הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:סעודה מפסקת (ערב יום הכפורים)"

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים.  

===  גדרה ===

סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים קרויה סעודה המפסקת, על שם שמפסיקים בה אכילה להתענות<ref>רש&quot;י כתובות סג א ד&quot;ה לא. ועי' רש&quot;י שם שהיינו בין בערב יוהכ&quot;פ ובין בערב ת&quot;ב. ועי' ספר המנהגים (קלויזנר) סי' לה, שקרויה סעודה מפסקת משום שצריך להפסיק לאכול מבע&quot;י.</ref>. ומצינו בראשונים שיש שמכנים אותה &quot;סעודת יום הכפורים&quot;<ref>רש&quot;י כתובות סג א ד&quot;ה לא; עי' תוס' נדרים סג ב ד&quot;ה עד: סעודה של לילי יום הכפורים (והיינו סעודה מפסקת, עי' ציון 21); עי' ריטב&quot;א כתובות ה ב בשם רש&quot;י. ועי' אמת ליעקב לרש&quot;י כתובות שם, שהיינו משום שלדעתו, התענית מתחלת בהפסקת הסעודה, ע&quot;ע תענית. ועי' ציון 5, שי&quot;א שסעודה זו היא עיקר מצות אכילת עיוכ&quot;פ, וע&quot;ע עיוכ&quot;פ, שי&quot;א בטעם חיוב הסעודה בעיוכ&quot;פ, שהיא במקום הסעודה שהיה ראוי לעשות ביוכ&quot;פ.</ref>. וכתבו ראשונים שהיא סעודת שמחה<ref>ספר ליקוטי הפרדס מרש&quot;י דף ל עמוד א.</ref>. ויש שכתבו שסעודה זו שאוכלה בערב סמוך ללילה, היא הסעודה העיקרית שמקיימים בה את מצות אכילה של ערב-יום-כפור*<ref>ע&quot;ע ערב יום כפור. של&quot;ה מסכת יומא נר מצוה; עי' מענה אליהו סימן עד. ועי' בלשון מענה אליהו שם, שעיקר סעודה מפסקת לעת ערב, אך מתוך דבריו נראה שכוונתו לומר שעיקר מצות סעודת עיוכ&quot;פ, היא לעת ערב. '''ועי' מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר יום כפור ד&quot;ה נהגו להתפלל: אוכלין סעודת מפסקת וכו' כדאמר כל האוכל תשיעי וכו', ועי' ציון''' '''24.''' ועי' מחזור ויטרי סימן שמג: ילכו ויסבו בסעודה המפסיק בה כדי לקיים ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב.</ref>, שעיקר מצוה היא משום הפסקת התענית<ref>ע&quot;ע ערב יוכ&quot;פ.</ref>, וסעודת הפסקה עיקרה בערב<ref>מענה אליהו שם.</ref>. ויש שכתבו שכן הוא לפי הטעם שכתבו ראשונים במצות אכילה ביום זה, שהוא כדי שיהיה חזק למחר, ויוכל לסבול את עינוי התענית<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, והיינו בעיקר סמוך ללילה<ref>של&quot;ה שם. ועי&quot;ש שכן הוא אף לפי הסוד.</ref>, וכתבו שכן משמע במה ששנינו במשנה, שהאומר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור עד לילי צום, שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר<ref>נדרים סג ב.</ref>, ופירוש 'לילי הצום' היינו ליל צום כפורים, שמצוה להרבות באכילה בערב יום הכפורים, ועיקר הסעודה בערב סמוך ללילה<ref>של&quot;ה שם; מענה אליהו שם. ועי' תוס' שבציון 26 בביאור המשנה שם, שבסעודה זו נוהגים לאכול בשר, ועי' ציון הנ&quot;ל שי&quot;מ את דברי המשנה בע&quot;א.</ref>.

===  כסעודת יום טוב ===

בגדר הסעודה, האם היא כסעודת יום טוב, נחלקו אחרונים: יש סוברים שבשעת אכילת סעודה מפסקת, אין האבלים נוהגים מנהג אבלים, ואינם יושבים לארץ<ref>זרע אמת לקוטי או&quot;ח עמוד צב סימן תרו סעי' ה, בשם נמוקי אי&quot;ש ג&quot;ר לשו&quot;ע יו&quot;ד סי' שצד סעי' ו (הוא כת&quot;י &quot;הגהות וחידושים על שולחן ערוך&quot; לרבי אברהם גראציאנו, כת&quot;י קופמן 106) שכך נהג בעל מעבר יבוק, ושכן היא סברת מהר&quot;ר יצחק לוי ואלי; עי' זרע אמת שם, שכן יש להקל, ושכן המנהג; עי' פדה את אברהם מערכת פ' אות ד', שעשו מעשה להקים את האבל מאבלותו לאחר מנחה, בשביל סעודה מפסקת. וע&quot;ע ערב יום כפור, וע' ערב יו&quot;ט, שי&quot;ס שמהבוקר, או מלאחר חצות, אין מנהגי אבלות. ועי' דברי יוסף (אירגאס) סי' סא, שהמיקל לישב על כסא בסעודה מפסקת לא הפסיד, וצ&quot;ב, שבטעם שכתב שם משמע, שאינו דוקא בסעודה מפסקת, אלא שלאחר מנחה של עיוכ&quot;פ אין נוהגים אבלות, ועי' שערי תשובה שם וברכ&quot;י סי' תרו אות ד, שהביאו את דבריו לענין סעוד&quot;מ, ועי' שדי חמד מערכת יום הכפורים אות ח, שלדעת הדברי יוסף אינו תלוי בסעודה מפסקת אלא מותר מן המנחה ולמעלה, ומש&quot;כ שער&quot;ת וברכ&quot;י לענין סעוד&quot;מ, דברו בהוה. ועי' מט&quot;א סי' תרו סעי' טז, בשם יש מקילים, ועי' ציון 14, שסתם להחמיר, ועי' שדי חמד שם, שאף בדעתו כתב שאי&quot;ז משום הסעודה, אלא משום לאחר מנחה.</ref>, לפי שסעודה זו יש לה דין של סעודת יום טוב<ref>זרע אמת שם בשם אחרונים שבציון שם. ועי' שיטמ&quot;ק נדרים שם, שעיוכ&quot;פ לאחר חצות יו&quot;ט הוא, ודרך לאכול בשר.</ref>, וכן כתבו אחרונים שהנודר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, מותר לאכול בשר בסעודה מפסקת<ref>חיי אדם חלק ב-ג כלל קמד סעי' א. ועי&quot;ש שמציין למג&quot;א שבציון 21.</ref>. ויש סוברים שאבלים נוהגים מנהג אבלות בסעודה זו, ויושבים לארץ<ref>עי' מג&quot;א סי' תרו ס&quot;ק י, שנוהג אבלות עד הלילה, ושערי תשובה שם ס&quot;ק י' בדעתו שאף בסעודה מפסקת; ר&quot;א גראציאנו שם, שלא נמצא מנהג זה אפילו דרך רמז בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים; מטה אפרים סי' תרו סעי' טז, ועי' ציון 10, שהביא את דעת המקילים.</ref>, לפי שאין לה דין של סעודת יום טוב<ref>עי' מג&quot;א שם; ר&quot;א גראציאנו בכת&quot;י שם. ועי' ר&quot;א גראציאנו, שכן נראה, שהרי אדרבה יו&quot;ט של יוה&quot;כ אסור באכילה.</ref>.

===  זמנה ===

זמן הסעודה לאחר תפילת מנחה<ref>עי' מחזור ויטרי סי' שמג; מהרי&quot;ל הל' עיוכ&quot;פ אות ו. וע&quot;ע ודוי ציונים 238 ואילך, שמתוודים במנחה קודם הסעודה.</ref>, שעה או שעתיים סמוך לחשיכה<ref>חי&quot;א חלק ב-ג כלל קמד סעי' יב. ועי' ציון 8, שי&quot;א ששעה קודם הלילה כבר נהגו לסיימה.</ref>, ותיכף לאחר שבאים מבית הכנסת, אין לשהות כלל, אלא יש להזדרז ולערוך את השולחן ולאכול<ref>. מטה אפרים סי' תרח סעי' א.</ref>, ומתחילים בה מבעוד יום, כדי שיוכלו לנוח מעט מן האכילה, קודם שהולכים לבית הכנסת, ולא תטריד האכילה את התפילה<ref>סדר היום הנהגת עיוכ&quot;פ.</ref>. ויש שכתבו שהמנהג להפסיק כשיעור שעה קודם הלילה, בכדי שיהא שהות לשאר העניינים שנהגו לעשותם קודם הלילה<ref>ע&quot;ע ערב יוהכ&quot;פ. מטה אפרים סי' תרח סעי' ג. ועי' קשו&quot;ע סי' קלא סעי' יב שכן נהגו הזריזים. ועי' ציון 4 שי&quot;א שמתחילים שעה (או שתים) קודם חשיכה.</ref>, וכתבו שיש מחמירים להפסיק שתי שעות קודם הלילה, ולא נהגו כמותם אף המדקדקים על עצמם<ref>מטה אפרים שם.</ref>. על סיום הסעודה קודם שקיעת החמה, משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, ע&quot;ע ערב יוכ&quot;פ, וע' תוספת שבת ויום טוב.

===  יעלה ויבוא ===

יש שכתבו להזהיר את ההמון, שאומרים בברכת המזון של סעודה מפסקת יעלה-ויבוא&quot; ומזכירים בה יום הכפורים, שהוא טעות והפסק בברכה<ref>אלף המגן על המטה אפרים סי' תרח אות ה.</ref>. ויש שכתבו שכיון שבסיום סעודה מפסקת מקבל על עצמו תוספת יום הכפורים - לסוברים כן <ref>ע&quot;ע תענית.</ref>- ועל ידי תוספת חשוב כאילו נכנס היום שלמחרת - לסוברים כן <ref>ע&quot;ע תוספת.</ref>- והזכרה בברכת המזון דנים לפי זמן הברכה, ולא לפי זמן האכילה - לסוברים כן <ref>ע&quot;ע ברכת המזון, ציונים 308 ואילך.</ref>- אם כן שייך להזכיר יום הכפורים בברכת המזון, ועל כל פנים המזכיר אינו חשוב טועה כל כך, שיהא צריך לחזור מחמת כן על ברכת המזון<ref>דברי יציב או&quot;ח סי' רכו.</ref>.

===  מנהג המאכלים  ===

כתבו ראשונים שאפילו עני שבישראל מיסב על שולחן מלא, ואוכל כמה תבשילים, ושותה יין, לפי שסעודת שמחה היא<ref>ספר ליקוטי הפרדס מרש&quot;י דף ל עמוד א.</ref>. ומרבים באכילה ותענוגים<ref>מנהגים דבי מהר&quot;ם סדר יום כפור ד&quot;ה נהגו להתפלל. ועי&quot;ש שהוא משום מצות אכילה בעיוכ&quot;פ, עי' ציון 5.</ref>. ויש שכתבו שנהגו לאכול בשר - עוף<ref>ע&quot;ע ערב יוכ&quot;פ, שיש להמנע מבשר בהמה.</ref> - בסעודה זו, שזהו עיקר הסעודה<ref>מג&quot;א סי' תרח ס&quot;ק ז, ע&quot;פ משנה נדרים סג ב, שהנודר מבשר עד הצום, מותר בלילי הצום, וא&quot;א שם בדעתו, שהיינו בסעודה המפסקת. ועי' תוס' נדרים שם, ד&quot;ה עד לילי, שבסעודה של יוכ&quot;פ נוהגים לאכול בשר, ועי' מפרש לנדרים שם, שפי' דברי המשנה שם בע&quot;א.</ref>. יש נוהגים לאכול בסעודה זו עוגות, שנעשו מעיסה שנטלו מהן הנשים חלה בערב יום הכפורים - על מנהג הפרשת חלה בערב יוכ&quot;פ, ראה ערכו - כדרך שנוהגים כן ביום טוב<ref>נוהג כצאן יוסף, עיוכ&quot;פ אות יא.</ref>. ויש נוהגים לטבול פרוסת המוציא בדבש<ref>קשו&quot;ע סי' קלא סעי' יב. וכ&quot;כ מטה אפרים סי' תרח סעי' א, ועי' מטה אפרים סי' תרד סעי' יח, שכן הוא אף בסעודת שחרית.</ref> - או בסוכר<ref>בן איש חי פרשת וילך אות ד, שכן נוהגים בביתו מזמן קדמון. ועי&quot;ש שכ&quot;כ במט&quot;א שבציון 15.</ref> - כמו בראש השנה<ref>קשו&quot;ע שם. וע&quot;ע ראש השנה הטעמים לכך.</ref>, ויש שהוסיפו שיש לטבול את הפת גם במלח<ref>בן איש חי שם. ע&quot;ע בציעת הפת ציונים 44 ואילך, שבשאר ימות השנה מטבל במלח.</ref>. ויזהר שלא ישתכר<ref>שו&quot;ת מהר&quot;י ווייל סי' קצא, מובא במשנ&quot;ב סי' תרח ס&quot;ק יח. ועי' משנ&quot;ב שם שאף שצריך להזהר בזה בכל עיוכ&quot;פ (ע&quot;ע) כל שכן שיש להזהר בכך בסעודה זו.</ref>, כדי שיוכל להתוודות<ref>מהר&quot;י וייל שם.</ref>. וכן יזהר שלא יאכל אכילה גסה בסעודה<ref>אליה רבה סי' תרח סעי' ט בשם השל&quot;ה. וצ&quot;ב היכן נמצא דבר זה בשל&quot;ה.</ref>.

===  הנהגות הסעודה ===

יש שכתבו שעורכים את השולחן כבשאר יום-טוב<ref>נוהג כצאן יוסף, עיוכ&quot;פ אות יג. עי' מטה אפרים שבציון 2. ועי' נוהג כצאן יוסף שם, שהביא כן בשם מהרי&quot;ל, ובמהרי&quot;ל שלפנינו (הל' עיוכ&quot;פ אות יא) משמע שהוא לאחר הסעודה ומשום כבוד יוכ&quot;פ. ועי' מהרי&quot;ל (מנהגים) הלכות ימים הנוראים ד&quot;ה שאלו קמי, בשם מהר&quot;י סגל, שמשמע שאוכלים סעודה זו עם בני הבית.</ref>. ויש שכתבו שמדליקים נרות בסעודה בלא ברכה<ref>נוהג כצאן יוסף, עיוכ&quot;פ אות יג. ועי&quot;ש שהביא כן בשם מהרי&quot;ל, ובמהרי&quot;ל שלפנינו (הל' עיוכ&quot;פ אות יא) משמע שהוא לאחר הסעודה ומשום כבוד יוכ&quot;פ. ועי&quot;ש שהיינו מלבד הנרות שהאשה מדליקה לכבוד יוהכ&quot;פ בברכה. ועי&quot;ש שכאשר חל בע&quot;ש, ידליק בברכה, וצ&quot;ב.</ref>. ויש שכתבו שיאמר דברי תורה על השולחן<ref>תכלאל עץ חיים (מהרי&quot;ץ) ערב כפורים.</ref>. ויש שכתבו שנכון ללבוש בגדים נאים ולבנים - של יום הכפורים <ref>ע&quot;ע יום הכפורים ציונים 1523 ואילך.</ref>- קודם סעודה מפסקת<ref>תכלאל עץ חיים (מהרי&quot;ץ) ערב כפורים.</ref>. על הזמנת עניים לסעודות ערב יום הכפורים, משום סגולה שיהא שולחנו לכפרה, ע&quot;ע ערב-יוכ&quot;פ, וכתבו אחרונים שכל שכן שיזמין על שלחנו עניים הגונים, בסעודה זו<ref>מטה אפרים סי' תרד סעי' יח.</ref>. וכתבו אחרונים שאף מי שאינו נזהר כל השנה בנטילת מים-אחרונים*<ref>ע' ערכו.</ref>, יזהר בכך בסעודה זו, לתוספת נקיה וטהרה<ref>מטה אפרים סי' תריט סעי' א.</ref>. והזהירו באמירת ברכת המזון - ושיר המעלות שלפניה <ref>ע&quot;ע סעודה.</ref>- שתהא בכוונת הלב בהתעוררות רבה, לפני בא יום הגדול והנרא, שחותם כל אדם בו, והכל הולך אחר החיתום<ref>מטה אפרים סימן תרח סעי' ב.</ref>.

על גמר הסעודה, האם חשובה קבלת תענית, ע&quot;ע תענית. על מה שנהגו לאכול בשר בלילה שקודם התעניות - באותן תעניות שאין מתענים בהם מבערב - ושמשום כך הנודר שלא לאכול בשר עד התענית, מותר בבשר בליל התענית, ע&quot;ע נדרים. על מצות אכילה בערב יום כפור, ועל דיני ומנהגי אכילה ושתיה, הנוגעים לכלל היום, ועל מיני מאכלים שאין אוכלים ביום זה, ע&quot;ע ערב יום הכפורים. על אמירת ודוי* קודם הסעודה, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה זו ע&quot;ע ודוי<ref>ציונים 238 ואילך.</ref>.


==הערות שוליים==