי' ב (קמג א); שו&quot;ת תשובה מאהבה ח&quot;א סי' נז; שו&quot;ת בית אפרים יו&quot;ד סי' נו; פתח הבית ענף א סי' ד; שפ&quot;א סוכה מא ב לתוד&quot;ה הילך. וכ&quot;מ במכתם ובכל בו ובארחות חיים שבציון</span> <span dir="rtl">445 שנקטו את שיטתם שחזרת דמים מועילה, באופן שאבדה או נשרפה המתנה, וכעי&quot;ז בעיטור שבציון הנ&quot;ל שהעמיד את שיטתו שחזרת דמים מועילה באופן שנגזלה המתנה. ועי' שרשי הי&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ד&quot;ה איברא שצידד להוכיח כן מראשונים שבציונים</span> <span dir="rtl">30 ואילך,</span> <span dir="rtl">34 ואילך, שדנו אם מתנה ע&quot;מ להחזיר חשובה כמתנה שאינו יכול להקדישה, ולא תי' כד' שבציון</span> <span dir="rtl">33, שיכול להקדישה ולהחזיר דמיה. ועי' שפת הים, מאייו, אה&quot;ע סי' יא (סז ב), שכ&quot;כ בד' ריטב&quot;א סוכה מא ב. ועי' בית אפרים שם ד&quot;ה אמנם מסתימת, שאף לסוברים שכשמתנה עם חברו שיתן לו חפץ, יכול ליתן לו דמים, ע&quot;ע תנאי, אינו אלא במתנה על חפץ מסוים שכוונתו להרווחה, אבל במתנה ע&quot;מ להחזיר, שהחפץ היה של הנותן מתחילה ודאי מקפיד שכל זמן שהחפץ בעין יחזירנו, ולא את דמיו.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שכשהחפץ אינו קיים בידו של המקבל, כגון שאבד, או אפילו נתנו או מכרו לאחר, או שהקדישו, מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם; בית אפרים שם; ישוע&quot;י שם; שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;ג סי' סב. ועי' אב&quot;מ סי' כ&quot;ח סוס&quot;ק ד ושו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ד סי' כב, שהאריכו. ועי' קצה&quot;ח שם, שהיינו דוקא כשהקדישו בקדושת-דמים, ע&quot;ע, או בקדושת-הגוף, ע&quot;ע, שההקדש קנה את החפץ ע&quot;י אמירה לגבוה, אבל אם נדר לצדקה, אע&quot;פ שנשבע לתת את החפץ, חשוב שהחפץ עדיין בידו ולא מועילה נתינת דמים.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שאף אם הקדישו ואינו בידו, כל שהחפץ בעין לא מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שרשי הי&quot;ם שם; שפ&quot;א שם. וכן נקט בבני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכז ב). ועי' שפ&quot;א שם שהוכיח כן מד' התוס' סוכה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש מן האחרונים שסוברים שאין חילוק בדבר, ואף כשהחפץ קיים, מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מחנ&quot;א שם בד' הרא&quot;ש קידושין פ&quot;א סי' כ; עי' פתח הבית שם בד' רמ&quot;א חו&quot;מ רמא ס&quot;ז; עי' מכתב מאליהו (אלפאנדרי) שער ח סי' א (מהד' ירושלים תשנ&quot;ח אות ה), ושעה&quot;מ שם בביאורו; טיב קידושין סי' כט סוס&quot;ק א, וכ&quot;מ בגרש ירחים גיטין עה א; שו&quot;ת שם אריה סי' יב (עמ' 34 ואילך). ועי' שו&quot;ת פנים מאירות ח&quot;א סי' צב ושו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;ב סי' פג שנקטו כן בד' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">445 ואילך, ועי' דברי חיים הל' מתנת בריא סי' ג שהאריך. וכן צידד בבני אהרן שם (קכז ג). ועי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">472.</span></ref><span dir="rtl">, שמזה שלא נתן לו בהשאלה, מוכח שכוונת הנותן שאפילו יהיה החפץ קיים יוכל להחזיר לו דמים</span><ref><span dir="rtl"> טיב קידושין שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">178. ועי' שם אריה שם שפי' בע&quot;א, שודאי כוונתו אפי' כשהמתנה קיימת, משום שאל&quot;כ הוא כתנאי ומעשה במקום אחד, שתנאו בטל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">260.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהדרך להקפיד עליה</span> ===

<span dir="rtl">במתנה שדרך בני אדם להקפיד עליה, כגון הנותן לחברו אתרוג ביום טוב ראשון של סוכות, במתנה על מנת להחזיר, שהנותן אינו רוצה בדמיו, אלא באתרוג עצמו כדי לקיים מצות נטילת-לולב* בשאר הימים, אם מועילה בה חזרת דמים, לסוברים שבשאר מתנה על מנת להחזיר מועילה חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>445 <span dir="rtl">ואילך, וציון</span> <span dir="rtl">459 ואילך אם כ&quot;ה אף כשהמתנה קיימת.</span></ref><span dir="rtl">: יש מן הראשונים שכתבו שחזרת דמים אינה מועילה בה</span><ref><span dir="rtl"> העיטור הל' לולב (צב ב) והובא ברא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל ובמכתם סוכה מא ב וברי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ג) ובכל בו סי' עב ובארחות חיים ח&quot;א הל' לולב אות כט; מאירי קידושין ו ב בשם י&quot;א וב&quot;ב קלד א בשם יש מי שאומר, ועי' מאירי סוכה מא ב שכ' לגבי לולב שאינה מועילה אבל לא כ' בפירוש שהוא דוקא לגבי לולב; ריטב&quot;א סוכה מא ב, ועי' בד' בב&quot;ב קלז ב שכ' לגבי לולב שאינה מועילה אבל לא כ' בפירוש שהוא דוקא לגבי לולב; ר&quot;ן סוכה מא ב (כ א); עי' טוש&quot;ע או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד, ושו&quot;ת אדמת קדש יו&quot;ד ח&quot;א סי' כ בביאורו, וכ&quot;מ בבאר הגולה שם אות ח ובביאור הגר&quot;א שם אות ד ה. ועי' שעה&quot;מ לולב פ&quot;ח ה&quot;י ושרשי הי&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט ד&quot;ה ולדידי ושו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ד סי' כב ובית הלוי ח&quot;ב סי' מד, שכ&quot;כ בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">46, שכשנתן אתרוג לחברו ואמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot;, שאינו יכול להחזירו כשהוא קדוש (עי' ציון</span> <span dir="rtl">411), המתנה בטלה שהיא כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאף לדעתם בשאר חפצים שאמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot; חשובה כמתנה, לפי שיכול להקדישה ולהחזיר דמיה, ודוקא באתרוג חזרת דמים אינה מועילה, ועי' פתח הבית סי' א ענף ב שהסתפק בד' ראשונים הנ&quot;ל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">47 שי&quot;מ דבריהם בע&quot;א. ועי' רי&quot;ו שם ומטה אפרים לולב פ&quot;ח ה&quot;י בד' העיטור שם ושרשי הי&quot;ם שם בד' רבינו שמואל שבציון</span> <span dir="rtl">46, שהוא דוקא באופן שבשעת הנתינה, אמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot;, שצריך להחזיר דבר הראוי לו (עי' ציון</span> <span dir="rtl">411), וכן צידד בפמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק ו, ועי' א&quot;ר שם ס&quot;ק ו בד' ר&quot;ן שם וטור שם ושרשי הי&quot;ם שם בד' העיטור שם שאין חילוק בדבר. ועי' לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ה, שדוקא כשאין לו לולב אחר לצאת בו חשוב כמקפיד על המתנה, ועי' פמ&quot;ג שם, שכשאמר ע&quot;מ שתחזירהו &quot;לי&quot;, אע&quot;פ שיש לו לולב אחר חשוב כמקפיד על המתנה.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלא גמר בדעתו לקבל את דמיה אלא את המתנה עצמה</span><ref><span dir="rtl"> העיטור שם. וכעי&quot;ז מאירי קידושין שם. ועי' כפות תמרים סוכה מא ב, שאף אם בשעת החזרה, הנותן מתרצה בחזרת דמים, אינה מועילה, שהרי בשעת ההתנאה היתה דעתו שיתן לו הלולב דוקא.</span></ref><span dir="rtl">, ודוקא בשאר מתנה מועילה חזרת דמים, שכוונתו בתנאו אינה אלא לתועלת ממון, וכדי שלא לשקע את המתנה ביד המקבל</span><ref><span dir="rtl"> מאירי קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שהנותן לולב לחברו אין מועילה בו חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> העיטור שם והובא ברא&quot;ש שם ובמכתם שם וברי&quot;ו שם ובכל בו שם ובארחות חיים שם; מאירי סוכה שם וקידושין שם; ריטב&quot;א סוכה שם וב&quot;ב שם; ר&quot;ן סוכה שם; טוש&quot;ע או&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף בדעת ראשונים שסוברים שגם כשנותן לולב לחברו, מועילה בו חזרת דמים</span><ref><span dir="rtl"> העיטור שם בשם איכא מ&quot;ד; מאירי ב&quot;ב שם בשם יש חולקים; כל בו שם; המכתם שם; ארחות חיים שם בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, יש מהם שכתבו הטעם שאתרוג אינו כדבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, ואף כשצריך לצאת בו, דיו בדמיו</span><ref><span dir="rtl"> מאירי ב&quot;ב שם. וכעי&quot;ז דברי חיים (אויערבך) מתנה סי' א בהגהות מבן המחבר (פה ב), שאתרוג אינו כתנאי בגט שכוונתו לצער את האשה, לסוברים כן, (ע&quot;ע גירושין: גירושין בתנאי, ציון )609, שהרי ודאי אילו יחזיר לו אתרוג אחר מהודר מן הראשון, אינו מקפיד דוקא על הראשון, ועי' דברי משפט (אויערבך) חו&quot;מ סי' רמא אות ד, שמוכח שכוונתו באתרוג היתה שיכול להחזיר גם דמים, ע&quot;ש הוכחתו.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדבר, יש שכתבו שבמתנה שמקפיד עליה אין מועילה חזרת דמים אף כשהמתנה נאנסה ואינה קיימת</span><ref><span dir="rtl"> עי' טוש&quot;ע שם. וכ&quot;מ בכל בו וארחות חיים שם בד' העיטור שם. ועי' דברי חיים הל' מתנת בריא סי' ג ושו&quot;ת שם אריה שם (עמ' 36) ושפ&quot;א סוכה מא ב שהאריכו. ועי' א&quot;ר סי' תרנח אות ו ושפ&quot;א שם וביאור הלכה או&quot;ח שם ס&quot;ה שבאופן שלא התנה בפירוש להחזירה, אלא שמחמת אומדנא אנו אומרים שכוונתו למתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">271, כשאינה קיימת באונס, יכול ליתן דמיה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שלא אמרו שאינה מועילה אלא להחמיר כשהמתנה עודנה קיימת, אבל אם נאנסה המתנה ואינה קיימת, הרי היא כשאר מתנה שמועילה בה חזרת דמים לקיום התנאי</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חת&quot;ס חו&quot;מ סי' א וסי' קלא; שו&quot;ת חסד לאברהם תאומים, מהדו&quot;ק או&quot;ח סי' סד. וכ&quot;מ בכל בו סי' עב וא&quot;ר או&quot;ח שם אות ו בד' שבלי הלקט סי' שסד, שכשנאנס יוצא בנתינת דמים. וכעי&quot;ז בשו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ג סי' כט ובדברי ירמיהו לולב פ&quot;ח ה&quot;י אות ג. והיינו כד' שבציון</span> <span dir="rtl">462 שבמתנה שאינו מקפיד עליה, אף אם היא עדיין קיימת יכול ליתן דמיה, (ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ שם, וצ&quot;ב). ועי' ציון</span> <span dir="rtl">77.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חפץ אחר כמותו</span> ===

<span dir="rtl">כשבא להחזיר חפץ אחר כמו החפץ שקיבל, לסוברים שחזרת דמים אינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;ם שיק או&quot;ח של, שלסוברים שחזרת דמים חשובה כחזרה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">469, ודאי יכול ליתן חפץ אחר, ששוה כסף ככסף, אולם צריך שלא יפחת משווי המתנה, ואפי' כשנתן לו אתרוג למצוה, צריך ליתן אתרוג מהודר כמו הראשון, ועי' דברי התורה, אויערבך, חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ז שהסתפק בדבר.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שאינה חשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' בני אהרן חו&quot;מ סי' רמא (קכז א) בד' רמב&quot;ם גירושין פ&quot;ח הכ&quot;ג; שפ&quot;א סוכה מא ב לתוד&quot;ה הילך: אפשר; שו&quot;ת שם אריה סי' יב (עמ' 34). ועי' להורות נתן חי&quot;ב סו&quot;ס קכג שהוכיח כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">, משום שאדם רוצה יותר בקב שלו</span><ref><span dir="rtl"> שפ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שחשובה כחזרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' בני אהרן שם שכ&quot;מ מסתימת שאר הפוסקים מלבד רמב&quot;ם הנ&quot;ל בהל' גירושין שכשהתנה ע&quot;מ תתן איצטלית, סתמו שצריכה לתת איצטלית, ולא הוסיפו שצריך שתהיה אותו איצטלית. ועי' רבינו גרשום ב&quot;ב קלז ב, שכשצריך להחזיר דבר הראוי לנותן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">411, והקדישו, צריך ליתן לו אחר כמותו, ואפשר שכוונתו כד' זו. ועי' בני אהובה הל' אישות פ&quot;ו ה&quot;ד כשקיבל אתרוג, שאינו יכול להחזיר דמיו לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">468, שצידד שמ&quot;מ יכול להחזיר אתרוג אחר כשר ומהודר כמוהו, והובא בהגהות רע&quot;א לשו&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ז, וכן נקטו בשו&quot;ת שו&quot;מ רביעאה ח&quot;ג סי' כט ובס' החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד (נח ב) ובנחלת יעקב סוכה מא ב בהג&quot;ה מנכד המחבר ובבאור הלכה או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ד ד&quot;ה אפילו, ועי&quot;ש בשו&quot;מ ובנחלת יעקב בהג&quot;ה שם שהוסיפו, שיכול אף להחזיר לו אתרוג שאינו מהודר כמו הראשון, אם משלם לו הפרש שווי הדמים שביניהם, עי&quot;ש מקורם, ועי' גור אריה יהודה שבציון</span> <span dir="rtl">427 שיכול להחזירו אף אם לא משלם לו הפרש הדמים, אבל בבאור הלכה שם מ' שהוא דוקא כשהאתרוג מהודר כמו הראשון, וכעי&quot;ז במהר&quot;ם שיק שבציון</span> <span dir="rtl">473. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">260. ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;ג סי' לג, שבמקום שהיא מתנה ע&quot;מ להחזיר מחמת אומדנא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">275, אף באתרוג שלא מועיל להחזיר דמיו, עי' ציון</span> <span dir="rtl">468, מועיל להחזיר אתרוג אחר במקומו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">שאינה מועילה בהם      </span> ==

<span dir="rtl">בכמה דינים מצינו שאף על פי שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה, מכל מקום לדינים אלו, מטעמים שונים, יש סוברים שאינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' חי' האדר&quot;ת (ניו יורק תשס&quot;ג) גפן אדר&quot;ת סי' ד, שאינה מועילה בנתינת מעשר, משום שניתן ללווים חלף עבודתם, ע&quot;ע לוי ציון 26 ואילך, ודוקא בתרומה מועילה מתנה ע&quot;מ להחזיר (עי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">10), משום שאינה ניתנת לכהנים חלף עבודתם, לסוברים כן, ע&quot;ע הפרשת תרו&quot;מ: המצוה, ציון 22, וע' כהן ציון 398 ואילך. ועי' בית אל נז&quot;מ פ&quot;ו ה&quot;ו, שהסתפק אם חשובה כרשות אחרת, לענין הדין שרשות משנה את העדאת השור, ע&quot;ע מועד. ועי' שו&quot;ת ערוגת הבושם יו&quot;ד סי' קכב אות ג ושו&quot;ת מנ&quot;ש תנינא סי' סח אות א, שהסתפקו בגוי שנתן לישראל כלי במתנה ע&quot;מ להחזיר, אם חייב בטבילת-כלים, ע&quot;ע, כיון שהיא כמתנה גמורה והתנאי הוא דבר אחר, או שמא כיון שחוזרת לגוי, אינה דומה למעשה שהיה במדין, שממנו למדים הלכות טבילת כלים, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 9 ואילך, ועי' חי' חת&quot;ס לשו&quot;ע יו&quot;ד סי' קכ אות ז שנקט שחייב בטבילת כלים. ועי' מנ&quot;ש שם שהסתפק לענין חיוב ארבעה וחמשה שנוהג בגנב שטבח או מכר את הגניבה, ע&quot;ע ארבעה וחמשה, בגנב שמכר את הגניבה ע&quot;מ להחזיר אם חייב, או שמא אינו כיון שאינו דומה לטביחה שאינה חוזרת כלל, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 108 ואילך. ועי' גידולי שמואל ביצה טו ב, שנקט שכשחזרה המתנה לנותן, אינו כמי שנתן מתנה לאחר וחזרה אליו, אלא הוא כמקדיש ופודה מיד ההקדש, או כמפקיר וחוזר וזוכה בו, שאין דנים שהיא קניה חדשה לגמרי (וע&quot;ע פדיון הקדש), עי&quot;ש נ&quot;מ בדבר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשבאה למלאות חסרון</span> ===

<span dir="rtl">דברים שבאים למלאות חסרונו של המקבל, יש מן האחרונים שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה חשובה בהם כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. וכעי&quot;ז שו&quot;ת מנחת אלעזר ליקוטים סי' ל, וע&quot;ש שכ&quot;מ בד' שבציון</span> <span dir="rtl">559. ועי' קוב&quot;ש קידושין אות לו, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו. ועי' שו&quot;ת לבושי מרדכי או&quot;ח מהדו&quot;ק סי' כ, שנקט בשחרור עבד-כנעני, ע&quot;ע, שאסור משום &quot;לעולם בהם תעבודו&quot; (ע&quot;ע הנ&quot;ל), ומותר כשנותן את דמיו, לסוברים כן (ע&quot;ע הנ&quot;ל, וע' חציו עבד וחציו בן חורין ציון 727), שאינו אלא כשנותנם במתנה גמורה, ולא כשנותנם במתנה ע&quot;מ להחזיר.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה בפרעון חוב במתנה על מנת להחזיר, הדבר תלוי, שכשתשלומי החוב באים למלאות חסרון, כגון פרעון הלואה*, שהתשלומים באים למלאות חסרונו של המלוה, וכן בתשלומי-נזק* שבאים למלאות חסרונו של הניזק, מתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב.</span></ref><span dir="rtl">, ודוקא בפדיון-הבן* מועילה מתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">214 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שהוא כחוב ממון לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פדיון הבן.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאינו בא למלאות חסרון</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר&quot;ש שקופ שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש שכתבו שמטעם זה, הנודר לתת צדקה* לעני, אינו יכול ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>547<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שמצות צדקה היא למלאות את חסרונו של העני</span><ref><span dir="rtl"> חי' ר&quot;ש שקופ שם. וכעי&quot;ז ערוה&quot;ש יו&quot;ד סי' רנח סל&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שאף בפריעת חוב של הלואה, וכן במצות צדקה, מועילה מתנה על מנת להחזיר, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">535 בפרעון חוב. וציון</span> <span dir="rtl">538 ואילך במצות צדקה, ועי' חי' ר&quot;ש שקופ שם שתמה בסברתם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשצריך הנאה</span> ===

<span dir="rtl">חפץ שניתן במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב שיש הנאה למקבל בגופו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: א) יש סוברים שחשוב שאין הנאה בגוף החפץ</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' מחנ&quot;א זכיה מהפקר סו&quot;ס ד, שנקט שלד' ראשונים דלהלן, אע&quot;פ שנתינת מתנה למודר ממנו אסורה, ע&quot;ע מודר הנאה ציון 749, מ&quot;מ יהיה מותר ליתן לו אתרוג מתנה ע&quot;מ להחזיר, שאין לו הנאה מעצם המתנה, והנאת השימוש בה לצאת יד&quot;ח נטילת-לולב, ע&quot;ע, אינה הנאה אסורה, משום שמצוות-לאו-להנות-ניתנו, ע&quot;ע, ועי' שו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב יו&quot;ד סו&quot;ס ה שאסורה, משום שיש לו הנאה מהשימוש בה, עי&quot;ש טעמו.</span></ref><span dir="rtl">, שאף על פי שלמקבל יש הנאה בשימוש שבמתנה בין נתינתה לחזרתה, מכל מקום בגופה של המתנה אין לו הנאה, שהרי צריך להחזירה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א קידושין ו ב. וכעי&quot;ז ברמב&quot;ן קידושין שם. ועי' או&quot;ש אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו ראשונים שמטעם זה אין אשה מתקדשת בכסף שניתן לה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע קידושין.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם, אשה אינה מתקדשת בכסף שאין לה בו הנאה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, וכסף שקיבלה במתנה על מנת להחזיר אין לה הנאה בגופו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ם אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד ואב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק טז בדעתו; רמב&quot;ן שם; רשב&quot;א שם; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו נכ&quot;ב ח&quot;ד (קפז ד) ואב&quot;מ סי' כט ס&quot;ק ד בדעתו. ועי' המקנה קידושין ו ב, שלפ&quot;ז אם החזירה ע&quot;מ להחזיר, שחשובה כחזרה, עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>361<span dir="rtl">, חלו הקידושין, שחשוב שיש לה בו הנאה. ועי' שערי ישר ש&quot;ז פי&quot;ב שלד' רמב&quot;ם הנ&quot;ל, גם בעבד-עברי, ע&quot;ע, לא מועיל כסף שניתן במתנה ע&quot;מ להחזיר בתור קנין כסף, וע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">. וכעין זה יש מן האחרונים שמצדדים לענין ברכת שהחיינו על כלים חדשים, שאף על פי שהקונה כלים חדשים מברך שהחיינו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ברכת הזמן ציון 203.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום כשקיבל כלים חדשים במתנה על מנת להחזיר, אינו מברך שהחיינו, שאין לו הנאה וחביבות כמו הקונה כלי לגמרי</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת כת&quot;ס יו&quot;ד סי' קמז. וכעי&quot;ז בדברי שאול עדות ביוסף ליקוטים ח&quot;ב לפסחים קכא ב (כח ג), ובשו&quot;ת שבט סופר אה&quot;ע סו&quot;ס יט.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שחשוב שיש בה הנאה למקבל בגוף המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' שו&quot;ת מהרש&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl">500, שמ' שסובר שחשובה כהנאה לברכת הזמן על הטובה, ועי' ציון הקודם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו אחרונים שמטעם זה, אף על פי שאשה אינה מתקדשת בכסף שאין לו בה הנאה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום מתנה על מנת להחזיר חשובה ככסף שיש לו בה הנאה</span><ref><span dir="rtl"> אמ&quot;ב דיני הקניינים סי' כז. ועי' דבר אברהם ח&quot;ב סי' יח אות ד שהסתפק בדבר, וכ' שהוא דחוק.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שהמתנה היא מתנה גמורה, והתנאי אינו אלא דבר אחר (&quot;מילתא אחריתי&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע תנאי. אמ&quot;ב שם, ולכאו' כוונתו כד' שבציון</span> <span dir="rtl"></span>13 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, והטעם שאינה מתקדשת במתנה על מנת להחזיר, אינו אלא משום גזירה שמא יבא לקדשה בחליפין*</span><ref><span dir="rtl"> עי' אמ&quot;ב שם, וע&quot;ע קידושין.</span></ref><span dir="rtl">.על נתינת מתנה לאדם-חשוב*, שהנאת קבלתו את המתנה, חשובה כנתינת הנאה - שהיה הנותן צריך ליתן פרוטה לאדם שיפייסנו לקבלו הימנו - לנותן המתנה, לקידושין*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אדם חשוב ציון 30 וע' קידושין.</span></ref><span dir="rtl">, ולקנין כסף* לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע כסף (ב) ציון 509 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אם היא אף כשהמתנה היתה על מנת להחזיר, ע&quot;ע כסף (ב)</span><ref><span dir="rtl"> ציון 542 ואילך. ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">13. ועי' שו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ב סו&quot;ס רכב. ועי' שו&quot;ת מהרש&quot;ם שם שנ&quot;מ גם לענין ברכת הטוב והמטיב, לסוברים שנוהגת במקבל מתנה, ע&quot;ע ברכת הזמן ציון 223, אם צריך לברך אותה גם כשקיבל מתנה ע&quot;מ להחזיר, שהטעם שמברך הטוב והמטיב, הוא משום שיש הנאה לנותן שקיבל ממנו מתנתו, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 224, ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">493, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">492 שי&quot;ח שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה חשובה כלל כהנאה לענין ברכת הזמן על הטובה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשצריך שוויות</span> ===

<span dir="rtl">כשצריך שוויות - כגון בקנין כסף*, לסוברים שגדר הקנין הוא נתינת שווי דמי המקח</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע כסף (ב) ציון 4 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- אם נתינת מתנה על מנת להחזיר חשובה כנתינת שוויות: יש מן האחרונים שסוברים שאינה חשובה כנתינת שווי</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו בדעת ראשונים שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר אינה מועילה כלל לקנין כסף</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 538.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם גדר קנין כסף הוא נתינת שווי דמי המקח, ומתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כנתינת שווי</span><ref><span dir="rtl"> חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ סי' פח ס&quot;ק ט וסי' קצה ס&quot;ק יג ואהא&quot;ז ואהא&quot;ז מכירה פ&quot;א ה&quot;ו ופ&quot;ה ה&quot;ז ואישות פ&quot;ה סוף הכ&quot;ד ומשאת משה קדושין סי' ט ואבי עזרי אישות פ&quot;א ה&quot;ב, בד' הרמב&quot;ם שבע' הנ&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שאף לסוברים שמועילה לקנין כסף</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל 531.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא משום שלדעתם, גדר קנין כסף הוא בתורת מעשה קנין גרידא ולא כנתינת דמי המקח</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 34 ואילך. נתה&quot;מ סי' קצ ס&quot;ק ב. וכעי&quot;ז קוב&quot;ש קידושין אות יב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שחשובה כנתינת שווי</span><ref><span dir="rtl"> חי' הרי&quot;ם חו&quot;מ סי' קצ ס&quot;ק ג; דברי יחזקאל סי' לט סוף אות ד. ועי' חמדת שלמה פסחים כט א ד&quot;ה והנה המג&quot;א, ואפשר שסובר כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">, שהמתנה מצד עצמה יש בה שווי, ואף על פי שמחויב להחזירה מחמת תנאו, התנאי אינו אלא דבר אחר (&quot;מילתא אחריתי&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> חי' הרי&quot;ם שם; דברי יחזקאל שם. ועי' חי' הרי&quot;ם שם, שלפ&quot;ז אף כשהנאת השימוש עד שיחזירנה אינה שוה פרוטה, כגון שהתנה עמו שיחזירנה אחר שעה קלה, מ&quot;מ חשובה כנתינת שיווי, ועי' דברי יחזקאל שם, וצ&quot;ב אם חולק.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה מתנה על מנת להחזיר מועילה בקנין כסף, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שגדר קנין כסף הוא נתינת שווי, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל. חי' הרי&quot;ם שם; דברי יחזקאל שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בלשון-בני-אדם*</span> ===

<span dir="rtl">בדברים התלוים בלשון-בני-אדם*, יש מן הראשונים שכתבו שאינה חשובה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>226<span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">363. ועי' אמרי בינה (גרמיזאן) קידושין ס ב, בד' גמ' שם שהמקדש את האשה ע&quot;מ שיראנה בית כור עפר, אינה מקודשת אא&quot;כ היא שלו, משום שהתכוונה לראות משלו,אם הראה לה קרקע שניתנה לו במתנה ע&quot;מ להחזיר, אינה מקודשת, שאומדים דעתה שהתכוונה לראות קרקע שלו לגמרי.</span></ref><span dir="rtl">, שלא אמרו שמתנה על מנת להחזיר חשובה מתנה, אלא בדברים שחייבה בהם תורה לתת, אבל בחיובים התלוים בלשון בני אדם, אינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה הנשבע לתת לחברו מתנה, אינו רשאי לתתה לו במתנה על מנת להחזיר, שבנדרים ושבועות הולכים אחר לשון בני אדם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לשון בני אדם ציון 119 ואילך. ריב&quot;ש שם, ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">519 ואילך. ועי' שו&quot;ת חק&quot;ל יו&quot;ד ח&quot;ב סי' מח (פא ב ד&quot;ה ואגב) שתמה מד' ריב&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">162 שהמקבל מתנה ע&quot;מ להחזיר יכול להשבע שהיא שלו, ועי&quot;ש שיש לחלק.</span></ref><span dir="rtl">, וכן המתנה עם חברו שיתן לו מתנה, אינו רשאי לתתה לו במתנה על מנת להחזיר, שבתנאים שבין אדם לחברו הולכים אחר לשון בני אדם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לשון בני אדם ציון 224 ואילך. ריב&quot;ש שם, ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl"></span>528 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שאף הנשבע לתת מתנה לחברו, או המתנה עם חברו שיתן לו מתנה, רשאי ליתנה על מנת להחזיר, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">516 בשבועה, וציון</span> <span dir="rtl">526 במתנה עם חברו שיתן לו מתנה. ולכאו' לדעתם, אף בדברים התלוים בדעת בני אדם, חשובה כמתנה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשהתחייב ליתן מתנה</span> ===

<span dir="rtl">המתחייב ליתן מתנה לחברו - כגון שנשבע ליתן לחברו מתנה - אם רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שהנשבע ליתן לחברו מתנה, רשאי ליתנה לו על מנת להחזיר, שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת אדמת קדש ח&quot;א אה&quot;ע סי' לז ויד שאול יו&quot;ד סי' רלח אות יז, בד' רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ט ח&quot;א (קסז א) שהובאו בב&quot;י יו&quot;ד שם ובשו&quot;ע יו&quot;ד שם סכ&quot;ג; עי' ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רנח ס&quot;ק כה, ובית מאיר יו&quot;ד סו&quot;ס רלח בדעתו. ועי' דברי משפט חו&quot;מ סי' רמא אות ב שנקט שכ&quot;ה גם לד' רמ&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">522 שאינה חשובה כמתנה, שדבריו הם באופן שהמקבל אינו רוצה להחזיר המתנה, ובטלה המתנה למפרע (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">60, שי&quot;ס שאף כשהמקבל אינו רוצה להחזיר, קיים תנאו), וכעי&quot;ז אדמת קדש שם שהסתפק שכ&quot;ה גם לד' רמ&quot;א הנ&quot;ל שאינה חשובה כמתנה, שכוונתו אינה אלא כשנודר לעני, שאין מועילה בו מתנה ע&quot;מ להחזיר, לסוברים כן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">542), ועי' להלן שי&quot;ח בדעת רמ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שכשנשבע ליתן לעני* מתנה, אינו רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">542. ועי' ציון הנ&quot;ל ואילך, אם טעמם משום שאומדים דעת הנשבע שכוונתו למתנה גמורה, או שאף בלא שכוונתו למתנה גמורה, אינו רשאי ליתנה ע&quot;מ להחזיר, עי&quot;ש בטעם הדבר.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שהנשבע לתת מתנה לחברו - אף כשלא נשבע על דעת חברו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת אדמת קדש ח&quot;א אה&quot;ע סי' לז ושו&quot;ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח, בד' שו&quot;ת ריב&quot;ש שבציון הבא, וכ&quot;מ ביד שאול שם בדעתו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">522 שי&quot;ח בדעתו.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו רשאי ליתנה לו במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא; שמלת בנימין יו&quot;ד סי' רלח בגדי כהונה סכ&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, שבנדרים ושבועות הולכים אחר לשון-בני-אדם*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לשון בני אדם ציון 119 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ובלשון בני אדם ודאי כוונתו למתנה ממש</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריב&quot;ש שם, ואדמת קדש ויד שאול שם בביאורו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">511 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים שהדבר חלוק, שכשנדר או נשבע סתם ליתן מתנה לחברו, רשאי ליתן לו מתנה על מנת להחזיר, אבל אם נדר לחברו שיתן לו מתנה, אינו רשאי ליתן לו מתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> סמ&quot;ע חו&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק יז (והובא בבאר הגולה שם אות ע, ובנתה&quot;מ שם חידושים ס&quot;ק י) בד' ריב&quot;ש שם ורמ&quot;א חו&quot;מ שם ס&quot;ק ו, וכעי&quot;ז ערך לחם חו&quot;מ שם בדעתם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">518 שי&quot;ח בד'. ועי' סמ&quot;ע שם שנקט שכ&quot;ה גם לדעת רי&quot;ו ושו&quot;ע שבציון</span> <span dir="rtl">516, שהנשבע ליתן מתנה לחברו רשאי ליתנה ע&quot;מ להחזיר, שדבריהם הם דוקא כשלא נשבע על דעת חברו.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא כנודר על דעת חברו, ולפיכך צריך ליתן לו מתנה גמורה</span><ref><span dir="rtl"> סמ&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש מחלקים באופן אחר, שכשחיובו ליתן את המתנה לחברו אינו אלא מחמת שנשבע ליתן לו מתנה, רשאי ליתנה לו על מנת להחזיר, אבל כשהתחייב ליתן לחברו מתנה בקנין גמור, אינו נפטר מחיובו במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> שכנה&quot;ג יו&quot;ד סי' רלח הגהת ב&quot;י אות טז ושו&quot;ת קול אליהו ח&quot;א יו&quot;ד סי' כו בביאורו, בד' ריב&quot;ש שם, (ועי' שו&quot;ת קול אליהו שם שתמה מד' הריב&quot;ש שם, שהוא מחמת שהולכים אחר לשון בנ&quot;א), ועי' לעיל שי&quot;ח בדעתו. ועי' שכנה&quot;ג שם שנקט שכ&quot;ה גם לד' רי&quot;ו ושו&quot;ע שבציון</span> <span dir="rtl">516, שרשאי ליתן מתנה ע&quot;מ להחזיר, שדבריהם הם כשנשבע לחוד.</span></ref><span dir="rtl">, שכבר זכה המקבל במתנה עולמית</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת קול אליהו שם בד' שכנה&quot;ג שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לקיום תנאי</span> ===

<span dir="rtl">כשצריך ליתן מתנה לאחר כדי לקיים תנאי* שהותנה בזמן עשיית איזה פעולה או מקח עם אדם אחר - כגון שקידש את האשה על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה, וכיוצא - אם מועיל ליתנה על מנת להחזיר בשביל לקיים את תנאו, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שאף לקיום תנאו מתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת מוצל מאש ח&quot;ב סי' ל, בד' רמ&quot;ה דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שבתנאי שבגירושין*, כשהתנה עם האשה שמגרש אותה על מנת שתתן מתנה לו או לאחר, אינה יכולה ליתנה על מנת להחזיר, לפי שבתנאי בגרושין אנו אומרים שהתכוון לצער אותה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 600 ואילך. רמ&quot;ה שהובא בנמוק&quot;י קדושין ו ב.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שבתנאים שהתנה עם חברו, מתנה על מנת להחזיר אינה חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שמא. ועי' שו&quot;ת משה ידבר הל' נדרים סי' ב, שאף באופן שהתרצה חברו לקבל מתנה ע&quot;מ להחזיר, אינו מועיל, שהרי התנאי מתפרש דוקא מתנה גמורה.</span></ref><span dir="rtl">, שבתנאים שבין אדם לחברו, הולכין אחר לשון ודעת בני אדם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לשון בני אדם ציון 224. ריב&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובלשון בני אדם, סתם מתנה היא מתנה גמורה ולא על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> ריב&quot;ש שם. ועי' שו&quot;ת משה ידבר הל' שבועות סי' ח, שכ&quot;כ בד' סמ&quot;ע שבציון</span> <span dir="rtl">522. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">511 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש סוברים שהדבר חלוק, שבמקום שהמקבל הוא שהתנה - כגון המתקדשת לאיש, על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה - שודאי דעתה למתנה גמורה, אם בא ליתנם לה במתנה על מנת להחזיר, אינו מקיים תנאו, אבל במקום שהנותן הוא שהתנה - כגון המקדש את האשה על מנת שיתן לה מאתים זוז במתנה - תנאו מתפרש על דעת הנותן, ואפשר שכוונתו בתנאו היתה לתתם רק במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> גור אריה, צינץ, קידושין ס א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בפריעת חוב</span> ===

<span dir="rtl">הפורע חובו במתנה על מנת להחזיר - כשהמלוה מתרצה בפרעון זה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברכ&quot;ש דלהלן שבמקום שאינו מתרצה ודאי אינו מועיל.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו בו אחרונים אם חשוב כפרעון: יש סוברים שאינו חשוב כפרעון</span><ref><span dir="rtl"> עי' נתה&quot;מ סי' קצ ס&quot;ק ב, ועי' להלן; קוב&quot;ש קידושין אות יב ואות לו; רשימות שיעורים מרי&quot;ד סולוביציק ב&quot;מ מו ב. ועי' קוב&quot;ש שם אות לו, שאע&quot;פ שבפדיון הבן מועיל מתנה ע&quot;מ להחזיר, עי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">214, אע&quot;פ שדינו כחוב ממון, ע&quot;ע פדיון הבן, לפי שהחוב אינו אלא כתולדה מן המצוה, וכיון שקיים את המצוה במתנה ע&quot;מ להחזיר, ממילא אין חוב, ועי&quot;ש שפקפק בזה, ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">535.</span></ref><span dir="rtl">, והתרצותו של המלוה, אינה אלא כמחילה* על החוב</span><ref><span dir="rtl"> קוב&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שחשוב כפרעון</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ שם בד' הסמ&quot;ע חו&quot;מ שם ס&quot;ק א. וכ&quot;מ בברכ&quot;ש קידושין סי' ה אות ד. ועי' שיעורי ר' שמואל קידושין ו ב אות צז, שהוכיח כד' זו, מזה שמועיל מתנה ע&quot;מ להחזיר בפדיון הבן, אע&quot;פ שהוא כחוב, ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">533. ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">217, שי&quot;ס שמתנה ע&quot;מ להחזיר מועילה בתשלומי תרומה, ולכאו' סוברים כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שהדבר תלוי בחובות השונים, ודוקא אם החוב בא למלאות חסרון, לא מועילה בו מתנה על מנת להחזיר, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">482.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על מתנה על מנת להחזיר, שאינה מועילה לכסף קידושין, ע&quot;ע קידושין</span><ref><span dir="rtl"> ועי' לעיל ציונים</span> <span dir="rtl">214,</span> <span dir="rtl">470.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במצות צדקה*</span> ===

<span dir="rtl">במצות צדקה*, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף נתינת מתנה על מנת להחזיר מועילה לקיום מצות צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים דלהלן. ועי' משנת יעבץ או&quot;ח במילואים לסי' ז, שאף לד' זו, אינה מועילה במעות חיטים שנותנים לעניים בפסח, שטעם נתינתם היא להרבות שמחת העניים בחג, ובדברים שבאים משום שמחת המקבל, אינה מועילה בהם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">559.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שהנשבע ליתן כך וכך לצדקה, רשאי ליתנו על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ו תא&quot;ו ני&quot;ט ח&quot;א (קסז א), בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ו שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בדעת ראשונים הסוברים שכשנשבע שיתן כך וכך לצדקה - או לחברו עני</span><ref><span dir="rtl"> עי' ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רנח ס&quot;ק כה בד' רי&quot;ו דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- אינו רשאי ליתנו על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ו שם, והובא בב&quot;י יו&quot;ד שם ובש&quot;ך שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שבעת אמירתו כבר זכו בו עניים</span><ref><span dir="rtl"> רי&quot;ו שם והובא בב&quot;י שם ובש&quot;ך שם.</span></ref><span dir="rtl">, יש שפירשו הטעם משום שגם בצדקה אמירה-לגבוה-כמסירה-להדיוט*, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ציון 34.</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שזכו בו עניים, הרי הוא שלהם, ושוב אין יכול ליתנו להם במתנה שאינה גמורה</span><ref><span dir="rtl"> בני יעקב (ששון) מאמר ב קנין (פז ד), בד' רי&quot;ו שם. ועי' ש&quot;ך שם, שאף אם לא נשבע ליתן, אלא אמר לחוד, מ&quot;מ חייב ליתנו במתנה גמורה, ולכאו' כוונתו כד' זו שמתחייב משום שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שפרשו הטעם משום שאומדים דעתו של הנשבע, שכוונתו בשבועתו היתה למתנה גמורה, שהרי בלא שנותן לו מתנה גמורה, אין לעני הנאה מן המתנה</span><ref><span dir="rtl"> בני יעקב שם בפי' ב בד' רי&quot;ו שם, ועי&quot;ש שלפ&quot;ז אפשר שאין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט בצדקה, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 35, ולד' זו לכאו' אינו אלא כשנשבע ליתן לעני, שאל&quot;כ מה יחייבנו לקיים דיבורו, ועי' ציון הקודם. ועי' יד שאול יו&quot;ד שם אות יט שהסתפק לפרש רי&quot;ו שם בע&quot;א כעי&quot;ז, שכיון שאינו יכול לחזור בו משום שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט, לפיכך אינו יכול לפרש שכוונתו בעת שבועתו היתה למתנה ע&quot;מ להחזיר לחוד, אבל עי&quot;ש שלפ&quot;ז האומר לחברו שיתן לו מתנה מועטת, שאינו יכול לחזור בו, אף אם חברו עשיר, ע&quot;ע מתנה, יהיה חייב ליתנה במתנה גמורה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שסוברים שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה לקיום מצות צדקה</span><ref><span dir="rtl"> יד שאול שם; עי' שו&quot;ת חלק&quot;י ח&quot;א יו&quot;ד סי' כא ד&quot;ה והנה; חי' ר' שמעון שקופ ליקוטים סי' יב, ועי&quot;ש שרחוק מן הדעת לומר לא כך; קוב&quot;ש קידושין אות לו: ודאי; שלמת חיים ח&quot;ב יו&quot;ד סי' צח. ועי' מקור ברוך, גינצבורג, ח&quot;א סי' לח שכ&quot;כ גם בד' ש&quot;ך שם, שכוונתו שזכו בה עניים, הוא שנעשה צדקה שאין מועילה בה מתנה ע&quot;מ להחזיר, וכ&quot;מ בערוה&quot;ש יו&quot;ד שם סל&quot;ו בד' ש&quot;ך שם ובעיר מבצר שבציון</span> <span dir="rtl">560, ועי' יד שאול שם שפי' ד' ש&quot;ך שם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שצדקה באה למלאות חסרונו של העני, ובדברים שבאים למלאות חסרון, לא מועילה מתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">478 ואילך. יד שאול שם; חלק&quot;י שם; חי' ר' שמעון שקופ שם; מקור ברוך שם. ועי' קוב&quot;ש שם, ואפשר שכוונתו כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במעשר-עני*</span> ===

<span dir="rtl">במעשר-עני*, יש מן האחרונים שכתבו שלא מועילה בו מתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> מקור ברוך, גינצבורג, ח&quot;א סי' לח.</span></ref><span dir="rtl">, ואינו כמתנות-כהונה* שיוצא בהם ידי חובת נתינה, אף כשנותנם במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">10 בתרומה.</span></ref><span dir="rtl">, משום שבמעשר עני צריך נתינה שישבעו בה עניים, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מעשר עני. מקור ברוך שם בפי' א.</span></ref><span dir="rtl">, או משום שעיקר זכות העני במעשר, אינה אלא לאכילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, ומתנה על מנת להחזיר אינו יכול לאכלה</span><ref><span dir="rtl"> מקור ברוך שם בפי' ב. ועי&quot;ש שמטעם זה היא כמתנה שאינו יכול להקדישה, שאינה מתנה, ע&quot;ע מתנה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בלקט-שכחה-ופאה*</span> ===

<span dir="rtl">בלקט-שכחה-ופאה*, יש מן האחרונים שכתבו שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם</span><ref><span dir="rtl"> מקור ברוך, גינצבורג, ח&quot;א סי' לח. ועי&quot;ש שפי' כן בד' ירו' פאה פ&quot;ה ה&quot;ב שלד' חכמים, מתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מועילה, שכוונתם שאינה מועילה דוקא בלקט (ועי' מלאכ&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">1), ועי&quot;ש שאף לד' ר&quot;א במשנה פאה שם שכשהתערבה שבולת לקט נותן מתנה ע&quot;מ להחזיר, ע&quot;ע לקט שכחה ופאה ציון 757, אינו אלא את שאר השיבלים חוץ משיבולת הלקט.</span></ref><span dir="rtl">, שלא נאמרה בהם נתינה אלא עזיבה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 383 ואילך, וציון 732 ואילך. מקור ברוך שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין לבעלים שום עסק בהם</span><ref><span dir="rtl"> מקור ברוך שם. ולכאו' כוונתו, שמשום כך אין הבעלים יכול להתנות על נתינתם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד שאינם עדיפים ממעשר-עני* וצדקה*, שמתנה על מנת להחזיר אינה מועילה בהם, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>547 <span dir="rtl">ואילך בצדקה (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">538 ואילך שי&quot;ח), וציון</span> <span dir="rtl">549 במעשר עני.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מתנות לאביונים</span> ===

<span dir="rtl">מצות מתנות לאביונים בפורים*, כשנותן את המתנות במתנה על מנת להחזיר, אם יוצא בהם ידי חובתו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו יוצא בהם ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת יוסף אומץ סי' פב: פשוט, ובברכ&quot;י או&quot;ח סי' תרצה אות ה; ילקוט הגרשוני או&quot;ח שם אות יב; שו&quot;ת עיר מבצר סי' לט.</span></ref><span dir="rtl">, שמצות מתנות לאביונים היא בכדי שיהיה להם מה לאכול בסעודה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פורים. ברכ&quot;י שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">478. ועי' ילקוט הגרשוני שם ומשנת יעבץ או&quot;ח סי' ז סוף אות א, שפי' בע&quot;א כעי&quot;ז, שמצות מתנות לאביונים באה לשמחת האביונים, ובדברים שבאים משום שמחת המקבל, לא מועילה מתנה ע&quot;מ להחזיר, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">538.</span></ref><span dir="rtl">, או שהיא כדין האומר ליתן מתנה לעני או לצדקה, שאינו יוצא ידי חובתו במתנה על מנת להחזיר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">542, (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">547). עיר מבצר שם, ועי&quot;ש שמן הסתם כך קיבלו על עצמם מצות מתנות לאביונים, שתהיה כדין האומר ליתן לעני או לצדקה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שיצא, שהרי היא מתנה לשעתה, ויכול לאכול פירותיה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת משנה שכיר או&quot;ח סי' שמא. ועי&quot;ש שהרי אף לענין תרומה חשובה כמתנה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">10, אע&quot;פ שמתנות כהונה ניתנו לכהנים, כדי להבטיח פרנסתם, עי&quot;ש מקורו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שמסתפקים בדבר</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א. ועי' שו&quot;ת לבושי מרדכי תנינא סי' ט תוספת ביאור בטעמו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">משלוח מנות</span> ===

<span dir="rtl">מצות משלוח מנות בפורים*, כשנותן את המנות במתנה על מנת להחזיר, אם יוצא בהם ידי חובתו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו יוצא ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> בני חיי או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ג, הובא בשע&quot;ת או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ז ובעיקרי הד&quot;ט או&quot;ח סי' לו אות כד; פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א; ברכ&quot;י או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד ובשו&quot;ת יוסף אומץ סו&quot;ס פב; ס' החיים או&quot;ח סו&quot;ס תרצה (קד ב ואילך). ועי' ס' החיים שם שהאריך להוכיח כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">, שמצותה היא ליתן מנות של מאכל ומשקה שישמחו בהם בפורים</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג שם; שע&quot;ת שם; ברכ&quot;י שם. ועי' שו&quot;ת באר משה ח&quot;ח סי' רנג, שאף לסוברים שטעם משלוח מנות בפורים הוא בכדי להרבות רעות, ע&quot;ע פורים, מ&quot;מ אינו יוצא יד&quot;ח, ועי' שו&quot;ת יוסף אומץ שם ודעת תורה או&quot;ח סו&quot;ס תרצה ושו&quot;ת פני מבין (פריד) ח&quot;א או&quot;ח סי' רלג ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">568 שחולקים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שיצא</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפ, בד' רמ&quot;א או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד; שו&quot;ת משנה שכיר או&quot;ח סי' שמא; שו&quot;ת שאילת יעקב ח&quot;א סי' נט אות ד.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי היא מתנה לשעתה, ויכול לאכול פירותיה</span><ref><span dir="rtl"> משנה שכיר שם. ועי&quot;ש שהרי אף לענין תרומה חשובה כמתנה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">10, אע&quot;פ שמתנות כהונה ניתנו לכהנים, כדי להבטיח פרנסתם, עי&quot;ש מקורו.</span></ref><span dir="rtl">, או שטעם מצות משלוח מנות הוא להרבות אהבה ורעות, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, וזה שייך אף במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> בית שערים שם. ועי&quot;ש שמטעם זה, לשון הכתוב הוא &quot;משלוח&quot; מנות (אסתר ט כב) ולא &quot;נתינת&quot; מנות. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>564<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשנוי* רשות</span> ===

<span dir="rtl">גזלן שנתן את הגזלה לאחר במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב כשנוי* רשות, שקונה בו את הגזלה, נחלקו אחרונים בדבר, יש סוברים שחשוב כשינוי רשות</span><ref><span dir="rtl"> דברי משפט חו&quot;מ סוס&quot;י שנו, ועי&quot;ש שסיים שצ&quot;ע; חתן סופר מקנה וקנינים כרך ב סי' כב ענף ב בהגהות שם משמואל (עמ' קמא ואילך); חזו&quot;א או&quot;ח סי' קנ ס&quot;ק כא וב&quot;ק סי' טז ס&quot;ק יח. ועי' חתן סופר שם שהאריך להוכיח כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם מוסיפים בטעם הדבר, שהרי המקבל צריך לחזור ולהקנותה לנותן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">627. דברי משפט שם. ועי' שו&quot;מ שבציון הבא. ועי' חזו&quot;א שם ושם, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאינו חשוב כשינוי רשות</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שו&quot;מ מהדו&quot;ק ח&quot;ג סו&quot;ס רח, ועי&quot;ש שאינה עדיפה ממכירה באחריות, שאינה חשובה כשינוי רשות, לסוברים כן, ע&quot;ע שינוי, ועי' שו&quot;ת שו&quot;מ תליתאה ח&quot;א סי' תד שהסתפק בדבר (ושם שצידד מתחילה שהדבר תלוי במח' הראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">627 ואילך, אם הנותן צריך לחזור ולקנותו, ועי' ציון הקודם); חכמת שלמה חו&quot;מ סי' שנו ס&quot;א; שו&quot;ת מהר&quot;ש ענגיל ח&quot;ב, פתיחה אות ה. ועי' פתחי חושן (בלויא) ח&quot;ה פ&quot;ב הע' מו, שכ&quot;מ בשו&quot;ע הרב או&quot;ח סי' תנד סי&quot;א. ועי' שו&quot;ת מהר&quot;ש ענגיל שם, שכ&quot;כ אף לד' שבציון</span> <span dir="rtl">627, שצריך לחזור ולהקנותו, עי&quot;ש טעמו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שהוא כשינוי החוזר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת ערוגת הבושם או&quot;ח ח&quot;ב סי' קצה אות ד; גידולי שמואל ב&quot;ק סח א. ועי' חידושי פני אריה (צינץ) סוכה ט א (ורשא תר&quot;מ, מב ב), שהסתפק בדבר.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו מועיל אלא עם יאוש, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. גידולי שמואל שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הנותן לגוי* מתנה על מנת להחזיר, אם עובר באיסור לא-תחנם*, ע&quot;ע</span><ref><span dir="rtl"> עי&quot;ש ציון 305 שי&quot;ס שעובר, וכ&quot;ה בשו&quot;ת רשב&quot;ש סי' תסח וכ&quot;כ מדעתם בעבודת עבודה (קלוגר) ע&quot;ז כ א ובשו&quot;ת ברית יעקב (ליבשיץ) ח&quot;א חו&quot;מ סי' קיד, ועי' ילקוט הגרשוני כללים ח&quot;א ערך מתנת חנם שהאריך כד' זו, ושם ציון 306 ואילך שי&quot;ס שאינו עובר, וכ&quot;ה בשו&quot;ת עמודי אש סי' יג אות יז ובתורת יהונתן פ&quot;ז אות נ בשם ר&quot;י מקוטנא ור&quot;ש מוהליבר, ועי&quot;ש בטעם הדבר, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 307, ועי' מעדני ארץ ח&quot;א סי' יז אות ג שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על נתינת רבית* על מנת להחזיר, אם היא בכלל איסור רבית, ע&quot;ע רבית.</span>

=== <span dir="rtl">חזרה מעורכי המלחמה</span> ===

<span dir="rtl">המקבל בית במתנה על מנת להחזיר, אם דינו כמקבל בית במתנה ולא חנכו שחוזר מעורכי המלחמה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מלחמה.</span></ref><span dir="rtl">, יש שכתבו שאינו חוזר מעורכי המלחמה</span><ref><span dir="rtl"> הערות רי&quot;ש אלישיב סוטה מג א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מצדדים שחוזר מעורכי המלחמה</span><ref><span dir="rtl"> שושנים לדוד סוטה פ&quot;ח: אפשר.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי עכשיו היא שלו</span><ref><span dir="rtl"> שושנים לדוד שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על לחם-משנה* שיש סוברים שאינו מועיל בלחם שניתן לו במתנה על מנת להחזיר, לפי שאינו שלו, ע&quot;ע לחם משנה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 152 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בעלות הנותן      </span> ==

=== <span dir="rtl">בעלותו</span> ===

<span dir="rtl">מתנה על מנת להחזיר בכמה ענינים מצינו שיש שכתבו שכיון שחשובה כמתנה, אינה חשובה כממונו של הנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">603 ואילך. וע&quot;ע לכם ציון 481. ועי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">627, שי&quot;ס שבשעת החזרה צריך הנותן לעשות מעשה קנין כדי שתשוב להיות שלו, אבל אפשר שאף לדעתם, עדיין יש לו מקצת בעלות במתנה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים, שהמקדיש או מפקיר כל נכסיו, אין בכללם מתנה על מנת להחזיר שנתן לאחר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>173<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן הראשונים שסוברים שהנותן חמצו לגוי* קודם הפסח, במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח, מעיקר הדין אינו עובר בבל-יראה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים ואחרונים שבע' לכם ציון 482 ואילך, ועי&quot;ש שי&quot;ח, ועי' להלן.</span></ref> <span dir="rtl">- ולדעתם לא אמרו שמכירת החמץ על מנת להחזיר, אינה מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl"></span>605<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, אלא משום שהחמירו באיסור חמץ</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">606.</span></ref> <span dir="rtl">- שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה לכל דבר</span><ref><span dir="rtl"> הגמ&quot;י שבת פ&quot;ו ה&quot;א; תרה&quot;ד סי' קכ. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 489, שי&quot;מ שאף לסוברים שעובר בבל יראה, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 488, אינו אלא משום שהוא דבר-הגורם-לממון, ע&quot;ע, ועי' אחרונים דלהלן ציונים</span> <span dir="rtl">591,</span> <span dir="rtl">612.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן הראשונים שכתבו שהנותן יכול להשבע שאין הנכסים שלו, שלשעתה היא מתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ט סי' א ושו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב יו&quot;ד סי' טו בביאורו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">621.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו אחרונים שכשנתן פירות של מעשר-שני* לאחר במתנה על מנת לאחר, ובא לפדותם, אין דינו כבעלים הפודה שצריך להוסיף חומש*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חומש ציון 158.</span></ref><span dir="rtl">, אלא כפודה פירותיו של אחר שאינו צריך להוסיף חומש</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 169.</span></ref><span dir="rtl">, שהרי מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה</span><ref><span dir="rtl"> צל&quot;ח ב&quot;מ מה ב; חידושי הרי&quot;מ ב&quot;מ מו א. ועי' צל&quot;ח שם שפי' כעי&quot;ז בירו' מע&quot;ש פ&quot;ד ה&quot;ג, שכשנותן לחברו מטבע ע&quot;מ להחזיר, כדי שחברו יפדה בו את פירותיו של הנותן, חשוב כאחר שפודה שאינו מוסיף חומש.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שלא אמרו שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה אלא כלפי המקבל, שחשובה כממון שלו, אבל לגבי הנותן, גם בזמן שהמתנה ביד המקבל לא פקעה רשותו ממנה לגמרי, שהרי יש לו זכות במתנה שהמקבל מוכרח להחזירה לו לאחר זמן</span><ref><span dir="rtl"> יד המלך (לנדא) חמץ ומצה פ&quot;א ה&quot;ד. וכ&quot;מ בתוספת שבת שבציון</span> <span dir="rtl">608.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שמטעם זה כשנתן את חמצו לגוי במתנה על מנת להחזיר, עובר בבל יראה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">610 ואילך. יד המלך שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">585 שי&quot;מ טעמם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שמתנה על מנת להחזיר אינה אלא כמתנה לזמן, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">17 ואילך. ולדעתם צ&quot;ב אם חשוב שיצא מרשותו לגמרי, ועי' כת&quot;ס שבציון</span> <span dir="rtl">602. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">23 שי&quot;ס שאינו אלא כנתינת פירות לזמן, ולדעתם לכאו' לא יצא מרשות הנותן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הנותן לחברו מתנה על מנת להחזיר, אם המתנה חשובה אצל הנותן כדבר-הגורם-לממון* לנותן, ע&quot;ע</span><ref><span dir="rtl"> ציון 80 ואילך. ועי' תוספת דרבנן סי' קלח וחמדת שלמה פסחים כט א ויד יהודה יו&quot;ד בהשמטות להל' תערובות שבסוף ח&quot;א (קמד ב) ד&quot;ה עוד ראיתי וחלקת יואב תנינא סוס&quot;י טז ושו&quot;ת אחיעזר ח&quot;ג סי' ז ושו&quot;ת מהרש&quot;ג ח&quot;ג סי' י אות כט ושו&quot;ת הר צבי או&quot;ח ח&quot;ב סי' מב ושיעורי ר&quot;ד פוברסקי פסחים ו ב אות רצג ושיעורי רי&quot;ש אלישיב פסחים שם א, שהאריכו. ועי' לעיל ציון</span> <span dir="rtl">585.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">אם חשוב כעני</span> ===

<span dir="rtl">הנותן כל נכסיו לאחר במתנה על מנת להחזיר, אם חשוב כעני: יש מן האחרונים סוברים שחשוב הוא כעני</span><ref><span dir="rtl"> משנה אחרונה נגעים פי&quot;ד מי&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שאותה שאמרו במצורע שהתערבה חטאתו בחטאת-מצורע* אחר שמת, שאינו יכול להביא חטאת בהמה מספק</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חטאת מצורע ציון 96, ושם בטעם הדבר.</span></ref><span dir="rtl">, שאמר רבי יהושע, שתקנתו היא ליתן לאחר כל נכסיו כדי שיהיה מצורע עני שמתכפר בחטאת העוף</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 3ב ואילך, וע' חטאת העוף ציון 6.</span></ref><span dir="rtl">, שהיא באה אף על הספק</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חטאת העוף הבאה על הספק ציון 4 ואילך. ע&quot;ע חטאת מצורע ציון 96.</span></ref><span dir="rtl">, רשאי ליתנם לאחר אף במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> משנ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שמסתפקים לומר שאינו חשוב כעני, ואינו יוצא ידי חובתו בחטאת מצורע עני</span><ref><span dir="rtl"> קוב&quot;ש כתובות אות שכח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כדי לא לעבור איסור</span> ===

<span dir="rtl">נתינת ממונו לאחר במתנה על מנת להחזיר, בכדי שלא להחשב כבעלים, ולא לעבור על איסור, אם מועילה - כגון מי שיש לו כלים שאינם טבולים בשבת, שאינו יכול לטבלם, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע טבילת כלים ציון 523 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שמצינו שנותנם לגוי* ושואל אותם ממנו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 353.</span></ref><span dir="rtl">, אם אף נתינתם לגוי במתנה על מנת להחזיר, מועילה לפטרו מחיוב טבילת-כלים*</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' שו&quot;ת כת&quot;ס או&quot;ח סי' סא, שלסוברים שמתנה ע&quot;מ להחזיר היא כמתנה לזמן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">17, אינה מועילה כלל לפטרו, שעדיין חשוב כשל היהודי, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">608.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אחרונים בדבר: א) יש סוברים שמועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים דלהלן ציון</span> <span dir="rtl">607; פרי תואר סי' קכ ס&quot;ק טו; עי' מחנ&quot;א מאכ&quot;א פ&quot;ח הט&quot;ז; עי' מור וקציעה או&quot;ח סי' רמו, באיסור שביתת-בהמתו, ע&quot;ע; עי' מנ&quot;ח מ' יח (מהד' מ&quot;י אות לה) בנותן בהמה מבכרת לגוי, כדי שלא יתחייב בבכורה . וכ&quot;מ ביד המלך שבת פ&quot;כ ה&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, שמתנה על מנת להחזיר חשובה כמתנה</span><ref><span dir="rtl"> פרי תואר שם; מחנ&quot;א שם; מנ&quot;ח שם. ועי' שו&quot;ת כת&quot;ס שם שכ&quot;כ בד' הסוברים שהיא מתנה גמורה בתנאי שיחזירנה, וסיים שצ&quot;ע לדינא. ועי' שו&quot;ת ערוגת הבשם יו&quot;ד סי' קכב אות ג שהסתפק בדבר לגבי דין טבילת כלים.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בדעת ראשונים שמפרשים הטעם שנתינת חמצו לגוי* קודם הפסח במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח, כדי שלא לעבור באיסור בל-יראה*, אינה מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' הרוקח הל' פסח סי' רסח; הגהות מימוני שבת פ&quot;ו אות ב; תרה&quot;ד סי' קכ; שו&quot;ע או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ג. ועי' הרוקח שם שכ&quot;כ בד' תוספתא פסחים פ&quot;ב, וכ&quot;כ מדעתו בחס&quot;ד שם ה&quot;ז. ועי' הרוקח שם והגמ&quot;י שם שכ&quot;כ בד' ירו' פסחים פ&quot;ב ה&quot;ב, ועי' קה&quot;ע לירו' פסחים שם ויד המלך חמץ ומצה פ&quot;א ה&quot;ד, שכ&quot;כ מדעתם בד' ירו' שם. ועי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ה סי' מג שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם חמץ ומצה פ&quot;ד ה&quot;ז, ועי' תוספת דרבנן סי' קלח סוד&quot;ה ולפי חומר.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו אלא משום חומר איסור חמץ</span><ref><span dir="rtl"> הגה&quot;מ שם; תרה&quot;ד שם; שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' רמ (וכ&quot;מ מרדב&quot;ז שבציון</span> <span dir="rtl">626, שלגבי איסור שביתת בהמתו, נקט שאם לבסוף יתקיים התנאי אינו עובר באיסור), ועי' ערך השלחן או&quot;ח שם אות ד והיכל מלך חמץ ומצה פ&quot;ד ה&quot;ז שתמה בסתי' דבריו, מד' שבציון</span> <span dir="rtl">610, ועי' תוספת דרבנן שם (ד&quot;ה אשר) ושו&quot;ת שו&quot;מ תנינא ח&quot;ב סי' עז ועמודי אש סי' יג אות יז, שרדב&quot;ז שבציון הנ&quot;ל אינו אלא לד' רמב&quot;ם שם, וכעי&quot;ז שו&quot;ת כתב סופר או&quot;ח סי' צ, ועי' תוספת דרבנן שם שפי' באופנים נוספים; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ג; מג&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ק ה וס&quot;ק ז; עטרת צבי או&quot;ח שם ס&quot;ק ו. ועי' שד&quot;ח מערכת חמץ ומצה סי' ח אות מב שהאריך. וע&quot;ע חמץ שעבר עליו הפסח ציון 200.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים, שלדעתם, דוקא באיסור חמץ מתנה על מנת להחזיר החמירו שאינה מועילה, אבל בשאר איסורים מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' פרי תואר שם, לענין טבילת כלים; ערך ש&quot;י או&quot;ח סי' רמו ס&quot;ד, ועי&quot;ש שמטעם זה יש להתיר כשנותן בהמתו לגוי קודם שבת במתנה ע&quot;מ להחזיר, כדי שלא לעבור באיסור שביתת-בהמתו, ע&quot;ע. וכ&quot;מ בתרה&quot;ד שם ומג&quot;א שם וחק יעקב או&quot;ח סי' תמח שם אות יז ושו&quot;ע הרב או&quot;ח שם אות יח, שאין ללמוד מזה להחמיר במקומות אחרים, ועי' שו&quot;ת משפט כהן עניני א&quot;י סי' לח אות א שלפ&quot;ז גם בשאר איסורים אין להחמיר. וכ&quot;מ במנ&quot;ח שם. ועי' שם יוסף חמץ ומצה שם שצידד שלא החמירו אלא משום שהמקבל גוי, ויש לחשוש יותר שלא יחזירנו.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שאינה מועיל</span><span dir="rtl">ה</span><ref><span dir="rtl"> פרי תואר שם בד' רדב&quot;ז דלהלן. ועי' תוספת שבת או&quot;ח סי' רמו אות ט, שמ' שלסוברים שחזרת דמים במתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מועילה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">452), נתינת בהמתו לגוי קודם שבת, במתנה ע&quot;מ להחזיר, בכדי שלא לעבור על איסור שביתת-בהמתו, ע&quot;ע, אינה מועילה, לפי שהנותן עדיין חשוב כבעלים, ועי' מנורה הטהורה או&quot;ח שם קני המנורה ס&quot;ק יב שתמה. ועי' ברכ&quot;י או&quot;ח סי' תקט ס&quot;ג שמ' שלא די במתנה ע&quot;מ להחזיר בכדי להפקיע חיוב טבילת כלים, וצ&quot;ב אם כוונתו כד' זו, או כד' שבציון</span> <span dir="rtl">621 שאין לסמוך לכתחילה על קיום התנאי, או שסובר שמתנה ע&quot;מ להחזיר אינה מועילה כלל לפטור מחיוב טבילת כלים, וכד' שבציון</span> <span dir="rtl">602. ועי' הוראות שעה (הלוי) פרק ל, נ&quot;מ נוספת ע&quot;פ רדב&quot;ז דלהלן, שמכירת קרקע לגוי קודם השביעית, במתנה ע&quot;מ להחזיר, כדי להתיר לעבוד בה בשביעית (היתר מכירה), ע&quot;ע שביעית, אינה מועילה.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שהטעם שאמרו שנתינת חמץ לגוי על מנת שיחזירנו לו לאחר הפסח, אינה מועילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">605.</span></ref><span dir="rtl">, הוא מעיקר הדין</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ה שם, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">606; פר&quot;ח או&quot;ח סי' תמח ס&quot;ג; בית מאיר או&quot;ח שם, ועי&quot;ש שכ&quot;מ מלשון שו&quot;ע או&quot;ח שם: לא מהני; שו&quot;ת אדמו&quot;ר הזקן שער שמועה סי' יד, (ועי' שו&quot;ע הרב שבציון</span> <span dir="rtl">607, וצ&quot;ב לסתירת דבריו). ועי' יד המלך חמץ ומצה פ&quot;א ה&quot;ד שהאריך כד' זו. ועי' תוספת דרבנן שם ד&quot;ה עוד יש, שכ&quot;מ ברמב&quot;ם חמץ ומצה שם, ועי&quot;ש שהאריך.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שאם לא היה מחזירה היתה מתבטלת המתנה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">48.</span></ref><span dir="rtl">, ומתחילה היה אפשר שלא יתקיים התנאי, הרי זה כפקדון עד שיתקיים התנאי ועובר עליו בבל יראה, ואף על פי שלבסוף החזירו הגוי והתקיים התנאי ונעשית מתנה למפרע, מכל מקום כבר עבר עליו בבל יראה</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם. ועי' פר&quot;ח שם ושו&quot;ת קול אליהו ח&quot;א או&quot;ח סי' כח וזי&quot;ר כרך ב סו&quot;ס ח, שאינו אלא משום שקיום התנאי אינו תלוי בידו, וכ&quot;מ בשו&quot;ת קול אליהו ח&quot;ב יו&quot;ד סי' טו, עי&quot;ש בפר&quot;ח וקול אליהו שם ושם שאפשר שהגוי לא יחזירנו, ועי' קול אליהו שם ושם שהוסיף שאפשר שלא יתקיים התנאי אם יאבד או יגנב, וזי&quot;ר שם שהוסיף שהוא משום שאינו יכול למחול על תנאו, לסוברים כן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">135, ועי' מטה יהודה עייאש או&quot;ח סי' תמח אות ו, שהוסיף טעם נוסף לפי שהוא דבר המחוסר מעשה, והעמידהו על חזקתו שלא ייעשה לבסוף המעשה, ועי' ציון הבא. ועי' הוראת שעה שם, שהעיר שלד' שבציון</span> <span dir="rtl">17 שהיא כמתנה לזמן, אי&quot;צ שום מעשה בחזרתו, ועי&quot;ש שחילק בין מטלטלין לקרקעות, עי&quot;ש טעמו. ועי' דברי אמת קונטרס א (מג ג) ותוספת דרבנן שם, שתמהו שהרי התנאי בגט חשובה כמגורשת מעתה. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>154<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שמוסיפים לבאר בדעתם, שכיון שבזמן שעדיין לא החזיר המקבל את המתנה, הדבר ספק אם יחזירנה לבסוף ותהיה המתנה קיימת, ולפיכך, בשעה זו, אין דינה כמתנה אלא בדברים שהם לטובת המקבל, כגון שקיבל לולב ורוצה לצאת בו ידי חובה, שודאי יחזירנו לקיים התנאי לטובתו, אבל בדברים שהם לטובת הנותן, כגון שמכר את החמץ כדי שלא לעבור עליו באיסור, אין ודאות שיקיים את תנאו</span><ref><span dir="rtl"> הוראות שעה שם. ועי' מעדני ארץ ח&quot;א סי' יז אות ג שתמה.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שאינה מועילה, לפי במתנה על מנת להחזיר לא פקעה רשות הנותן, ודי בזכותו של הנותן בכדי לעבור עליה בבלא יראה, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">590.</span></ref><span dir="rtl">. לסוברים שמועילה הנתינה בכדי שלא לעבור על איסור</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אם רשאי אף לסמוך עליה לכתחילה, או שצריך לחשוש שמא לא יתקיים התנאי ותתבטל המתנה, נחלקו אחרונים בדבר: יש סוברים שרשאי לסמוך עליה, ואפילו באיסור-דאוריתא*</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספת דרבנן שם ד&quot;ה ויש להעיר וערך ש&quot;י או&quot;ח סי' רמו ס&quot;ד וביאור הלכה או&quot;ח תמח ס&quot;ג ד&quot;ה לא מהני, בד' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">606; עי' מור וקציעה או&quot;ח סי' רמו, ופתח הדביר או&quot;ח שם אות ה בדעתו, באיסור שביתת בהמתו. וכ&quot;מ בדברי אמת שם וביד המלך שבת שם. וכן צידד ברע&quot;א או&quot;ח שם ס&quot;ד.</span></ref><span dir="rtl">, שאין לחוש שלא יתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> רע&quot;א שם; תוספת דרבנן שם; דברי אמת שם. ועי' ביאור הלכה שם שתמה.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שהוא משום שהנותן יוכל למחול על קיום התנאי, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">126. רע&quot;א שם; אמ&quot;ב דיני פסח סי' ה.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שאם המקבל לא ירצה להחזיר יכפוהו להחזיר, ואף כשהוצרכו לכפותו להחזיר חשובה כחזרה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">367. תוספת דרבנן שם ד&quot;ה ולפי חומר.</span></ref><span dir="rtl">, ואף אם יאנס החפץ יוכל להחזיר דמים, וחזרת דמים כשהחפץ אינו קיים, חשובה כחזרה</span><span dir="rtl">, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">445. תוספת דרבנן שם. ועי&quot;ש שהוסיף שאם ימות המקבל מועילה חזרה של יורשיו, עי' ציון</span> <span dir="rtl">382, ואם ימות הנותן, במקום שנתן בכדי שלא לעבור איסור, אפשר שמועילה חזרה ליורשיו, עי' דבריו שבציון</span> <span dir="rtl">397 (ועי' תוספת דרבנן שם שהסתפק שצריך לומר מתחילה שאינו מקפיד שיחזור ליורשיו).</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שבאיסור דאוריתא, אינו רשאי לסמוך עליה לכתחילה</span><span dir="rtl">, שהרי יש לחוש שלא יתקיים התנאי</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א שם; שו&quot;ת משפט כהן עניני א&quot;י סי' לח אות א. וכן צידד בביאור הלכה שם. וכ&quot;מ בפתח הדביר שם. וכעי&quot;ז בשו&quot;ת קול אליהו יו&quot;ד שם, ועי&quot;ש שהנותן מתנה ע&quot;מ להחזיר אינו יכול להשבע שאינה שלו, שמא לא יתקיים התנאי, ועי&quot;ש שתמה על הרא&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">586 שיכול להשבע. ועי' שו&quot;ת הרי בשמים ח&quot;ב סי' קיד, שהאריך בטעם שמקבל לולב במתנה ע&quot;מ להחזיר, יכול לברך עליו, אע&quot;פ שיש לחוש שלא יקיים תנאו ותתבטל המתנה, ועי' משפט כהן שם.</span></ref><span dir="rtl">, ובפרט שקיום התנאי אינו תלוי בו אלא באחר</span><ref><span dir="rtl"> ביאור הלכה שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונמצא מכניס עצמו לספק איסור דאוריתא</span><ref><span dir="rtl"> ביאור הלכה שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן נראה מדברי אחרונים שכתבו בנותן בהמתו לגוי קודם שבת, בכדי שלא לעבור על איסור שביתת בהמתו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שביתת בהמה.</span></ref><span dir="rtl">, שאינו רשאי ליתן אותה במתנה על מנת להחזיר</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' יג.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שחוששים שמא לא יחזירנה הגוי ותתבטל המתנה, ונמצא שעובר על איסור שביתת בהמתו</span> <span dir="rtl">למפרע</span><ref><span dir="rtl"> רדב&quot;ז שם. ועי' ערך ש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">אם צריכה קנין בחזרתה</span> ===

<span dir="rtl">חזרת המתנה לנותן, אם צריך בה מעשה קנין בשביל שתחזור ותהיה שלו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדבר: א) יש סוברים שצריך בה מעשה קנין</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש סוכה פ&quot;ג סי' ל, ועי' שעה&quot;מ זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ו שדבריו הם בכל מתנה על מנת להחזיר, ועי' בית יעקב סי' קיד שנקט שד' הם רק באתרוג; ריטב&quot;א סוכה מו ב וקידושין ו ב; מאירי סוכה מא ב בשם קצת רבנים; עי' רי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;ח ח&quot;ד (ס ג) בשם תוס', ויוסף אומץ ח&quot;א סי' תתרמז בד', ועי' אב&quot;מ סי' כח ס&quot;ק נג שכ&quot;כ בד' תוס' קידושין ו ב ד&quot;ה ואם לאו, ועי' קה&quot;י ב&quot;ב סי' לה שכ&quot;כ בד' תוס' קידושין שם ד&quot;ה לא החזירו; רמ&quot;א או&quot;ח תרנח ה. ועי' הגהות בן אריה או&quot;ח שם, שצריך שהמקבל יתננה בכוונה להקנותה, כשאר הנותן דבר שלו לחברו. ועי' נתה&quot;מ סי' רמא ס&quot;ק ה ושו&quot;ת שו&quot;מ מהדו&quot;ק ח&quot;א סי' רסו ד&quot;ה והנה לכאורה, שהוכיחו כד' זו. ועי' אבי עזרי אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד אות ב. ועי' חוסן יוסף (ענגיל) אות שכג. על נ&quot;מ לד' זו, עי' ציונים</span> <span dir="rtl">34,</span> <span dir="rtl">135,</span> <span dir="rtl">165,</span> <span dir="rtl">318,</span> <span dir="rtl">570, ועי' תוספת דרבנן מערכת א סי' נט, לענין דין מעשר-בהמה, ע&quot;ע, שאינו נוהג בלקוח, ע&quot;ע הנ&quot;ל, שאף כשנתן בהמתו לאחר במתנה ע&quot;מ להחיר, חשוב כלקוח, לפי שצריך לחזור ולקנותה. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">342 ואילך, אם לד' זו צריך להחזירו כשהוא ראוי לקנין, וציון</span> <span dir="rtl">343 שי&quot;ס שצריך אף להקנותו. ועי' חי' מהר&quot;ש, ענגיל, קידושין ו ב בהערה, שנקט שאף לד' זו אי&quot;צ קנין גמור בכדי שתחזור לנותן, ועי&quot;ש נ&quot;מ לפ&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם מתנה על מנת להחזיר, נעשית כממון גמור של המקבל, אלא שמחמת התנאי, צריך המקבל להחזירה לנותן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>13<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך כשמחזיר אותה צריך הקנאה גמורה כשאר הקנאות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א קידושין שם, וקצה&quot;ח סי' רמ&quot;א ס&quot;ק ד בביאורו.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם אותה שאמרו שלא יקנה אדם לולבו לקטן*, ביום טוב ראשון של סוכות - שאין אדם יוצא בו ידי חובה בלולב שאינו שלו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע לכם ציון 10.</span></ref> <span dir="rtl">- לפי שהקטן קונה ואינו יכול להקנות</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' סוכה מו ב, וע&quot;ע נטילת לולב וע' קטן.</span></ref><span dir="rtl">, הוא אף כשמקנה לקטן במתנה על מנת להחזיר, שהקטן אינו יכול להקנות בחזרה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם; קצת רבנים במאירי שם; קצה&quot;ח שם בד' ריטב&quot;א שם; ספר הפרדס לר&quot;א ממונתשון ברכת לולב (מהד' בלוי, ניו יורק תשמ&quot;ד, עמ' קט) בשם הרמב&quot;ם, ואהא&quot;ז אישות פ&quot;ה הכ&quot;ד אות ג וזכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט בד' רמב&quot;ם לולב פ&quot;ח ה&quot;י.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש סוברים שאין צריך בה מעשה קנין</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">637; שעה&quot;מ שם בד' רבינו ישעיה שהביא הרא&quot;ש שם, ועי' פתח הבית סי' א ענף ג שהסתפק בד'; עי' אב&quot;מ סי' לח ס&quot;ק י בד' בעה&quot;ת ש&quot;ב ח&quot;ב סי' ב. ועי' חי' הגר&quot;ח (ב&quot;ב תשס&quot;ח) גיטין מב ב שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם זכיה ומתנה פ&quot;ג ה&quot;ט. ועי' נדרי זריזין נדרים מח א שכ&quot;כ בד' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">35 (ועי' דבריו שבציון</span> <span dir="rtl">34). ועי' שנות חיים (קלוגר) סי' קא, שהאריך. על נ&quot;מ לד' זו, עי' ציונים</span> <span dir="rtl">201,</span> <span dir="rtl">356,</span> <span dir="rtl">367,</span> <span dir="rtl">374.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם מתנה על מנת להחזיר אינה אלא כקנין הגוף לזמן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>17<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, ומשעבר הזמן ממילא בטלה מתנתו</span><ref><span dir="rtl"> קצה&quot;ח שם; ספר החיים או&quot;ח סי' תרנח ס&quot;ג; חי' הגר&quot;ח שם. ועי' שעה&quot;מ שם, ואפשר שכוונתו כד' זו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו ראשונים שאותה שאמרו שלא יקנה אדם לולבו לקטן ביום טוב ראשון של סוכות, לפי שהקטן לא יוכל לחזור ולהקנותה לו</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אינו אלא כשנותן לו מתנה בסתם, ורוצה שאחר כך יחזור הקטן ויקנה לו, אבל אם נותן לו במתנה על מנת להחזיר, מתנתו קיימת</span><ref><span dir="rtl"> דעה א במאירי שם; ספר הפרדס שם בשם רבו; קצה&quot;ח שם; שעה&quot;מ שם. ועי' קצה&quot;ח שם שכ&quot;מ מרש&quot;י סוכה מו ב ד&quot;ה לא ליקני. ועי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">141, שפי' כן בגמ' שם מטעם אחר. ועי' מאורי אש (אייזנשטאט) כתנות אור סוף פ' אמור ופתח הבית סי' א ענף ג ושו&quot;ת שם אריה סי' יב (עמ' 36) ומנחת פתים או&quot;ח סי' תרנח למג&quot;א סק&quot;ג ושו&quot;ת ר&quot;מ איגרא או&quot;ח סי' כט ושו&quot;ת ערוגת הבושם או&quot;ח ח&quot;ב סי' קצו אות ה, ביאורים אחרים בגמ' שבציון</span> <span dir="rtl">631, לדעה זו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על עבודה-זרה* של גוי, כשנתנה לישראל במתנה על מנת להחזיר, אם דינה כעבודה זרה של גוי שיש לה ביטול</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עבודה זרה.</span></ref><span dir="rtl">, או כעבודה זרה של ישראל שאין לה ביטול עולמית</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, ע&quot;ע עבודה זרה.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />