הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:מתנות לאביונים"

<span dir="rtl">הגדרת הערך - המצוה לתת מתנות לאביונים בפורים*.</span>

== <span dir="rtl">המצוה וגדרה</span> ==

===<span dir="rtl">המצוה</span>===
מצוה לתת מתנות לאביונים בפורים*</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה מגילה ו ב, וברייתא שם ז א; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; טוש&quot;ע או&quot;ח תרצד א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ומתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר ט כ - כב. רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">גדר המצוה</span> ===

<span dir="rtl">בגדר מצות מתנות לאביונים, נחלקו גאונים וראשונים: א) יש שכתבו שמגדרי מצות צדקה* היא, שתקנו לקיימה ולהרבות בה ביום הפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' סדר&quot;ע גאון השלם ענין פורים עמ' 190; עי' שו&quot;ת גאוני מזרח ומערב סי' מ; שו&quot;ת רש&quot;י סי' רצג, וסידור רש&quot;י סי' שכה; ר&quot;י אלמדארי מגילה ז א; שבה&quot;ל סי' רב; ספר השלחן סדר ד' פרשיות ד&quot;ה ובפורים; ראש יוסף פתיחה למס' מגילה ופמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרפז א&quot;א ס&quot;ק ב, ועי&quot;ש שאף הנותן מתנות לאביונים ה&quot;ה בכלל השכר של &quot;בגלל הדבר הזה יברכך&quot; (דברים טו י), האמור בתורה במצות צדקה, ולפיכך צידד שאין בי&quot;ד כופים לתת מתל&quot;א (עי' ציון</span> <span dir="rtl">28 ואילך); שו&quot;ת כת&quot;ס או&quot;ח סי' קלט, בד' שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' נו, שכ' שאין ליתן מתל&quot;א ממעות שהיה חייב לתיתן לעניים אף לולא המצוה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">176); שו&quot;ת שבט סופר או&quot;ח סי' כז, בד' הפר&quot;ח או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א, הסובר שעני פטור ממתנות לאביונים; עי' יפה ללב ח&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק ב, שבמתנות לאביונים מקיים מצוה בשעת הפרשת המעות אף קודם שנותן לעניים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">216), לפי שכן הדין במצות צדקה, לסוברים כן (ע&quot;ע צדקה); עי' שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שעט; אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">21, בד' הסוברים שאין מברכים ברכת שהחיינו על מתנות לאביונים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">20); הררי קדם ח&quot;א סי' רז, בשם ר&quot;ח סולוביצ'יק. ועי' הררי קדם שם, שכ&quot;מ בת&quot;י אסתר ט כב שתרגם מתנות לאביונים מעהא דצדקתא. וכ&quot;מ במקור חיים (בכרך) או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד, שכ' שכפי שאין יוצאים ידי צדקה במתנה על מנת להחזיר כך אין יוצאים ידי מתנות לאביונים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">64). וכ&quot;מ קצת באחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">283, שכתבו שאף במתנות לאביונים נאמר הדין שעניי עירך קודמים, כמו במצות צדקה (ע&quot;ע), אבל עי&quot;ש שיש שבי' בטעם הדבר לפי שסוף סוף בנתינת המתנות לעניים מתקיימת אף מצות צדקה, ומחמתה יש לו להקדימן. וכ&quot;מ קצת באור חדש אסתר ט כב, עי&quot;ש.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם כתבו אחרונים שאין יוצאים ידי מתנות לאביונים בנתינת מעות שחייב לתיתן לעניים ממילא, כגון מעות של מעשר-כספים*, שעיקר המצוה היא לתת מעות שלו לעניים</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע. שו&quot;ת כת&quot;ס שם, בד' מהרי&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש שכתבו שמצוה בפני עצמה היא, ממצוות ימי הפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ן ב&quot;מ עח ב וריטב&quot;א ב&quot;מ שם ומגילה ז א, לבי' האחרונים שבציונים בציונים</span> <span dir="rtl">227,</span> <span dir="rtl">228, בטעם שיוצאים, לדעתם, ידי חובת מתנות לאביונים בנתינה לכל מי שפושט ידו, אף אם באמת אינו אביון (עי' ציון</span> <span dir="rtl">228), שאין יום זה מדין צדקה גרידתא אלא מדין שמחה, וכעין דין משלוח מנות; ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א; שו&quot;ת פני מבין או&quot;ח סי' רלו. ועי' ב&quot;ח וט&quot;ז שם, שלפיכך עני המתפרנס מהצדקה חייב במתנות לאביונים, אף שיצא ידי חובת צדקה בנתינת שליש שקל פעם אחת בשנה (ע&quot;ע צדקה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">205 ואילך). ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">229, שפי' בד' הרמב&quot;ן שם והריטב&quot;א שם ושם בע&quot;א. ועי' קרית חנה (נד' בילקו&quot;מ מכת&quot;י בשו&quot;ע פריעדמאן), שלדעה זו הנותן מתנות לאביונים בשיעור של שליש שקל אינו יוצא ידי חובת נתינת צדקה, וצריך ליתן עוד שליש שקל.</span></ref><span dir="rtl">, כדי להרבות בשמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן שם וריטב&quot;א שם ושם, לבי' האחרונים שבציונים</span> <span dir="rtl">227,</span> <span dir="rtl">228. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, או כדי שיהיה לעניים כדי צרכם לסעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ב&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. לדעה זו, כתבו אחרונים שיוצאים אף במעות שחייב לתיתן לעניים ממילא, אף שאינו נותן ומחסר משלו, שעיקר המצוה היא גוף נתינת המעות לעני</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת כת&quot;ס שם, לצד זה.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש שנראה מדבריהם ששני גדרים ישנם במצות מתנות לאביונים, הן מגדרי מצות צדקה, והן משום מצות היום של ימי הפורים</span><ref><span dir="rtl"> אחרונים דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שנתינה שאין מתקיימים בה גדרי מצות צדקה, כגון נתינה לאדם הפושט ידו לקבל צדקה אף שאינו עני, אין יוצאים בה ידי חובת מתנות לאביונים, אבל יש בה תוספת מצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">229 בד' הרמב&quot;ן שם והריטב&quot;א שם ושם, שעיקר החיוב של מתל&quot;א אינו מתקיים אלא באביון גמור, ואחר שיצא ידי עיקר המצוה ישנו חיוב נוסף, מדין &quot;כל הפושט יד נותנים לו&quot;, לתת לכל מי שפושט ידו, אף אם אינו אביון.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">טעם המצוה</span> ===

<span dir="rtl">בטעם מצות מתנות לאביונים, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא כדי להרבות בשמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ז; עי' רמב&quot;ן ור&quot;ן ותוס' הרא&quot;ש ונמוק&quot;י ב&quot;מ עח ב, וריטב&quot;א ב&quot;מ שם ומגילה ז א, בדין &quot;מעות פורים&quot;, ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">227, שהיינו מתנות לאביונים (ועי' ציון הנ&quot;ל, שי&quot;ח); עי' שבה&quot;ל ענין פורים סי' רב; עי' סדר היום סדר פורים; מנורת המאור נר ג כלל ד ח&quot;ג פ&quot;ג; עי' שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;ב סי' לט; עי' ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ה; לבוש או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד; שו&quot;ת בנין עולם או&quot;ח סי' לו בהגה מבהמ&quot;ח, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">282; עי' שו&quot;ת נחלת בנימין סי' קלו; קדושת לוי לפורים סוף קדושה שניה ציון</span> <span dir="rtl">51; מועדי ה' (נג'אר) לסמ&quot;ג הל' מגילה עמ' קט ב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">147; עי' או&quot;ש מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; ילקוט הגרשוני לשו&quot;ע או&quot;ח סי' תרצה אות יב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">66; עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">171. וכ&quot;מ בברכ&quot;י שבציון</span> <span dir="rtl">161. ועי' פמ&quot;ג או&quot;ח מש&quot;ז סי' תרצד ס&quot;ק א, שנסתפק אם יוצאים יד&quot;ח מתל&quot;א במתנה ע&quot;מ להחזיר (עי' ציון</span> <span dir="rtl">67), וכתב שבמשלוח מנות פשוט שאין יוצאים, לפי שטעמם משום שישמחו העניים בפורים, במתנה ע&quot;מ להחזיר אין שמחה, ומ' שטעם מתל&quot;א אינו משום שמחה, וצ&quot;ב, ועי' שו&quot;ת לבושי מרדכי או&quot;ח מהדו&quot;ת סי' ט.</span></ref><span dir="rtl">, ששמחים העניים בעצם קבלת המתנות</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">60, הסוברים שיוצאים ידי מתל&quot;א אם זכו העניים במתנות אף שלא הגיעו לידם בפורים.</span></ref><span dir="rtl">, או ששמחים במה שיש להם צרכי סעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> נמוק&quot;י ב&quot;מ עח ב, ועי' שם שלפיכך אין ליתן מתל&quot;א לאביונים שאינם מחויבים בסעודת פורים, כגון גוי (ועי' ציון</span> <span dir="rtl">247); עי' ב&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א; פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד א&quot;א ס&quot;ק א בד' המג&quot;א שם, ועי' שם שלפיכך תקנו שאפשר ליתן לעניים מתנות קודם פורים, לסוברים כן, כדי שיוכלו להכין צרכי הסעודה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">74); שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפא, בד' המג&quot;א או&quot;ח סי' תרפח ס&quot;ק ה, ועי' שם שלפיכך בעיירות המסופקות חייבים במתנות לאביונים בשני הימים, לפי שחייבים בהםבסעודת פורים בב' הימים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">125); עי' שמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד, ועי' שם שלפיכך יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים במיני מאכל ומשקה, לסוברים כן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">139).</span></ref><span dir="rtl">. מהם שכתבו שמשום שמחת הנותן היא, שאין שמחתו שלימה אלא כשמשמח אחרים עימו</span><ref><span dir="rtl">עי' רמב&quot;ם שם, ושו&quot;ת כת&quot;ס יו&quot;ד סי' קלו והררי קדם ח&quot;א סי' רו בדעתו; מנורת המאור שם; עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">228, שמקיימים מצות מתנות לאביונים בנתינה לכל מי שפושט ידו, אף אם אינו עני; עי' ב&quot;ח שם. ועי' כעי&quot;ז ברמב&quot;ם הל' יו&quot;ט פ&quot;ו הי&quot;ח, לענין המצוה לשמח את אשתו ובניו ביו&quot;ט (ע&quot;ע שמחת יום טוב).</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שנראה מדבריהם שמשום שמחת העניים היא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">245, הסוברים שאסור ליתן מתנות לאביונים לגוי.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ברכת המצוות</span> ===

<span dir="rtl">אין מברכים על מצות מתנות לאביונים ברכת-המצוות*</span><ref><span dir="rtl"> שלחן גבוה (מולכו) או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א, ופמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצב א&quot;א ס&quot;ק א, בד' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' יח. ועי' תומים סי' צז ס&quot;ק א, אבל אפשר שכוונתו למצות צדקה (ע&quot;ע).</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאין מברכים על מצוה שאינה תלויה לגמרי ביד העושה אותה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ברכת המצוות ציון 63.</span></ref><span dir="rtl">, ויש לחשוש שמא לא ירצה העני לקבלם ולא תתקיים המצוה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">52. פמ&quot;ג שם, בד' הרשב&quot;א שם. ועי' תומים שם. ועי' תומים שם, שאין לברך על מצוה שכל חיובה נובע מחמת שישנם אביונים, לפי שכל קיום האביונים הוא קללה ופורענות, ואין מברכים על הפורענות (ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 99). וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 58 ואילך, שי&quot;ס שאין מברכים ברכת המצוות על מצוות שבין אדם לחבירו, ולדעתם אפשר שאף מטעם זה אין מברכים על נתינת מתנות לאביונים.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שהחיינו</span> ===

<span dir="rtl">ברכת שהחיינו, אם יש לברכה על נתינת מתנות לאביונים, כדין מצוה הבאה מזמן לזמן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע ברכת הזמן ציון 37 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שנראה מדבריהם שאין לברך</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת מן השמים סי' טו, שהטעם שמברכים ברכת שהחיינו קודם קריאת המגילה של יום, לסוברים כן (ע&quot;ע פורים), הוא על שהגיע זמן משתה ומלוח מנות, ולא הזכיר מתנות לאביונים; עי' מג&quot;א או&quot;ח סי' תרצב ס&quot;ק א ומקור חיים (בכרך) שם וא&quot;ר שם ס&quot;ק ב, בשם השל&quot;ה מגילה פרק נר מצוה אות ו, וכ&quot;ה בסידור יעב&quot;ץ דיני קריאת המגילה דיני ברכותיה אות ד, וסידור דרך החיים דיני ברכת מגילה אות ב, וערוה&quot;ש שם ס&quot;ק ב, ומ&quot;ב שם ס&quot;ק א, שיש לכוון בברכת שהחיינו שקודם קריאת המגילה על מצות משלוח מנות, ולא הזכירו מתנות לאביונים. ועי' של&quot;ה שם, שכ' שיכוון בברכת שהחיינו שמברך על המגילה גם על סעודת פורים שיאכל ועל משלוח מנות וכו', ואפשר שכוונתו אף למתנות לאביונים. ועי' קריינא דאיגרתא מהדורה חדשה (ב&quot;ב תשע&quot;א) ח&quot;ב אות שפו, שצידד להוכיח כן מהראשונים שדנו אם אפשר לשלוח מתנות לאביונים קודם פורים, ולא כתבו שאין לעשות כן לפי שמבטל ברכת שהחיינו.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שלדעתם מצות מתנות לאביונים אינה מצוה בפני עצמה, אלא היא חלק ממצות צדקה*, שתקנו לקיימה ביום הפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3. אחרונים דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך אינה חשובה מצוה הבאה מזמן לזמן</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת צי&quot;א חי&quot;ט סי' כז; תשובות והנהגות ח&quot;א סי' תד.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שאין לברך שהחיינו על כך שישנם עניים הזקוקים לקבל מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;א יודלביץ בקובץ מוריה אייר תשכ&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שהסתפקו בדבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' אחרונים דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו שלכתחילה יכוון בברכת שהחיינו שמברך קודם קריאת המגילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מגילת אסתר וע' פורים.</span></ref><span dir="rtl">, אף על מצות מתנות לאביונים, אבל אם אינו מברך שהחיינו בשעת קריאת המגילה, כגון שאין לו מגילה, לא יברך על מצות מתנות לאביונים בפני עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' פמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק א; עי' מנהגי חת&quot;ס החדש (ב&quot;ב תשל&quot;ו) מילואים פ&quot;ט ס&quot;ה; עי' שלחן שלמה או&quot;ח שם ס&quot;א; חיי&quot;א כלל קנה סכ&quot;ז; מועד לכל חי (פאלאג'י) סי' ל&quot;א אות נ; עי' קצשו&quot;ע סי' קמ&quot;א סעיף י&quot;ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">20, שאפשר שזו כוונת השל&quot;ה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כפיה</span> ===

<span dir="rtl">מי שאינו רוצה ליתן מתנות לאביונים - לסוברים שכופים על מצוות דרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע כפיה: במצוות שמדרבנן.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אחרונים אם בית דין כופין אותו על כך: יש שכתבו שאין כופין אותו</span><ref><span dir="rtl"> ראש יוסף פתיחה למס' מגילה (ועי' פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרפז א&quot;א ס&quot;ק א, שמ' שנסתפק); שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שעט.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאין כופין על מצוה שמתן שכרה בצידה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל:במצוות שמתן שכרן בצידן.</span></ref><span dir="rtl">, ומצות מתנות לאביונים מצוה שמתן שכרה בצידה היא, לפי שהיא מדיני מצות צדקה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3. עי' פמ&quot;ג דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, והשכר שנאמר בתורה לנותן צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' דברים טו י, וע&quot;ע צדקה.</span></ref> <span dir="rtl">נאמר אף לנותן מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. עי' ראש יוסף שם; בית שערים שם. ועי&quot;ש שאף לסוברים שכופים על מצות צדקה (ע&quot;ע צדקה), היינו משום שיש בה אף לאו, אבל במתנות לאביונים, שאין בה אלא עשה, אין כופים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שכופין אותו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת חסד לאברהם מהדו&quot;ת או&quot;ח תשובה פג; שו&quot;ת פני מבין או&quot;ח סי' רלו.</span></ref><span dir="rtl">, שמצות מתנות לאביונים, לדעתם, אינה מצוה שמתן שכרה בצידה, שמצוה בפני עצמה היא, ואינה מדיני מצות צדקה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">5. פני מבין דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שבמצות מתנות לאביונים, שחיובה מדרבנן, יש גם איסור לאו של לא-תסור*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, ועל מצות עשה שהזהירה התורה עליה אף בלאו כופים אף אם מתן שכרה בצידה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע כפיה ציון 372 ואילך. עי' פמ&quot;ג שם, לצד זה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">על ידי שליח</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים על ידי שליח, יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' מגילה ז א, לגי' השאילתות פר' ויקהל שאילתא סז, ור&quot;ח וריטב&quot;א ותוס' רי&quot;ד מהדו&quot;ת מגילה שם: ר' יהודה נשיאה שדר ליה וכו' א&quot;ל קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. ועי' רש&quot;י שם וריטב&quot;א בדעתו של&quot;ג מתנות לאביונים, אבל עי' ריטב&quot;א שם שמטעם אחר שינה הגירסה.</span></ref><span dir="rtl">, שהלשון &quot;מתנות&quot; אינה מתפרשת לענין מעשה נתינה מיד ליד, אלא שיגיעו המתנות מהנותן לידי המקבל</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שואל ונשאל ח&quot;א או&quot;ח סי' כד; שו&quot;ת להורות נתן ח&quot;א סי' לב.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שלמדים מן הכתוב: משלוח מנות ומתנות לאביונים, שלשון &quot;משלוח&quot; נאמרה אף לענין מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת יהודה יעלה או&quot;ח סי' רז.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאף אם לא נתקיימו בשליחות זו כל דיני שליחות - כגון ששלח על ידי גוי</span><ref><span dir="rtl"> יהודה יעלה ולהורות נתן דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על ידי קוף</span><ref><span dir="rtl"> להורות נתן דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- יצא הנותן ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> יהודה יעלה שם; להורות נתן שם.</span></ref><span dir="rtl">, שעיקר המצוה אינה מתקיימת במעשה הנתינה, אלא בתוצאה, שיגיעו המתנות מהנותן לידי המקבל</span><ref><span dir="rtl"> להורות נתן שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאף לכתחילה אפשר ליתן מתנות לאביונים על ידי שליח, ולא נאמר במצות מתנות לאביונים הכלל של מצוה-בו-יותר-מבשלוחו*</span><ref><span dir="rtl"> עי' מקור חיים דלהלן; שואל ונשאל שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיקר המצוה נתקנה לעשותה על ידי שליח</span><ref><span dir="rtl"> שואל ונשאל שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתב שאף עדיף ליתן על ידי שליח, משום פרסומי ניסא</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים (בכרך) או&quot;ח סי' תרצד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ידיעת המקבל</span> ===

<span dir="rtl">מתנות לאביונים, יש מן האחרונים שכתבו שצריך שידע המקבל מי נתנם לו</span><ref><span dir="rtl"> גליוני הש&quot;ס שבת י ב; שו&quot;ת דבר אליהו (קלצקין) סי' סט.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שנאמר בהם לשון מתנה, ואמרו: הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנה. גליוני הש&quot;ס שם; דבר אליהו שם. ועי&quot;ש שאף שבצדקה לא אמרו כן, לפי שהעני מתבייש יותר כשיודע מי נתנו לו, מ&quot;מ במתל&quot;א אין המקבל מתבייש כ&quot;כ לפי שהנותן חייב ליתן לו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאין צריך שידע מי הנותן</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת נחלת בנימין סי' קלו; קדושת לוי לפורים סוף קדושה שניה; שו&quot;ת משנה הלכות ח&quot;א סי' תקסב.</span></ref><span dir="rtl">, ואדרבה, מצוה מן המובחר לתיתם באופן שלא ידע האביון מי הנותן, שעיקר טעם מתנות לאביונים הוא כדי להרבות בשמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, והאביונים שמחים יותר כשאינם יודעים מי הנותן, שאינם מתביישים ממנו, וכפי שאמרו במצות צדקה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע. נחלת בנימין שם; קדושת לוי שם; משנה הלכות שם. וכ&quot;מ ביוסף אומץ (האן) סי' תתרפז, שכתב שיוצאים ידי מתנות לאביונים בנתינת מעות לגבאים כדי שיתנו לעניים, ומ' שאין המקבל יודע מי נתנם לו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מחל המקבל</span> ===

<span dir="rtl">הרוצה לתת מתנות לאביונים, ולא רצה האביון לקבלם, או שמחל לו, לא יצא הנותן ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצב א&quot;א ס&quot;ק א, לענין אם לא רצה האביון לקבלם; שו&quot;ת בנין ציון סי' מד; מועדי ה' לסמ&quot;ג הל' מגילה עמ' קט ב בשם ר' שמריה קטאריווס; השואל בשו&quot;ת תורה לשמה סי' קצא. ועי' בנין ציון שם ומועדי ה' שם, שדקדקו כן מד' הרמ&quot;א בשו&quot;ע או&quot;ח תרצה ד, שכ' לענין משלוח מנות שאם מחל המקבל יצא הנותן ידי חובתו (ע&quot;ע משלוח מנות), ולענין מתנות לאביונים לא כתב כן. ועי' בנין ציון שם, שכ' שלד' הסוברים שבמשלוח מנות אם אמר המקבל כאילו התקבלתי יצא הנותן משום שחשוב כאילו קיבל את המנות בפועל (ע&quot;ע הנ&quot;ל), אף במתנות לאביונים היה צ&quot;ל שיצא, ותמה.</span></ref><span dir="rtl">, שלשון מתנה משמע שצריך שיגיעו המתנות לידי האביון</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת בנין ציון שם.</span></ref><span dir="rtl">. ואף אם אמר האביון הריני כאילו התקבלתי - שלענין קיום נדרים* חשוב כאילו קיבל</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נדרים.</span></ref> <span dir="rtl">- לא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> בנין ציון שם; מועדי ה' שם; השואל בשו&quot;ת תורה לשמה שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיקר המצוה היא שיגיעו המתנות לידי האביון בפועל</span><ref><span dir="rtl"> בנין ציון שם.</span></ref><span dir="rtl">, שכן משמע הלשון מתנה</span><ref><span dir="rtl"> בנין ציון שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שהמצוה אינה לתת דוקא לאביון זה, ויכול לקיים המצוה על ידי נתינה לאביון אחר</span><ref><span dir="rtl"> בנין ציון שם; עי' תורה לשמה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">זכו העניים במתנות בפורים ולא הגיעו לידיהם</span> ===

<span dir="rtl">זכו העניים במתנות בפורים, ולא הגיעו לידיהם עד לאחר הפורים - כגון שזיכה להם המתנות על ידי אחר</span><ref><span dir="rtl"> יהודה יעלה, ודברי פנחס ושיח יצחק בשם יריעות שלמה דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיוצאים בו ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע זכין לאדם שלא בפניו. עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">216 בד' השו&quot;ע או&quot;ח תרצד ד, לענין זיכוי על ידי אמירה; עי' שו&quot;ת דברי פנחס סי' לח, בד' השו&quot;ע שם, לענין דין זכין לאדם שלא בפניו (ע&quot;ע); שו&quot;ת יהודה יעלה או&quot;ח סי' רז; דברי פנחס שם, ושו&quot;ת שיח יצחק (וייס) סי' שעט, בשם בעל יריעות שלמה (אולמן).</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שלא יצא בו ידי חובה, שלדעתם עיקר מצות מתנות לאביונים היא שישמח העני בפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">15. התעוררות תשובה דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואם אינו מקבל המעות בפועל אין לו שמחה בהם</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת התעוררות תשובה ח&quot;ג סי' מז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במתנה על מנת להחזיר</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים במתנה-על-מנת-להחזיר*, כתבו אחרונים שלא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים (בכרך) או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד; שו&quot;ת יוסף אומץ סי' פב אות ה; ילקוט הגרשוני לשו&quot;ע או&quot;ח סי' תרצה אות יב.</span></ref><span dir="rtl">, כפי שהנותן צדקה* במתנה על מנת להחזיר לא יצא, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע צדקה וע' מתנה על מנת להחזיר. עי' מקו&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שטעם מצות מתנות לאביונים הוא כדי להרבות בשמחת פורים</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, ובמתנה על מנת להחזיר אין שמחה</span><ref><span dir="rtl"> ילקוט הגרשוני שם, בד' הראשונים שבציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנסתפק בזה</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א, הובא בבאוה&quot;ל שם. ועי' שו&quot;ת לבושי מרדכי או&quot;ח מהדו&quot;ת סי' ט, שבי' טעם ספיקו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">נתינה אחת לשני אביונים</span>  ===

<span dir="rtl">נתינת מטבע אחד לשני אביונים על מנת שיחלקוה ביניהם, כתבו אחרונים שיוצאים בה ידי חובת מתנות לאביונים, אלא שלכתחילה אין לעשות כן מפני שאין-עושין-מצוות-חבילות-חבילות*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע. שו&quot;ת תורה לשמה סי' קצ.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">להחליף זה עם זה</span> ===

<span dir="rtl">עני שנתן לחבירו מתנות לאביונים - לסוברים שעני חייב במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">205.</span></ref> <span dir="rtl">- וחזר חבירו ונתנם לו בתורת מתנות לאביונים, כתבו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים שיצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ס' המנהיג הל' מגילה סי' כה וקיצור פסקי הרא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ז, שפי' המעשה המובא בגמרא באמוראים שהחליפו סעודתם זה עם זה (מגילה ז ב), שיצאו בכך ידי מתנות לאביונים; פמ&quot;ג או&quot;ח שם מש&quot;ז ס&quot;ק א; שו&quot;ת תורה לשמה סי' קצא, ובא&quot;ח שנה א פר' תצוה הל' פורים אות טו; משרת משה (עטייה) לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ז; מ&quot;ב סי' תרצד ס&quot;ק ב. ועי' משרת משה שם, ושעה&quot;צ למ&quot;ב שם אות א, שהוכיחו כן מדעת הסוברים לענין משלוח מנות שאם חזר המקבל ונתן את המנות שקיבל לנותן יצא ידי חובתו (ע&quot;ע משלוח מנות), אבל אפשר שלסוברים שטעם משלוח מנות הוא כדי להרבות אהבה ורעות ולא כדי לספק צרכי סעודת פורים (ע&quot;ע הנ&quot;ל) אין להוכיח משם למצות מתל&quot;א, שטעמה כדי שיהיה לעניים כדי צרכם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">זמנה</span>  ==

=== <span dir="rtl">קודם פורים</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנות לאביונים קודם פורים, נחלקו בה אחרונים בדעת ראשונים: א) יש שכתבו שאין יוצאים בה ידי חובת מתנות לאביונים, לפי שמעשה נתינת המתנות צריך להיעשות ביום הפורים</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב; שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפא; ערך ש&quot;י או&quot;ח סי' תרצד; שו&quot;ת בית אב או&quot;ח סי' קג; שו&quot;ת דבר אליהו (קלצקין) סי' סט; חי' הר צבי לש&quot;ס מגילה ב א. ועי' רבינו יהונתן מגילה יז א (ד ב) שהנותן מתנות לאביונים בי&quot;ג אדר לא יצא ידי חובתו, אבל אפשר שכוונתו באופן שאכלם העני קודם פורים, וכדעת האחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">72.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש מחלקים, שאם אכלם העני קודם פורים לא יצא הנותן ידי חובתו, ואם לא אכלם קודם פורים יצא</span><ref><span dir="rtl"> עי' מג&quot;א או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א, בד' בעה&quot;מ מגילה ב א (א ב) בשם רבינו אפרים (וכ&quot;ה בר&quot;ן שם בשמו, וכן ברא&quot;ש שם פ&quot;א סי' א ובמאירי שם בשם י&quot;מ), שכ' שהטעם שבזה&quot;ז אין בני הכפרים מקדימים לקרוא מגילה ביום הכניסה (ע&quot;ע יום הכניסה: בזמן הזה), הוא לפי שיצטרכו לתת להם מתנות לאביונים אז, ובזה&quot;ז שהעניות מרובה יש לחוש שמא יאכלום קודם פורים (ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 152). ועי' שו&quot;ת בית אב שם וחי' הר צבי לש&quot;ס שם בד' בעה&quot;מ שם, שלא הוצרך לטעם זה אלא לענין בני הכפרים, שמקדימים וקוראים מגילה ביום הכניסה (ע&quot;ע), שכיון שעשו את יום הכניסה כפורים לענין מקרא מגילה אפשר לתת בו מתנות לאביונים מעיקר הדין, אלא אם אכלום האביונים קודם פורים, אבל הקורא מגילה ביום הפורים חייב ליתן אף מתנות לאביונים ביום הפורים וקודם לכן לא יצא כלל.</span></ref><span dir="rtl">, ואף שעדיין לא הגיע זמן החיוב, מכל מקום כיון שעיקר טעם מתנות לאביונים הוא כדי שיהא לעניים כדי צרכם לסעודת פורים</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">, אפשר ליתן להם קודם הזמן, כדי שיוכלו להכין את הסעודה</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד א&quot;א ס&quot;ק א, בד' המג&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום כתבו שלכתחילה אין ליתן להם קודם פורים, שמא יאכלום העניים קודם</span><ref><span dir="rtl"> מג&quot;א שם, בד' בעה&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובאופן שאין לחוש לכך, כגון ששולח להם קודם פורים על מנת שיגיע לידם בפורים, יכול לכתחילה לתת קודם פורים</span><ref><span dir="rtl"> יד אהרן שם; שו&quot;ת נחלת בנימין סי' קלו. ועי' שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפא שתמה, שאין כוונת בעה&quot;מ שם אלא לבאר את טעם עיקר התקנה שתקנו ליתן מתל&quot;א דוקא בפורים ולא קודם, אבל אחר שתקנו כן שוב אף במקום שלא שייך טעם זה אין יוצאים ידי חובה קודם פורים.</span></ref><span dir="rtl">. מהם שכתבו שמיום תענית-אסתר* אפשר לתת לכתחילה מתנות לאביונים, שלפי שהוא סמוך לפורים אין לחוש שמא יאכלום קודם פורים, ויש להם זמן להכינו לפורים</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג א&quot;א שם. ועי' מג&quot;א או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק יג שהביא מהרא&quot;ש מגילה (פ&quot;א סי' ו), שאף בליל פורים אין ליתן מתל&quot;א, ועי' פמ&quot;ג שם שבי' שאף אז יש לחשוש שמא יאכלום אז ולא ישאר להם כדי צרכם לסעודת פורים, וצ&quot;ע, ועי' חמדת משה (פרלמוטר) עמ' קכז שכ' שט&quot;ס נפלה בד' הפמ&quot;ג שם, וצ&quot;ל שבליל י&quot;ד יתן ולא חיישינן, ועי' עוד פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק ה, לענין ערים המסופקות, שיכול ליתן ביום י&quot;ד ואין לחשוש שמא יאכלום העניים קודם יום ט&quot;ו (עי' ציון</span> <span dir="rtl">126), ומ' שביום י&quot;ד אין לחשוש לכך, אבל עי' שו&quot;ת בנין שלמה סי' נח שנקט בדעתו שאף ביום י&quot;ד יש לחשוש, ובי' דבריו בע&quot;א (עי' ציון</span> <span dir="rtl">129 ואילך). ועי' שו&quot;ת כנף רננה סי' פז, שתמה מד' בעה&quot;מ שם, שבי' שאין מקדימים בזה&quot;ז לקרוא מגילה ביום הכניסה לפי שאז יצטרכו לתת להם מתל&quot;ט ביום הקריאה ויש לחוש שמא יאכלום קודם פורים, והרי יום הכניסה הוא קודם י&quot;ד אדר, ומכל מקום אין מקדימים לקרוא אז מגילה, ועי&quot;ש שיישב.</span></ref><span dir="rtl">. ג) ויש שכתבו שהנותן מיום י&quot;א אדר ואילך, שמאז מקדימים בני הכפרים לקרוא את המגילה אם חל בו יום הכניסה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע יום הכניסה.</span></ref><span dir="rtl">, יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> דע&quot;ת או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;א, וגנזי המלך (ווייל) לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ד, בד' פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם ותוי&quot;ט מגילה פ&quot;א מ&quot;ג. ועי' א&quot;א בוטשאטש סי' תרצג ושו&quot;ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סי' סה שתמהו, שהרמב&quot;ם והתוי&quot;ט מיירו רק בבני הכפרים המקדימים ליום הכניסה, ועי' תשובת מהרש&quot;ם שנד' בס' אבן שהם (פרלמוטר) סי' ל, שבי' דבריו.</span></ref><span dir="rtl">. ד) ויש מצדדים לומר שאף אם הוציא העני את המעות קודם פורים יצא הנותן ידי חובתו, שכיון שהעני רוצה שתתקיים המצוה על ידו, מן הסתם אינו מוציאם אלא בתורת הלואה מאותם מעות, וכשמייחד מאכלים לצורך שמחת פורים הרי הוא כפורע ההלואה</span><ref><span dir="rtl"> א&quot;א (בוטשאטש) או&quot;ח סי' תרצג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">נתן לעניים קודם פורים על מנת שיזכו בהם בפורים</span> ===

<span dir="rtl">נתן מתנות לאביונים קודם פורים על מנת שיהיו בידם בתורת פקדון, ולא יזכו בהם עד יום הפורים, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיצא ידי חובתו לדברי הכל, שאף לסוברים שמעשה הנתינה צריך להיעשות בפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">71.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שעיקר המצוה מתקיימת בזכיית האביונים במעות</span> <span dir="rtl">הרי אז נעשה מעשה המצוה</span><ref><span dir="rtl"> בני יוסף לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ד; שו&quot;ת כנף רננה או&quot;ח סי' פז.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שלסוברים שמעשה הנתינה עצמו צריך להיעשות בפורים אין יוצאים בכך ידי חובה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת דבר אליהו (קלצקין) סי' סט; שו&quot;ת כנף רננה שם, בד' הבאה&quot;ט או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ז וא&quot;א (אופנהיים) או&quot;ח סי' תרצד.</span></ref><span dir="rtl">, שזכיית האביונים במעות אינה חשובה כמעשה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> דבר אליהו שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שטעם מצות מתנות לאביונים הוא כדי להרבות שמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שהעני יודע קודם פורים שיזכה במתנות בפורים אין מתחדשת אצלו שמחה ביום הפורים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת כנף רננה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">השולח קודם פורים והגיע בפורים</span> ===

<span dir="rtl">שלח מתנות לאביונים קודם פורים והגיעו לידם בפורים - לסוברים שהנותן מתנות לאביונים קודם פורים לא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">71 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו אחרונים שיצא ידי חובה, שעיקר מצות מתנות לאביונים הוא שיגיעו המתנות מידיו ליד האביונים בפורים</span><ref><span dir="rtl">עי' ברכ&quot;י או&quot;ח סי' תרצד שיורי ברכה אות א; שו&quot;ת בית שערים סי' שפא. ועי' יד אהרן או&quot;ח סי' תרצה, הובא בבאה&quot;ט שם ס&quot;ק א, שנסתפק. ועי' שו&quot;ת דבר אליהו (קלצקין) סי' סט, שאף לסוברים שהנותן מתנות לאביונים קודם פורים על מנת שיזכו בהם האביונים בפורים, ועד אז יהיו בידם בתורת פקדון, לא יצא ידי חובתו (עי' לעיל), היינו לפי שמעשה הנתינה מצד הנותן נגמר בשעת הנתינה, אבל הגעת המתנות לידי המקבלים חשובה חלק ממעשה הנתינה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בלילה</span> ===

<span dir="rtl">זמן מתנות לאביונים לכתחילה הוא ביום הפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ו; עי' ערכי תנאים ואמוראים ע' רב יהושע בריה דרב אידי ד&quot;ה ועצרת; אבודרהם הל' פורים ד&quot;ה וכתב הרמב&quot;ם; מג&quot;א סי' תרצה ס&quot;ק יג; ראש יוסף מגילה ז ב; חיי&quot;א סי' קנה ס&quot;ק לב; ערוה&quot;ש סי' תרצה אות טז; קצוש&quot;ע סי' קמב ס&quot;ה; העמק שאלה לשאילתות ויקהל שאילתא סז.</span></ref><span dir="rtl">, שנתינה בליל פורים חשובה כנתינה קודם פורים, שאין לעשות כן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">71 ואילך. לבושי שרד או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ד, בד' המג&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שנאמר: ימי משתה ושמחה וכו' ומתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר ט כב . עי' ביהגר&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח שם, ומקראי קודש (פרנק) סי' מה אות ג בדעתו; מקראי קודש שם, בד' הטו&quot;א מגילה ז ב. להדגיש איך לומדים. לבדוק אם משמע כן במקורות של עיקר הדין, ובפרט בערכי תנאים ואמוראים.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שכן הדין בכל מצוות דאורייתא הנוהגות ביום מסוים, שאינן נוהגות אלא ביום, וכל-דתקון-רבנן-כעין דאורייתא-תקון*</span><ref><span dir="rtl"> העמק שאלה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ובדיעבד, אם נתן מתנות לאביונים בליל פורים, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> הע' ר&quot;י כהן למקראי קודש שם, בד' התניא שהובא במג&quot;א או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ד לענין סעודת פורים, שביום הוא רק מצוה מן המובחר (ע&quot;ע פורים).</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם הלימוד מהכתוב: ימי משתה ושמחה שמצוות הפורים אינן נוהגות בלילה אינו מעכב</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י כהן שם, בד' התניא הנ&quot;ל. וע&quot;ע סעודת פורים, וע' משלוח מנות.</span></ref><span dir="rtl">, יש שכתבו שלא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י כהן שם, בד' הסוברים שהאוכל סעודת פורים בלילה לא ייד&quot;ח (ע&quot;ע סעודת פורים).</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם הלימוד מהכתוב ימי משתה ושמחה מעכב</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י כהן שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שחילקו, שאם אכלם העני בלילה לא יצא הנותן ידי חובתו, ואם לא אכלם והיו בידו ביום יצא, שלדעתם דינו כמי שנתן קודם ימי הפורים, שאם לא אכלם העני יצא, לדעתם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">72 ואילך. שם בד' הלבושי שרד שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על מנהג נתינת מחצית השקל בערב פורים ובפורים עצמו, ועל כך שיש שנהגו לצאת בזה ידי מתנות לאביונים, ע&quot;ע פורים. על מנהג מעות פורים, שיש הגובים מעות קודם פורים על מנת שיהיה לעניים כדי צרכם לסעודת פורים, וכן על המנהג לגבות ממון עבור צרכי הציבור בפורים, ע&quot;ע פורים.</span>

=== <span dir="rtl">בפורים קטן</span> ===

<span dir="rtl">פורים-קטן*, אין חייבים בו במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> משנה מגילה ו ב.</span></ref> <span dir="rtl">- ואם נתנו בו חייבים לחזור וליתן בפורים שבאדר השני</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י מגילה שם ד&quot;ה אלא.</span></ref> <span dir="rtl">- לפי שאין חייבים בו בקריאת המגילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מקרא מגילה, וע' פורים קטן.</span></ref><span dir="rtl">, ותלו את זמן מתנות לאביונים בזמן מקרא-מגילה*</span><ref><span dir="rtl"> מגילה שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ח ויעב&quot;ץ ומהר&quot;ץ חיות מגילה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בפורים משולש</span> ===

<span dir="rtl">חל פורים בשבת, מקדימים ליתן מתנות לאביונים בערב שבת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ר&quot;ן לרי&quot;ף מגילה ו ב (ג ב), ודרכ&quot;מ או&quot;ח סי' תרפח ס&quot;ק ג בדעתו; שו&quot;ת מהרלב&quot;ח סי' לב; שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' תקח; ב&quot;י או&quot;ח סי' תרפח בשם מנהג ירושלים, ושו&quot;ע שם ס&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">, שבשבת אי אפשר ליתן</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהרלב&quot;ח שם, ודרכ&quot;מ שם, ורדב&quot;ז שם, ע&quot;פ הגמ' מגילה ד ב ורש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיקר מצות מתנות לאביונים היא ליתן מעות, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">132.</span></ref><span dir="rtl">, ואסור לטלטל מעות בשבת משום מוקצה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מוקצה. טו&quot;א מגילה ז א, ועי' ערול&quot;נ סוכה מג א, טעם א, ועי' מחצה&quot;ש או&quot;ח סי' תרפח ס&quot;ק י, ושו&quot;ת יהודה יעלה או&quot;ח סי' רו ד&quot;ה נ&quot;ל, וערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרפח סי&quot;ז, ושו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שעא, בבי' הגמ' מגילה שם. ועי' חזו&quot;א דלהלן, שתמה שהרי אפשר לקיים מצות מתנות לאביונים בדברי מאכל ומשקה, לסוברים כן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">135 ואילך).</span></ref><span dir="rtl">, או משום איסור מוציא* מרשות לרשות</span><ref><span dir="rtl"> ערול&quot;נ וחזו&quot;א דלהלן.</span></ref><span dir="rtl">, שאסור להכניס המתנות מרשות הרבים לרשות העני</span><ref><span dir="rtl"> חזו&quot;א או&quot;ח סי' קנה אות א, בבי' הגמ' מגילה שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שחששו שמא יוציאם העני מרשותו לרשות הרבים</span><ref><span dir="rtl">ערול&quot;נ סוכה שם, טעם ב, בבי' הגמ' מגילה שם.</span></ref><span dir="rtl">, או מפני שאסור ליתן מתנה בשבת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מתנה, וע' שבות. שו&quot;ת יהודה יעלה שם ד&quot;ה ואעתיק, ונתיב מאיר לרמב&quot;ם אישות פ&quot;ג, בבי' הגמ' מגילה שם. ועי' נתיב מאיר שם שהוכיח כטעם זה משום שלשאר הטעמים יכול ליתן המעות קודם שבת על מנת שיזכו בהם העניים בפורים, לסוברים שיוצאים בכך ידי חובת מתל&quot;א (עי' ציון</span> <span dir="rtl">82).</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך הקדימום לערב שבת, שקוראים בו את המגילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מקרא מגילה.</span></ref><span dir="rtl">, ועיניהם של עניים נשואות למקרא-מגילה*, שיודעים שרגילים לתת מתנות לאביונים בזמן קריאת המגילה, ואם כן כשיקראו ולא יתנו להם מתנות יצטערו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהרלב&quot;ח שם, ופר&quot;ח וביהגר&quot;א לשו&quot;ע או&quot;ח שם, עפ&quot;ד רב יוסף מגילה שם. ועי' שו&quot;ת מהרלב&quot;ח שם, וכעי&quot;ז בלח&quot;מ מגילה פ&quot;ב הי&quot;ד, שאף לסוברים לענין בני הכפרים המקדימים לקרוא מגילה ביום הכניסה (ע&quot;ע) שאין חיוב ליתן מתנות לאביונים ביום קריאת המגילה, ולא אמרו אלא שהנותן ביום זה יצא ידי חובתו, שהיינו דוקא שם מפני שיכול ליתן ביום הפורים עצמו, אבל כשחל בשבת שאי אפשר ליתן ביום הפורים עצמו ודאי שחייב ליתן ביום קריאת המגילה. ועי' ס' פורים משולש (דבליצקי, ב&quot;ב תשס&quot;ה) פ&quot;ב הע' נו, שאף רבה במגילה שם, החולק על סברת עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, אינו חולק אלא שאין להקדים את קריאת המגילה משום כך, אבל אחר שמקדימים לקרוא מטעם אחר מודה שיש ליתן מתנות לאביונים בזמן קריאת המגילה.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאין מצות מתנות לאביונים מתקיימת בשעת הנתינה בערב שבת, שהרי זמן מתנות לאביונים תלוי בזמן סעודת פורים, וזמן סעודת פורים אינו בערב שבת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פורים.</span></ref><span dir="rtl">, והנתינה בערב שבת אינה אלא כנתינה בערב פורים, אלא שכשחל בשבת, לפי שאסור ליתן בשבת, התירו ליתן קודם פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת כנף רננה סי' פז; מועדים וזמנים (שטרנבוך) ח&quot;ב סי' קפט; פורים משולש (דבליצקי) פ&quot;ב אות כא.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שלסוברים שאין יוצאים ידי חובה בנתינה בערב פורים אלא אם נשארו המתנות בידי העני בפורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">72 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף בפורים שחל בשבת אין יוצאים אלא אם נשארו המתנות ביד העניים ביום החיוב בסעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. כנף רננה שם; פורים משולש שם.</span></ref><span dir="rtl">. בדיעבד, אם לא נתן בערב שבת, יש מהאחרונים שכתבו שיתן ביום ראשון</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת תורת חיים (זוננפלד) סי' נה אות ו. ועי' ס' פורים משולש (דבליצקי, ב&quot;ב תשס&quot;ה) פ&quot;ב הע' נו, שבי' טעמו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שיתן בשבת מאכלים או שאר דברים, לסוברים שיוצא בהם ידי מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">135, ואילך,</span> <span dir="rtl">141 ואילך. קיצור דיני פורים המשולש (קארפ) הע' כא, בשם רש&quot;ז אוירבך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ערים המסופקות</span> ===

<span dir="rtl">עיר שספק אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, ונוהג בה פורים ביום ט&quot;ו באדר, או שלא היתה מוקפת חומה, ונוהג בה פורים ביום י&quot;ד באדר - לסוברים ששאר מצוות הפורים נוהגות בה בשני הימים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פורים.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אימתי נוהגת בה מצות מתנות לאביונים: א) יש שכתבו שמצות מתנות לאביונים נוהגת בה בשני הימים, וצריך ליתן בשניהם</span><ref><span dir="rtl"> ריא&quot;ז מגילה פ&quot;א ה&quot;א אות ג, הובא בשלטי גבורים מגילה ב ב; שכנה&quot;ג הגהות הטור סי' תרפח; מג&quot;א או&quot;ח סי' תרפח ס&quot;ק ה, הובא במ&quot;ב שם ס&quot;ק י; א&quot;ר או&quot;ח שם ס&quot;ק ו; אורחות יושר (מולכו) פי&quot;ט; בא&quot;ח שנה א פר' תצוה הל' פורים סי&quot;ז. ועי' כנה&quot;ג שם, שהמנהג כדעה זו.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שצריך ליתן בשניהם מחמת הספק</span><ref><span dir="rtl"> השואל בשו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפא, בד' המג&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף שאם נתן מתנות לאביונים ביום י&quot;ד ונשארו בידם ביום ט&quot;ו יצא ידי חובתו בכל אופן, שהרי אף אם נתן מתנות לאביונים קודם פורים והיו בידם בפורים יצא ידי חובתו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">72.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום לכתחילה אין לתת להם המתנות ביום י&quot;ד, שיש לחשוש שמא יאכלום קודם יום ט&quot;ו</span><ref><span dir="rtl"> השואל בבית שערים שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומהם שכתבו שיש לתת בשני הימים בתורת ודאי, לפי שטעם חיוב מתנות לאביונים הוא כדי לספק לעניים את צרכי סעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שבערים המסופקות חייבים העניים בסעודת פורים בשני הימים, חייבים לספק צרכי שתי סעודות אלו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת בית שערים שם, בד' המג&quot;א שם. וצ&quot;ב, שהרי הסעודה שאוכלים ביום שלפי האמת אינו פורים אינה סעודת פורים כלל, ומדוע חייבים לספק לאביונים צרכי אותה סעודה.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש שכתבו שאין צריך לתת אלא ביום י&quot;ד</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק ה; מטה יהודה (עייאש) או&quot;ח סי' תרפח ס&quot;ק ד. ועי' מטה יהודה שם, שבי' בטעם הדבר דאתי בק&quot;ו מבני הכפרים, שמקדימים לקרוא מגילה ביום הכניסה וגובים ומחלקים מתנות לאביונים בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, וצ&quot;ב מדוע אין חייבים אף ביום ט&quot;ו מחמת הספק.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתו הטעם שאין ליתן מתנות לאביונים קודם פורים הוא שמא יאכלום העניים קודם פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">72 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, וכשנותנים ביום י&quot;ד אין לחוש שמא יאכלום קודם יום ט&quot;ו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">77. עי' פמ&quot;ג שם, לד' האחרונים שבציון הנ&quot;ל שנקטו בדעתו שמיום תענית אסתר אין לחוש שמא יאכלום קודם פורים.</span></ref><span dir="rtl">, או שאף אם חוששים שמא יאכלם מכל מקום אין זה אלא ספק, והרי זה ספק-ספיקא*, שאף אם אכלם ביום י&quot;ד יתכן שזהו יום הפורים ויצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת בנין שלמה סי' נח, בד' הפמ&quot;ג שם. לב' הטעמים הנ&quot;ל מ' שאם אכלם העני קודם יום ט&quot;ו לא יצא הנותן ידי חובתו, ועי' פמ&quot;ג שם שכ' שצ&quot;ע בדין זה, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, או שספק חיוב מתנות לאביונים חשוב כספק ממון, והמוציא-מחבירו-עליו-הראיה*</span><ref><span dir="rtl"> בנין שלמה שם. ולטעם זה מ' שאף אם אכלם הנותן קודם פורים יצא ידי חובתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">המתנות</span> ==

=== <span dir="rtl">מעות</span> ===

<span dir="rtl">מעות, יוצאים בהם ידי מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; שו&quot;ע או&quot;ח תרצד בריש הסימן. ועי' מעשה רקח לרמב&quot;ם שם, שברמב&quot;ם בדפוס מגדל עוז ל&quot;ג מעות.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שזו עיקר מצות מתנות לאביונים, ליתן מעות</span><ref><span dir="rtl"> טו&quot;א מגילה ז א ד&quot;ה ומתנות; שו&quot;ת חתן סופר סי' עב אות ה.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שעיקר המצוה היא ליתן דברי מאכל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">136.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שיוצאים ידי חובה אף במעות, לפי שאפשר לקנות בהם דברי מאכל</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ש מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; עי' שמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד. ועי' פמ&quot;ג או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א, שמ' שנסתפק בזה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">דברי מאכל</span> ===

<span dir="rtl">דברי מאכל ומשקה, אם יוצאים בהם ידי מתנות לאביונים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש שכתבו שיוצאים בהם ידי חובת מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' מגילה ז א, לגי' שלפנינו, וכן גי' ר&quot;ח מגילה שם, וריטב&quot;א שם בשם כולהו נוסחי, ותורי&quot;ד מהדו&quot;ת שם, וכעי&quot;ז בירושלמי מגילה פ&quot;א ה&quot;ד, ובילקו&quot;ש אסתר רמז תתקנט, ובשאלתות ויקהל שאלתא סז, ובמאמר על דרשות חז&quot;ל לר&quot;א בן הרמב&quot;ם (נד' בקובץ תשובות הרמב&quot;ם ליפציג תרי&quot;ט עמ' 40), ובמנורת המאור (אבוהב) נר ג כלל ד ח&quot;ג פ&quot;ג: שלח ליה רבי יהודה נשיאה שדר ליה לר' אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים; המנהיג הל' מגילה סי' כה, ועי' פסקי הרא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ז, בביאור הגמ' מגילה ז ב שאביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי, שהיו יוצאים בכך ידי מתנות לאביונים; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; מרה&quot;פ לירושלמי מגילה שם, ויד דוד (זינצהיים) מגילה שם, ומהר&quot;ץ חיות מגילה שם, בד' רש&quot;י מגילה שם ד&quot;ה ה&quot;ג, שלא גרס במעשה ברבי יהודה נשיאה הנ&quot;ל מתנות לאביונים, שמטעם אחר לא גרס כן (ועי' יהודה יעלה דלהלן, שלדעתו לא גרס כן לפי שאין יוצאים במיני אוכלים ידי מתנות לאביונים); שמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד, וכסא רחמים (לחיד&quot;א) שם, בד' מס' סופרים שם; שבה&quot;ל סי' רב. ועי' מקרא סופרים (לנדא) שם, שדחה שאף לסוברים שאין יוצאים אלא במעות, כיון שנתן לגבאי מעות יצא, אף שהגבאי קנה בהם דברי מאכל ונתנם לעניים.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו שכך היא עיקר מצות מתנות לאביונים, ליתן דברי מאכל</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ש מגילה שם, בד' הרמב&quot;ם שם; שמחת יהודה (נג'אר) שם.</span></ref><span dir="rtl">, שטעם מצות מתנות לאביונים היא כדי להרבות שמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, ועיקר השמחה היא בדברי מאכל ומשקה</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שעיקר המצוה היא ליתן לאביונים צרכי סעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">13. עי' שמחת יהודה שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאין יוצאים ידי מתנות לאביונים בדברי מאכל, אלא במעות</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת יהודה יעלה או&quot;ח סי' רו, בד' רש&quot;י מגילה שם של&quot;ג בגמ' שם ומתנות לאביונים; מקרא סופרים (לנדא) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד, בד' המג&quot;א או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק טו; שו&quot;ת דברי יציב או&quot;ח סי' רצח, בד' השו&quot;ע או&quot;ח תרצד, שכ' בראש הסימן דיני מעות פורים לעניים. ועי' יהודה יעלה שם ושו&quot;ת דברי יציב שם, שהוכיחו כדבריהם מכך שאסור לתת מתנות לאביונים בשבת (עי' ציון</span> <span dir="rtl">104), שטעם דין זה, לדעתם, הוא לפי שמצוותו במעות, והם מוקצה בשבת (ע&quot;ע מוקצה), אבל עי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">107 ואילך, טעמים נוספים לדין זה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שוה כסף</span> ===

<span dir="rtl">חפצים שאינם דברי מאכל, נחלקו אחרונים אם יוצאים בהם ידי מתנות לאביונים: יש שכתבו שיוצאים בהם</span><ref><span dir="rtl"> טו&quot;א מגילה ז א.</span></ref><span dir="rtl">, ששוה-כסף* ככסף</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שוה כסף. טו&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שנראה מדבריהם שאין יוצאים בהם</span><ref><span dir="rtl"> עי' מטה משה סי' תתרטו. ועי' פמ&quot;ג א&quot;א או&quot;ח סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א, שנסתפק, וכתב שלכתחילה אין ליתנם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיקר מצות מתנות לאביונים, לדעתם, היא ליתן דברי מאכל, אלא שיוצאים אף במעות, לפי שאפשר לקנות בהם דברי מאכל, אבל שאר חפצים, שאי אפשר לקנות בהם דברי מאכל, אין יוצאים בהם</span><ref><span dir="rtl"> פמ&quot;ג שם, לצד זה. ועי' שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;ב סי' קסג, לענין מצות משלוח מנות, שיוצאים בה אף בשאר חפצים, אף שצריך ליתן צרכי סעודה, לפי שהמקבל יכול למכרם ולקנות מהם צרכי סעודה (ע&quot;ע משלוח מנות).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הנאה</span> ===

<span dir="rtl">המהנה את העני הנאה השוה ממון - כגון אדם-חשוב* שקיבל מתנה מחבירו עני, שלכל דיני התורה חשוב כאילו קיבל הנותן ממון מהמקבל, שנהנה שקיבל ממנו מתנה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אדם חשוב ציון 30. מועדי ה' דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיוצא בכך ידי מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> חוג הארץ (אלגזי) סי' יז.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שאינו יוצא ידי מתנות לאביונים, שאף שחשוב כאילו קיבל ממנו ממון מכל מקום אין בכך ריבוי שמחה</span><ref><span dir="rtl">מועדי ה' (נג'אר) לסמ&quot;ג הל' מגילה עמ' קט ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מחילת מלוה</span> ===

<span dir="rtl">המוחל לאביון חוב שהיה חייב לו, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו יוצא בכך ידי חובת מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> אהלים למהרי&quot;ל דיסקין (עמ' לז), בד' הסוברים שהטעם שאין ליתן מתנות לאביונים קודם פורים הוא מפני שחששו שמא יאכלם העני קודם פורים, ואין אומרים שאף אם יאכלם יוכל למחול לו בפורים לשם מתנות לאביונים; חוג הארץ (אלגזי) סי' יז; שו&quot;ת תשורת שי סי' ט; הליכות שלמה פורים פי&quot;ט אות כד. ועי' מועדי ה' (נג'אר) לסמ&quot;ג הל' מגילה עמ' קט ב בשם ר' שמריה קטאריווס, שנסתפק. ועי' חוג הארץ שם, שאם אמר הריני מקיים המצוה בהנאת מחילת המלוה יוצא ידי חובתו מחמת ההנאה, לשיטתו שבציון</span> <span dir="rtl">146, שהמהנה את חבירו בהנאה השוה ממון יוצא בכך ידי חובת מתל&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמלוה להוצאה ניתנה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הלואה ציון 203.</span></ref><span dir="rtl">, ומחילתו אינה חשובה כנתינת מעות</span><ref><span dir="rtl"> חוג הארץ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כמות המתנות</span> ===

<span dir="rtl">צריך ליתן שתי מתנות</span><ref><span dir="rtl"> עי' מסכת סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד; רב יוסף מגילה ז א; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; טוש&quot;ע או&quot;ח תרצד א; טו&quot;א מגילה שם, בד' ר' יוסי בר בון בירושלמי חגיגה פ&quot;א ה&quot;א, בד' ר' יוסי בברייתא שם, הסובר שבכל מקום שנאמר לשון רבים על כמה אנשים היינו שבצירוף כל האנשים יהיו שנים.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר ט כב. רב יוסף מגילה שם; רמב&quot;ם שם; טו&quot;א שם, בד' ר' יוסי בר בון שם.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו שלפי שנאמר מתנות לשון רבים, ואביונים לשון רבים, צריך ליתן מתנה אחת לכל אביון, ויחד יהיו שתי מתנות</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י מגילה שם ד&quot;ה שתי, ור&quot;א מן ההר שם, ומאירי שם, ושבה&quot;ל ענין פורים סי' רב, בד' רב יוסף שם. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">238, שלדעתם בדיעבד יוצאים יד&quot;ח גם בנתינת שתי מתנות לאביון אחד, ולשיטתו צ&quot;ל שאף שהכתוב דיבר באופן שנותן לשני אביונים, ולפיכך כתב שיש ליתן לכל אחד מתנה אחת, מ&quot;מ אף באופן שנותן לאביון אחד יש ליתן שתי מתנות.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאין לפרש הכתוב שלכל אחד מהאביונים יש לתת שתי מתנות, לפי שקודם נאמר לשון מתנות, ומשמע שיש לתת בסך הכל שתי מתנות, ורק אחר כך נאמר לאביונים, דהיינו שאת אותם שתי מתנות צריך לתת לשני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> פר&quot;ח או&quot;ח תרצד א. וכ&quot;מ בפסיקתא זוטרתא אסתר ט יט. ועי' ס' מטה אפרים (ארדיט) מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז, בד' הפר&quot;ח בליקוטים שם, שתמה ע&quot;ז מרש&quot;י שמות כה יט, ועי' ברכ&quot;י שם, שתי'.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שאי אפשר לתת שתי מתנות לכל אביון, שכל מה שיתן לאביון אחד חשוב, לדעתם, כמתנה אחת</span><ref><span dir="rtl"> יד דוד (זינצהיים) מגילה ז א, בשם ס' מלך שלם; שו&quot;ת חתן סופר סי' עב אות ה; אהלי יצחק (בונאן) מגילה שם, בשם ר' שמריהו קאטאריואס; שו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שעח. ועי' יד דוד שם שתמה, שאפשר ליתן לאותו אביון ב' מתנות בזה אחר זה, ועי' בית שערים שם, שיישב. ועי' אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">238, הסוברים שיוצאים ידי חובת מתל&quot;א בנתינת שיעור שתי מתנות לאביון אחד, ומ' שלדעתם נתינת שתי מתנות לאביון אחד חשובה כנתינת שתי מתנות חלוקות.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שעיקר המצוה היא ליתן מעות, וכמה מעות שיתן אין זה חשוב כשתי מתנות אלא כמתנה אחת גדולה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חתן סופר שם. ועי' בית שערים שם, שלדעתו אף אם נותן שאר חפצים אין זה חשוב אלא כמתנה אחת, לפי שגדר המצוה אינו נתינת החפצים עצמם, אלא נתינת שווים וערכם.</span></ref><span dir="rtl">. בטעם שדי במתנה אחת לכל אביון, ולא הצריכו ליתן שתי מתנות לכל אחד, כמו במצות משלוח מנות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו ראשונים שלפי שאביונים אינם רגילים לאכול כל כך, די להם במתנה אחת, והיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול</span><ref><span dir="rtl"> חי' הר&quot;ן ור&quot;ן לרי&quot;ף מגילה שם, בד' רב יוסף שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת תנאים שצריך ליתן שתי מתנות לכל אביון, שמפרשים הכתוב שיש לתת שתי מתנות לכל אביון</span><ref><span dir="rtl"> עי' בני חיי או&quot;ח תרצד, וטו&quot;א מגילה ז א וחגיגה ג א, ומלבי&quot;ם ויקרא טז ח, בד' ר' יוסי בר בון בירושלמי חגיגה פ&quot;א ה&quot;א, בד' רבנן בברייתא שם, שלדעתם בכל מקום שנאמר לשון רבים על כמה אנשים היינו שיהא שתים לכל אחד מהם. ועי' פר&quot;ח שבציון</span> <span dir="rtl">154, שדחה הראיה משם לענין מתנות לאביונים. ועי' מלבי&quot;ם שם, שבכמה מקומות בש&quot;ס נחלקו תנאים ואמוראים במחלוקת זו, כשנאמרה לשון רבים על כמה אנשים, אם צריך שתים לכל אחד מהם או לשניהם יחד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">נתינת יותר משתי מתנות</span> ===

<span dir="rtl">הנותן יותר משתי מתנות, קיים מצוה אף בתוספת המתנות</span><ref><span dir="rtl">עי' מסכת סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד, ושמחת יהודה (נג'אר) שם בביאורה; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ז. ועי' ארחות חיים הל' מגילה ופורים אות לה</span></ref><span dir="rtl">, לפי שיש בזה ריבוי שמחה</span><ref><span dir="rtl">ברכ&quot;י תרצד ג, בד' הרמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולפי שלא אמר הכתוב לתת שתים בדוקא, אלא שנקט לשון רבים, ומיעוט רבים שתים, אבל יכול להוסיף על כך</span><ref><span dir="rtl"> שמחת יהודה שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכל המרבה בנתינת מתנות לאביונים הרי זה משובח</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שיעור מתנה</span>  ===

<span dir="rtl">שיעור המתנה לצאת בו ידי מתנות לאביונים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו ששיעורה שוה פרוטה*</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א מגילה ז א; עי' מהרי&quot;ל סי' נו; סידור בית עובד דיני מעות פורים לאביונים, בד' ב&quot;י או&quot;ח תרצד בשם הגמ&quot;י (וכ&quot;ה בסידור רש&quot;י סי' שמו ושבה&quot;ל ענין פורים סי' רב); מקור חיים (בכרך) או&quot;ח סי' תרצד וסי' תרצה; כבוד יו&quot;ט לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; א&quot;א (בוטשאטש) או&quot;ח סי' תרצה.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא שיעור מתנה</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א שם. ועי' סדר&quot;ע גאון השלם ענין פורים עמ' 190, ושו&quot;ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, ושו&quot;ת רש&quot;י סי' רצג, וסידור רש&quot;י סי' שכה, ור&quot;י אלמדארי מגילה ז א, ושבה&quot;ל ענין פורים סי' רב, וספר השולחן הל' תפילה שער ו ד&quot;ה ובפורים, שחילקו בין מחצית השקל למתל&quot;א, שבמתנות לאביונים אין קצבה, אלא כל מה שירצה ליתן יתן, מפני שהיא צדקה, וצדקה כל אחד לפי עין שלו נותן, ואפשר שכוונתם שאין צריך במתל&quot;א שיעור חשוב, אבל שיעור של שוה פרוטה ודאי צריך, שבלאו הכי אין זה חשוב נתינה כלל.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו ששיעורה כדי שיהא אפשר לקנות בה שלש ביצים פת</span><ref><span dir="rtl"> מועדים וזמנים (שטרנבוך) ח&quot;ו סי' קז, בד' השאלתות פר' ויקהל שאילתא סז; שו&quot;ת זרע יעקב סי' יא, הובא בשע&quot;ת ובמחזיק ברכה או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א; בא&quot;ח פר' תצוה הלכות פורים סט&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">, שזהו שיעור סעודה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת זרע יעקב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שצידדו ששיעורו כגרוגרת*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע. פתחי תשובה סי' תרצד ס&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, שזהו שיעור חשיבות בכל מקום</span><ref><span dir="rtl"> פתחי תשובה שם. ועי' מהרש&quot;א ח&quot;א מגילה ז א, שכתב שמתנות לאביונים צריך ליתן דבר חשוב, שבכל מקום שאמרו לשון נתינה צריך נתינה חשובה, אבל לא פי' מהו השיעור. ועי' פמ&quot;ג סי' תרצד מש&quot;ז ס&quot;ק א וראש יוסף מגילה ז א, שנסתפק מהו שיעור מתל&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ובזמן הזה, שנתייקרו השערים, ואי אפשר לקנות בשוה פרוטה אלא מעט, יש מהאחרונים שכתבו שלדברי הכל צריך לתת מתנה חשובה, שישמחו בה העניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מועד לכל חי (פאלאג'י) סי' לא אות כז, וכה&quot;ח או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק י בדעתו; שבות יצחק פורים פ&quot;ח אות ט בשם רי&quot;ש אלישיב; תשובות והנהגות ח&quot;ג סי' רלא.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שטעם מתנות לאביונים הוא כדי לשמח את העניים</span><span dir="rtl">, ובמתנה פחותה אינם שמחים כל כך</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">15. שבות יצחק שם; תשובות והנהגות שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שלא חילקו בכך, וכתבו שאף בזמן הזה שיעור מתנה חשובה הוא בשוה פרוטה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל. חוט שני (קרליץ) שבת ח&quot;ב עמ' שיג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חלוקת השיעור לשני אביונים</span> ===

<span dir="rtl">המחלק שיעור מתנה אחד לשני אביונים, נחלקו אחרונים בדינו: יש שכתבו שאינו יוצא בו אף ידי חובת מתנה אחת</span><ref><span dir="rtl">כבוד יו&quot;ט מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתב שיוצא בנתינה זו ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים (בכרך) או&quot;ח סי' תרצד. ומ' מדבריו שחשוב כשתי מתנות. וצ&quot;ב טעמו, ועי&quot;ש שציין לב&quot;מ מז ב ותוס' שם ד&quot;ה קונים, ושם מבו' שכל נתינה שאינה באה כתשלום חשובה נתינה אף בפחות משוה פרוטה, וצ&quot;ב שהרי אף לדעתו שיעור מתל&quot;א הוא שוה פרוטה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">164), ומה הראיה משם שיוצא ידי חובה אם נותן לכל אביון חצי פרוטה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ממעות שחייב בהם</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים ממעות שחייב בהם - כגון מעות מעשר-כספים*, שחייב ליתנם לעניים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מעשר כספים. מהרי&quot;ל דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו אחרונים שאינו יוצא בכך ידי עיקר חובת</span> <span dir="rtl">מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' נו, הובא במטה משה סי' תתרטו ובמג&quot;א או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א; יוסף אומץ (האן) סי' תתרפח.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שדבר-שבחובה-אינו-בא-אלא-מן-החולין*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין: במעשר כספים. מהרי&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין ממון זה שלו, שאין לו בו אלא טובת-הנאה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, וטובת הנאה אינה ממון, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל, ציון 42 ואילך. מהרי&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שאף לסוברים טובת הנאה ממון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 39 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כיון שאף לולא מצות מתנות לאביונים היה חייב לתת להם מעות אלו, נמצא שאין העניים מרויחים ממון מכח המצוה, ולפי שגדר מצות מתנות לאביונים הוא מדיני מצות צדקה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, צריך שירויחו העניים ממון מחמתה</span><ref><span dir="rtl">מהרי&quot;ל שם, ושו&quot;ת כת&quot;ס או&quot;ח סי' קלט בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום, אחר שיצא ידי עיקר החיוב של מתנות לאביונים - שנתן שיעור מתנה לשני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">164 ואילך,</span> <span dir="rtl">230.</span></ref> <span dir="rtl"> - יכול להוסיף עליהם ממעות מעשר, ומקיים בכך מצות מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרי&quot;ל שם ויוסף אומץ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl"> </span>

=== <span dir="rtl">ליתן לכל הפושט ידו</span> ===

<span dir="rtl">אף אחר שיצא ידי עיקר החיוב של מתנות לאביונים, יש מהאחרונים שכתבו בדעת תנאים שחובה ליתן מתנות לכל הפושט ידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברכ&quot;י סי' תרצה ס&quot;ק יח בשם שו&quot;ת ר&quot;י מולכו כ&quot;י סי' לה.</span></ref><span dir="rtl">, ופירשו כן בדברי הברייתא שכל הפושט יד נותנים לו</span><ref><span dir="rtl"> בירושלמי מגילה פ&quot;א ה&quot;ד. ועי' ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">227, שפי' דברי הברייתא שם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאין זה חובה גמורה, אלא שמצוה היא להרבות במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברכ&quot;י סי' תרצד ס&quot;ק ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">החייבים</span>  ==

=== <span dir="rtl">נשים</span> ===

<span dir="rtl">נשים, נחלקו אחרונים אם חייבות במתנות לאביונים: א) יש שכתבו שחייבות</span><ref><span dir="rtl"> דרכי משה או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ז בשם מהר&quot;י ברין, וכ&quot;פ הרמ&quot;א בשו&quot;ע או&quot;ח תרצה ד; לבוש או&quot;ח שם ס&quot;ד; עי' פמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק יד; בא&quot;ח שנה א פר' תצוה הל' פורים אות יז; ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב וסי' תרצה סי&quot;ח; חיי אדם כלל קנה סל&quot;ג; קצש&quot;ע סי' קמב ס&quot;ד; מ&quot;ב או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א וסי' תרצה ס&quot;ק כה. ועי' שו&quot;ת שאילת יעב&quot;ץ ח&quot;א סי' קכ וח&quot;ב סי' סח אות ב, לענין חיוב אשה במשלוח מנות (ע&quot;ע), וטעמיו שייכים גם במתנות לאביונים.</span></ref><span dir="rtl">, ואף שנשים פטורות אף ממצוות עשה שהזמן גרמא שחיובן מדרבנן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אשה ציון 191 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאף הן היו באותו הנס של פורים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אשה ציון 199 ואילך. אחרונים דלהלן. וע&quot;ע הנ&quot;ל שם, מחלוקת ראשונים במה היו נשים בנס פורים.</span></ref><span dir="rtl">, וכפי שאמרו לענין מצות מקרא מגילה, שנשים חייבות בה לפי שאף הן היו באותו הנס</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע מקרא מגילה. לבוש שם; פמ&quot;ג שם; עי' ביהגר&quot;א לשו&quot;ע שם ס&quot;ק טז, ושו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;א סי' מא, וקרבן נתנאל מגילה פ&quot;א אות ט, בד' הרמ&quot;א שם. ועי' לבוש שם, שהוסיף שלפי שטעם מצות מתנות לאביונים הוא משום שמחה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">11) אין לחלק בין איש לאשה שאף הן היו באותו הנס, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שמצות מתנות לאביונים הוקשה למצות מקרא-מגילה*, שנאמר: והימים האלו נזכרים ונעשים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר ט כח.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: הוקשה זכירה לעשיה</span><ref><span dir="rtl"> מגילה ד א.</span></ref><span dir="rtl">, וכיון שנשים חייבות במצות מקרא-מגילה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, חייבות הן אף במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> נהר שלום או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א, בד' הרמ&quot;א שם. ועי' שאילת יעב&quot;ץ ח&quot;א שם, שכ&quot;כ לענין משלוח מנות.</span></ref><span dir="rtl">. ועוד, שנאמר במתנות לאביונים: קימו וקבלו היהודים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר שם כז.</span></ref><span dir="rtl">, ואף נשים בכלל קבלה זו</span><ref><span dir="rtl"> שבות יעקב שם. ועי' ברכ&quot;י או&quot;ח שם ס&quot;ק ח, שתמה לטעם זה מדוע הוצרכו לומר שנשים חייבות במקרא מגילה משום שאף הן היו באותו הנס, תיפו&quot;ל שאף במקרא מגילה נאמר: קבלו עליהם היהודים (אסתר שם). ועי' שאילת יעב&quot;ץ ח&quot;א שם, שכ' ג&quot;כ טעם זה לענין משלוח מנות, אלא שכתב שעדיין היה מקום לפטרם משום מצות עשה שהזמן גרמא, אלא שכיון שאף הם היו באותו הנס פטורות.</span></ref><span dir="rtl">. ב) ויש שכתבו שנשים פטורות ממצות מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' פר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ד, ומקו&quot;ח (בכרך) או&quot;ח שם, וס' יוקח נא או&quot;ח שם ס&quot;ק י בדעתם, שה&quot;ה לענין מתנות לאביונים. ועי' ערך לחם או&quot;ח סי' תרצה וביהגר&quot;א שם והוספות למעשה רב אות רמ, שכ&quot;כ לענין משלוח מנות, וצ&quot;ב אם סוברים כן אף לענין מתנות לאביונים.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם פטורות הן אף ממצות משלוח-מנות*, ולמדו מכך אף למצות מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' פר&quot;ח שם; עי' מקו&quot;ח שם; עי' ברכ&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שנים הסמוכים על שולחן אחד</span> ===

<span dir="rtl">שני אנשים הסמוכים על שולחן אחד, כגון אב ובנו, כתבו אחרונים שחייב כל אחד מהם במתנות לאביונים בפני עצמו</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב. ולענין בעל ואשתו, אם יוצאים באותם מתנות, עי' ערוה&quot;ש שם שכ' שיוצאים, שכגוף אחד הם, אבל בסי' תרצה סי&quot;ח כ' שאין יוצאים, לפי שזו מצוה המוטלת על גוף האשה, וצ&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">עני</span> ===

<span dir="rtl">עני המתפרנס מן הצדקה, נחלקו אחרונים בדינו: יש שכתבו שפטור ממתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> פר&quot;ח או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א. וכ&quot;מ קצת ביוסף אומץ (האן) סי' תתרפז, שכ' שמי שיש לו מעט משלו מחויב במתל&quot;א, ומ' שאם אין לו כלל משלו פטור. וכ&quot;מ בטו&quot;א מגילה ה א, אבל עי' הגהות ברוך טעם לטו&quot;א שם, שדחה.</span></ref><span dir="rtl">, שמצות מתנות לאביונים, לדעתם, היא מדיני מצות צדקה*</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">3.</span></ref><span dir="rtl">, שעני נפטר ממנה בנתינת דבר מועט פעם אחת בשנה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע. עי' ב&quot;ח וט&quot;ז או&quot;ח שם ס&quot;ק א, ופמ&quot;ג שם מש&quot;ז ס&quot;ק א, לצד זה; שו&quot;ת שבט סופר או&quot;ח סי' כז, בד' הפר&quot;ח שם. ועי' מטה יהודה דלהלן, ומשרת משה (עטייה) לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הי&quot;ז, ושמחת יהודה (נג'אר) למס'ס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד, שתמהו שהרי עני חייב בצדקה.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שכן משמע מהלשון: מתנות לאביונים, שהמקבל הוא אביון, ולא הנותן</span><ref><span dir="rtl"> מטה יהודה (עייאש) או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א, בד' הפר&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שחייב במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ח שם; ט&quot;ז שם; שו&quot;ת חו&quot;י סי' ט, ומקור חיים או&quot;ח סי' תרצד; פמ&quot;ג שם; שיירי כנה&quot;ג לטור או&quot;ח שם ס&quot;ק א; ברכ&quot;י או&quot;ח שם ס&quot;ק א; נהר שלום או&quot;ח שם ס&quot;ק א; מטה יהודה שם; שמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד; מעשה רקח לרמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; עי' שו&quot;ת תורה לשמה סי' קצא; חיי&quot;א כלל קנה סכ&quot;ח; הגהות ברוך טעם לטו&quot;א מגילה ה א.</span></ref><span dir="rtl">, שאף במצות צדקה עני חייב</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. מטה יהודה שם; ברכ&quot;י שם; שמחת יהודה שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שגדר חיוב מתנות לאביונים, לדעתם, אינו מדיני מצות צדקה*, אלא מצוה בפני עצמה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">5. ב&quot;ח שם; שמחת יהודה שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שכל מצוות הפורים, ובהם מתנות לאביונים, הוקשו למקרא מגילה, שנאמר: והימים האלה נזכרים ונעשים</span><ref><span dir="rtl"> אסתר ט כח.</span></ref><span dir="rtl">, ודרשו: הוקשה זכירה לעשיה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מגילה ב ב.</span></ref><span dir="rtl">, וכפי שעני חייב במקרא-מגילה*, כך חייב במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> נהר שלום שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שאף העניים היו באותו הנס של פורים, וכפי שאמרו לענין נשים, שחייבות במתנות לאביונים לפי שאף הן היו באותו הנס</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">190. פמ&quot;ג שם. וע&quot;ע אשה ציון 199 ואילך, מחלוקת ראשונים בטעם חיוב נשים מפני שאף הן היו באותו הנס, אם היינו מפני שאף הן ניצלו מכח הנס, או לפי שהן גרמו לנס, ובעניים לא שייך טעם זה אלא לדעה הראשונה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">במקום שאין עניים</span> ===

<span dir="rtl">הנמצא במקום שאין בו עניים, יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחייב במתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מרדכי מגילה רמז תשעז, הובא בב&quot;י סי' תרצד ס&quot;ק ד, ושו&quot;ע שם ס&quot;ד, ולבוש שם ס&quot;ד, וברכ&quot;י או&quot;ח סי' תרצד שיורי ברכה אות א בד' תשב&quot;ץ קטן סי' קעג וארחות חיים סי' לד וכלבו סי' מה ומהרי&quot;ל (מנהגים) הל' פורים אות ד, שמי שאין עניים בעירו יכול לעכב מעות פורים שלו אצלו ויתנם במקום שירצה, ועי' ברכ&quot;י שם, ובי' הגר&quot;א לשו&quot;ע שם ודמשק אליעזר שם בדעתו, ושו&quot;ת הרד&quot;ד או&quot;ח סי' מה, ש'מעות פורים' היינו מתנות לאביונים, וברכ&quot;י שם ובי' הגר&quot;א שם ושו&quot;ת הרד&quot;ד שם ויפה ללב ח&quot;ג או&quot;ח שם ס&quot;ק ב, שהיינו שחייב להפריש. ועי' א&quot;ר או&quot;ח שם ס&quot;ק ה, שגרס בד' המהרי&quot;ל והתשב&quot;ץ והכלבו שם בע&quot;א, וכ' שאפשר שצ&quot;ל כן גם בד' המרדכי שם. ועי' שו&quot;ת דברי פנחס סי' לח, שבי' כוונת הראשונים שם שלא מיירי במתנות לאביונים אלא לענין חרם הקדמונים שהובא בכלבו סי' קטז שכל העובר בעיר מתחילת חודש אדר עד פורים יתן מעות פורים לאנשי העיר (ע&quot;ע פורים), והסכים עמו בשו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ד סי' קכט ד&quot;ה ומ&quot;ש. ועי' עוד מ&quot;ב שם ס&quot;ק יג, שהעמיד ד' השו&quot;ע שם דוקא במעות שגבו ממנו כבר, או במעות שרגיל ליתנם לצורך עניים בכל שנה, ומ' שטעם חיובו אינו מדין מתל&quot;א אלא מטעם אחר.</span></ref><span dir="rtl">, שלשון מתנה משמע שעל הנותן להביאם לידי העניים</span><ref><span dir="rtl"> חולין קלד ב. עי' בי' הגר&quot;א שם ודמשק אליעזר שם בדעתו; ברכ&quot;י שם. וע&quot;ע מתנות כהונה.</span></ref><span dir="rtl">, ויפריש המעות בפורים, ויתנם כשיזדמנו לו אביונים לאחר פורים</span><ref><span dir="rtl"> אחרונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>212<span dir="rtl">, בד' הראשונים שם.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם מצות מתנות לאביונים מתקיימת בהפרשת המעות לצורך העניים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברכ&quot;י שם. וכ&quot;מ בבי' הגר&quot;א שם; שו&quot;ת הרד&quot;ד שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שהעניים זוכים במתנות באמירה, כפי שלענין מצות צדקה* זוכים העניים במעות באמירה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע צדקה. שו&quot;ת הרד&quot;ד שם. וצ&quot;ב אם היינו מפני שגדר מתנות לאביונים הוא מדיני וחיובי מצות צדקה (עי' ציון</span> <span dir="rtl">3), או שכיון שמכל מקום מתקיימת בנתינה זו אף מצות צדקה, זוכים בו העניים מחמתה, ושוב מתקיימת בכך אף מצות מתנות לאביונים.</span></ref><span dir="rtl">, ומצות מתנות לאביונים מתקיימת, לדעתם, משעה שזוכים העניים במעות, אף אם לא הגיעו לידיהם בפועל</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת הרד&quot;ד שם. וכ&quot;מ ביפה ללב שם. ועי' דברי פנחס שם, שפי' בע&quot;א בטעם שזוכים העניים במעות. ועי' ברכ&quot;י שם, שאף שהשולח מעות לעניים קודם פורים והגיעו לידם בפורים יצא ידי חובתו (עי' ציון</span> <span dir="rtl">88), מ&quot;מ לא חייבוהו לעשות כן.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שפטור ממתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מ&quot;ב שם ס&quot;ק יג, שהעמיד ד' השו&quot;ע שם דוקא במעות שגבו ממנו כבר, או במעות שהיה רגיל ליתנם בכל שנה לעניים, ומ' שאינו חייב מדין מתל&quot;א אלא מטעמים אחרים. ועי' א&quot;ר שם, ושו&quot;ת דברי פנחס שם, שפי' ד' הראשונים שם בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">האביונים</span>  ==

=== <span dir="rtl">האביון</span> ===

<span dir="rtl">בגדר &quot;אביון&quot; לענין קבלת מתנות לאביונים, כתבו אחרונים שהוא כגדר עני לענין מצות צדקה*, דהיינו שאין לו כל צרכו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע צדקה. קה&quot;י סוכה סי' מט; ועי' הליכות שלמה מועדים פי&quot;ט אות כ.</span></ref><span dir="rtl">. ולענין לכתחילה, נחלקו אחרונים: מהם שכתבו שיש לדקדק ליתן לעני מרוד מופלג</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים (בכרך) סי' תרצד.</span></ref> <span dir="rtl">- דהיינו שאין לו אפילו לצרכיו ההכרחיים</span><ref><span dir="rtl"> תשובות והנהגות ח&quot;א סי' רלא, בד' המקור חיים שם.</span></ref> <span dir="rtl">- לפי שהוא הנקרא בכתוב: &quot;אביון&quot;, לפי שתאב לכל דבר</span><ref><span dir="rtl">מקור חיים שם, ע&quot;פ המדרש ויקרא רבה פרשה לד אות ו, וע&quot;פ הגמ' ב&quot;מ קיא ב. ועי' רש&quot;י שמות כג ו.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו עוד, שיש לדקדק ליתן למי שהיה לו ממון וירד מנכסיו, שהוא תאב יותר, לפי שהורגל לחיי עושר</span><ref><span dir="rtl"> מקור חיים שם, ע&quot;פ הגמ' פסחים קיד א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאין לדקדק בכך</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, שלדעתם הטעם שנקט הכתוב לשון &quot;אביונים&quot; ולא לשון &quot;עניים&quot; אינו כדי ללמד שיש לתת לעני מרוד ביותר, אלא אדרבה, ללמדנו שיוצאים ידי מתנות לאביונים אף בעני מרוד, אף שלפי שנזקק לצדקה עבור צרכיו ההכרחיים דרכו לבקש צדקה, ואינו בוש בכך, ואין נמנעת ממנו על ידי נתינת מתנות לאביונים הבושה שבבקשת צדקה</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש שם, ע&quot;פ הגמ' ב&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">אין מדקדקים</span> ===

<span dir="rtl">מתנות לאביונים, כתבו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים שיש ליתנם לכל הפושט ידו - היינו שביקש בחזקת עני</span><ref><span dir="rtl"> ר' ברוך הספרדי בשיטת הקדמונים דלהלן, בבי' הברייתא דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- ואין מדקדקים אחריו אם עני הוא</span><ref><span dir="rtl"> עי' ברייתא בירושלמי מגילה פ&quot;א ה&quot;ד: אין מדקדקין במעות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו, וכעי&quot;ז ברמב&quot;ן, ריטב&quot;א, מאירי, תוס' רא&quot;ש, ר&quot;ן, ור' ברוך הספרדי בשיטת הקדמונים ב&quot;מ עח ב, וריטב&quot;א ומאירי מגילה ז א, בבי' הברייתא בב&quot;מ שם, ועי' רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז, ושמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד ושו&quot;ת פני מבין או&quot;ח סי' רלח לשו&quot;ע סי' תרצו ואילת השחר ב&quot;מ שם ולהורות נתן (גשטטנר) ח&quot;ג סי' לז, בד' הריטב&quot;א ב&quot;מ שם, ודרשות חת&quot;ס (קלוז' תרפ&quot;ט) דרוש לז' אדר תקצ&quot;ד עמ' קסח, ש'מעות פורים' היינו מתנות לאביונים. וכ&quot;מ קצת בריטב&quot;א ומאירי מגילה ז א, וסמ&quot;ק מצוה קמח, וסמ&quot;ג עשין דרבנן ד, ואו&quot;ז הל' מגילה שעב. ועי' כלבו סי' מה וארחות חיים הל' מגילה ופורים סי' לד, ורי&quot;ו תא&quot;ו נ&quot;י ח&quot;א, שהביאו דין זה לענין מעות פורים שמחלקים העם אחרי צאתם מבית הכנסת כדי להרבות שמחה, ואח&quot;כ הביאו דין מתנות לאביונים, ומ' שדין זה אינו אמור כלל לענין מתנות לאביונים, אלא לענין המנהג שנהגו ליתן מעות פורים כדי להרבות שמחה (ע&quot;ע פורים).</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש שכתבו שהדברים אמורים אף לענין קיום גוף המצוה של מתנות לאביונים, שאף אם נתן למי שאינו אביון יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> דרשות חת&quot;ס שם; אילת השחר ב&quot;מ שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שלענין עיקר מצות מתנות לאביונים אין יוצאים ידי חובה אלא בנתינה לעני, ומדקדקים אחר המבקש אם עני הוא, ולא אמרו שאין מדקדקים אחריו אלא לענין המצוה הנוספת ליתן מעות לכל הפושט ידו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">185 ואילך. שבות יצחק פורים פ&quot;ח, בשם רי&quot;ש אלישיב. וכ&quot;מ באחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">186, שפי' תחילת דברי הברייתא 'כל הפושט יד נותנים לו' לענין המצוה הנוספת ליתן מתנות לכל הפושט ידו, ומ' שאף המשך דברי הברייתא 'ואין מדקדקין בדבר' מדבר בענין זה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">מספר האביונים</span> ===

<span dir="rtl">יש לתת את המתנות לשני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> מגילה ז א; רמב&quot;ם מגילה פ&quot;ב הט&quot;ז; טוש&quot;ע או&quot;ח תרצד א.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: לאביונים, לשון רבים</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' מגילה שם, ורש&quot;י שם ד&quot;ה שתי; רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ותקנו כן, לפי שעדיף לחלק את המעות ליותר אביונים מאשר לתת סכום גדול יותר לכל אביון</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע צדקה. ב&quot;ח או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ו; מג&quot;א שם ס&quot;ק יב.</span></ref><span dir="rtl">. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שלכתחילה יש לתת את המתנות ליותר משני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ארחות חיים הל' מגילה ופורים אות לד וכלבו סי' מה ד&quot;ה ואחר, בד' הרמב&quot;ם שם: אין פחות משני עניים; יד אהרן או&quot;ח סי' תרצד, בד' הטור שם שכ': לפחות שתי מתנות לשני עניים (וכ&quot;ה בשו&quot;ע שם). ועי' ברכ&quot;י או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק ג שתמה ע&quot;ד היד אהרן שם, שהרי ודאי שבכל מתנה שנותן יש תוספת מצוה, אבל ביד אהרן שם מבו' שאין כוונתו שיש בזה תוספת מצוה בעלמא אלא שכך היא עיקר המצוה לתת ליותר משני אביונים, ולא אמרו אלא שעל כל פנים לא יפחות משתים.</span></ref><span dir="rtl">, שלא למדו מהכתוב אלא שאין לפחות משני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> כלבו שם, בד' הרמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאף לכתחילה אין מצוה לתת ליותר אביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' כלבו שם בד' הרא&quot;ש מגילה פ&quot;א סי' ז שכ': מתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם; עי' ברכ&quot;י או&quot;ח שם ס&quot;ק ג.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שמכל מקום כל הנותן ליותר אביונים הרי זה משובח, משום ריבוי שמחה</span><ref><span dir="rtl"> ברכ&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">. בדיעבד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שאם נתן לאביון אחד לא יצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מהרש&quot;א ח&quot;א מגילה ז א; שע&quot;ת או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק א; עי' שו&quot;ת בנין עולם סי' לו, ועי&quot;ש בהע' מבן המחבר; שד&quot;ח מערכת פורים סי' ח; עי' ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב. וכ&quot;מ ברמב&quot;ם שם ובטוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שיצא ידי חובתו, שלא למדו מהכתוב אלא שלכתחילה יש לתת לשני אביונים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת הלק&quot;ט ח&quot;ב סי' לט; עי' מרה&quot;פ לירו' מגילה פ&quot;א ה&quot;ד, ושד&quot;ח שם בדעתו; ערך השלחן (טייב) או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק ב: אפשר שבדיעבד יצא. ועי' ערך השלחן שם, שכן משמע קצת מהר&quot;ן, ולכאו' כוונתו לד' הר&quot;ן מגילה ז א שבי' בטעם שבמתנות לאביונים נותן מתנה אחת לשני אביונים ובמשלוח מנות שתי מנות לשני בנ&quot;א, לפי שלאביונים די במתנה אחת, שנחשבת בעיניהם כדבר גדול, ואין זה טעם אלא לכך שיוצאים בנתינת מתנה אחת לכל אביון, ולא לכך שחייבים לתת לשני אביונים. ועי' שע&quot;ת שם שתמה על הסוברים כן מלשון הש&quot;ס והפוסקים.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לקטן</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים לאביון קטן*, יצא ידי חובתו, שאף הוא עני, וצריך לפרנסו</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב; שמחת יהודה (נג'אר) למס' סופרים פכ&quot;א ה&quot;ד; שו&quot;ת אגורה באהלך או&quot;ח עמ' כ; בא&quot;ח שנה א פר' תצוה הל' פורים סט&quot;ז; מועד לכל חי (פאלאג'י) סי' לא אות פו.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים שאין יוצאים בו אלא אם הוא בר דעת</span><ref><span dir="rtl"> אגורה באהלך שם; כה&quot;ח או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק יב, בד' האחרונים הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, דהיינו שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו</span><ref><span dir="rtl"> אגורה באהלך שם. ועי' עקרי הד&quot;ט או&quot;ח סי' לו אות לו שהביא בשם אגורה באהלך שם שיוצאים ידי מתנות לאביונים בכל קטן, אף שאין בו דעת, וצ&quot;ב. וע&quot;ע קטן.</span></ref><span dir="rtl">, או שמבין שהמעות שנותנים לו מעות פורים הם</span><ref><span dir="rtl">כה&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שמשמעות הלשון אביון היא שיהיה תאב לכל דבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ספרי דברים פרשת ראה פיס' קטז.</span></ref><span dir="rtl">, ומי שאין בו דעת אינו תאב</span><ref><span dir="rtl">אגורה באהלך שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לגוי</span> ===

<span dir="rtl">נתינת מתנות לאביונים לגוי, אין מקיימים בה מצות מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ספר הפרדס לרש&quot;י סי' קה ושבה&quot;ל סי' רב בשם רבינו קלונימוס; עי' שו&quot;ת רש&quot;י סי' קלא, וסידור רש&quot;י סי' שמו, ומחז&quot;ו סי' רמה, והגמ&quot;י הל' מגילה סוף פ&quot;ב בשם תלמיד א' לפני רש&quot;י; רמב&quot;ן וריטב&quot;א ור&quot;ן ונמוק&quot;י ב&quot;מ עח ב; ריטב&quot;א מגילה ז ב; עי' מנהגים (חילדיק) מנהגי פורים ד&quot;ה וצריך; הגהות המנהגים (טירנא) פורים אות ו; עי' ספר המנהיג הל' מגילה סי' כו; עי' נמוק&quot;י מגילה ב א; עי' ארחות חיים הל' מגילה ופורים סי' לד.</span></ref><span dir="rtl">, שלפי שעיקר מצות מתנות לאביונים היא כדי שיהיה להם כדי צרכם לסעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">, אין ליתנם אלא למי שמחוייב בסעודת פורים</span><ref><span dir="rtl"> נמוק&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום, יש מהראשונים שכתבו שיש ליתן אף להם מתנות</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ן ור&quot;ן ונמוק&quot;י שם; ריטב&quot;א שם ושם; ראב&quot;ן, הובא בהגהות המנהגים (טירנא) פורים אות ו. ועי' טור או&quot;ח תרצד שכ' בסתם שנותנים לכל הפושט יד אחד ישראל ואחד גוי, אבל עי' ב&quot;י שם שכ' שאפשר שכוונתו דוקא במקום שנהגו (עי' ציון</span> <span dir="rtl">257).</span></ref><span dir="rtl">, ואף לעשירים שבהם</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א מגילה שם.</span></ref><span dir="rtl">, מפני דרכי-שלום*, שלפי שנותנים לכל הפושט יד ואין מדקדקים אחריו, אם לא יתנו להם יבואו לידי איבה*</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן ור&quot;ן שם; ריטב&quot;א שם ושם; נמוק&quot;י שם; ראב&quot;ן שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מהראשונים שכתבו שאסור ליתן להם</span><ref><span dir="rtl"> ספר הפרדס שם ושבה&quot;ל שם בשם רבינו קלונימוס; שו&quot;ת רש&quot;י שם, וסידור רש&quot;י שם, ומחז&quot;ו שם, והגמ&quot;י שם; מנהגים (חילדיק) שם; ספר המנהיג שם; נמוק&quot;י שם; ארחות חיים שם. ועי' א&quot;ר או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ק ד, שלדעה זו הנותן להם עובר אף משום למען ספות הרוה את הצמאה (ע&quot;ע צדקה).</span></ref><span dir="rtl">, לפי שגוזל לעניי ישראל</span><ref><span dir="rtl"> ס' הפרדס שם ושבה&quot;ל שם בשם רבינו קלונימוס; סידור רש&quot;י שם ושו&quot;ת רש&quot;י שם ומחז&quot;ו שם והגמ&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שמראה כאילו מקיים בכך מצוות מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl">ס' הפרדס שם ושבה&quot;ל שם בשם רבינו קלונימוס; סידור רש&quot;י שם ושו&quot;ת רש&quot;י שם ומחז&quot;ו שם והגמ&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ועוד, שמראה שאף המתנות שנתן לעניי ישראל לא נתנם לשם שמים, אלא כשוטה שדרכו בכך</span><ref><span dir="rtl"> ס' הפרדס שם ושבה&quot;ל שם בשם רבינו קלונימוס; סידור רש&quot;י שם ושו&quot;ת רש&quot;י שם ומחז&quot;ו שם והגמ&quot;י שם. וכ&quot;מ בארחות חיים שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו שאף במקום שנהגו כן אין זה חשוב מנהג*, שלא נהגו כן אלא מפני שהעניים נהגו לשלוח התינוקות שלהם על ידי שפחותיהם הגויות לחזור על הפתחים, ושוב לקחו השפחות אף לעצמן</span><ref><span dir="rtl"> ארחות חיים שם. ועי' עוד בספר הפרדס שם, ושבה&quot;ל שם, ושו&quot;ת רש&quot;י שם, וסידור רש&quot;י שם, ומחז&quot;ו שם, והגמ&quot;י שם, וספר המנהיג שם, שכ' ג&quot;כ שזהו שורש המנהג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שחילקו, שבמקום שנהגו ליתן להם - שאם יפסיקו ליתן להם יש לחוש שיבואו לידי איבה</span><ref><span dir="rtl"> תשב&quot;ץ קטן והגהות מנהגים והגמ&quot;י דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- אין לשנות המנהג, אבל במקום שלא נהגו בכך אסור ליתן להם</span><ref><span dir="rtl"> תשב&quot;ץ קטן סי' קעט; הגהות המנהגים (טירנא) שם; הגמ&quot;י שם בשם רבינו אפרים; שו&quot;ע או&quot;ח תרצד ג.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה כדעה זו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">שני אביונים הסמוכים על שולחן אחד</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים לשני אביונים הסמוכים על שולחן אחד - כגון לאיש ולבנו</span><ref><span dir="rtl"> מהרש&quot;א וערוה&quot;ש דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- נחלקו אחרונים בדינו: יש שכתבו שלא יצא ידי חובתו, שאינם חשובים אלא כאביון אחד, שאין יוצאים בו ידי חובת מתנות לאביונים, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">233. ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שיצא ידי חובתו</span><ref><span dir="rtl"> מהרש&quot;א ח&quot;א מגילה ז א; עי' שו&quot;ת בנין עולם או&quot;ח סי' כו; דרשות חת&quot;ס ח&quot;א עמ' קצז א; ספר ניר לירו' מגילה פ&quot;א ה&quot;ד; עי' טהרת השלחן או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;א: ואולי.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שיכול היה לתת לכל אחד על מנת שלא יהנה מהם חבירו, אף שבפועל נתן לשניהם יחד, הרי הם חשובים כשנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת בנין עולם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לאשה</span> ===

<span dir="rtl">מותר לאיש ליתן מתנות לאביונים לאשה, וכן להיפך</span><ref><span dir="rtl"> רמ&quot;א בדרכי משה או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק ז בשם מהר&quot;י ברי&quot;ן, ובשו&quot;ע שם ד.</span></ref><span dir="rtl">. ואף שלענין מצות משלוח-מנות* אמרו שלא ישלחו איש ואשה זה לזו, כדי שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קדושין</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע משלוח מנות.</span></ref> <span dir="rtl">- היינו שמא מקדשה במתנות עצמן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע משלוח מנות. ועי' מג&quot;א שם ס&quot;ק טו, שלדעתו אין לחוש מטעם זה, שהרי צריך לומר לה בפני עדים הרי את מקודשת.</span></ref><span dir="rtl">, או שמא נותן לה מעות הללו כסבלונות*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, וקידשה מקודם לכן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע משלוח מנות.</span></ref> <span dir="rtl">- וכן משום שיש בזה קירוב דעת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, שמחמת החשש שמא מקדשה במתנות עצמן לא חששו אלא במשלוח מנות, שניתנות בדרך אהבה וחיבה, אבל במתנות לאביונים, הניתנות דרך צדקה, אין לחוש לכך</span><ref><span dir="rtl"> פר&quot;ח או&quot;ח שם, ועי' ערוה&quot;ש או&quot;ח שם ס&quot;ק יח, ושו&quot;ת בית שערים או&quot;ח סי' שפ ד&quot;ה ועוד, בד' הרמ&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שחייב ליתן לה מעות אלו, משום שחייב ליתן מתנות לכל הפושט יד, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">185.</span></ref><span dir="rtl">, אף אם יתן לה לשם קדושין אינה מקודשת</span><ref><span dir="rtl"> ברכ&quot;י סי' תרצה ס&quot;ק יח, בשם שו&quot;ת ר&quot;י מולכו כ&quot;י סי' לה.</span></ref><span dir="rtl">. ומחמת החשש שמא קידשה קודם לכן לא חששו, לפי שעיקר מצות מתנות לאביונים היא בנתינת מעות, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">132.</span></ref><span dir="rtl">, ובמעות אין חשש סבלונות*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע. עי' מג&quot;א שם ס&quot;ק טו.</span></ref><span dir="rtl">, או שכיון שנותנם לה בדרך צדקה אין לחוש לכך</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואף מחמת שיש בכך קירוב דעת לא אמרו אלא במשלוח מנות, אבל במתנות לאביונים שהם דרך צדקה אין קירוב דעת</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת שבות יעקב ח&quot;א סי' מא; ערוה&quot;ש או&quot;ח שם ס&quot;ק יח.</span></ref><span dir="rtl">. או לפי שבמתנות לאביונים לא חששו לחששות אלו, משום כדי חייהם של עניים, שאף נשים זקוקות למתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' עו&quot;ש או&quot;ח שם ס&quot;ק ג; שו&quot;ת שבות יעקב שם; עי' א&quot;ר או&quot;ח שם ס&quot;ק ד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שדוקא מתנות של מעות מותר לאיש לשלוח לאשה, אבל מאכלים או שאר דברים - לסוברים שיוצאים בהם ידי מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl">135,</span> <span dir="rtl">141.</span></ref> <span dir="rtl">- אין לאיש ליתנם לאשה, שיש לחשוש בהם שמא קדשה קודם ונותנם לה בתורת סבלונות, שלדעתם לא אמרו שמותר ליתן מתנות לאביונים לאשה אלא במעות, שאין חוששים בהם לסבלונות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע. עי' ציון</span> <span dir="rtl">273. עי' א&quot;ר או&quot;ח סי' תרצה ס&quot;ק יד, ופמ&quot;ג או&quot;ח שם א&quot;א ס&quot;ק טו, בד' המג&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">לאשה נשואה</span> ===

<span dir="rtl">הנותן מתנות לאביונים לאשה נשואה, כתבו אחרונים שיצא ידי חובת מתנות לאביונים</span><ref><span dir="rtl"> עי' לעיל. שו&quot;ת בנין עולם או&quot;ח סי' לו; ערוה&quot;ש או&quot;ח סי' תרצד ס&quot;ב. ועי' שו&quot;ת התעוררות תשובה ח&quot;ג סי' מז, שנסתפק בנותן לאב ולבנו הסמוך על שולחנו, שזוכה האב ממנו, אם יוצא ידי חובתו.</span></ref><span dir="rtl">. ואף שאין האשה זוכה מה שקנתה אשה קנה בעלה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע נכסי מלוג.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שטעם מצות מתנות לאביונים הוא כדי להרבות בשמחת פורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, והאשה שמחה במה שבעלה קיבל מתנות מחמתה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת בנין עולם שם, בהגהה מבהמ&quot;ח. ועי&quot;ש שמצדד לומר עוד, שכיון שמצוה שישתמש האביון במתנות לאביונים לצורך סעודת פורים (עי' ציון</span> <span dir="rtl">13), הרי זה כנותן לה בפירוש על מנת שתשתמש בה לדבר מסוים ולא יהיה לבעלה רשות בה, שלא קנה הבעל (ע&quot;ע נכסי מלוג).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">עניי עירך קודמים</span> ===

<span dir="rtl">עניי אותה העיר שבה גר הנותן, כתבו ראשונים שקודמים לעניי עיר אחרת</span><ref><span dir="rtl"> מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר פורים ד&quot;ה נחזור; עי' ערוה&quot;ש סי' תרצד ס&quot;ז. ובטעם הדבר, כ' ר&quot;ש וואזנר בקובץ מבית לוי חי&quot;ז עמ' קט שהוא לפי שבנתינת מתנות לאביונים מקיים אף מצות צדקה, ומדיני מצות צדקה יש להקדים את עניי עירך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בן עיר ובן כרך</span> ===

<span dir="rtl">על בני עיר ליתן מתנות לאביונים בני עיר, שפורים אצלם חל באותו יום שהוא אצל הנותנים, וכן על בני כרך ליתן מתנות לבני כרך</span><ref><span dir="rtl">'' דינים והנהגות חזו&quot;א סי' כג אות יא; הליכות שלמה מועדים פי&quot;ט אות כא; פורים משולש (דבליצקי, ב&quot;ב תשס&quot;ה). ועי' ציץ הקודש סי' נו, שנסתפק.''</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על מעות שנגבו לצורך סעודת פורים, אם רשאים הגבאים, או בני העיר, או העני עצמו, לשנותן לצורך מצוה אחרת, ועל הסוברים שאין רשאים לשנותן לפי שהנותן נתנן על מנת לצאת בהם ידי מתנות לאביונים ואם ישנו אותן לצורך אחר לא יצא בהם, ע&quot;ע פורים.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />