הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:נתינה בעל כרחו"

<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': נתינה בעל כרחו של המקבל, אם חשובה נתינה.</span>

<span dir="rtl">הערך שלפנינו דן בנתינה בעל כרחו של המקבל, אם חשובה נתינה, לענין שמצד הנותן חשוב שנתן, בדינים שצריך יתן, ולענין שמצד המקבל אם חשוב שקיבל.</span>

== <span dir="rtl">נתינה שאין המקבל חייב לקבלה</span> ==

<span dir="rtl">נתינה בעל כרחו, במתנה שאין המקבל חייב לקבלה - &quot;מתנת חינם&quot;</span><ref><span dir="rtl"> עי' רא&quot;ש להלן.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו ראשונים שאינה חשובה נתינה, שאין אדם מחויב לקבל דבר שאינו רוצה בו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל וערכין לב א ד&quot;ה מדאיצטריך; רשב&quot;א שם ד&quot;ה מכלל; רא&quot;ש שם פ&quot;ו סי' ז; ריטב&quot;א שם עד ב ד&quot;ה אמר; ר&quot;ן שם (לו א ד&quot;ה התקין הלל).</span></ref><span dir="rtl">.</span> <span dir="rtl">ויש מן הראשונים שנראה בדעתם שלסוברים שנתינה בע&quot;כ חשובה נתינה, אף במתנת חינם, מצד הנותן חשוב שנתן, אלא שהמקבל אינו חשוב שקיבל</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א גיטין עה א שבציון</span> <span dir="rtl">25, שכל הדיון אם נתינה בע&quot;כ חשובה נתינה הוא מצד הנותן אם חשוב שנתן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">נתינה המחויבת ואין צריך לתת כנגדה</span> ==

<span dir="rtl">נתינה מכח חיוב, ואין המקבל צריך לתת משלו כנגדה לנותן, כתבו ראשונים שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, ולדעתם זה הטעם שבפרעון חוב או בהחזרת פקדון נתינה בעל כרחו חשובה נתינה, היינו שאם החזיר הלווה את ההלואה למלוה בעל כרחו, וכן אם הנפקד החזיר את הפקדון למפקיד בעל כרחו, חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ב&quot;ק קיח א. תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל וערכין לב א ד&quot;ה מדאיצטריך; רא&quot;ש שם פ&quot;ו סי' ז; ר&quot;ן שם (לו א ד&quot;ה התקין הלל).</span></ref><span dir="rtl">, שמחויב הנותן לתת</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ערכין שם.</span></ref><span dir="rtl">, והמקבל מוכרח לקבל</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ואין המקבל מפסיד בקבלה זו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בנתינה המחויבת, אך לא למישהו מסוים</span> ==

<span dir="rtl">בנתינה שמחויב בה הנותן, אך אינו מחויב לתת לאדם מסוים, כגון מתנות כהונה, יש מן האחרונים שכתבו שנתינה בה בעל כרחו אינה חשובה נתינה, שדוקא בפרעון חוב שהלוה חייב לפרוע למלוה דוקא, נתינה בעל כרחו חשובה נתינה, אבל כשאינו מחויב לתת לאדם מסוים, דומה הדבר למתנה, והתורה קראתם &quot;מתנה&quot;</span><ref><span dir="rtl"> עי' במדבר יח א.</span></ref><span dir="rtl">, ובמתנה אין מזכים לאדם בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> נתה&quot;מ סי' רמג ביאורים ס&quot;ק ח.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שבנתינה המחויבת, אף כשאין לתת לאדם מסוים, נתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' מים חיים סי' ה שבציון</span> <span dir="rtl">41 שבפדה&quot;ב נתינה בע&quot;כ חשובה נתינה משום שמחויב בכך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">נתינה המחויבת, שצריך לתת כנגדה</span> ==

<span dir="rtl">נתינה בעל כרחו, שהנותן צריך לקבל, וכנגד הנתינה צריך לתת משלו לנותן, כגון הקונה בית בבתי-ערי-חומה* שבתוך שנה מהמכירה המוכר יכול לגאול את הבית בעל כרחו של הקונה, ונותן המוכר לקונה את דמי המכר ומקבל ממנו את הבית</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בתי ערי חומה: פדיונם.</span></ref><span dir="rtl">, או כגון הנותן גט לאשתו על מנת שתתן לו מאתים זוז - שכיון שתלה נתינת המעות בדעתה הרי שמוכרח לקבלן, וכנגדן נותן לה גט ומגרשה ומפסיד את אשתו הקנויה לו</span><ref><span dir="rtl"> ראשונים להלן ציון</span> <span dir="rtl">12.</span></ref> <span dir="rtl">- כתבו ראשונים שבזה אמר רבא ללשון ראשון בתלמוד בדעתו, שאינה חשובה נתינה, ולכן הוצרך הלל לתקן בבתי ערי חומה שהמוכר יכול לתת המעות בעל כרחו של הלוקח</span><ref><span dir="rtl"> משנה ערכין לא ב.</span></ref><span dir="rtl">, שלולא תקנתו אינה חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> גמ' גיטין עד ב ואילך וערכין לא ב ואילך. תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל; רא&quot;ש גיטין שם פ&quot;ו סי' ז וק&quot;נ אות ז-ח בדעתו; רשב&quot;א שם ד&quot;ה מכלל; ריטב&quot;א (ר' קרשקש) שם ד&quot;ה אמר רבה.</span></ref><span dir="rtl">, ורק במקום שתיקן הלל, חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים בדעת רב פפא ללשון שני בתלמוד בדעתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' גיטין שם וערכין לב א ד&quot;ה מדאיצטריך, שרב פפא בא לחלוק על רבה; רשב&quot;א גיטין שם. ועי' רא&quot;ש גיטין שם שרב פפא לא בא לחלוק ודעתו אינה ברורה אף לעצמו ורק נו&quot;נ לפני רבא.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעת רבא ללשון שני בתלמוד בדעתו, בפניו חשובה נתינה, ולא הוצרך הלל לתקן אלא שלא בפניו</span><ref><span dir="rtl"> גמ' וראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">12.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים בדעת רב פפא ללשון ראשון בתלמוד בדעתו</span><ref><span dir="rtl"> ראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">14.</span></ref><span dir="rtl">. והטעם שנתינה בע&quot;כ לא תועיל, כתבו ראשונים שכיון שעל ידי הנתינה באים לסלק את המקבל מדבר השייך לו - כגון בגט, שהאשה קנויה לבעל, ובבתי ערי חומה, הבית שייך לקונה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א להלן, ועי&quot;ש שבבתי ערי חומה, אע&quot;פ שיש זכות למוכר לגאול תוך שנה, הרי זה כאילו הלוקח קנה בתנאי שאם יהיו למוכר מעות תוך י&quot;ב חודש יחזירם לו, וע&quot;ע בתי ערי חומה ציון 161 שנחלקו אם פדיון בתי ערי חומה חשוב קנין חדש או מכר בתנאי.</span></ref> <span dir="rtl">- אין אתה יכול לסלקו בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א גיטין שם; ס' התרומות ש&quot;נ ח&quot;א ד&quot;ה וההיא נמי.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ללשון ראשון בדעת רבא, שמתקנתו של הלל נלמד שנתינה בע&quot;כ אינה חשובה נתינה, יש מן הראשונים שכתבו שסובר שאין לחלק בין בפניו לשלא בפניו, שאם בפניו אפשר לתת לו בעל כרחו ויש לו לקבל מן הדין, אף שלא בפניו אפשר לזכות לו על ידי אחר אף שהוא בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ערכין לב א ד&quot;ה מדאיצטריך, הובא ברשב&quot;א גיטין עה א, ולכן ללשון ראשון אין חילוק בין בפניו לשלא בפניו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו לחלק, שאף שבפניו אפשר לתת בעל כרחו, לזכות על ידי אחר אי אפשר בעל כרחו של המקבל, וכן מצינו בגירושי אשה, שאף על פי שמדין תורה אפשר לגרשה בעל כרחה, מכל מקום אין מזכים לה גט על ידי אחר, לפי שחוב הוא לה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שליח קבלה. רשב&quot;א שם, ועי&quot;ש שללשון ראשון מסברא נתינה בע&quot;כ אינה נתינה בשום אופן, והלל לא תיקן אלא הנצרך לשעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שמחלקים, שבגט אשה, צריך לתת בידה ממש או ברשותה, ולכן צריך השליח יהיה כידה ממש, ולחוב הוא לה אינו נעשה שליח בעל כרחה, אבל בבתי ערי חומה, כל שמניח את המעות לפני הלוקח, מועיל, שהן תחת שמירתו, ואם בפניו מועילה נתינה בע&quot;כ, אזי אף שלא בפניו על ידי אחר מועילה בעל כרחו של המקבל</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס גיטין שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שבבתי ערי חומה מועילה נתינה לאחר בעל כרחו של הלוקח, לפי שמצוה על הלוקח לקבל מהמוכר המעות, לדעתם, חשובה קבלת המעות זכות גמורה עבורו</span><ref><span dir="rtl"> עולת שלמה (ליפשיץ) ערכין לב א לתוד&quot;ה מדאיצטריך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">להלכה</span> ==

<span dir="rtl">להלכה, יש מן הגאונים והראשונים שפסקו כרבא בלשון שני, שנתינה בפניו מועילה אפילו בעל כרחו מועילה</span><ref><span dir="rtl"> העיטור מאמר ג (יד א) בשם רב האי, והו&quot;ד ברא&quot;ש גיטין פ&quot;ז סי' ז; ריטב&quot;א מכת&quot;י שם עה א ד&quot;ה מתקיף לה רב פפא. ועי' ראשונים הנ&quot;ל שאע&quot;פ שרב פפא שנו&quot;נ עם רבא (עי' גיטין עה א) הוא בתראה, לא בא לחלוק על רבא ואף לעצמו לא היה הדבר ברור, אלא נו&quot;נ כתלמיד בפני רבו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמעיקר הדין הלכה כלשון שני בדעת רבא שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, ולכן בממון, כגון שמוכר לחברו קרקע או מטלטלים בתנאי שיתן לו סכום מסוים, אם נתן לו בעל כרחו חשובה נתינה, אבל לענין קידושין וגירושין, לכתחילה יש להחמיר</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;מ גירושין פ&quot;ח הכ&quot;א, בד' הרמב&quot;ם שם, שלכן כ' הרמב&quot;ם &quot;גט פסול&quot; ולא כתב &quot;אינה מגורשת&quot;, ועי' רא&quot;ש שם שכ' בשם הרמב&quot;ם שספק מגורשת, ועי' תפארת שמואל לרא&quot;ש שם אות א שאין זה מדברי הרמב&quot;ם אלא הרמב&quot;ן; עי' ב&quot;י אהע&quot;ז קמג בד' הרמב&quot;ם שם; ק&quot;נ לרא&quot;ש שם אות ל, שכ' &quot;וטוב להחמיר&quot;; מחנ&quot;א זכיה סי' כא.</span></ref><span dir="rtl">, ומהם שכתבו שהנותן גט לאשה על תנאי שתתן לו סכום מסוים ונתנה לו בעל כרחו, לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, ובקדושין אמר לה הרי את מקודשת על מנת שאתן לך סכום ונתן לה בעל כרחה, מקודשת</span><ref><span dir="rtl"> מ&quot;מ שם. ועי' גידולי תרומה שער נ ח&quot;א, בטעם שלגבי קדושין, מקודשת קדושין גמורים, ולא ספק מגורשת (ונפק&quot;מ כאשר קיבלה קדושין מאחר), שאין מקום בזה הלחמיר, שאם נאמר יגרש ראשון וישא שני, למה נחייב לראשון שיגרש, הרי מן הדין קדושיו קדושין גמורים, ואם יגרש שני וישא ראשון, יאמרו מחזיר גרושתו לאחר שנתקדשה לאחר, ואין אומרים שיקדשנה פעם אחרת שהרי מעיקר הדין מקודשת כבר בקידושין הראשונים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שספק הוא אם הלכה כלשון ראשון בדעת רבא, שנתינה בעל כרחו אינה מועילה, או הלכה כלשון שני, שבפניו מועילה, ולכן בקידושין וגירושין ספק מקודשת וספק מגורשת, ובממון בקרקע מעמידים את הקרקע בחזקת מריה קמא ובמטלטלים ומסרם ליד המקבל מספק לא מוציאים ממנו</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א גיטין עה א ד&quot;ה ולענין ספק הלכה; ריטב&quot;א (רבנו קרשקש) שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו, מהם שכתבו בדעת ראשונים אחרים, שהלכה כלשון ראשון בדעת רבא שנתינה בעל כרחו אינה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> התרומה שער נ ח&quot;א, בד' הרמב&quot;ם גירושין פ&quot;ח הכ&quot;א; האגודה ערכין פ&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl"> </span>

== <span dir="rtl">האם חשוב שהמקבל קיבל</span> ==

<span dir="rtl">נתינה בעל כרחו, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף לצד שחשובה נתינה, היינו דוקא מצד הנותן, שנפטר מחיובו בנתינתו, וזכה במה שבידו בקיום תנאו, כגון בבתי ערי חומה שכאשר המוכר נתן המעות זכה בבית, או בתנאי בגט כיון שנתנה האשה המעות זכתה בגט שבידה, וכן הנשבע לתת לחבירו נותן לו ונפטר, אבל אינה חשובה נתינה כלפי המקבל שקיבל בעל כרחו, שאי אפשר לזכות לאדם בעל כרחו, ולכן במתנת חינם לא זכה המקבל, וכן אשה האומרת לאיש תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע הלה ליתן לה ונתן לה בעל כרחה, האיש הנותן יצא ידי שבועתו, אך האשה אינה מקודשת</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א גיטין עה א ד&quot;ה מכלל: עוד נראה לי, ביישוב הקו' מה הס&quot;ד שנתינה בע&quot;כ שמה מתנה, הרי א&quot;א להכריח אדם לקבל; קצוה&quot;ח סי' רמג ס&quot;ק ד.</span></ref><span dir="rtl">. ומדברי ראשונים אחרים נראה, וכן כתבו אחרונים שאין חילוק בדבר, ולצד שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, חשוב אף שהמקבל זכה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שם בתי' הא' וראשונים שבציונים</span> <span dir="rtl">2,</span> <span dir="rtl">3,</span> <span dir="rtl">11, שבישוב הקו' הנ&quot;ל, מה ס&quot;ד שנתינה בע&quot;כ שמה נתינה, הרי א&quot;א להכריח אדם לקבל, חילקו בין סוגי המתנות השונות; נתה&quot;מ סי' שמד ביאורים ס&quot;ק א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">זכיה של אחר במעות</span> ==

<span dir="rtl">לסוברים שאף לצד שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, אינו חשוב שהמקבל זכה בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">17.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שכתבו שהאומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי סכום מסוים, ונתנה לו בעל כרחו, האשה מגורשת, שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, וקיימה את התנאי ונגמר הגט, אלא שהבעל לא זכה במעות, ויכול כל אדם לזכות בהן, אפילו האשה עצמה, אבל בפרעון חוב בעל כרחו של המלוה, אף שהמלוה לא זכה במעות, אין שום אדם יכול לזכות בהן, שחל עליהן שעבוד</span><ref><span dir="rtl"> תורת גיטין גיטין עה א, בד' הרשב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">תקנת הלל</span> ==

<span dir="rtl">הלל שתיקן בבתי ערי חומה שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> משנה ערכין לא ב. ועי' יראים סי' קסד, שאע&quot;פ שבזמן הלל לא היה היובל נוהג, וא&quot;כ דין בתי ערי חומה לא נהג אלא מדרבנן, מ&quot;מ אפשר להביא ממנו ראיה על גט דאו', שאלמלא נתינה בע&quot;כ לא היתה מועילה מן התורה, לא היו מתקנים שתועיל בדרבנן, דכל תקון רבנן כעין דאו' תקון.</span></ref><span dir="rtl">, ללשון ראשון בדעת רבא שדרך כלל נתינה בעל כרחו אינה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">11.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שכתבו שלא תיקן באיסורים, ולכן בגט - באומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי סכום מסוים - נתינה בעל כרחו אינה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י גיטין עה א ד&quot;ה מכלל.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו אחרונים בדעתם שבממון תיקן הלל שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> גבול יאודה (אשכנזי) שם; מלבושי יו&quot;ט משפטי התנאים סי' יא, ועי&quot;ש שכ&quot;מ מד' הרמב&quot;ן המובא בסה&quot;ת ש' נ ח&quot;א, ותשו' הרשב&quot;א ח&quot;ב סי' שפא, ואף שהרשב&quot;א שם סי' רכט כ' שלא תיקן הלל אלא בבתי ערי חומה, העיקר כמ&quot;ש בסי' שפא; נחל יצחק ח&quot;א סי' עג אות ד ד&quot;ה ועדיין.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש מן הראשונים שכתבו שבמוכר שדהו ואמר לו הרי היא מכורה לך על מנת שאם אתה מחזיר לי מעותי בתוך י&quot;ב חודש, אחזירנה לך, שייכת תקנתו של הלל, ונתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א (מכת&quot;י) שם ד&quot;ה מתקיף לה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שלא תיקן הלל אלא בבתי ערי חומה</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שם ד&quot;ה מכלל; עי' רא&quot;ש שם פ&quot;ו סי' ז; מהר&quot;ם שיף בד' רש&quot;י שבציון</span> <span dir="rtl">23, שאין כוונתו אלא לומר שבאיסור לא היה יכול לתקן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בנתינה שאין צריך בה הנאה</span> ==

<span dir="rtl">במקום שאין צריך שהמקבל יהנה, יש מן האחרונים שכתבו שנתינה בע&quot;כ חשובה נתינה, וזה הטעם לדעתם שמן התורה אפשר לגרש אשה בגט בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 69 ואילך, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">11,</span> <span dir="rtl">18.</span></ref><span dir="rtl">, שבגירושין אין צריך שהאשה תהנה מן הגט, אבל במקום שצריך נתינת ממון והנאה, נתינה בע&quot;כ אינה מועילה</span><ref><span dir="rtl"> ס' קובץ לרמב&quot;ם גירושין פ&quot;ח הכ&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">כשצריך רק הכנסה לרשות</span> ==

<span dir="rtl">כאשר אין צריך אלא הכנסה לרשות המקבל, אך לא צריך שיקבל את החפץ ויהנה ממנו, יש מן האחרונים שכתבו שנתינה בע&quot;כ חשובה נתינה, שהרי החפץ יצא מרשות הנותן ונכנס לרשות המקבל, וזה הטעם לדעתם שמן התורה אפשר לגרש אשה בגט בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 69 ואילך, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">11,</span> <span dir="rtl">16.</span></ref><span dir="rtl">, שבגט אין צריך אלא שיצא מרשות הבעל ויכנס לרשות האשה</span><ref><span dir="rtl"> גרש ירחים (צינץ) גיטין כ א ד&quot;ה ואלא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בסילוק שעבוד והפקעת קנין</span> ==

<span dir="rtl">נתינה בע&quot;כ שבאה לסלק שעבוד של הנותן למקבל, יש מן הראשונים שכתבו שחשובה נתינה לדברי הכל, וזה הטעם לדעתם שבפרעון חוב נתינת הלוה למלוה מועילה בעל כרחו של המלוה</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;ק קיח א.</span></ref><span dir="rtl">, שהוא סילוק שעבוד, וכן לדעתם בגירושי אשה, שהאשה מתגרשת בקבלת גט בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 69 ואילך, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">11,</span> <span dir="rtl">18.</span></ref><span dir="rtl">, הוא משום שהבעל אינו קנוי לאשה, ולאשה אין אלא שעבוד על הבעל בעודה תחתיו, ואם בא לגרשה ולסלק שעבודה מעליו ואינו יכול לעשות זאת בעל כרחה, נמצאת מחייבו בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א גיטין עה א, ועי' קבא דקשייתא קו' טו ד&quot;ה ותמוה.</span></ref><span dir="rtl">. וכעין זה כתבו אחרונים, שבהפקעת קנין של הנותן שהוא הבעלים, כגון בגט אשה או בשחרור עבד, מועילה נתינה בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ש שקופ קידושין סי' טו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בגירושי אשה</span> ==

<span dir="rtl">בגירושי אשה, מדין תורה הבעל מגרש את האשה בנתינת גט אפילו בעל כרחה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרושין ציון 69 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. בטעם שאין לומדים מגירושי אשה לכל התורה שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה, יש מן הראשונים שכתבו, לפי שהאשה קנויה לבעל ולא הבעל קנוי לאשה, אלא שיש לאשה שעבוד עליו בעודה תחתיו, ואם אתה בא לומר שאינו יכול לסלק שעבודה אלא מדעתה, נמצא שאתה מחייב את שלו בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> רשב&quot;א גיטין עה א ד&quot;ה מכלל (באמצע הדיבור)</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">פרעון חוב</span> ==

<span dir="rtl">בפרעון חוב, נתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ב&quot;ק קיח א; תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל; רשב&quot;א שם; רא&quot;ש שם פ&quot;ו סי' ז; התרומות שער נ ח&quot;א; שו&quot;ע חו&quot;מ עד א.</span></ref><span dir="rtl">. בטעם החילוק שבין פרעון חוב לבין בתי ערי חומה שבהם הוצרך הלל לתקן שנתינה בע&quot;כ תחשב נתינה - אף על פי שבשני המקרים הנתינה מחויבת, שמחויב לפרוע החוב והלוקח מחויב לקבל המעות ולהחזיר הבית למוכר - יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שבפרעון חוב המלוה לא מפסיד דבר בקבלת הפרעון, מה שאין בבתי ערי חומה, שהלוקח מפסיד את ביתו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל; רא&quot;ש שם פ&quot;ז סי' ז.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שבבתי ערי חומה כיון שהבית מכור לגמרי ללוקח, הרי שהחזרת המעות מהמוכר ללוקח אינה פרעון אלא נתינת מתנה, ובמתנה נתינה בע&quot;כ אינה חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> התרומות ש&quot;נ ח&quot;א ד&quot;ה ושאלתי.</span></ref><span dir="rtl">. וביארו אחרונים הטעם, שבפרעון חוב אין חיוב של הלווה שיקבל המלוה את המעות, אלא שלא יהיה עיכוב מצידו והיינו שהוא יחזיר את המעות, ולכן כאשר נתן המעות נפטר מחובו</span><ref><span dir="rtl"> בנין דוד (טאוב) ב&quot;מ (עמ' 51) ד&quot;ה ולפ&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שביארו, שכיון שיש חובה על הלווה להחזיר החוב, כיון שאין הפסד למלוה, לא ייתכן שיהיה הלוה משועבד למלוה לעולם עד שיסכים לקבל ממנו</span><ref><span dir="rtl"> יד המלך זכיה פ&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים שכתב שאף בפרעון חוב, לפי שמעות הפרעון הן של הלוה וצריך נתינה, לסוברים שנתינה בע&quot;כ אינה מועילה, אי אפשר לפרוע בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן ב&quot;מ מט א (מהד' הרב הרשלר טור שכח): ושמעינן מינה וכו', ובסוף הדיבור (טור שכט): ומיהו גבי פריעת בע&quot;ח וכו'.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">כשהגיעה המתנה ליד המקבל</span> ==

<span dir="rtl">כאשר הגיעה המתנה, כגון מעות, ליד המקבל, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבאופן זה נתינה בעל כרחו חשובה נתינה לדברי הכל, ולדעתם זהו שכתבו אותם ראשונים, שבבתי ערי חומה אם הלוקח לא היה טומן עצמו אלא נמצא לפנינו, בית דין היה כופה אותו לקבל המעות</span><ref><span dir="rtl"> תוס' גיטין עה א ד&quot;ה מכלל.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שנתינה בעל כרחו אינה נתינה, כיון שהגיעו לידו, היה חשוב שקיבלן</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;י בירב, הובא בב&quot;י אהע&quot;ז סי' קמג, בד' תוס' שם, ולמ&quot;ד נתינה בע&quot;כ אינה נתינה, מה יועיל שיכריחוהו לקבל, אלא ע&quot;כ שמשהגיעו לידו חשוב נתינה; ב&quot;י שם, שכ&quot;מ מתוס' שם עה ב ד&quot;ה כלל, שהדין על מתנה בע&quot;כ אם חשובה מתנה הוא במקרה שלא הגיעו לידו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלסוברים שנתינה בעל כרחו אינה חשובה נתינה, אף כשהגיע לידו אינו מועיל</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ם אלשקר סי' לב, הובא בב&quot;י שם בשם &quot;וראיתי מי שחולק עליו&quot; (ועי' כנה&quot;ג שם הג' הב&quot;י אות יט), בד' התוס' שם, שכוונתו כמ&quot;ש הרשב&quot;א שם, ביישוב הקו' שגם היה בפנינו לא היה אפשר לתת לו.</span></ref><span dir="rtl">, ואותה שכתבו ראשונים שבבתי ערי חומה אם הלוקח היה נמצא בפנינו בית דין היו כופים אותו לקבל המעות, היינו שהיו כופים אותו עד שיאמר רוצה אני, אך בלי שירצה אינה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> מהר&quot;ם אלשקר שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שנתינה בע&quot;כ חשובה נתינה, צריך שיגיע ליד המקבל</span><ref><span dir="rtl"> מחנ&quot;א זכיה ומתנה סי' כד, ושכ&quot;ה ד' הרשב&quot;א בתשו' ח&quot;ב סי' רכט, רש&quot;י ערכין לב א ד&quot;ה בע&quot;כ ומרדכי סי' שצד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בנתינה ליד שליח או ליד בי&quot;ד</span> ==

<span dir="rtl">בנתינה ליד שליח או ליד בית דין, יש מן האחרונים שכתבו שלדברי הכל נתינה בעל כרחו של הזוכה אינה נתינה, שאי אפשר שייעשה שליח עבורו בעל כרחו, וכן בית דין שמקבלים עבורו, לא מקבלים אלא בתורת שליח</span><ref><span dir="rtl"> אבני החושן חו&quot;מ סי' עד אות ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">כאשר הנותן עשה את התנאי</span> ==

<span dir="rtl">חלות המותנית בנתינה, יש מן הראשונים שכתבו שלא אמרו שנתינה בע&quot;כ אינה נתינה, אלא כאשר המקבל הוא זה שהתנה, כגון הנותן לאשה גט על מנת שתתן לו סכום מסוים, שאומדים כוונתו שהנתינה תהיה מרצונו, אבל כאשר הנותן הוא זה שהתנה, אזי נתינה בע&quot;כ של המקבל חשובה נתינה, וזה הטעם לדעתם שהנשבע שאתן לפלוני ולא נתן, חייב משום שבועת ביטוי</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה שבועות כה א.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי שתלוי בקבלתו של פלוני, ושמא לא ירצה לקבל, שכיון שהתנה הנותן יכול לתת בעל כרחו</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ן שבועות שם, ועי' רשב&quot;א שם. ועי' ב&quot;ש אהע&quot;ז סי' כז ס&quot;ק ב ושו&quot;ת בית אפרים אהע&quot;ז בהקדמה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין חילוק בין התנה הנותן להתנה המקבל, ובטעם שהנשבע לתת לפלוני חייב משום שבועת ביטוי, פירשו באופנים אחרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א שם ורמב&quot;ן שם כז א. ועי' ב&quot;ש שם: ומיהו כתב אח&quot;ז במהרי&quot;ט וכו' ובהגהת מחצית השקל בדבריו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בחוב כנגד משכון</span> ==

<span dir="rtl">בחוב שיש כנגדו משכון, והמשכון שוה יותר מהחוב, יש מן האחרונים שכתבו שכיון בפריעת החוב המלוה מפסיד</span> <span dir="rtl">את המשכון, אינו ככל פרעון חוב שנתינה בעל כרחו חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">4.</span></ref><span dir="rtl">, אלא בכלל ספק התלמוד אם נתינה בעל כרחו חשובה נתינה או לא</span><ref><span dir="rtl"> מכתם לדוד (פארדו) חו&quot;מ סי' לד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">נתינה בע&quot;כ בשוה כסף</span> ==

<span dir="rtl">נתינה בע&quot;כ של שוה כסף, כאשר המקבל הסכים לקבל דמים אך אינו מסכים לקבל שוה כסף תחתם, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה נתינה לדברי הכל</span><ref><span dir="rtl"> המקנה בקו&quot;א סי' כז ד&quot;ה אך העיקר, בד' הרא&quot;ש גיטין פ&quot;ו סי' ז. ועי' ב&quot;ש אהע&quot;ז סי' קמג ס&quot;ק י בד' הרא&quot;ש שבציון</span> <span dir="rtl">85.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שנתינה בע&quot;כ אינה נתינה, אף כשנתרצה לקבל מעות ונתן לו שוה כסף בעל כרחו, אינה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> מהרי&quot;ט לרי&quot;ף קידושין (א א), הובא בב&quot;ש אהע&quot;ז סי' כז ס&quot;ק ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">במתנות כהונה</span> ==

<span dir="rtl">מתנות כהונה, כגון פדיון-הבן*, יש מן האחרונים שכתבו שמועילה נתינה בעל כרחו של הכהן</span><span dir="rtl">, כיון שמחויב לתת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">4. מים חיים (לפרי חדש) סי' ה, ועי' ציונים</span> <span dir="rtl">14, , ועי' שיעורי ר&quot;ש רוזובסקי קידושין ז ב אות קכו, שאף לדעת הפר&quot;ח שא&quot;צ רצון, מ&quot;מ צריך ידיעה, ולכן אם יזרוק ה' סלעים לחצרו של הכהן ללא ידיעתו, לא יועיל. ועי' ר&quot;ש שקופ קידושין סי' כב שלענין פקיעת קדושת הבכור, כל זמן שלא זכה הכהן בה' סלעים, לא נפקעה הקדושה.</span></ref><span dir="rtl">, וזכות היא לכהן לקבל ואינו מפיד כלום</span><ref><span dir="rtl"> מטה אפרים (ארדיט) אישות פ&quot;ג ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. וכן יש מן האחרונים שכתבו, שכיון שבמקום שהתנאי הוא לתת לאחר, נתינה בע&quot;כ לאחר מועילה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">53</span></ref><span dir="rtl">, הרי שבמתנות כהונה, כיון שהתורה ציותה לתת לכהן, הרי זה כתנאי לתת לאחר שנתינה בע&quot;כ של האחר מועילה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת אפרקסתא דעניא סי' כד ד&quot;ה ובעיקר.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שבמתנות כהונה, ובכללם פדיון הבן, אין מועיל נתינה בע&quot;כ</span><ref><span dir="rtl"> קצוה&quot;ח סי' רמג ס&quot;ק ד, וסיים: וצ&quot;ע בכל זה; מנ&quot;ח מ' שצב; אמרי בינה דיני פדה&quot;ב סי' ב; חזו&quot;א יו&quot;ד סי' קפז.</span></ref><span dir="rtl">, מהם שכתבו הטעם, שמתנות כהונה צריך שיהיו בדרך של נתינה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> קצוה&quot;ח שם, ע&quot;פ תוס' קידושין ט א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שבפדיון הבן אין מועיל נתינה בעל כרחו, משום שבפדיון הבן אין הבן פדוי רק כשמתקיים &quot;יהיה לך&quot;</span><ref><span dir="rtl"> במדבר יח טו</span></ref><span dir="rtl">, והיינו כשהכהן זכה במעות הפדיון, ובנתינה בעל כרחו, אף לסוברים שחשוב נתינה, אינו חשוב שהמקבל זכה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' רשב&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">28. שער&quot;י ש&quot;ה פכ&quot;ה.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים מטעם אחר שבמתנות כהונה נתינה בע&quot;כ אינה נתינה, עי' לעיל/ להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">13.</span></ref><span dir="rtl">. על כך שאף לסוברים שבשאר מתנות כהונה מועילה נתינה בע&quot;כ, בפדיון הבן אינה מועילה, משום שצריך סמיכות דעת של הכהן, ע&quot;ע פדיון הבן.</span>

<span dir="rtl">לענין וידוי-מעשר*, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שבמתנות כהונה נתינה בע&quot;כ אינה חשובה נתינה, מכל מקום חשוב שהוציא מביתו, ולכן אף כשנתן תרומות ומעשרות לכהן וללוי בעל כרחם, יכול לומר וידוי מעשר, שתלוי בהוצאה מהבית</span><ref><span dir="rtl"> אחרית השנים לאדר&quot;ת פ&quot;ד הי&quot;א אות ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">כשהתנאי הוא לתת לאחר</span> ==

<span dir="rtl">כשהתנאי הוא נתינה לאחר, כגון האומר לחברו תן לפלוני סכום מסוים וזכה בשדי, יש מן הראשונים שכתבו שנתינה בעל כרחו מועילה, ולא אמרו שנתינה בע&quot;כ אינה מועילה לעצמו, אבל בנתינה לאחר מועילה</span><ref><span dir="rtl"> תשו' הרשב&quot;א ח&quot;ב סי' ת (ולכאו' סותר לדבריו בח&quot;א סי' תתקצט, ועי' מהדו' מכון י-ם שתיקנו הגי'), הובא בב&quot;י חו&quot;מ סי' רז.</span></ref><span dir="rtl">. על הסוברים שמטעם זה שנתינה לאחר בע&quot;כ מועילה, במתנות כהונה נתינה בע&quot;כ של הכהן מועילה, שהם כתנאי נתינה לאחר, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">48.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">פרעון חוב בתוך הזמן</span> ==

<span dir="rtl">פרעון חוב, שנתינה בע&quot;כ מועילה בו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">45.</span></ref><span dir="rtl">, אם בפרעון בתוך זמנו מועילה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינה מועילה</span><ref><span dir="rtl"> סמ&quot;ע חו&quot;מ סי' ע ס&quot;ק יח וסי' עד ס&quot;ק ח.</span></ref><span dir="rtl">, ויש סוברים שמועילה</span><ref><span dir="rtl"> ט&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בהחזרת דבר השייך למקבל</span> ==

<span dir="rtl">בהחזרת דבר השייך למקבל, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף לסוברים שנתינה בע&quot;כ אינה נתינה, כאשר מחזיר למקבל בעל כרחו דבר השייך לו, חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> תפארת שמואל לרא&quot;ש גיטין פ&quot;ז סי' ז אות ב.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זהו שכתבו ראשונים באומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתחזירי לי איצטליתי, שלדעת רשב&quot;ג אם מחזירה לו מעות קיימה התנאי</span><ref><span dir="rtl"> משנה גיטין עד א.</span></ref><span dir="rtl">, שדברי רשב&quot;ג אמורים אף כשמחזירה בעל כרחו, ואינו ענין לנתינה בע&quot;כ, כיון שמחזירה את האיצטלית השייכת לו</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם. תפארת שמואל שם. ועי' רשב&quot;א שם ותוס' ערכין לב א ד&quot;ה מדאיצטריך שביארו באופ&quot;א מדוע אינו ענין לנתינה בע&quot;כ.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">בפדיון אמה עבריה</span> ==

<span dir="rtl">בפדיון אמה עבריה, שנפדית בגרעון-כסף*, היינו שמנכים שכר השנים שעבדה מסכום המכירה, ואת הנשאר נותן האב לאדון</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גרעון כסף.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שכתבו שמועיל בו נתינה לאדון בעל כרחו, משום שהגרעון הוא בגדר פרעון, ובפרעון חוב נתינה בע&quot;כ חשובה נתינה</span><ref><span dir="rtl"> שיעורי ר&quot;ש רוזובסקי קידושין אות רפח בשם יד דוד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שמועיל בו נתינה בע&quot;כ רק משום שכופים את האדון לקיים מצוה מן התורה לשחרר האמה</span><ref><span dir="rtl"> המקנה קידושין ה ד&quot;ה וכ&quot;ת.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ==

<references />