הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:סוף טומאה לצאת"

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''התפשטות טומאת-מת* ממקום שהיא נמצאת בו למקום שהיא עתידה לצאת אליה. 

== '''הדין וגדרו''' ==

מת, או כזית* ממנו, שנמצא תחת אהל, וטומאתו מתפשטת בכל האהל<ref>ע&quot;ע טמאת אהל.</ref>, הטומאה מתפשטת אף למקומות אחרים שהיא עתידה לצאת אליה<ref>עי' להלן כל הערך.</ref>. ולפיכך, אם נמצא המת בבית, אף על פי שפתח הבית סגור, ונמצא שהחפצים המונחים בחללו אינם נמצאים באהל המת, הרי הם טמאים, כיון שסוף טומאה לצאת דרך שם<ref>עי' [http://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1563357289720&pagenum=548&book=105198 אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג], הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א; עי' ברייתא ב&quot;ב יב א: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ורשב&quot;א בתוס' שם ד&quot;ה פרץ, ור&quot;י מלוניל שם, וריטב&quot;א שם, ושמ&quot;ק שם בשם הראב&quot;ד, ושו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' קלו וסי' תתכב, ואגודה ב&quot;ב שם סי' כב בשם ר&quot;י. ועי' אחרונים שבציון 8, בד' הרמב&quot;ם, שחולק על דין סוף טומאה לצאת, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0144R.LST&rect=1053,5170,1053,5170&pagewidth=2450 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קל ב ואילך)], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7994&pageid=Y0158.LST שו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי סי' צט], שהרמב&quot;ם מודה לדין זה, ועי' מכתם לדוד שם, שצידד לפרש כן אף ד' הכ&quot;מ שבציון הנ&quot;ל, ועי ציון 111.</ref>, לפי שאין דרך שיהיה בבית קבר, ובודאי צריך שיוציאוהו מן הבית<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142584&pageid=00028_0005.LST רבינו יהונתן הלכות טומאה] (ב א). ועי' ציון 101.</ref>, כדי לקיים בו מצות קבורה*<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0093.LST&rect=1478,6005,1478,6005&pagewidth=2950 פתח האהל כלל א סי' ו (יג ב)]. וע&quot;ע קבורה, שי&quot;ס שכזית מן המת אין בו מצות קבורה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0018.LST פתח האהל שם (יד א)], שמ&quot;מ חייב בקבורה מדרבנן. ועי' להלן ציון 129.</ref>. ואם היו סביב הבית זיזים וסככות, החפצים המונחים תחתיהם טהורים, שבודאי לא תצא הטומאה תחתיהם, ואפילו אם סתם את הפתח באבנים<ref>עי' ראשונים שבציון 3.</ref>, שיותר נוח לפותחו ולהוציא את הטומאה משם, מאשר לפתוח בכותל פתח חדש<ref>ר&quot;י מלוניל שם.</ref>. ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהם חולקים על זה, ולדעתם לא נאמר כלל דין סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155080&pageid=P0068.LST ערוה&quot;ש העתיד טהרות סי' יז ס&quot;ק ח ואילך], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155080&pageid=P0153.LST סי' לז ס&quot;ק ה ואילך], בד' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155224&pageid=P0168.LST רמב&quot;ם בפיהמ&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג]. וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1469,706,1469,710&pagewidth=2125 כ&quot;מ טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב], בד' פיהמ&quot;ש שם, ועי' ציונים 3, 111.</ref>.

==== בספק מהיכן תצא הטומאה ====

היו לבית שהמת בו פתחים הרבה – וכולם נעולים<ref>תוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד, ועי' חס&quot;ד שם; עי' רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה ולו; רמב&quot;ן נדה כח א. ועי' רש&quot;י שם: כולם פתוחים או כולם סגורים, וכעי&quot;ז בריטב&quot;א נדה ל א, ועי' שמ&quot;ק שם בשם מורו, שמ&quot;ש רש&quot;י כולם פתוחים, היינו באופן שאין ברוחב המשקוף טפח, שאין בו דין אהל, ועי' שמ&quot;ק שם, שהיינו באופן שיש הפסק אויר בין הבית שהמת בו ובין הפתחים, ועי' ציון 263, ועי' חת&quot;ס ורש&quot;ש שם, שכונת רש&quot;י שאינם נעולים.</ref>, ואין ידוע דרך איזה מהם יוציא את המת מן הבית<ref>עי' רש&quot;י שם ד&quot;ה כולם.</ref> – הרי כולם טמאים<ref>אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א.</ref> - מספק<ref>עי' מאירי ביצה י א; עי' בגדי יו&quot;ט ביצה שם; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146L.LST שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא] (קלג א) ד&quot;ה ומה; [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9436&pageid=S0053.LST&rect=1833,2432,1833,2432&pagewidth=2960\|עי' שו&quot;ת בית אליקום סי' ו]]. ועי' דו&quot;ח לרע&quot;א ביצה שם, שתמה למה לא יתבטלו הכלים שבאותו הפתח שיצא בו המת לבסוף, בכלים שבשאר הפתחים, ועי' שער&quot;י ש&quot;ג פכ&quot;ג.</ref>, ויש הסוברים שבתורת ודאי<ref>עי' דו&quot;ח לרע&quot;א ביצה שם, וע&quot;ש שכ&quot;מ בר&quot;ש וברא&quot;ש באהלות; חת&quot;ס ביצה שם; עי' טל תורה ביצה שם. ועי' שער&quot;י שם, שתמה איך תועיל ע&quot;ז ברירה לסוברים כן.</ref> - מדין סוף טומאה לצאת<ref>רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה כולם, ר&quot;ש ורא&quot;ש אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7994&pageid=Y0158.LST שו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי סי' צט], בד' רמב&quot;ם שבציון 8, שאין האיסור מדין סוטל&quot;צ, כיון שהוא ספק דרבנן.</ref>, וכל הכלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח טמאים, אף על פי שאין הפתח תחת הגג המאהיל על המת<ref>רש&quot;י ביצה שם ד&quot;ה כולם; עי' ר&quot;ש אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו, בל' שני. ועי' ציון 16.</ref>, וכן כל המאהיל על הפתחים טמא<ref>ר&quot;ש שם בל' ראשון, וע&quot;ש שכ&quot;מ בתוספתא שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147500&pageid=P0587.LST שו&quot;ת רשב&quot;ש סי' תרלד], שלפי' רש&quot;י והפי' הראשון של הר&quot;ש שבציון הקודם, רק הכלים טמאים, והאדם אינו טמא, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0148L.LST מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלה א)], שצידד בדעתו שהיינו דוקא כשאין במשקוף הפתח רוחב טפח, ועי' ציון 267, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0173.LST חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק יב], שצידד שאף לפי' שבציון הקודם, ה&quot;ה שהאדם טמא, ועי' טל תורה ביצה שם.</ref>. היו סביב הבית זיזים וסככות, והיה לו פתח אחד וסתמו ופרץ את פצימיו - שכשסתמו סילק את המזוזות<ref>עי' רגמ&quot;ה ב&quot;ב יא ב, ורש&quot;י שם ד&quot;ה שלא, ויד רמה שם אות קמו, ומאירי שם.</ref> והמשקוף<ref>עי' רגמ&quot;ה ורש&quot;י ומאירי שם.</ref> והמפתן<ref>עי' רש&quot;י ומאירי שם.</ref> ועשאו ככותל שאין בו פתח מתחילה<ref>עי' יד רמה שם; עי' תוס' שם יב א ד&quot;ה פרץ, ואגודה שם סי' כב.</ref> - יש ראשונים סוברים שהכלים המונחים תחת כל הזיזים והסככות טמאים<ref>עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' קלו ותתכב; עי' תוס' ב&quot;ב יב א; עי' שמ&quot;ק שם, בשם הראב&quot;ד; עי' אגודה שם סי' כב, בשם ר&quot;י. ועי' ראשונים הנ&quot;ל, שפי' כן את הברייתא שם: פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, וע&quot;ע קבר סתום, שיש ראשונים שמפרשים את הברייתא בע&quot;א.</ref>, כיון שאין ידוע מהיכן יצא<ref>עי' רשב&quot;א שם ושם.</ref>, ויש להסתפק על כל זיז שמא תחתיו יצא<ref>תוס' שם; אגודה שם.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכאשר פרץ את פצימיו אינו מטמא כלל מדין סוף טומאה לצאת<ref>עי' שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קל ב), בד' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א.</ref>. היו בו חלונות הרבה, וכולם מוגפים, כולם טהורים<ref>תוספתא שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0133.LST&rect=2410,9490,2418,9498&pagewidth=4530 רש&quot;י עירובין סח א ד&quot;ה כולן], שנ' לא כן, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173795&pageid=P0307.LST&rect=1082,950,1082,950&pagewidth=1798 מים טהורים אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו חרד&quot;ן אות ו], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00032_0027.LST&rect=2003,6390,2003,6390&pagewidth=4456 רש&quot;ש עירובין שם], שתמהו.</ref>, שאין דרך להוציא את הטומאה דרך חלון<ref>ר&quot;ש שם פ&quot;ז מ&quot;ג. ועי' חס&quot;ד לתוספתא שם, שהיינו בשיש בו גם פתחים, אבל אם יש בו רק חלונות, כולם טמאים, שבודאי תצא הטומאה דרך חלון, וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173795&pageid=P0308.LST&rect=1277,1492,1277,1492&pagewidth=1801 מים טהורים שם]. ועי' [http://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1569574170794&pagenum=171&book=142779 חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק יא], שאם החלונות הן לחוץ, והפתחים הם לבית החיצון, החלונות טמאים והפתחים טהורים, שכיון שאם תצא הטומאה דרך הפתחים הרי היא באה לבית אחר, נחשב הדבר כדרך כניסה, ועי' ציון 41.</ref>. ויש מן האחרונים שכתב, שהיינו דוקא אם אין בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=844,1022,844,1022&pagewidth=2125 כ&quot;מ טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב], ומ' מדבריו שם, שזה משום ששיעור פתח של הוצאת המת הוא ארבעה טפחים, עי' ציון 223, ועי' ציון הנ&quot;ל, ששיעור פתח של הוצאת כזית מן המת הוא טפח, ונ' שלדבריו, בבית שיש בו כזית מן המת, החלונות המוגפים טמאים אלא אם כן אין בהם טפח.</ref>.

==== נפתח אחד הפתחים ====

נפתח אחד מן הפתחים, הרי הוא טמא, ושאר הפתחים טהורים<ref>אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א.</ref>, אף על פי שלא חשב להוציאו באותו הפתח<ref>תוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד, הובאה בר&quot;ש אהלות שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9380&pageid=P0024L.LST&rect=1906,5061,1906,5061&pagewidth=2354 חי' המאירי ביצה י א]: דמשום הכי פתחוה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0019.LST&rect=1837,3208,1837,3208&pagewidth=2984 פתח האהל כלל א סי' ח], שתמה.</ref>, שבודאי באותו הפתח הפתוח יוציא את הטומאה<ref>רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה וכולם; עי' חי' הרא&quot;ה שם. ועי' רש&quot;י שם וד&quot;ה הא, ורע&quot;ב אהלות שם, שאף הסוברים שמחשבה להוציאו מפתח אחד אינה מועילה לטהר את הפתחים אף מכאן ולהבא, עי' ציון 62, מודים בנפתח, כיון שעשה מעשה, ועי' משנ&quot;א שם, שלפ&quot;ז היינו דווקא בפתחו בכוונה, וע&quot;ש שמצדד לחלוק ולפרש ד' התוספתא בנפתח מאליו, ושזה שמציל על שאר הפתחים, משום שסברא היא שיוציאנו בפתח זה, שאין אדם עשוי להשהות את הטומאה, ועי' ציון 34.</ref>. ונחלקו תנאים ואמוראים וראשונים בדעתם: יש סוברים שהכלים שיובאו לשאר הפתחים אחרי שנפתח הפתח, טהורים, אבל הכלים שהיו שם קודם שנפתח הפתח, טמאים, שאין ברירה*<ref>עי' רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה אף ותוס' שם ד&quot;ה ב&quot;ש, לד' רבא שבציון 59, בביאור שיטת ב&quot;ש שבציון הנ&quot;ל, ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה הא, שלד' רבה שבציון הנ&quot;ל, כן הוא אף לב&quot;ה.</ref>. ויש סוברים שאף הכלים שהיו בשאר הפתחים אחר הבאת הטומאה לבית וקודם שנפתח הפתח, טהורים, שהוברר הדבר שלא עמדה הטומאה לצאת דרכם<ref>עי' רש&quot;י שם ד&quot;ה אף ותוס' שם, לד' רבא שבציון 50, בביאור שיטת ב&quot;ה שבציון הנ&quot;ל. ועי' תוס' שם, שהמשנה שבציון 12, שכל הפתחים טמאים, ואין אומרים שבשעת הוצאת המת הוברר שלא היה עתיד לצאת משאר הפתחים, היא באופן שעשו פתח חדש והוציאו דרכו את המת, של&quot;ש לומר שהוברר למפרע שהיה עתיד לצאת דרכו, או כשנשרף המת במקומו ולא יצא מהבית.</ref>. נפתחו החלונות, שנינו בתוספתא, שהרי הם טמאים, ולא הצילו על הפתחים מלטמא<ref>תוספתא שם.</ref>, כיון שאין דרך להוציא את הטומאה דרך חלון<ref>עי' כ&quot;מ טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב, בשם מהר&quot;י קורקוס; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=702,2023,702,2023&pagewidth=1869 א&quot;ר אהלות שם] ו[https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=602518&width=0&scroll=0&udid=0&page=0645&pagenum=645 זר זהב לתוספתא שם]; עי' משנ&quot;א אהלות שם. ועי' אחרונים הנ&quot;ל, שהיינו בנפתחו מאליהם, אבל אם פתחם בכוונה הרי הם מצילים על הפתחים, כמחשבה שבציון 43, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0231.LST חס&quot;ד לתוספתא שם], שכיון שירדה לחלונות טומאה בספק כשנפתחו, הרי הם עומדים בטומאתם אף אם יחזרו ויינעלו, וע&quot;ש שהיינו בנפתחו בידי אדם ושוב ננעלו מעצמם, וצ&quot;ב. ועי' רש&quot;ש ערובין סח א.</ref>. ויש ראשונים ואחרונים סוברים, שאם יש בחלונות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים – שהוא שיעור הראוי להוצאת המת<ref>עי' ציון 225. מעדני יו&quot;ט על הלק&quot;ט שלהלן אות נ.</ref> - הם מצילים על המת<ref>עי' רא&quot;ש הלק&quot;ט הל' טומאה סי' ט; עי' כ&quot;מ שם; שו&quot;ע יו&quot;ד שעא ד. ועי' ציון הנ&quot;ל, ששיעור פתח הוצאת כזית מן המת הוא טפח, ונ' שלדברי הראשונים והאחרונים הנ&quot;ל, בבית שיש בו כזית מן המת, חלונות שיש בהם טפח מצילים על הפתחים.</ref>, ומעמידים התוספתא בחלונות שאין בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים<ref>כ&quot;מ שם.</ref>.

==== נפתח המנעול של אחד הפתחים ====

היו כמה פתחים סגורים במנעול, ונפתח המנעול של אחד מהם, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף על פי שהדלת של אותו פתח סגורה, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, שכיון שנפתח מנעולו, סופו לפותחו ולהוציא את המת דרכו<ref>חת&quot;ס ביצה י א, ורש&quot;ש שם, בביאור ד' רש&quot;י שבציון 10. ועי' מנח&quot;ש ביצה שם.</ref>.

==== בדרך כניסה ====

טומאה שנכנסה דרך חלון, יש ראשונים סוברים שאומרים בה שסופה לצאת דרך אותו חלון, כדרך כניסתה, והחלון מציל על הפתחים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800018.LST ראב&quot;ד טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ג]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0178&rect=1998,727,1998,727&pagewidth=3000 ר&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0232.LST חס&quot;ד לתוספתא שם], שהיינו בחלון שיש בו כשיעור, דהיינו ד&quot;ט למת שלם וטפח לכזית מן המת (עי' ציון 224), ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0018.LST&rect=1517,6424,1517,6424&pagewidth=3020 פתח האהל כלל א סי' ז], וחזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק יא, שצידדו לומר שהיינו אף בחלון שאין בו טפח.</ref>. ואותה ששנינו בתוספתא, החדר שלפנים מן הבית מוגף, ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון, החיצון טהור, מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0645&rect=1639,7221,1639,7221&pagewidth=3000 תוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד].</ref>, פירשו ראשונים דהיינו בנכנס מת או כזית מן המת דרך החלון<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800018.LST ראב&quot;ד שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0178&rect=1998,727,1998,727&pagewidth=3000 ר&quot;ש שם], בל' שני. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0178&rect=1998,727,1998,727&pagewidth=3000 ר&quot;ש שם] בל' ראשון, שפי' בע&quot;א. ועי' חזו&quot;א שם, בל' ראשון, שהיינו ביש זיז מעל החלון, שאל&quot;כ בלא&quot;ה דרך הטומאה לצאת דרך החלון, ולא להיכנס לבית החיצון, ועי' ציון 26. ועי' שו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ג סי' מב, שה&quot;ה טומאה שנכנסה לבית בתוך כלי הבא במידה, ולא חשב עליה במפורש להוציאה כשהיא בתוך הכלי, הבית טהור, שכשם שנכנסה כשהיא בתוך הכלי, כך סופה לצאת כשהוא בתוכו, ועי' ציון 184 ואילך.</ref>.

==== חישב להוציאו דרך אחד הפתחים ====

היו לבית כמה פתחים סגורים, וקודם שמת המת, חשב – מי שמוטל עליו לקוברו<ref>ע&quot;ע קבורה. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=702,2023,702,2023&pagewidth=1869 משנ&quot;א אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג]. וע&quot;ע טמאת כלים ציון 593 ואילך, וע' מחשבה.</ref> - להוציאו באחד מהם, או באחד החלונות שיש בהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי הוא טמא, והציל על שאר הפתחים מלטמא<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=702,2023,702,2023&pagewidth=1869 משנה אהלות שם], הובאה בביצה י א ולז ב ובעירובין סח א; עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב. ועי' תוי&quot;ט שם, שתמה על השמטת הרא&quot;ש והטוש&quot;ע לדין זה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=702,2023,702,2023&pagewidth=1869 משנ&quot;א שם].</ref>, כאילו נפתח<ref>רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה מצלת.</ref>, שכיון שמתחילה היו הפתחים טמאים מחמת ספק מחשבתו, שלא נודע באיזה פתח הוא עתיד להוציאו<ref>עי' ציון 13. ועי' ציון 14 שיש סוברים שהם טמאים בתורת ודאי.</ref>, ועכשיו גילה דעתו שיוציאנו בפתח זה, סברא היא שינצלו שאר הפתחים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146L.LST שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא] (קלג א) ד&quot;ה ומה.</ref>. ויש מן האחרונים שצידד לומר, שמכל מקום אסור לכהנים לעמוד שם, שמא ימלך ויוציא את הטומאה דרך פתח אחר<ref>עי' משנ&quot;א אהלות שם, לשיטתו בציון 112, שדין סוף טומאה לצאת היא גזירת חכמים מחשש שמא יהיו הכהנים שם בשעת הוצאת המת.</ref>. על מחשבה לאחר שמת המת, אם היא מצילה את הפתחים, עי' להלן<ref>ציון 50 ואילך.</ref>; על אם די במחשבה בלב, או שצריך להוציאה בדיבור, ע&quot;ע מחשבה<ref>ציון ???.</ref>.

==== מחשבה אחרי שהטומאה נמצאת ====

היתה המחשבה שחשב להוציאו באחד מן הפתחים, אחרי שהיתה הטומאה בבית, נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם: יש סוברים שהיא מצילה אף את הכלים שהיו בשאר הפתחים בשעת הגעת הטומאה לבית, שהוברר הדבר שלא עמד לצאת דרכם<ref>עי' אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג: ובית הלל אומרים אף משמת, ועי' ד' רבא ביצה י א, שב&quot;ה מטהרים אף למפרע, כי יש ברירה (ע&quot;ע), ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0133.LST&rect=2493,1581,2493,1581&pagewidth=4262 עירובין סח א], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0133.LST&rect=2493,1581,2493,1581&pagewidth=4262 רש&quot;י שם ד&quot;ה ובית], שכן ד' רב הושעיא, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0133.LST&rect=2493,1581,2493,1581&pagewidth=4262 תוס' שם ד&quot;ה אמר], בשם ר' מנחם מיונ&quot;י, שפי' ד' רב הושעיא בע&quot;א.</ref>, שלדעתם, טומאת הפתחים היא מדרבנן<ref>עי' ציון 111 ואילך.</ref>, ובדרבנן הלכה היא שיש ברירה*<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 53 ואילך. עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?788&pageid=P0022L.LST שו&quot;ת רמ&quot;ז שם]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0068R.LST&rect=1611,771,1611,771&pagewidth=2446 שו&quot;ת זרע אברהם יו&quot;ד סי' יז] (סה ב) ד&quot;ה אף, בל' ראשון.</ref>, או שטומאת הפתחים עתידה להתברר, ובדבר העתיד להתברר יש ברירה אף בדאורייתא<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 70 ואילך. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=1535,900,1535,900&pagewidth=2569 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלא ב)]. ועי' ציון 87.</ref>, או שכך נאמרה ההלכה, לדון בה דין ברירה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0068R.LST&rect=1611,771,1611,771&pagewidth=2446 זרע אברהם שם], בל' שני. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146R.LST&rect=1500,2552,1500,2552&pagewidth=2507 מכתם לדוד שם] (קלב ב ד&quot;ה ואולם), שדחה.</ref>. ויש שצידדו כן להלכה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200293&pageid=P00019.LST רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?22148&pageid=P0295.LST&rect=1052,1107,1052,1107&pagewidth=1687 סמ&quot;ג עשין מ&quot;ע רלא], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?788&pageid=P0022L.LST שו&quot;ת רמ&quot;ז סי' טו] [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0067L.LST וזרע אברהם שם (סה א) ד&quot;ה אכן] בדעתם. (ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0067L.LST זרע אברהם שם], שכ&quot;ד הרי&quot;ף והרא&quot;ש שהעתיקו המשנה כצורתה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146R.LST מכתם לדוד שם] (קלב ב), שלא נמצא כן ברי&quot;ף וברא&quot;ש). ועי' ציון 59, דעת רבה ור' הושעיא שאינה מצילה אלא מכאן ולהבא, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0068R.LST&rect=1527,5123,1527,5123&pagewidth=2386 זרע אברהם שם], שהטעם שפסקו הראשונים הנ&quot;ל שמצילה למפרע היינו משום שרבא ורב הושעיא שבציון 50 מאוחרים לר' הושעיא, והלכה-כבתראי (ע&quot;ע). ועי' ציון 60.</ref>. ויש סוברים שאינה מצילה כלים שכבר היו בפתחים בשעת הגעת הטומאה לבית, שאין ברירה<ref>ע&quot;ע ציון 123 ואילך.</ref> - שלדעתם טומאת הפתחים היא מדאורייתא<ref>עי' ציון 110.</ref>, ובדאורייתא אין ברירה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 53 ואילך. עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142561&pageid=00003_0073.LST&rect=3083,1858,3083,1858&pagewidth=4521 רש&quot;י ביצה לח א ד&quot;ה בדאורייתא], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00550.LST תוי&quot;ט אהלות שם], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10759&pageid=P0068R.LST&rect=1611,771,1611,771&pagewidth=2446 זרע אברהם שם] (סה ב ד&quot;ה אף), ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146R.LST&rect=1783,916,1783,916&pagewidth=2507 מכתם לדוד שם] (קלב ב ד&quot;ה ואנכי).</ref> - אבל היא מצילה את הכלים שיובאו אליהם לאחר המחשבה<ref>עי' אהלות שם: בית שמאי אומרים, יחשוב עד שלא ימות המת, ועי' ד' רבא ביצה שם, שהיינו בכלים שהיו שם בשעה שמת, ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה אף; עי' ד' רבה ור' הושעיא ביצה שם (ורבי הושעיא ביצה לז ב), שב&quot;ה שבציון 50 מטהרים רק כלים שיבואו לאחר המחשבה (ועי' לעיל, ד' רב הושעיא, ועי' תוס' עירובין סח א ד&quot;ה אמר, בשם ר&quot;ת, שרב הושעיא לחוד ור' הושעיא לחוד), ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0146R.LST&rect=1783,916,1783,916&pagewidth=2507 מכתם לדוד שם], שצידד כן בד' מר זוטרא ביצה לח א. ועי' להלן ביאור שיטת ב&quot;ש לד' רבה.</ref>. ויש שצידדו כן להלכה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200293&pageid=P00019.LST רמב&quot;ם] שם, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10912&pageid=P0023L.LST&rect=745,4974,745,4974&pagewidth=2414 שו&quot;ת פרי הארץ ח&quot;א יו&quot;ד סי' ו (יז א)] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=846,2832,846,2832&pagewidth=2569 מכתם לדוד שם (קלא ב) ד&quot;ה מעתה] בדעתו. ועי' מכתם לדוד שם, שהיינו משום שהלכה כרבה כנגד רבא, כיון שהוא רבו (ע&quot;ע תלמיד במקום הרב, וע&quot;ע הלכה: בשאר אמוראים, ציון 111), והלכה כר' הושעיא כנגד רב הושעיא, כיון ששניהם קדמו לדור של אביי ורבא, ולא נאמר הלכה-כבתראי (ע&quot;ע) אלא מאביי ורבא ואילך (ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 6). ועי' ציון 55.</ref>. ויש סוברים שאינה מצילה אף את הכלים שיבואו אל הפתחים לאחר המחשבה<ref>עי' ד' רבה שם, בביאור ד' ב&quot;ש שם.</ref>, שכיון שירדה תורת טומאה לפתחים, אינה עולה מהם אלא על ידי מעשה<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה הא; ר&quot;ש ורא&quot;ש אהלות שם.</ref>.

==== בנמלך ממחשבתו ====

טומאה הנמצאת בבית, וחשב להוציאה בפתח אחד – לסוברים שמחשבה זו מועילה לטהר את שאר הפתחים<ref>עי' ציון 50 ואילך.</ref> - ונמלך להוציאה בפתח שני, נטהר הראשון ונטמא השני<ref>עי' תוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד: חישב להוציאו בצפונו ואח&quot;כ באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו, והובאה בר&quot;ש שם פ&quot;ז מ&quot;ג.</ref>. ונחלקו אחרונים בדעת הסוברים שמחשבת ההוצאה מועילה לטהר את שאר הפתחים למפרע<ref>עי' ציון 50.</ref>: יש שנראה מדבריהם שכשנמלך להוציאה בפתח שני, נטמא אותו הפתח למפרע, ונטהר הפתח הראשון למפרע<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0231.LST חס&quot;ד לתוספתא שם].</ref>. ויש סוברים שלא נטמא הפתח השני למפרע, ולא נטהר הפתח הראשון למפרע, שסוף טומאה לצאת תלוי בפתח שהיתה הטומאה עתידה לצאת בו, ולא בפתח שיצאה ממנו, וכיון שחשב מתחילה להוציאה בפתח הראשון, חשוב הדבר שבאותו הפתח היה סופה לצאת, וזה שחשב אחר כך להוציאה בפתח אחר, הרי זה כדבר שהתחדש בה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0172.LST&rect=911,818,911,818&pagewidth=2104 חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק יא].</ref>. ואם הערים, שניהם טמאים<ref>תוספתא שם.</ref>, משום קנס<ref>עי' חס&quot;ד שם; חזו&quot;א שם, בל' ראשון. ועי' אחרונים הנ&quot;ל, טעם הקנס.</ref>, או משום שמחשבה על מנת לטהר את הפתח אינה חשובה מחשבה<ref>חזו&quot;א שם, בל' שני.</ref>. ואם חשב להוציאה בפתח אחד, והוציאה בפתח אחר, נטהר הראשון, שמעשה מוציא מידי מחשבה<ref>חי' הרא&quot;ה ביצה שם.</ref>.

==== בפתח סתום ====

היה הפתח שחשב להוציא בו את המת סתום – באבנים<ref>ר&quot;ש אהלות פ&quot;ז ה&quot;ג; רע&quot;ב שם.</ref> - נחלקו תנאים אם המחשבה מועילה להציל על שאר הפתחים: יש אומרים שהיא מועילה<ref>עי' ד' ר' יהודה בד' ב&quot;ה בתוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ה.</ref>. ויש אומרים שאינה מועילה<ref>עי' משנה שם, לב&quot;ה ולב&quot;ש; עי' ד' ר' יהודה בד' ב&quot;ש בתוספתא שם.</ref>, שכיון שעשה מעשה וסתמו באבנים, אין מחשבה מוציאה מידי מעשה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=1535,900,1535,900&pagewidth=2569 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא] (קלא ב); סד&quot;ט אהלות שם. ועי' ערוך השלחן העתיד טהרות סי' יז אות טז, שמצדד לומר שלסוברים שאם התחיל לפותחו הרי הוא מציל על הפתחים, עי' ציון 76, ה&quot;ה שדי במחשבה, ועי' תוספתא שם, שמוכח לא כן.</ref>. ואם התחיל לפותחו, יש אומרים שהרי הוא מציל על כל הפתחים<ref>משנה שם, לב&quot;ה; ר' יהודה בד' ב&quot;ש בתוספתא שם.</ref>, שמעשה מוציא מידי מעשה, וחזרה לו תורת פתח, ומועילה בו מחשבה<ref>סד&quot;ט שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?831&pageid=P0105.LST כפי אהרן ח&quot;ב יו&quot;ד סי' יב], שכיון שהתחיל לפתחו מן הסתם לא ימלך.</ref>, וכן פסקו ראשונים להלכה<ref>עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב.</ref>. ויש אומרים שאין הוא מציל על שאר הפתחים עד שיפתח בו ארבעה טפחים<ref>משנה שם, לב&quot;ש.</ref>, שהוא שיעור הוצאת מת שלם<ref>עי' ציון 225. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0234.LST&rect=1018,1596,1018,1596&pagewidth=2667 סד&quot;ט שם (קיג ב)]. ועי' ציון הנ&quot;ל, ששיעור הוצאת כזית מן המת הוא בכזית, ונ' שבבית שיש בו כזית מן המת, מודים ב&quot;ש שפתיחת טפח מפתח סתום מצילה את שאר הפתחים.</ref>.

==== בפתח חדש ====

חשב לפתוח פתח חדש ולהוציא בו את המת, אין המחשבה מועילה להציל על שאר הפתחים<ref>עי' אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, ותוספתא שם פ&quot;ח ה&quot;ד.</ref>. התחיל לפותחו, יש תנאים סוברים שמחשבתו מועילה להציל על שאר הפתחים<ref>ר' יהודה בד' ב&quot;ה בתוספתא שם.</ref>. ויש תנאים סוברים שאין המחשבה מועילה על שיפתח בו ארבעה טפחים<ref>משנה שם, לב&quot;ה וב&quot;ש; ר' יהודה בד' ב&quot;ש בתוספתא שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?831&pageid=P0105.LST כפי אהרן ח&quot;ב יו&quot;ד סי' יב], שכיון שלא היה שם פתח מעולם, שמא ימלך ולא יעשה שם פתח. ועי' ציון 80, שנ' שבבית שיש בו כזית מן המת, די בפתיחת טפח אחד.</ref>, וכן פסקו ראשונים להלכה<ref>עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב.</ref>. ויש ראשונים שכתבו, שמכל מקום, הכלים שהיו בשאר הפתחים קודם פתיחת הפתח החדש, טמאים, אף לסוברים שאם נפתח אחד מן הפתחים נטהרו שאר הפתחים למפרע<ref>עי' ציון 50. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142561&pageid=00003_0017.LST תוס' ביצה י א סוד&quot;ה ב&quot;ש], בל' ראשון; תור&quot;פ שם, בל' ראשון; רשב&quot;א שם, בל' שני; רא&quot;ה שם. ועי' ראשונים הנ&quot;ל שיישבו כן ד' המשנה שבציון 12 שכל הפתחים טמאים, ולא נטהרו למפרע בהוצאת המת, ועי' ציונים 95, 99.</ref>, שבאופן זה לא שייך לומר שיש ברירה<ref>רשב&quot;א שם.</ref>, כיון שלא היה עתיד להתברר<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=1535,900,1535,900&pagewidth=2569 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלא ב)], לשיטתו בציון 53.</ref>.

==== מחשבה על אופן הוצאת הטומאה ====

החושב להוציא את הטומאה באופן שלא תטמא את המקום שיוציאנה אליו, כגון שיוציאנה לשם בתוך כלי עץ הבא במדה, שחוצץ בפני הטומאה – לסוברים כן<ref>ע&quot;ע טמאת אהל ציון 463 ואילך.</ref> - או שיוציא שני חצאי זית של מת בזה אחר זה, יש אחרונים סוברים שאין בה משום סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?12053&pageid=S0024.LST שו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ג סי' מב].</ref>. ויש שצידדו שיש בה משום סוף טומאה לצאת, שאין מחשבה מועילה אלא על עיקר ההוצאה – אם להוציאה משם או לשורפה במקומה<ref>עי' ציון 101.</ref>, ולברר באיזה פתח יוציאנה<ref>עי' ציון 43 ואילך.</ref> – ולא על אופן ההוצאה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105981&pageid=P0431.LST שו&quot;ת מנח&quot;ש ח&quot;א סי' עב].</ref>.

==== כשנשאר במקומו ====

נשאר המת במקומו – כגון שנשרף שם<ref>עי' תור&quot;פ ורשב&quot;א דלהלן. ועי' הג' הב&quot;ח ביצה י א, שמגיה כן בל' תוס' דלהלן.</ref>, או שאכלוהו כלבים<ref>עי' תורי&quot;ד דלהלן. ועי' רשב&quot;א שם: או שנתעכל.</ref> - נראה מדברי ראשונים שהכלים שהיו בפתחים קודם שנשרף טמאים משום סוף טומאה לצאת<ref>עי' תוס' ביצה י א סוד&quot;ה ב&quot;ש, בל' שני; עי' תור&quot;פ שם, בל' שני; עי' תורי&quot;ד שם; עי' רשב&quot;א שם, בל' ראשון. ועי' ראשונים הנ&quot;ל שיישבו כן ד' המשנה שבציון 12 שכל הפתחים טמאים, ולא נטהרו למפרע בהוצאת המת, ועי' ציונים 85, 99.</ref>. ויש אחרונים שצידדו בדעתם לומר שהיינו דוקא לסוברים בענין טומאת הפתחים שאין ברירה<ref>עי' ציונים 31, 56. עי' מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלא ב).</ref>.

==== כשהוציאו מי שאינו מוטל עליו לקברו ====

הוּצָא המת מן הבית על ידי מי שאינו מוטל עליו לקברו<ref>ע&quot;ע קבורה.</ref>, יש מן האחרונים סוברים שהכלים שהיו בפתחים קודם להוצאתו טמאים משום סוף טומאה לצאת – אף לסוברים בענין טומאת הפתחים שיש ברירה<ref>עי' ציונים 32, 50 ואילך.</ref> - ואין אומרים שהוברר הדבר שקרוביו אף הם היתה דעתם להוציאו דרך שם<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=1262,1021,1262,1021&pagewidth=1869 משנ&quot;א אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג], וע&quot;ש שכ&quot;כ ליישב קושיית הראשונים שבציונים 85, 95.</ref>. ומדברי הרבה ראשונים נראה לא כן<ref>עי' ראשונים שבציונים הנ&quot;ל.</ref>.

==== כשאין בדעתו להוציאו ====

המת בבית, ואין בדעתו להוציאו, כתבו ראשונים שכל הפתחים טהורים<ref>עי' שמ&quot;ק ביצה י א, וע&quot;ש שמ&quot;מ אפשר שהבית מטמא כל סביביו מדין קבר-סתום (ע&quot;ע), ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=1485,2994,1485,2994&pagewidth=2569 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלא ב)]. ועי' תוס' שם סוד&quot;ה ב&quot;ש (לנוסח שלפנינו: שנשאר המת במקומו, ועי' ציון 93), שמ' קצת שהפתחים טמאים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145R.LST&rect=1485,2994,1485,2994&pagewidth=2569 מכתם לדוד שם].</ref>.

==== חישב להכניס את הטומאה ====

החושב להכניס את הטומאה דרך פתח, כתבו אחרונים שאין הפתח טמא, שכיון שאין דרך טומאה ליכנס<ref>עי' ציון 222.</ref>, אף מחשבתו אינה מועילה לטמאו<ref>חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק ט.</ref>. ולדעתם, שני בתים זה לפנים מזה, ויש לבית הפנימי שני פתחים, אחד לחוץ ואחד לבית החיצוני, וטומאה בבית הפנימי, אף אם חשב להוציאה דרך הבית החיצוני, הרי הוא טהור, שכיון שיש לבית הפנימי פתח לחוץ, אינו חשוב פנימי, והמחשבה להוציא את הטומאה דרך הבית החיצוני נחשבת כמחשבה להכניסה<ref>חזו&quot;א שם.</ref>. ויתר על כן, לדעתם, בית שיש בו טומאה, ולו שני פתחים, ומעל פתח אחד יש גג פורח או זיז, אף אם חשב להוציאה תחת פתח זה, כלים שתחת הגג או הזיז טהורים, וכן מותר לכהן לעמוד שם, שכיון שיש לבית פתח שאין מעליו גג, נחשבת המחשבה להוציאה דרך הפתח שיש מעליו גג, כמחשבה להכניסה<ref>חזו&quot;א שם.</ref>. ויש אחרונים שצידדו לא כן<ref>עי' שו&quot;ת מנח&quot;ש ח&quot;א סי' עב אות ב, וע&quot;ש שכ&quot;מ בר&quot;ח ביצה י א, ובפרישה יו&quot;ד סי' שעא ס&quot;ק ו, ובב&quot;ח שם אות ד, ובש&quot;ך שם ס&quot;ק ח.</ref>.

==== גדר הדין ====

בגדר דין סוף טומאה לצאת, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהוא להחשיב כאילו הטומאה נמצאת תחת הפתחים שסוף הטומאה לצאת דרכן<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0167 מהר&quot;ם מרוטנבורג אהלות פ&quot;ד מ&quot;ג] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0184 פ&quot;ט מ&quot;א]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142584&pageid=00028_0005.LST פסקי הרא&quot;ש הלכות טומאה (ב א)], ועי' ציון 109; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0109&rect=1514,1346,1514,1346&pagewidth=3000 רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד שעא ד]; השואל ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173849&pageid=P0014.LST שו&quot;ת רע&quot;א ח&quot;ב סי' יח]. וכ&quot;מ מלשון הראשונים והאחרונים שבציון 193.</ref>; שכל העומד להפתח כפתוח<ref>ר&quot;ח שם.</ref>. ויש סוברים שהוא להחשיב כאילו הפתחים פתוחים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142561&pageid=00003_0017.LST&rect=2866,1719,2866,1719&pagewidth=4524 פי' ר&quot;ח ביצה י א]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0163 פירוש הרא&quot;ש אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], ועי' ציון 108; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147446&pageid=P0295.LST שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' קנ (קסא) אות ו]; עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;א סי' צו; רע&quot;א שם; קצוש&quot;ע סי' רב ס&quot;ו. ועי' פתח האהל כלל א סי' א (א ב ד&quot;ה ונראה), שכ&quot;מ מדברי [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142584&pageid=00028_0005.LST רבינו יהונתן הלכות טומאה] (ב א). ועי' ציון 261.</ref>. ויש סוברים שהלכה היא שהפתחים טמאים, ואין טעם בדבר<ref>עי' פתח האהל כלל א סי' א (ב א), בד' שמ&quot;ק ביצה י א בשם מורו, ובד' תה&quot;ד ח&quot;ב סי' כד. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=1376,1901,1376,1901&pagewidth=1869 משנ&quot;א אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג].</ref>.

==== מקור הדין ====

במקור דין סוף טומאה לצאת, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהיא הלכה-למשה-מסיני*<ref>רש&quot;י ביצה לח א ד&quot;ה בדאורייתא; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?149813&pageid=P0303.LST ראבי&quot;ה סי' תתקפה]; חי' המאירי שם; חי' הר&quot;א נדה כז ב; עי' סמ&quot;ג עשין רלא. ועי' רש&quot;י ערובין סח א ד&quot;ה כולן: הלכות טומאה הכי גמירי לה; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173603&pageid=P0220.LST&rect=1251,672,1251,672&pagewidth=1838 שו&quot;ת מטה יוסף יו&quot;ד סי' ה]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0308 יד שאול יו&quot;ד סי' שעא ס&quot;ד]`; חכ&quot;א כלל קנט ס&quot;ח; קצוש&quot;ע סי' רב ס&quot;ו. ועי' [http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=101724&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&pagenum=108 שו&quot;ת סמא דחיי יו&quot;ד סי' יט] (תשובת ר&quot;י בליליוס) ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0144L.LST&rect=1431,5256,1431,5256&pagewidth=2522 שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלא א וקלב א)], שכ&quot;כ בד' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST הרמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א וה&quot;ב]. ועי' ראשונים שבציון הבא, שמ' שהיא גזירת חכמים, ועי' תוי&quot;ט אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, שאין הכוונה שהיא מדרבנן, אלא שאינם מפורשים בכתוב, וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173042&pageid=P0524.LST&rect=998,536,998,536&pagewidth=1553 הון עשיר] שם, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?146763&pageid=P0111.LST&rect=1010,766,1010,766&pagewidth=2037 שעה&quot;מ עירובין פ&quot;ו ה&quot;ז ד&quot;ה עוד ראיתי], ועי' חזו&quot;א דמאי סי' ט ס&quot;ק כא, ושו&quot;ת רמ&quot;ז סי' טו (יא א), וע&quot;ע הלכה למשה מסיני ציון 113 ואילך.</ref>. ויש סוברים שהיא גזירת חכמים<ref>עי' רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה כולם, וחולין קכה ב ד&quot;ה טומאה; עי' ר&quot;ש אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו; עי' מאירי ביצה שם; עי' רע&quot;ב אהלות פ&quot;ז שם; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9490&pageid=S0084.LST&rect=2449,6920,2449,6920&pagewidth=3164 שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;א סי' צו]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0115 ש&quot;ך יו&quot;ד סי' שעב ס&quot;ק ב]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?199397&pageid=P0298.LST&rect=983,495,983,495&pagewidth=1462 דרך החיים דיני טומאת כהן לקרובים ס&quot;ק ב]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7994&pageid=Y0158.LST שו&quot;ת מהרי&quot;א הלוי סי' צט], בד' רמב&quot;ם שבציון 8. ועי' רש&quot;י שבציון הקודם שנ' שהוא הל&quot;מ, ועי' שמ&quot;ק שם, ותה&quot;ד ח&quot;ב סי' כד, ששם לח א מוכח כדברי רש&quot;י שבציון הקודם, ועי' דרך אניה בלב ים ביצה י א, וצל&quot;ח ביצה שם, ופנ&quot;י ביצה שם ושם, ושו&quot;ת סמא דחיי יו&quot;ד סי' יט (נב ב), ומים טהורים אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו חרד&quot;ן אות ד ואילך, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9436&pageid=S0053.LST&rect=1833,2432,1833,2432&pagewidth=2960 שו&quot;ת בית אליקום סי' ו], בישוב סתירת ד' רש&quot;י, ועי' תוי&quot;ט שבציון הקודם, ואחרונים שבציונים 123, 122.ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8956&pageid=P0213R.LST קרי&quot;ס טו&quot;מ פ&quot;ז], שכ&quot;מ ממה שמועילה מחשבה לטהר את הפתחים, עי' ציון 43 ואילך. על הסוברים שאף כאשר הפתח פתוח, אין טומאה עוברת מבית לבית אלא מדבריהם, ע&quot;ע טמאת אהל ציון 1321 ואילך.</ref>, שגזרו כן מחשש שירגילו עושי טהרות לבוא שם, ופעמים שיהיו שם בשעת הוצאת המת משם ויִטַמְּאוּ<ref>עי' משנ&quot;א אהלות פ&quot;ז שם.</ref>. ויש סוברים שהיא מדאורייתא, שלמדו מצמיד-פתיל*, שאינו חוצץ בפני הטומאה<ref>ע&quot;ע צמיד פתיל.</ref>, וכמו כן מחיצה אינה חוצצת בפני הטומאה כשאין דרך אחרת לטומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00671.LST משנ&quot;א אהלות פט&quot;ו מ&quot;ד], בד' ה[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00671.LST רע&quot;ב] (ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0210 הר&quot;ש והרא&quot;ש]) שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0157.LST חזו&quot;א אהלות סי' יג ס&quot;ק ב].</ref>. ויש שכתבו לחלק באופנים שונים: א) יש מחלקים, שפתח שיש ברוחב המשקוף שלו טפח, שיש לו דין אהל<ref>ע&quot;ע אהל ציון 34.</ref>, טמא מהלכה למשה מסיני, ופתח שאין ברוחב המשקוף שלו טפח, אינו טמא אלא מגזרת חכמים<ref>עי' שמ&quot;ק ביצה שם, בשם מורי נר&quot;ו, בד' רש&quot;י שם, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0148L.LST&rect=1014,893,1014,893&pagewidth=2430 מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלה א)] בדעתו. ועי' מכתם לדוד שם, שצידד לומר כן בד' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147500&pageid=P0587.LST&rect=948,3655,948,3655&pagewidth=1895 שו&quot;ת רשב&quot;ש סי' תרלד] בד' רש&quot;י שם. ועי' ציון 122.</ref>. ב) ויש מחלקים, שהפתח של הבית שבו המת, טמא מהלכה למשה מסיני, ופתחים שיש הפסק אויר בינם ובין המת, כגון פתח חצר הבית שהמת בו, אינו טמא אלא מגזרת חכמים<ref>עי' שמ&quot;ק שם, בד' רש&quot;י שם. ועי' ציון 258.</ref>. ג) ויש שכתבו לחלק בדעת הסוברים שספק דאורייתא לחומרא מדרבנן<ref>ע&quot;ע ספק איסור.</ref>, שכאשר ישנו רק פתח אחד לבית, הוא טמא מהלכה למשה מסיני, וכאשר ישנם כמה פתחים, שהדבר ספק מאיזה מהם יוציא את הטומאה, טומאתם מדרבנן<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?103460&pageid=P0069L.LST עץ החיים אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0145L.LST&rect=1162,5562,1162,5562&pagewidth=2569 מכתם לדוד שם] (קלב א); עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101665&pageid=S0029.LST&rect=1996,1114,1996,1114&pagewidth=2940 חי' פני אריה ביצה כז ב] (וע&quot;ש שדחה) ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?17558&pageid=P00000053.LST&rect=682,1238,684,1238&pagewidth=1846 שמחת יום טוב שם י א] בל' שני.</ref>. ד) ויש שכתבו לחלק בדעת הסוברים שספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, שכאשר ישנם שני פתחים לבית, שהספק שקול, הם טמאים מהלכה למשה מסיני, וכאשר ישנם יותר משני פתחים לבית, שנמצא שהספק אינו שקול, שכנגד כל פתח שאנו מסתפקים שמא תצא הטומאה בו, ישנם רוב פתחים, טומאתם מדרבנן<ref>עי' מכתם לדוד שם, וע&quot;ש שכ&quot;כ לישב סתירת ד' רש&quot;י שבציון 110 ורש&quot;י ביצה שבציון 111, וע&quot;ש (קלג ב), שכ&quot;כ בד' הר&quot;ש שבציון 111.</ref>. ה) ויש שחילקו באופן אחר, שפתחים שיש בהם רוחב טפח, הלכה למשה מסיני היא, להחשיב כאילו הם פתוחים, ופתחים שאין בהם טפח, גזירת חכמים היא, להחשיב כאילו כבר יצאה הטומאה דרכם<ref>עי' מכתם לדוד שם; פתח האהל כלל א סי' ג (י ב). וע&quot;ש שכ&quot;כ לישב ד' רש&quot;י חולין שבציון 111. ועי' ציונים 116, 232.</ref>. ו) ויש שחילקו באופן אחר, שאותו פתח שיצאה בו הטומאה לבסוף, טומאתו מהלכה למשה מסיני, ושאר הפתחים שלא יצאה בהם הטומאה לבסוף, טומאתם מדרבנן<ref>עי' תפא&quot;י אהלות שם בועז אות ה, בישוב ד' רש&quot;י שבציון 111.</ref>. ז) ויש שחילקו בדעת ראשונים באופן אחר, שאם הטומאה נמצאת באהל בנין, שאם היה סתום מכל סביביו הרי כל סביביו טמאים מן התורה מדין קבר-סתום*, ובכלל זה שפתחיו טמאים באהל – לסוברים כן<ref>ע&quot;ע קבר סתום, ושם שי&quot;ס שקבר סתום אינו מטמא אלא במגע, אבל פתחיו אינם מטמאים באהל.</ref> - הפתחים טמאים מן התורה, שממה נפשך, אם הם חשובים כסתומים, ייטמאו מדין קבר סתום, ואם הם חשובים כפתוחים, הרי הם טמאים כפתח פתוח שממשיך את הטומאה<ref>ע&quot;ע טמאת אהל: דרך חלון או ארובה.</ref>, ואם הטומאה נמצאת באהל כלי, שאף אם היה סתום מכל סביביו אינו מטמא מדין קבר סתום<ref>ע&quot;ע קבר סתום.</ref>, הפתחים אינם טמאים אלא מדרבנן<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0167.LST&rect=1148,524,1148,524&pagewidth=2266 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], בד' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1241,980,1241,980&pagewidth=2125 רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א]. וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10686&pageid=S0027.LST&rect=1374,6767,1374,6767&pagewidth=3026 שו&quot;ת ישועות מלכו יו&quot;ד סי' סח (כו א)]. ועי' ציון 157.</ref>. ח) ויש שחילקו בדעת ראשונים באופן אחר, שאם נמצא בבית מת שלם או רובו, שעתיד לצאת משם מן התורה, כי יש בו מצות קבורה*, טומאת הפתחים מן התורה, ואם נמצא בבית כזית מן המת, שאין סופו לצאת משם מן התורה, שאין בו מצות קבורה – לסוברים כן<ref>ע&quot;ע קבורה.</ref> – טומאת הפתחים מדרבנן<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0093.LST&rect=1428,2818,1428,2818&pagewidth=3020 פתח האהל כלל א סי' ו], בד' רש&quot;י שבציונים 110, 111. ועי' ציון 5.</ref>.

==== לצורך מצוה ====

טומאת הפתחים, לסוברים שהיא מהלכה-למשה-מסיני*<ref>עי' ציון 110.</ref>, כתבו אחרונים שנאסרה אף במקום מצוה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173603&pageid=P0220.LST שו&quot;ת מטה יוסף יו&quot;ד סי' ה].</ref>. ולסוברים שהיא מדרבנן<ref>עי' ציון 111.</ref>, יש אחרונים שכתבו שלא נאסרה במקום מצוה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?788&pageid=P0022R.LST שו&quot;ת הרמ&quot;ז סוס&quot;י טו].</ref>, כמו שמצינו בטומאת ארץ-העמים* שהיא מדרבנן<ref>ע&quot;ע ארץ העמים ציון 1 ואילך.</ref>, ובטומאת בית-הפרס* שהיא מדרבנן<ref>ע&quot;ע בית הפרס ציון 79.</ref>, שלא נאסרו במקום מצוה<ref>ע&quot;ע בית הפרס ציון 172 ואילך, וע' טמאת כהנים ציון 425 ואילך. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?788&pageid=P0021L.LST&rect=1644,939,1644,939&pagewidth=2496 הרמ&quot;ז שם].</ref>. ויש שצידדו שהיא אסורה אף במקום מצוה, מחשש שמא יהיו שם בשעת הוצאת המת<ref>עי' מטה יוסף שם, ע&quot;פ המהרי&quot;ט שבציון 266. ועי' ציון 112.</ref>.

==== בזמן שאין דרך הטומאה לצאת ====

זמן שאין דרך הטומאה לצאת בו, כגון שבת, שאסור להוציא את המת לקברו בשבת<ref>ע&quot;ע קבורה וע' שבת.</ref>, נראה מדברי אחרונים שמכל מקום יש על הפתחים טומאה מדין סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9490&pageid=S0084.LST&rect=2449,6920,2449,6920&pagewidth=3164 שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;א סי' צו].</ref>. וזה שכתבו אחרונים, שמותר לכהנים להכנס בשבת בפתחי חצר שיש בה מת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9490&pageid=S0084.LST&rect=2449,6920,2449,6920&pagewidth=3164 מהרי&quot;ט שם], בשם אביו המבי&quot;ט.</ref>, ביארו אחרונים שזה משום שלדעתם פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, אינו טמא מדין סוף טומאה לצאת, אלא שהחמירו בו מחשש שמא תבוא לשם הטומאה פתאום<ref>עי' ציון 266.</ref>, ולפיכך בשבת שאין לחוש לכך, לא החמירו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9490&pageid=S0084.LST&rect=2449,6920,2449,6920&pagewidth=3164 מהרי&quot;ט שם].</ref>. ויש שצידדו מטעם זה, שבמקום שאין מוציאים את המת לקוברו בלילה, כגון בערים ששעריהן נסגרים בלילה, מותר לכהנים להכנס בלילה בפתחי חצר שיש בה מת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?199757&pageid=19975700258.LST&rect=1713,4548,1713,4548&pagewidth=2366 שו&quot;ת משאת משה יו&quot;ד ח&quot;א סי' כד]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10912&pageid=P0024R.LST&rect=1227,5176,1227,5176&pagewidth=2454 שו&quot;ת פרי הארץ ח&quot;א יו&quot;ד סי' יט].</ref>. וכן יש שצידדו מטעם זה, שבמקום שהמנהג שאין מוציאים נפל לקוברו עד שתבריא אמו ותלך על רגליה<ref>ע&quot;ע קבורה (מת).</ref>, מותר לכהן לעמוד בשער חצר שיש בה נפל כל זמן שלא הבריאה האם<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20239&pageid=P0129R.LST&rect=1635,2261,1635,2261&pagewidth=2132 שו&quot;ת מעשה אברהם יו&quot;ד סי' נז (קכז ב)].</ref>. וכן יש שכתבו מטעם זה, שבמקום ששער החצר ממשיך טומאת אהל לבית הכנסת, יש לתקן שלא יוציאו את המת לקוברו עד חצי שעה אחר התפילה, כדי שיוכלו הכהנים להתפלל בבית הכנסת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173849&pageid=P0015.LST שו&quot;ת רע&quot;א ח&quot;ב סוס&quot;י יח].</ref>. ויש חולקים וסוברים שאף במקום שאין מוציאים את המת לקוברו בלילה, אסור לכהן לעמוד בשער החצר שיש בה מת, כיון שהוצאתו אינה אסורה מעיקר הדין, ויש מקומות שמוציאים את המת לקוברו בלילה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0040R.LST&rect=1202,1661,1202,1661&pagewidth=2102 שו&quot;ת נחפה בכסף ח&quot;א יו&quot;ד סי' ו], ושכן ד' מהר&quot;א אמיגו בתשובה כ&quot;י.</ref>. וכן יש סוברים שאף במקום שהמנהג שאין מוציאים נפל לקוברו עד שתבריא אמו, אסור לכהן לעמוד בשער החצר אף שלא הבריאה האם, כיון שאין הוצאתו אסורה מעיקר הדין, ויש אפשרות להוציאו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0040R.LST&rect=1202,1661,1202,1661&pagewidth=2102 נחפה בכסף שם], וע&quot;ש שזה נלמד בק&quot;ו מדין קבורה בלילה.</ref>.

==== בספק אם סוף הטומאה לצאת ====

טומאה הנמצאת בבית, וספק אם עתידה לצאת לחוץ באופן המטמא את הבית, מצינו שאמר ר' יוסי שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת, ולפיכך לדעתו, תיבת המגדל העומד בתוך הבית, שאין ביציאתה פותח טפח, ויש טומאה בתוך התיבה, הבית טהור, מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים, או לשורפה במקומה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST אהלות פ&quot;ד מ&quot;ב], ומובא ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=2898,2285,2898,2285&pagewidth=4525 חולין קכה ב].</ref>, ושמא אין סופה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=2898,2285,2898,2285&pagewidth=4525 רש&quot;י שם ד&quot;ה רבי יוסי]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST רע&quot;ב שם].</ref>. ולדעת תנא קמא, אומרים בה סוף טומאה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST משנה שם].</ref>. וכן פסקו ראשונים להלכה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800037.LST רמב&quot;ם טו&quot;מ פי&quot;ח ה&quot;ד].</ref>. ויש ראשונים שצידדו לומר, שאף ר' יוסי מודה במת שלם הנמצא בבית, שפתחיו טמאים מדין סוף טומאה לצאת, שאין דרך לשורפו או לנתחו פחות מכזית<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=2898,2285,2898,2285&pagewidth=4525 תוס' חולין שם ד&quot;ה יכול]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154872&pageid=P0353.LST&rect=895,3309,895,3309&pagewidth=1565 רשב&quot;א שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7003&pageid=450269.LST חי' הר&quot;ן שם]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0166 פי' הרא&quot;ש אהלות שם]. ועי' ראשונים הנ&quot;ל שכ&quot;כ לישב מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 154, 157, 158. ועי' פי' הרא&quot;ש שם, בשם הר&quot;ר מנחם, שזה שאמר ר' יוסי שהשדרה והגולגולת של מת דינן כמת, עי' ציון 244, היינו משום שהן כמת, ועי' תפא&quot;י שם בועז אות ו, שהיינו שאין דרך לשוברם, ועי' ציון הנ&quot;ל.</ref>. ומן האחרונים יש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא באופן שאין בפתח טפח<ref>עי' משנ&quot;א שם; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0183.LST&rect=1225,2089,1225,2089&pagewidth=2135 סד&quot;ט אהלות שם], בשם הרה&quot;ק מראדאמסק. ועי' אחרונים הנ&quot;ל, שכ&quot;כ לישב מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 157, 158, 202.</ref>. ויש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא בטומאה הנמצאת באהל כלי, שלדעתם טומאת פתחיו מדרבנן<ref>עי' ציון 127.</ref>, אבל באהל בנין, שלדעתם טומאת פתחיו מדאורייתא<ref>עי' ציון 125.</ref>, הוא מודה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0183.LST&rect=1225,2089,1225,2089&pagewidth=2135 סד&quot;ט שם], וע&quot;ש, שיישב זה מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 154, 158.</ref>. ויש הסוברים, שלא אמר ר' יוסי אלא בכגון טומאה שבתוך תיבת המגדל, שיש שני פתחים בינה ובין הבית, ואפשר שלא תבוא לעולם לבית, שיסגור דלת המגדל, ויפתח דלת התיבה, ויוציא חצי זית למגדל, ויחזור ויסגור דלת התיבה, ויפתח דלת המגדל, ויוציא את החצי זית לבית, ומשם יוציאנו החוצה, אבל בטומאה שיש פתח אחד בינה ובין הבית, הוא מודה, שכשיפתח את הפתח בשביל להוציא את הטומאה לחצאין או לשורפה, הרי היא נכנסת לבית<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20235&pageid=P0009L.LST מעיני יהושע אהלות שם], וע&quot;ש, שיישב בזה מדוע לא חלק ר' יוסי על הדין שבציון 3, ועי' ציונים 153, 154, 157.</ref>. ויש שנראה מדבריהם שלא נחלקו חכמים על ר' יוסי, אלא משום שלדעתם אין דרך לחתוך את בשר המת או לשורפו, אבל במקום שיש ספק גמור אם עתידה הטומאה לצאת באופן המטמא, לדברי הכל אין אומרים סוף טומאה לצאת, ולפיכך צידדו שאף לסוברים שפתח שיש הפסק אויר בינו ובין הטומאה אומרים בו סוף טומאה לצאת<ref>עי' ציון 261.</ref>, אין לאסור לעמוד בשערי בית הקברות בשעה שיש מת בעיר, שמא לא יוציאנו דרך שם<ref>עי' ראשונים שבציון 262.</ref>.

==== כשסוף הפתח להפתח ====

טומאה הנמצאת במקום שיש פתח בינו ובין מקום אחר, ואינה עתידה לצאת לאותו המקום האחר באופן המטמא, אבל הפתח עתיד להיפתח, כגון שעתיד אדם להכנס דרך הפתח כדי לשרוף את הטומאה במקומה, יש אחרונים סוברים שאותו המקום האחר טמא, שכיון שהפתח עתיד להיפתח, הרי סופה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20235&pageid=P0009L.LST מעיני יהושע אהלות פ&quot;ד מ&quot;ב.]</ref>. ויש חולקים, שלא אמרו אלא סוף טומאה לצאת, ולא סוף הפתח להפתח<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0165.LST&rect=1075,4421,1075,4421&pagewidth=2113 חזו&quot;א אהלות סי' טו ס&quot;ק ג].</ref>.

==== באהל בתוך אהל ====

אהל בתוך אהל, שיש סוברים שאינו מציל על הטומאה מלטמא<ref>ע&quot;ע אהל המת ציון 30, וע' טמאת אהל ציון 755 ואילך.</ref>, יש אחרונים סוברים שזה משום שסוף טומאה לצאת, שאף על פי שאין לאהל הפנימי פתח לאהל החיצוני, כיון שהאהל הפנימי הרי הוא חשוב כאהל ארעי ביחס לאהל החיצוני, חשוב הדבר כאילו יש לו פתח אליו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0181.LST&rect=1332,643,1332,643&pagewidth=2256 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ד (פז א] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0181.LST&rect=1332,643,1332,643&pagewidth=2256 פח ב]).</ref>. על הסוברים שאהל בתוך אהל מציל על הטומאה מלטמא, ולדעתם אין האהל החיצוני טמא מדין סוף טומאה לצאת, אלא באופן שדרך הטומאה לצאת דרכו, ע&quot;ע טמאת אהל<ref>ציון 790 ואילך.</ref>.

על אם נזיר אסור להכנס תחת פתחים הטמאים מדין סוף טומאה לצאת, ע&quot;ע נזירות; על אם כהנים אסורים להכנס תחתם, ע&quot;ע טמאת כהנים<ref>ציון 222 ואילך.</ref>.

== '''הטומאה''' ==
==== בטומאה דרבנן ====
דברים המטמאים באהל מדרבנן, כגון רובע עצמות* המת או רביעית דם-המת*, לסוברים שאינם מטמאים באהל אלא מדרבנן<ref>ע&quot;ע דם המת ציון 34 ואילך, וע' מת, וע' עצמות.</ref>, יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מן התורה<ref>עי' ציונים 111, 114.</ref>, אומרים בהם סוף טומאה לצאת, ולסוברים שדין סוף טומאה לצאת מדרבנן<ref>עי' ציון 112.</ref>, אין אומרים בהם סוף טומאה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0094.LST&rect=2008,1303,2008,1303&pagewidth=3135 פתח האהל כלל א סי' ד].</ref>.

==== במתי גוים ====

מתי גוים, שיש סוברים שהם מטמאים באהל<ref>ע&quot;ע טמאה ציונים 592, 600.</ref>, כתבו אחרונים שאין אומרים בהם סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10686&pageid=Y0053.LST&rect=1666,6701,1666,6701&pagewidth=2988 שו&quot;ת ישועות מלכו יו&quot;ד סוס&quot;י ע]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155049&pageid=P0434.LST שו&quot;ת נפש חיה יו&quot;ד סי' צח]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101404&pageid=S0091.LST&rect=1653,5520,1653,5520&pagewidth=2735 שו&quot;ת חיי אריה סי' סז]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00689.LST תפא&quot;י אהלות פט&quot;ז בועז אות ה]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0093.LST פתח האהל כלל א סי' ו]; [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9436&pageid=S0053.LST&rect=1833,2432,1833,2432&pagewidth=2960\|שו&quot;ת בית אליקום סי' ו]]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155049&pageid=P0434.LST עי' שערי טהר ח&quot;ה שער א סי' ב אות יז].</ref>, משום שדין סוף טומאה לצאת הוא מדרבנן, לסוברים כן<ref>עי' ציון 111 ואילך.</ref>, ולפיכך במקום שאין לטמאות אלא מדין סוף טומאה לצאת, יש לסמוך על הסוברים שמתי גוים אינם מטמאים באהל<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציונים 589, 593 ואילך. עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10686&pageid=Y0053.LST&rect=1666,6701,1666,6701&pagewidth=2988 ישועות מלכו שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155049&pageid=P0434.LST נפש חיה שם]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101404&pageid=S0091.LST&rect=1653,5520,1653,5520&pagewidth=2735 חיי אריה שם].</ref>, או שאף לסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מהלכה למשה מסיני<ref>עי' ציון 110.</ref>, לא נאמרה ההלכה במתי גוים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00689.LST תפא&quot;י שם].</ref>, או שאף לסוברים שדין סוף טומאה לצאת הוא מן התורה<ref>עי' ציונים 111, 115.</ref>, מכל מקום כיון שאין מצוה לקבור את מתי הגוים מן התורה<ref>ע&quot;ע קבורה.</ref>, ואפשר שיישארו בבית, ואף על פי שמדרבנן קוברים את מתיהם מפני דרכי-שלום*<ref>ע&quot;ע ציון 108.</ref>, ונמצא שסופם לצאת, יש לסמוך על הסוברים שמתי גוים אינם מטמאים באהל<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0093.LST&rect=1478,6005,1478,6005&pagewidth=2950 פתח האהל שם].</ref>.

==== טומאה המונחת באויר ועתיד להוציאה בפתח ====

טומאה המונחת באויר ועתיד להוציאה בפתח, כתבו אחרונים שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת<ref>עי' אחרונים דלהלן.</ref>, כיון שהטומאה אינה תחת אהל<ref>עי' דרישה ופרישה יו&quot;ד סי' שעא אות ב; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155467&pageid=P0374.LST שו&quot;ת הררי קדם סי' נא (ר' יצחק איילינבורג)]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?62506&pageid=6250600440.LST פנ&quot;י סוכה יח א]. ועי' פרישה ופנ&quot;י שם, שכ&quot;כ לד' הסוברים בציון 260 ש'''פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה''', אינו טמא, ועי' הררי קדם שם, שכ&quot;כ אף לד' הסוברים בציון 258 שאף פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא, שלא אמרו כן אלא במקום שהטומאה מטמאת במקומה טומאת אהל, ועי' ציון 186.</ref>, ואותה ששנינו בארובה בבית ואין בה פותח טפח, וטומאה מונחת בבית כנגד הארובה, שהבית טהור<ref>משנה אהלות פ&quot;י מ&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד שעא ב.</ref>, אף על פי שהוא עתיד להוציאה דרך פתח הבית, כתבו אחרונים שזה משום שהיא כמונחת באויר<ref>עי' דרישה ופרישה שם אות ב; פנ&quot;י שם. ועי' ט&quot;ז שם ס&quot;ק ד.</ref>. ויש סוברים שאומרים בה סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20239&pageid=P0129R.LST&rect=1635,2261,1635,2261&pagewidth=2132 שו&quot;ת מעשה אברהם יו&quot;ד סי' נז (קכז ב)], לד' הסוברים בציון 258 שאף פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא.</ref>.

==== בנמצאת בתוך כלי הבא במדה ====

טומאה שנמצאת בתוך כלי הבא במדה, כגון בכלי עץ שמחזיק ארבעים סאה, שהכלי חוצץ בפני הטומאה – לסוברים כן<ref>ע&quot;ע טמאת אהל ציון 463.</ref> – וכלי זה נמצא בתוך הבית, שנינו במשנה שאומרים בה סוף טומאה לצאת, והבית טמא<ref>עי' משנה אהלות פ&quot;ד מ&quot;א.</ref>. ואף על פי שהוא יכול להוציא את הטומאה מן הבית כשהיא בתוך הכלי, שנמצא שלא תבוא הטומאה לבית, כתבו אחרונים, שמכל מקום, כיון שיש לכלי פתח הפונה לבית, הרי כנגד הפתח טמא מיד<ref>עי' משנ&quot;א שם. ועי' תפא&quot;י שם יכין אות ח: אין צריך להעתיק המגדל ממקומו, ועי' מנח&quot;ש ח&quot;א סי' עב אות א.</ref>. ויש אחרונים סוברים שדינו חלוק: שאם דעתו להוציא את הטומאה בפני עצמה מן הבית, הרי הבית טמא, משום שסוף טומאה לצאת, אבל אם דעתו להוציאה מן הבית בתוך הכלי, הבית טהור<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?12053&pageid=S0024.LST שו&quot;ת מהרש&quot;ם ח&quot;ג סי' מב].</ref>.

==== בסופה לצאת דרך צמיד פתיל ====

טומאה שסופה לצאת דרך כלי המוקף צמיד-פתיל*, יש אחרונים סוברים שמה שבתוך הכלי אינו טמא, שדין סוף טומאה לצאת לא מצינו אלא בחציצת אהלים, לומר שמחיצה שסוף טומאה לצאת דרכה אינו חוצצת להציל על המקום שהטומאה עתידה לצאת אליו, ולא מצינו בצמיד פתיל, לומר שתהא הטומאה נכנסת אליו, ולא יציל על המונח בתוכו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?199858&pageid=19985800273.LST&rect=915,970,915,970&pagewidth=2199 חי' רח&quot;ה טו&quot;מ פי&quot;א ה&quot;ה].</ref>. ויש סוברים שמה שבתוך הכלי טמא, כיון שסוף הטומאה להכנס אליו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0157.LST&rect=1024,440,1026,442&pagewidth=2092 חזו&quot;א אהלות סי' יג ס&quot;ק ב].</ref>.

==== צירוף לשיעור ====

טומאה שאין בה שיעור כדי לטמא, וסופה לצאת, נחלקו בה תנאים: לדעת סתם משנה, וכן דעת ר' יהודה בשיטת ר' אליעזר בתוספתא, מצטרפת עם טומאה נוספת כדי לטמא את האהל, ואפילו אם אותה טומאה אף היא אינה בתוך האהל אלא סופה לצאת אליו<ref>עי' להלן.</ref>, ולפיכך, שני חדרים פנימיים, שכל אחד מהם פתוח לבית החיצון, ובכל אחד מהם נמצא חצי זית מן המת, ודלתותיהם נעולות, אף על פי שהחדרים טהורים<ref>אהלות פ&quot;ח מ&quot;ו.</ref>, כיון שאין דרך הטומאה ליכנס, ונמצא שאין בכל אחד מהם שיעור טומאה<ref>עי' ר&quot;ש ורא&quot;ש שם.</ref>, הבית טמא<ref>משנה שם (בסתם); תוספתא שם פ&quot;ט ה&quot;ו (ועי' חס&quot;ד שם, שמגיה ל' התוספתא, ולדעתו כן היא ד' ר' יוסי הגלילי בשיטת ר' יהושע); טוש&quot;ע יו&quot;ד שעא ג.</ref>, שסוף הטומאה לצאת<ref>ר&quot;ש שם; רא&quot;ש שם ובהלק&quot;ט הל' טומאה סי' ט.</ref>, והרי זה כאילו שני החצאי זיתים מונחים בבית<ref>רא&quot;ש הלק&quot;ט שם; פרישה שם אות ד; ט&quot;ז שם ס&quot;ק ה; ש&quot;ך שם ס&quot;ק ו.</ref>. ולדעת ר' יהודה בשיטת ר' יהושע, ויש תנאים שסוברים שכן היא אף דעת ר' אליעזר, טומאה שיש בה פחות מכשיעור אינה מצטרפת עם טומאה אחרת אף על פי שסופה לצאת<ref>תוספתא שם. ועי' חס&quot;ד שם, שמגיה ל' התוספתא, ולדעתו כן היא דעת ר' יוסי הגלילי בשיטת ר' אליעזר, ויש תנאים שסוברים שכ&quot;ה אף ד' ר' יהושע. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0280.LST&rect=1518,3454,1518,3454&pagewidth=2495 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ח מ&quot;ו (קלו ב)], שמצדד לומר (לולא שבטוש&quot;ע משמע לא כן) שאף התנאים שבציון 196 אינם מטמאים אא&quot;כ שני החדרים הם בחלל אותו בית, שנמצא ששני חצאי זיתי המת נמצאים באותו החלל, אבל אם הם בשני בתים שונים, אינם מטמאים.</ref>. בדעת ר' יוסי, הסובר שתיבת המגדל העומד בבית, שאין ביציאתה פותח טפח, ויש בתוכה טומאה, הבית טהור, מפני שהוא יכול להוציאה לחצאים<ref>עי' ציון 150.</ref>, יש אחרונים סוברים שאף בשני חדרים פנימיים שבכל אחד מהם נמצא חצי זית מן המת, הבית טהור<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105981&pageid=P0431.LST&rect=1213,716,1213,716&pagewidth=2007 שו&quot;ת מנח&quot;ש ח&quot;א סי' עב אות א]. וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6449&pageid=Y0007.LST&rect=1888,6081,1901,6090&pagewidth=3410 חדרי דעה יו&quot;ד סי' שעא ס&quot;ד].</ref>. ויש סוברים בדעתו, שהבית טמא, שכיון שיש בפתחו טפח, יש לחוש שייפתח הפתח מעצמו או על ידי קטן ותצא הטומאה ותטמא הטהרות<ref>עי' משנ&quot;א אהלות שם. ועי' ציון 155.</ref>.

==== בטומאה רצוצה ====

טמאה-רצוצה* - שהמקום שהיא מונחת בו, אין בחללו שיעור טפח על טפח, ברום טפח מן הקרקע לגג שמעליה<ref>ע&quot;ע טמאה רצוצה ציון 3.</ref>, והיא בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 12 ואילך.</ref> - שבקעה למקום שיש לו פתח למקום אחר, יש ראשונים שכתבו שאין אומרים בה סוף טומאה לצאת<ref>עי' מהר&quot;ם מרוטנבורג אהלות פ&quot;ו מ&quot;ז שהובא ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00539.LST תוי&quot;ט שם].</ref>, וביארו בזה אותה ששנינו בענין פרדסקין – עמודים חלולים הנתונים בכותל הבית, ויש להם דלתות לבית<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0175 ר&quot;ש אהלות פ&quot;ו מ&quot;ז]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00538.LST&rect=1238,3725,1238,3725&pagewidth=1816 רע&quot;ב שם]. וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0175 פי' הרא&quot;ש שם].</ref> – שרואים אותן כאילו הוא אוטם, וידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00538.LST&rect=1238,3725,1238,3725&pagewidth=1816 משנה אהלות שם].</ref>, שהיינו שכל זמן שדלתותיהן נעולות, אם יש טומאה תחתיהן אינה מביאה טומאה לבית אלא אם כן היא בחצים הפנימי, אבל אם היא בחצים החיצוני הבית טהור<ref>עי' ראשונים הנ&quot;ל.</ref>, כאילו אין שם חלל כלל<ref>[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0175\|ר&quot;ש שם]]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00540.LST&rect=1198,466,1198,466&pagewidth=1817 רע&quot;ב שם]. ועי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0175\|פי' הרא&quot;ש שם]]: כאילו אין שם פתח כלל.</ref>, ואינו טמא משום שסוף טומאה לצאת, שאין אומרים בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת<ref>מהר&quot;ם מרוטנבורג [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00539.LST שם].</ref>. ובטעם הדבר כתבו אחרונים, שכיון שטומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע, הרי זה כאילו אינה מונחת תחת אהל<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0019.LST&rect=1433,931,1433,931&pagewidth=2984 פתח האהל כלל א סי' ט].</ref>. ויש שכתבו טעם אחר, שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב את המחיצות העתידות להיפתח לפני המת כאילו הן כבר פתוחות, לסוברים כן<ref>עי' ציון 108.</ref>, ואין זה שייך בטומאה רצוצה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0020.LST פתח האהל שם בסוהס&quot;י]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0130.LST&rect=1347,828,1347,828&pagewidth=2094 חזו&quot;א סי' ג ס&quot;ק ד], בל' ראשון. ועי' פתח האהל שם, שמצדד לומר שלסוברים שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב כאילו הטומאה כבר יצאה, עי' ציון 107, אומרים כן אף בטומאה רצוצה, ועי' להלן.</ref>, או שמשום שכך נאמרה ההלכה, שטומאה רצוצה אין אומרים בה סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0130.LST&rect=1347,828,1347,828&pagewidth=2094 חזו&quot;א שם], בל' שני, וע&quot;ש שכ&quot;כ אף בד' הסוברים שגדר דין סוף טומאה לצאת הוא להחשיב כאילו הטומאה כבר יצאה, ועי' לעיל. ועי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0175\|פי' הרא&quot;ש שם]] בהגה&quot;ה.</ref>. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאומרים בה סוף טומאה לצאת, ואותה ששנינו במגדל העומד בתוך בית, וטומאה בינו ובין הארץ או בינו ובין הכותל או בינו ובין הקורות, ואין שם פותח טפח, שהבית טמא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00499.LST&rect=1153,335,1153,335&pagewidth=1819 אהלות פ&quot;ד מ&quot;א].</ref>, ביארו שהיינו משום שכשהטומאה בוקעת לתוך המגדל, היא מתפשטת בכל חללו, ויוצאת לבית דרך פתח המגדל<ref>[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0166&rect=1726,6519,1726,6519&pagewidth=3000\|ר&quot;ש שם]]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0165&rect=876,1098,876,1098&pagewidth=3000 פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם], שפי' בע&quot;א. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00500.LST משנ&quot;א שם]. ועי' ציון 216.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו, שכשהטומאה רצוצה תחת כלי שיש לו דין אהל להבאת הטומאה<ref>ע&quot;ע טמאת אהל ציון 427 ואילך.</ref>, והכיסוי העליון של הכלי גבוה טפח מהטומאה, אומרים בה סוף טומאה לצאת, שלדעתם אין אומרים בזה טומאה רצוצה בוקעת ועולה, כיון שאם תיכנס לתוך הכלי ייעשה הכיסוי העליון שלו אהל ויביא את הטומאה לכל הכלי<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00499.LST&rect=935,1871,935,1871&pagewidth=1819 א&quot;ר אהלות שם].</ref>, ולדעתם זה הטעם שאומרים סוף טומאה לצאת בטומאה הנמצאת תחת המגדל העומד בתוך בית, ואין שם פותח טפח<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00499.LST&rect=935,1871,935,1871&pagewidth=1819 א&quot;ר שם]. ועי' ציון 212.</ref>.

על טמאה-בלועה* שסופה לצאת, שנחלקו אחרונים בדעת תנאים וראשונים אם אומרים בה סוף טומאה לצאת, ע&quot;ע טמאה בלועה<ref>ציונים 78 ואילך, 280 ואילך. ועי' ר&quot;ש ורע&quot;ב אהלות פי&quot;א מ&quot;ז, שנ' שאין אומרים סוטל&quot;צ בטומאה בלועה.</ref>.

== '''הפתח''' ==
==== בדרך כניסה ====
פתח שנמצא בדרך כניסה, אין אומרים בו סוף טומאה לצאת<ref>עי' אהלות [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00497.LST פ&quot;ד מ&quot;א], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST מ&quot;ב], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00504.LST מ&quot;ג], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00584.LST&rect=912,698,912,698&pagewidth=1854 פ&quot;ט מ&quot;ט], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00587.LST מ&quot;י]: דרך הטומאה לצאת ואין דרכה להיכנס.</ref>. וכן אם יש פתח בדרך יציאה, אבל אין בו שיעור, ובפתח שבדרך כניסה יש שיעור, נראה מדברי ראשונים שהפתח שבדרך הכניסה טמא<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0164 פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם פ&quot;ג מ&quot;ז], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155826&pageid=P0727.LST&rect=1047,1195,1047,1195&pagewidth=1737 שו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' שמ] בדעתו. ומ' שה&quot;ה אם אין פתח כלל בדרך יציאה, הפתחים שבדרך הכניסה טמאים.</ref>.

==== שיעור הפתח ====

הפתח שפתיחתו או מחשבה להוציא בו את הטומאה מצילה את שאר הפתחים<ref>עי' ציונים 28 ואילך, 43 ואילך.</ref>, אם הטומאה שבבית היא כזית מן המת, די שיהיה בו שיעור טפח, ואם הטומאה היא מת שלם, צריך שיהיה בו ארבעה טפחים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00486.LST אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0163&rect=1614,6831,1614,6831&pagewidth=3000 ר&quot;ש ורא&quot;ש] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00486.LST רע&quot;ב] שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1241,980,1241,980&pagewidth=2125 רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א].</ref>, ששיערו חכמים שהוא השיעור הראוי להוצאת רוב המתים<ref>עי' רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה ארבעה; ר&quot;ש ורע&quot;ב אהלות שם; עי' מאירי נדה כז ב. ועי' רש&quot;י ערובין סח א ד&quot;ה נפתח, שבפחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים אינו חשוב להציל על השאר, ועי' מעדני יו&quot;ט על רא&quot;ש הלק&quot;ט סי' ט אות נ (ומה שנכתב שם: בפ' בתרא דביצה דף ל&quot;ז, הוא ט&quot;ס), שאפשר שהיינו משום שאינו ראוי להוצאת המת. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0175.LST ריטב&quot;א ערובין ל א], שאם ישנם רק פתחים קטנים, שאין בהם ארבעה טפחים, כולם טמאים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173795&pageid=P0308.LST&rect=1357,452,1357,452&pagewidth=1801 מים טהורים אהלות שם חרד&quot;ן אות ו], שמצדד לומר כן בד' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142591&pageid=00014_0053.LST רש&quot;י נדה כח א ד&quot;ה וטהרו], ועי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|רש&quot;י ערובין שם ד&quot;ה פתחו]], שמ' שאם ישנם רק פתחים קטנים, כל חור מלא אגרוף טמא, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00486.LST&rect=913,891,913,891&pagewidth=1866 משנ&quot;א אהלות שם], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0171.LST חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק ד].</ref>. ויש אחרונים סוברים בדעת אחרים משום ר' נתן, שאף אם הטומאה היא כזית מן המת, צריך שיהיה בו ארבעה טפחים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0208.LST חס&quot;ד] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61126&pageid=P0228.LST&rect=739,540,739,540&pagewidth=1662 חזו&quot;י] לתוספתא אהלות פ&quot;ה ה&quot;א, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0094.LST פתח האהל כלל א סי' ד], בדעת אחרים משום ר' נתן שם: כל הטומאות הפורשות מן המת כמת. ועי' ציון 249, שי&quot;מ את דברי אחרים בע&quot;א.</ref>. אבל פתיחת פתח שאין בו שיעור זה, או מחשבה להוציא בו את הטומאה, אינה מצילה את שאר הפתחים<ref>עי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|רש&quot;י ערובין ל א ד&quot;ה בההוא]].</ref>. וכן אם היו בבית כמה פתחים, חלקם יש בהם כשיעור הוצאת המת, וחלקם אין בהם כשיעור הוצאתו, אין טמאים אלא הפתחים שיש בהם כשיעור הוצאתו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142591&pageid=00014_0053.LST נדה כח א,] ו[http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=16387&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&fs=28261;28307&pagenum=68 פי' ר&quot;ח שם (נד' בהדרום חוב' נא עמ' 69)] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142591&pageid=00014_0053.LST רש&quot;י שם ד&quot;ה וטהרו]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0175.LST ריטב&quot;א ערובין ל א]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00486.LST רש&quot;ש אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו].</ref>, שכיון שאי אפשר להוציאו בפתחים הקטנים, הרי זה כאילו חשב להוציאו באחד מהפתחים הגדולים<ref>[http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=16387&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&fs=28261;28307&pagenum=68 ר&quot;ח שם].</ref>. ואם יש מת בבית, ואין לבית אלא פתח אחד שאין בו ארבעה טפחים, נראה מדברי ראשונים שהרי הוא טמא, כיון שאם יפתח הרי הטומאה יוצאת ממנו<ref>ע&quot;ע טמאת אהל ציון 1287. עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0175.LST ריטב&quot;א שם].</ref>. ויש ראשונים שכתבו, שאף אם פתח זה הוא פחות מטפח - שאף אם יפתח אין הטומאה יוצאת ממנו<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל שם.</ref> - מכל מקום הרי הוא טמא מדין סוף טומאה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=1664,1995,1664,1995&pagewidth=4525 רש&quot;י חולין קכה ב ד&quot;ה טומאה]. ועי' ציונים 122, 252 ואילך.</ref>. ויש שכתבו יתר על כן, שאף אם אין לבית פתח כלל, כל הזיזים הבולטים ממנו טמאים מדין סוף טומאה לצאת, שעל כל אחד מהם יש לומר שמא תחתיו יצא המת מן הבית<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142575&pageid=00013_0021.LST תוס' ב&quot;ב יב א ד&quot;ה פרץ]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0171.LST חזו&quot;א שם].</ref>. ויש שכתבו בדעת התוספתא והראשונים, שאף כאשר אין לבית אלא פתח אחד שאין בו ארבעה טפחים, אינו טמא<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20235&pageid=P0008L.LST&rect=1413,1037,1419,1037&pagewidth=2289 מעיני יהושע אהלות פ&quot;ג מ&quot;ז], בד' ה[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0640&rect=1787,3834,1787,3834&pagewidth=3000 תוספתא שם פ&quot;ה ה&quot;ב] (ועי' זר זהב שם), שביב שהוא קמור תחת הבית ואין ביציאתו ד&quot;ט, אם יש בו טומאה הבית טמא, שהיינו כאשר יש בו מת שלם, ומשום שאין סוף טומאה לצאת בפתח שאין בו ד&quot;ט, ושכ&quot;ה ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0165 פירוש הרא&quot;ש אהלות שם], ושכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0163&rect=1968,2323,1968,2323&pagewidth=3000 ר&quot;ש שם].</ref>.

==== במת גדול ====

היה המת גדול, שאי אפשר להוציאו בפתח שיש בו ארבעה טפחים, אמר ר' שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר שפתחו כמלואו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0640 תוספתא אהלות פ&quot;ה ה&quot;א]; עי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|ברייתא ערובין ל א]], ועי' ד' אביי [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|שם]], שזה משום שאין דרך לנתח את המת לאברים, ועי' ציון 240. ועי' [https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=602518&width=0&scroll=0&udid=0&page=0640&pagenum=640 זר זהב לתוספתא שם], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0168.LST&rect=1080,695,1080,695&pagewidth=2435 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], שר' ישמעאל משום ר' נתן שבציון 241 חולק וסובר שדין פתחו במילואו נאמר במת קטן ולקולא, ועי' ציון 240.</ref>, שאם יש בבית פתח שאפשר להוציאו בו, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, ואם אין בבית פתח שאפשר להוציאו בו, כל הפתחים טמאים<ref>עי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|רש&quot;י שם ד&quot;ה פתחו וד&quot;ה בההוא]]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0175.LST&rect=559,891,560,894&pagewidth=1555 ריטב&quot;א שם]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142779&pageid=P0171.LST חזו&quot;א אהלות סי' יז ס&quot;ק ד], שפתח כמילואו מציל אף על פתחים שיש בהם ד&quot;ט, וע&quot;ש שמצדד שאף החולקים על רשב&quot;א (עי' ציונים 234, 240), מודים בזה.</ref>, וכן אם חשב להוציאו בפתח שאפשר להוציאו בו, הרי הוא מציל על שאר הפתחים, ואם חשב להוציאו בפתח אחר, כל הפתחים טמאים<ref>[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|ר&quot;ח ערובין שם]]; הערוך ע' פתח א. וכ&quot;מ ב[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|רש&quot;י שם ד&quot;ה בההוא]], וב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?11199&pageid=P0053R.LST&rect=1166,1195,1166,1195&pagewidth=2287 תור&quot;פ שם].</ref>. ויש ראשונים סוברים בדעתו, שאף מחשבה להוציאו בפתח שאי אפשר להוציאו בו, מצילה על שאר הפתחים, שכיון שחשב עליו, בודאי עתיד הוא להרחיבו ולהוציאו בו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154868&pageid=P0107.LST&rect=1150,428,1150,428&pagewidth=1556 רשב&quot;א] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0176.LST&rect=912,421,912,421&pagewidth=1555 ריטב&quot;א] ערובין שם, בשם הראב&quot;ד. ועי' ציון 239.</ref>. ומכל מקום צידדו בתלמוד בדעתו, שאם היו בבית כמה פתחים קטנים, ופתח אחד שיש בו ארבעה טפחים – ויש ריוח גדול בכותל כדי להרחיב פתח זה בלא הפתחים האחרים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?11199&pageid=P0053R.LST&rect=1166,1195,1166,1195&pagewidth=2287 תור&quot;פ ערובין שם]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9119&pageid=P0064R.LST&rect=1550,4364,1550,4364&pagewidth=2266 מאירי] שבציון 239.</ref> - הרי הוא מציל על שאר הפתחים, שבודאי סופו להרחיב פתח זה ולהוציאו בו<ref>עי' [[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|גמ' שם]], בבי' ד' ר' יוחנן שם: עוג מלך הבשן פתחו בארבעה. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9119&pageid=P0064R.LST&rect=1550,4364,1550,4364&pagewidth=2266 מאירי שם], שמ' שהיינו שעתיד לצרף את הפתחים הקטנים לפתח הגדול, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?11199&pageid=P0053R.LST&rect=1166,1195,1166,1195&pagewidth=2287 תור&quot;פ] שבציון 238. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6735&pageid=XX0200.LST&rect=1425,1296,1425,1296&pagewidth=2194 שפ&quot;א שם], שהיינו דווקא משום שמ&quot;מ יש שיעור בפתח זה להוצאת מת סתם, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154868&pageid=P0107.LST&rect=1150,428,1150,428&pagewidth=1556 רשב&quot;א] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154935&pageid=P0176.LST&rect=912,421,912,421&pagewidth=1555 ריטב&quot;א] שם, בשם הראב&quot;ד, שמ' שאף אם חשב על פתח שיש בו פחות מד&quot;ט מועילה המחשבה להציל על שאר הפתחים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6735&pageid=XX0200.LST&rect=1425,1296,1425,1296&pagewidth=2194 שפ&quot;א שם] שתמה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?176591&pageid=P0076.LST&rect=597,660,597,660&pagewidth=2053 גאון יעקב עירובין שם], שמסופק אם כונת הראב&quot;ד כן, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00550.LST אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג]: חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ד' על ד' טפחים, ומ' שאם אין בו שיעור ד&quot;ט אין המחשבה מועילה. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST&rect=2286,1311,2286,1311&pagewidth=4322 רש&quot;י שם ד&quot;ה בההוא], שמ' שאף אם כל הפתחים יתרים על ד&quot;ט ואחד מהם גדול מהאחרים, הוא מציל עליהם, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?166035&pageid=16603500104.LST&rect=1068,1460,1068,1460&pagewidth=2015 ראש משביר שם], ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00032_0015.LST רש&quot;ש שם] שצידד לומר לא כן.</ref>. וכתבו ראשונים שאין הלכה כר' שמעון בן אלעזר<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9119&pageid=P0064R.LST&rect=1550,4364,1550,4364&pagewidth=2266 מאירי ערובין שם]. וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1241,980,1241,980&pagewidth=2125 רמב&quot;ם שם], שלא הזכיר דין זה (ועי' ציון 234, שטעם ד' רשב&quot;א משום שאין דרך לנתח את המת לאברים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0535 פהמ&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;ד (לנוסח הדפוס], וב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0177 כת&quot;י] ליתא), שהטעם שבמת שלם די בארבעה טפחים, משום שיכול להוציאו לאברים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=Y0097.LST&rect=2573,4034,2573,4034&pagewidth=3143 פתח האהל כלל א סי' ב (ט ב)], שהיינו משום שאין הלכה כרשב&quot;א). ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6735&pageid=XX0200.LST&rect=1425,1296,1425,1296&pagewidth=2194 שפ&quot;א שם] שתמה מ[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142555&pageid=00015_0057.LST\|גמ' עירובין שם]], שמ' שאין חולק על רשב&quot;א, וכעי&quot;ז תמה ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0167.LST&rect=1462,1107,1462,1107&pagewidth=2266 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0208.LST חסדי דוד לתוספתא שם], שמסתם [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00486.LST המשנה שם] משמע שלא כרשב&quot;א, ועי' ציון 234.</ref>.

==== במת קטן ====

היה המת קטן, שאפשר להוציאו בפתח שאין בו ארבעה טפחים, יש אחרונים סוברים בדעת ר' ישמעאל משום ר' נתן, שפתחו במילואו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0640&rect=1692,1722,1692,1722&pagewidth=3000 גי' הגר&quot;א בתוספתא אהלות פ&quot;ה ה&quot;א]: מת שהוא פחות מארבעה טפחים. ועי' [https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=602518&width=0&scroll=0&udid=0&page=0640&pagenum=640 זר זהב לתוספתא שם], שרשב&quot;א שבציון 234 חולק וסובר שדין פתחו במילואו נאמר במת גדול ולחומרא. ועי' גי' התוספתא שלפנינו: אהל שהוא פחות מארבעה טפחים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0207.LST&rect=943,588,943,588&pagewidth=1751 חס&quot;ד שם].</ref>.

==== יותר מכזית ====

טומאה שיש בה יותר מכזית, דינה כמת, ומחשבה להוציאה באחד מן הפתחים, אינה מצילה את שאר הפתחים, אלא אם כן יש באותו הפתח ארבעה טפחים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00488.LST אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו].</ref>. ויש סוברים בדעת ר' יוסי שאין דינה כמת, ואם חשב להוציאה בפתח שיש בו טפח הרי הוא מציל על שאר הפתחים<ref>עי' פי' הרא&quot;ש אהלות פ&quot;ד מ&quot;ב, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00488.LST א&quot;ר שם פ&quot;ג מ&quot;ו], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?15420&pageid=XX0207.LST&rect=943,588,943,588&pagewidth=1751 חס&quot;ד לתוספתא שם], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00488.LST משנ&quot;א אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו], בביאור דברי ר' יוסי: השדרה והגולגולת כמת (עי' ציון 244), שהיינו דווקא השדרה והגולגולת, אבל יותר מכזית מן המת אינו כמת. ועי' סד&quot;ט אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו ופ&quot;ד מ&quot;ב, שברמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א, מ' שר' יוסי אינו חולק על ת&quot;ק בזה, וכ&quot;מ בתוי&quot;ט שבציון הנ&quot;ל.</ref>.

==== השדרה והגולגולת ====

השדרה והגולגולת של מת, אמר ר' יוסי שדינן כמת<ref>משנה אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו. ועי' ציון 153, שר' יוסי סובר שאין אומרים סוטל&quot;צ אלא במת שלם, ועי' פי' הרא&quot;ש שם פ&quot;ד מ&quot;ב, שד' ר' יוסי על שדרה וגולגולת נאמרו בד' ת&quot;ק, ועי' ציון הנ&quot;ל.</ref>, אף על פי שאין בהן כזית בשר<ref>תוי&quot;ט שם. ועי' ציון 243. ועי' משנ&quot;א שם.</ref>, ונחלקו ראשונים אם הלכה כן<ref>עי' פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם, שאין הלכה כן (ועי' מלאכת שלמה שם, שכ&quot;מ ברמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז, שלא הביא דין זה), ועי' רע&quot;ב שם, שהלכה כן (ועי' מלאכת שלמה שם, שמצדד להגיה: ואין הלכה כן), ועי' תוי&quot;ט שם, שמצדד בדעתו שלא נחלק ת&quot;ק עם ר' יוסי בזה.</ref>.

==== הטומאות הפורשות מן המת ====

כל הטומאות הפורשות מן המת, אמרו אחרים משום ר' נתן, שדינן כמת, ופתחן בארבעה טפחים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0640&rect=1692,1722,1692,1722&pagewidth=3000 תוספתא אהלות פ&quot;ה ה&quot;א].</ref>. וכתבו אחרונים שהיינו כל הטומאות שטומאתן תלויה בשלימותן, כגון אבר שיש עליו בשר כראוי, או רוב בניינו של מת<ref>ע&quot;ע אבי אבות הטומאה ציון 9, וע' מת. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?106814&pageid=P0168.LST&rect=1740,831,1740,831&pagewidth=2435 סד&quot;ט אהלות פ&quot;ג מ&quot;ו].</ref>. על המפרשים את דברי אחרים באופן אחר, עי' לעיל<ref>ציון 226.</ref>.

==== בפתח שבודאי תצא הטומאה דרכו ====

פתח שאין בו כשיעור, אבל ודאי הדבר שתצא הטומאה דרכו, יש ראשונים סוברים שאומרים בו סוף טומאה לצאת<ref>עי' ראשונים דלהלן.</ref>, ואותה ששנינו בתיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין ביציאתה פותח טפח, שאם יש טומאה בתוכה הבית טמא משום שדרך הטומאה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST משנה אהלות פ&quot;ד מ&quot;ב].</ref>, פירשו ראשונים שהיינו ביש בחללה טפח, ואין ביציאתה טפח<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=2109,1380,2109,1380&pagewidth=4525 רש&quot;י חולין קכה ב ד&quot;ה שיש]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00500.LST&rect=1040,544,1040,544&pagewidth=1807 רע&quot;ב אהלות שם].</ref>, ומכל מקום כיון שבודאי תצא הטומאה משם אומרים סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0248.LST&rect=2109,1380,2109,1380&pagewidth=4525 רש&quot;י שם ד&quot;ה טומאה]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00501.LST רע&quot;ב שם]. ועי' ציון 122. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0166&rect=1957,5948,1957,5948&pagewidth=3000 פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם], שפי' בע&quot;א.</ref>. וכן אותה ששנינו בכלב שאכל בשר מת ומת הכלב ומוטל על אסקופת הבית, שדעת ר' אלעזר שאם פיו לפנים – ונקב הרעי לחוץ<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0249.LST&rect=3517,1720,3517,1720&pagewidth=4495 רש&quot;י חולין קכו א ד&quot;ה פיו לפנים].</ref> - הבית טהור, ואם פיו לחוץ, הבית טמא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00623.LST אהלות פי&quot;א מ&quot;ז] (וי&quot;ג: ר' אליעזר).</ref>, פירשו ראשונים שהיינו משום שדרך הפתח הקטן של בית הרעי היה סופה לצאת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142585&pageid=00014_0249.LST רש&quot;י שם ד&quot;ה הבית] (הב'); [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0197 ר&quot;ש אהלות שם].</ref>, אף על פי שאין טפח בבית הרעי<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00622.LST א&quot;ר אהלות שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00624.LST משנ&quot;א שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00623.LST תפא&quot;י שם אות לז]. ועי' משנה שם, דעות תנאים נוספות (וע&quot;ע טמאת אהל ציון 1913 ואילך), ועי' תפא&quot;י שם, שהיינו משום שכיון שמת הכלב, אין הטומאה עתידה לצאת דרך בית הרעי שלו, ועוד, שאינה עתידה לצאת אלא אחרי שתתעכל.</ref>.

==== פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה ====

פתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, וסוף הטומאה לצאת ממנו, כגון שערי החצרות ושערי העיר ושערי בית הקברות, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא טמא: יש סוברים שהוא טמא, כיון שסוף המת לצאת דרכו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6312&pageid=P00030664.LST&rect=882,372,893,375&pagewidth=1355 ארחות חיים הל' טומאה סי' עא אות ו] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?169976&pageid=P0037.LST&rect=898,3086,898,3086&pagewidth=1557 כלבו סי' קיד], בשם הר&quot;ר שמואל (ועי' ציון 259); עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?22866&pageid=P0018.LST&rect=1294,189,1294,189&pagewidth=1730 תה&quot;ד ח&quot;ב סי' כד] (ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?183345&pageid=18334500187.LST לקט יושר יו&quot;ד עמ' 89]), בשם חמשה זקנים, ובשם הר&quot;ר מאיר ס&quot;ל; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602404&pageid=0151 פי' החרדים לירושלמי ברכות פ&quot;ג ה&quot;א]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0109 רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד שעא ד], בשם יש מחמירין. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173679&pageid=P0391.LST שולחן גבוה יו&quot;ד ס&quot;ק יא], שכן המנהג בירושלים ובשלוניקי. ועי' שמ&quot;ק שבציון 117, שמצדד בד' רש&quot;י שבציון 111, שאף שלדעתו דין סוף טומאה לצאת הוא מהל&quot;מ, כשיש הפסק אויר הוא טמא מדרבנן.</ref>, ומהם הסוברים שהיינו דוקא כשאי אפשר להוציא את המת ממקום אחר<ref>עי' ארחות חיים וכלבו בשם הר&quot;ר שמואל שם, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?19326&pageid=P0173.LST שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' תעו בדעתו], וע&quot;ש שמטעם זה התיר הר&quot;ר שמואל לכהן לעבור דרך פתח בית הקברות, כי שמא לא יוציאנו דרך שם אלא יקברנו במקום אחר.</ref>. ויש סוברים שאינו טמא<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6312&pageid=P00030664.LST&rect=882,372,893,375&pagewidth=1355 ארחות חיים] שם, בשם ה&quot;ר מנוח; עי' תה&quot;ד (ולקט יושר) שם, ושכ&quot;ד הר&quot;ר שלום, וע&quot;ש שמ&quot;מ חלילה להפליג על הנוהגים איסור, ועי' להלן; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147446&pageid=P0295.LST שו&quot;ת מהרי&quot;ל סי' קנ (קסא) אות ו]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147500&pageid=P0587.LST שו&quot;ת רשב&quot;ש סי' תרלד;] עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?19326&pageid=P0172.LST&rect=1847,386,1847,386&pagewidth=2475 שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' תעו]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0111 רמ&quot;א שם], בשם יש מתירין; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147101&pageid=P0706.LST&rect=972,767,972,767&pagewidth=1773 לבוש שם ס&quot;ג]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9490&pageid=S0084.LST&rect=2449,6920,2449,6920&pagewidth=3164 שו&quot;ת מהרי&quot;ט ח&quot;א סי' צו]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155467&pageid=P0374.LST שו&quot;ת הררי קדם סי' נא (ר' יצחק איילינבורג)], ושכן המנהג פשוט בכל הקהלות הקדושות; ([http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10912&pageid=P0023R.LST&rect=1362,1270,1362,1270&pagewidth=2414 שו&quot;ת פרי הארץ ח&quot;א סי' יט]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?622783&pageid=0206 שו&quot;ת חכ&quot;צ סי' קג]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00689.LST פנ&quot;י סוכה יח א]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST&rect=966,829,966,829&pagewidth=1864 א&quot;ר אהלות פי&quot;א מ&quot;א] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0645&rect=1844,1273,1844,1273&pagewidth=3000 זר זהב לתוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6449&pageid=Y0007.LST&rect=1594,1194,1594,1194&pagewidth=3308 חדרי דעה יו&quot;ד שם]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?20239&pageid=P0128L.LST שו&quot;ת מעשה אברהם יו&quot;ד סי' נז (קכז א)], שכן המנהג באיזמיר. ועי' פרי הארץ וחכ&quot;צ שם, שכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST אהלות פי&quot;א מ&quot;א], שבית שנסדק ויש טומאה בחלקו הפנימי, הכלים שבחלקו החיצוני אינם טמאים, אף על פי שסוף טומאה לצאת דרך שם. ועי' ציונים 180, 273.</ref>, שדין סוטל&quot;צ הוא לומר כאילו הדלת פתוחה<ref>מהרי&quot;ל שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6449&pageid=Y0007.LST&rect=1594,1194,1594,1194&pagewidth=3308 חדרי דעה] שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00689.LST פנ&quot;י שם]. ועי' שו&quot;ת רע&quot;א ח&quot;ב סי' יח, שה&quot;ה כאשר אין אויר מפסיק בין פתח החצר ובין מקום הטומאה, כגון שכל בתי החצר מחוברים בכתליהם.</ref>, או שדווקא בפתח שממנו יוצאת הטומאה מהאהל לאויר, ובאותה יציאה נטהר האהל, נאמרה ההלכה לטמא<ref>תה&quot;ד שם; עי' לבוש .</ref>, כיון שהוא דומה קצת לאהל המת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?19326&pageid=P0172.LST&rect=1271,869,1271,869&pagewidth=2475 שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' תעו]. ועי' תה&quot;ד ורדב&quot;ז שם, שכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0645&rect=1844,1273,1844,1273&pagewidth=3000 תוספתא אהלות פ&quot;ח ה&quot;ד], שבית שהמת בתוכו והיה לו פתח קטן בתוך פתח גדול, וחשב להוציאו בפתח הקטן, הגדול טהור, ופי' הר&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, שהשער הקטן הוא בתוך חלל השער הגדול, שנמצא שסופו של המת לעבור תחת תקרת השער הגדול, ואעפ&quot;כ הוא טהור (וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1346,842,1346,842&pagewidth=2125 רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ב], ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800017.LST&rect=1346,842,1346,842&pagewidth=2125 ראב&quot;ד שם] שמפרש בע&quot;א), וכ&quot;ש ששאר הפתחים ואהלים שעתיד המת לעבור תחתיהם טהורים.</ref>, ואותה ששנינו בתוספתא בבתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן, שאם היה דרכו של מת לצאת בחצר, הבית שער טהור, ואם לאו, הבית שער טמא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0645&rect=1844,1273,1844,1273&pagewidth=3000 תוספתא אהלות שם].</ref>, יש מהם שפירשו שהחילוק הוא בין מקום שיש אויר מפסיק בין האהל שהמת בתוכו ובין הבית שער, לבין מקום שאין אויר מפסיק ביניהם<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST&rect=966,829,966,829&pagewidth=1864 א&quot;ר שם] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0645&rect=1844,1273,1844,1273&pagewidth=3000 זר זהב שם]. ועי' ר&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג, שפי' ד' התוספתא בע&quot;א.</ref>, ומהם שכתבו שהנוהגים לטמא אותם, מנהג* טעות הוא<ref>ע&quot;ע מנהג. עי' מהרי&quot;ט שם; חכ&quot;צ שם. ועי' מהרי&quot;ט שם, שהיינו דווקא הנוהגים כן מחמת דין סוטל&quot;צ, אבל הנוהגים כן מחשש שמא תבוא לשם הטומאה פתאום, אין מנהגם מנהג טעות, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9448&pageid=S0116.LST&rect=1145,2637,1145,2637&pagewidth=2788 שו&quot;ת מהר&quot;ם שיק יו&quot;ד סי' שלט], שאם היו פתחים קטנים שא&quot;א לעמוד שם כשתעבור שם המיטה, מותר לעמוד שם, ועי' ציון 142. ועי' מהרי&quot;ט שם, שמוכח שלא היה ס' תה&quot;ד בידו, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?173603&pageid=P0221.LST&rect=1185,1436,1185,1436&pagewidth=1972 שו&quot;ת מטה יוסף יו&quot;ד סי' ה], שאפשר שאם היה רואה המהרי&quot;ט את ד' התה&quot;ד שבציון 258, היה חוזר בו והיה חושש לד' המחמירים. ועי' הררי קדם שם, שהיא חומרא בעלמא.</ref>. ויש שנראה מדבריהם בדעת ראשונים, שהכלים שבפתח טמאים, ואדם שבפתח טהור<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?147500&pageid=P0587.LST&rect=948,3655,948,3655&pagewidth=1895 שו&quot;ת רשב&quot;ש סי' תקלד], בד' רש&quot;י ביצה י א ד&quot;ה כולם (לדעתו בציון 16, שרק הכלים טמאים), ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10668&pageid=P0149R.LST שו&quot;ת מכתם לדוד יו&quot;ד סי' נא (קלה ב)] בדעתו.</ref>.

==== פתח בגג ====

פתח בגג, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא מציל על שאר הפתחים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0038L.LST&rect=1344,553,1344,553&pagewidth=2285 שו&quot;ת נחפה בכסף ח&quot;א יו&quot;ד סי' ו], בדעת הראשונים שבציון 258; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0110&rect=1979,2732,1979,2732&pagewidth=3000 דג&quot;מ יו&quot;ד סי' שעא ס&quot;ד].</ref>, משום שהטומאה עתידה לצאת דרכו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0039R.LST&rect=1036,931,1036,931&pagewidth=2080 נחפה בכסף שם].</ref>, או משום שהטומאה יכולה לצאת דרכו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0110&rect=1979,2732,1979,2732&pagewidth=3000 דג&quot;מ שם], וע&quot;ש שהוכיח כן מ[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00549.LST&rect=1240,612,1240,612&pagewidth=1869 פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם אהלות פ&quot;ז מ&quot;ג] (בתרגום ישן), שפתח שיכול להוציא בו את המת לאברים מציל על שאר הפתחים, אע&quot;פ שאסור לחתוך את המת, וק&quot;ו אם יכול להוציאו דרך מעלה, ועי' ציון 149 ואילך, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101707&pageid=Y0082.LST&rect=2095,2719,2095,2719&pagewidth=2867 שו&quot;ת שמן ראש סי' עג], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0014.LST&rect=1747,6399,1747,6399&pagewidth=3143 פתח האהל כלל א סי' ב (י א)].</ref>, ולדעתם אותה ששנינו שבית שנסדק ויש טומאה בחלקו הפנימי, הכלים שבחלקו החיצוני טהורים<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST אהלות פי&quot;א מ&quot;א].</ref>, ופירשו ראשונים שהיינו בנסדק הגג וכותליו<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142018&pageid=14201800034.LST&rect=1176,4703,1176,4705&pagewidth=2124 רמב&quot;ם טו&quot;מ פט&quot;ז ה&quot;ו] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST פמה&quot;ש אהלות שם].</ref>, הוא משום שסוף טומאה לצאת דרך הסדק<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0039R.LST&rect=1036,931,1036,931&pagewidth=2080 נחפה בכסף שם], וע&quot;ש שיישב בזה קושיית האחרונים שבציון 260.</ref>, או משום שהטומאה יכולה לצאת דרכו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610246&pageid=0110&rect=1979,2732,1979,2732&pagewidth=3000 דג&quot;מ שם].</ref>. וזה שחלקו בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי אומרים שאין הכלים שבחלקו החיצוני טהורים, אלא אם כן יש בסדק ארבעה טפחים, ובית הלל סוברים שדי בסדק כל שהוא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST אהלות שם].</ref>, היינו שחלקו באיזה שיעור הוא נחשב כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו, שבית שמאי סוברים שאינו נחשב כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו כל שאין בו ארבעה טפחים, ובית הלל סוברים שאף כשיש בו סדק כל שהוא, כיון שהוא ארוך וסופו להיות גדל והולך עד שיעשה ארבעה טפחים, הרי הוא חשוב כבר מעתה כפתח שהטומאה עתידה לצאת בו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0039R.LST&rect=1036,931,1036,931&pagewidth=2080 נחפה בכסף שם].</ref>. וכן זה שאמר ר' יוסי בדעת בית הלל שאינו חשוב כפתח אלא אם כן יש בו טפח<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?105198&pageid=P00616.LST אהלות שם].</ref>, ואמר רבי בתוספתא שהיינו דווקא כשיש בבית כזית מן המת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0650 תוספתא אהלות פי&quot;ב ה&quot;א]: אמר רבי, תמה אני אם אמר ר' יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602518&pageid=0650 ר&quot;ש שם].</ref>, היינו משום ששנינו לענין סוף טומאה לצאת, שהמת שיעורו בארבעה טפחים, וכזית מן המת שיעורו בטפח<ref>עי' ציון 224. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?769&pageid=P0039R.LST&rect=1036,931,1036,931&pagewidth=2080 נחפה בכסף שם].</ref>.

==== פתח אהל שעתידה הטומאה להכנס אליו  ====

פתח אהל שעתידה הטומאה להכנס אליו, כגון פתח הבית שהיו מכניסים שם את המת לומר צדוק-הדין*, כתבו ראשונים שאינו טמא – אף לסוברים שפתח שיש הפסק אויר בינו ובין מקום הטומאה, טמא משום סוף טומאה לצאת<ref>עי' ציון 258.</ref> – שלא נאמרה ההלכה של טומאת פתחים אלא בפתח שעתידה הטומאה לצאת ממנו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?22866&pageid=P0018.LST&rect=1294,189,1294,189&pagewidth=1730 תה&quot;ד ח&quot;ב סי' כד] (ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?183345&pageid=18334500187.LST לקט יושר יו&quot;ד עמ' 89]).</ref>. ונחלקו אחרונים בדעתם, במקום שהיו לאהל שני פתחים, שבאחד עתידים להכניס את המת, ובשני עתידים להוציאו לאחר מכן: יש סוברים שהפתח שעתידים להכניס בו את המת טהור, והפתח שעתידים להוציאו בו טמא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142584&pageid=00017_0084.LST דברי חמודות לרא&quot;ש הלק&quot;ט הל' טומאה אות כו], הובא בש&quot;ך יו&quot;ד סי' שעא ס&quot;ק ט.</ref>. ויש סוברים ששני הפתחים טהורים, כיון שאינם סוגרים על המת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?622783&pageid=0206 שו&quot;ת חכ&quot;צ סי' קג]. וע&quot;ש, שה&quot;ה אם עתידים להוציא את המת מעיר אחת ולהכניסו לעיר אחרת, פתחי העיר השניה טהורים.</ref>.

==== פתח אהל שאין הטומאה בו ====

פתח אהל שאין הטומאה בו והיא עתידה לצאת בו, ואין הפסק אויר בינו ובין אהל המת, כגון הפתח החיצוני של הבית, כשהטומאה נמצאת בחדר הפנימי, אף הוא טמא מדין סוף טומאה לצאת<ref>עי' תוספתא שבציון 269, ותוספתא אהלות סופ&quot;ט, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0006.LST&rect=1676,2370,1676,2370&pagewidth=2957 פתח האהל כלל א סי' א (ב א ד&quot;ה פירוש)].</ref>. ויש שנראה מדבריהם שאינו טמא מדין סוף טומאה לצאת<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101736&pageid=S0006.LST&rect=1676,2370,1676,2370&pagewidth=2957 פתח האהל שם], בד' שמ&quot;ק ביצה י א בשם מורו, ובד' תה&quot;ד ח&quot;ב סי' כד. וע&quot;ש, שתמה מתוספתא דלעיל.</ref>, שלא נאמרה ההלכה של סוף טומאה לצאת<ref>עי' ציון 112.</ref> אלא בפתח הבית שהמת בתוכו<ref>עי' שמ&quot;ק שם, ופתח האהל שם בדעתו.</ref>, ומוציאים אותו משם לאויר<ref>עי' תה&quot;ד שם, ופתח האהל שם בדעתו. ועי' פתח האהל שם, שמ' שאם מוציאים אותו מחדר אחד לחדר אחר, אף פתח החדר הפנימי אינו טמא.</ref>.

 


==הערות שוליים==