הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:קבלה (חכמה)"

'''הגדרת הערך''' - חכמת מעשה יצירת העולם בידי ה', הנהגתו העולם, וטעמי המצוות.

== '''שמה'''  ==

בדברי ראשונים ואחרונים מצינו התואר: חכמת הקבלה<ref> אמרי שפר לר&quot;א אבולעפיא עמ' 49 ו178 ועוד; ריקאנטי במדבר ו כד; עקידת יצחק רות ד י; אברבנאל בראשית ג כב; ר&quot;י יעבץ שבציון 93; הק' ראשית חכמה, בשמו; הקד' מנחת יהודה למערכת האלהות; עבוה&quot;ק לר&quot;מ ן' גבאי ח&quot;ב פי&quot;ג; מעשי ה' מעשי תורה פי&quot;ח; ס' חרדים ידיעת הבורא יתברך פ&quot;ד; הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות; דרך חיים פ&quot;ה מ&quot;ו; מהרש&quot;א חגיגה יג א בח&quot;א; פנ&quot;י ר&quot;ה כ ב.</ref>, או בסתם: הקבלה<ref> רבינו בחיי בראשית א א, ובמרבית הפסוקים.</ref>, והעוסקים בה נקראים: בעלי הקבלה<ref> רמב&quot;ן הקדמה לבראשית; אמרי שפר לר&quot;א אבולעפיא עמ' 166; רבינו בחיי שמות לד ו; ריקאנטי בראשית ד ח וכב יב, ועוד; אברבנאל בראשית לאחר השאלות של פ&quot;א; יחזקאל לד כד.</ref>, או: חכמי הקבלה<ref> אוצר עדן גנוז לר&quot;א אבולעפיא עמ' 279.</ref>, או: המקובלים<ref> רבינו בחיי בראשית א כז; ס' האגור סי' שלב ושנח ושצד; יש&quot;ש יבמות פי&quot;ד סי' ז; יוסף בסדר סי' ז; ח&quot;א כלל א ס&quot;ב ונשמ&quot;א כלל ה סק&quot;ב ועוד; בא&quot;ח שנה א וירא ס&quot;ח וסי&quot;ח ועוד; ועוד.</ref>.

בטעם שחכמת הקבלה נקראת בשם זה, כתבו ראשונים, שאי אפשר לעמוד על האמת בה מתוך הכתב כלל, כי הסברה באותה חכמה אסורה אלא למקובל מפי חכם<ref> ס' העיקרים מאמר ב פכ&quot;ח; עי' שומר אמונים הקדמון ויכוח א סי' יא, בשמו.</ref>, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה<ref> עי' רמב&quot;ן בראשית א א, על מעשה מרכבה (עי' ציון 3, שהוא חלק מחכמת הקבלה); שו&quot;ת דברי יציב או&quot;ח סי' כז, בשמו, על חכמת הקבלה; כ&quot;מ מבאה&quot;ג למהר&quot;ל באר ה פ&quot;ד.</ref>, או עד חכם שקיבלה בגילוי אליהו<ref> עי' ריקאנטי במדבר ו כד; כ&quot;מ מעץ חיים, הקדמה לשער ההקדמות; כ&quot;מ מדעת תבונות, פתיחה א'.</ref>. וביארו אחרונים שהוא נמנע לשכל להשיג סתרי תורה, ואף לשכלו של משה, עד שיגלם הקדוש ברוך הוא בעצמו וימסרם<ref> עבוה&quot;ק לר&quot;מ ן' גבאי ח&quot;ג פט&quot;ו: עתיק יומיא, ע&quot;פ פסחים קיט א.</ref>. ולכן כתבו אחרונים שלא יוציא בשפתיו בחכמה זו מה שלא שמע מאדם שראוי לסמוך עליו<ref> הקד' רח&quot;ו לעץ חיים.</ref>.

יש מהראשונים ואחרונים שקוראים לעוסקים בחכמת הקבלה: בעלי העבודה<ref> מערכת האלהות פ&quot;ג ופ&quot;ד ועוד; ס' ציוני תחי' פ' בראשית (דף ו ע&quot;ד בד' קרימונה ש&quot;כ) ותחי' פ' וירא (דף יח ע&quot;א בד' הנ&quot;ל) ועוד; עבוה&quot;ק לר&quot;מ ן' גבאי ח&quot;א פ&quot;א ופ&quot;ב; שו&quot;ת הרמ&quot;א סי' ו; אורות הקודש ח&quot;א עמ' קכג, בשם הראשונים.</ref>. יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שנקראו כן, כי יש כח וחיל ביד החסידים ואנשי מעשה להמשיך הרצון מהעליונים אל התחתונים בעבודתם ובמעשיהם הטובים, כי העליונים יתעוררו בהתעוררות התחתונים<ref> עי' עבוה&quot;ק לר&quot;מ ן' גבאי ח&quot;ב פ&quot;א.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו שנקראו העוסקים בחכמת הקבלה: בעלי עבודה, כי אינם בעלי עריגה לקבלת פרס, אלא חייהם חיי עבודה, מצוותיהם הם עובדות המעלות הכל ומטיבות לכל, וכל מעשיהם לשם שמים<ref> עי' אורות הקודש שם.</ref>.

בדברי ראשונים ואחרונים יש שנקרא הביאור על פי חכמה זו בשם: דרך הנסתר<ref> תורת המנחה בהקד' ופ' וארא ועוד; מלמד התלמידים סו&quot;פ ויחי; צרור המור פ' תולדות; אברבנאל בראשית לאחר השאלות של פ&quot;א וישועות משיחו ח&quot;ב בהקדמה; מעשי ה' מעשה תורה פי&quot;ח; כלי יקר במדבר יג כ; באר שבע סנהדרין קיא א; הון עשיר הקד' להוריות; מלבי&quot;ם בראשית א א; ועוד. בדור האחרון התפשט בפוסקים הכינוי: תורת הנסתר, עי' שו&quot;ת בצל החכמה ח&quot;ד סי' א; שו&quot;ת צי&quot;א חי&quot;א סי' עד; שו&quot;ת עשה לך רב ח&quot;א סי' נ; שו&quot;ת משנה הלכות חי&quot;ט סי' שע; ועוד.</ref>, דהיינו הנסתר בתורה<ref> עי' אלשיך בראשית א א הקדמה שניה.</ref>. ובדברי האחרונים נקראת חכמה זו גם בשמות: חכמת האמת<ref> אלשיך, בהקדמה לפי' עה&quot;ת ובראשית יז א ועוד; הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות; הון עשיר בהקדמה ומכשירין פ&quot;ו מ&quot;ה, ועוד; הרמח&quot;ל בקל&quot;ח פתחי חכמה שבציון 2 ומאמר הויכוח שבציון 55, ועוד; הקד' יסוד האמונה; החיד&quot;א בחומת אנך תהלים צו עה&quot;כ השתחוו לה' בהדרת קדש, בשם גורי האר&quot;י, ויוסף תהילות צד יט, ועוד; הכתב והקבלה בראשית ב כג; מלבי&quot;ם בראשית א ג; אורות התורה פ&quot;י ס&quot;ג; ועוד.</ref>; חכמה פנימית<ref> המהר&quot;ל בבאה&quot;ג שם וגבורות ה' פנ&quot;ח ועוד.</ref>; החכמה הפנימית<ref> הק' ראשית חכמה (דף ז ע&quot;ב בד' ונציה שנ&quot;ג).</ref>; ותורת הסוד<ref> שו&quot;ת רב פעלים ח&quot;ג סוד ישרים סי' יג.</ref>, והעוסקים בה נקראו אף בשמות: חכמי האמת<ref> עבוה&quot;ק לר&quot;מ ן' גבאי ח&quot;א פ&quot;א ופ&quot;ב וח&quot;ב פי&quot;ג; הקד' רח&quot;ו שם; ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רמו סק&quot;ו.</ref>; חכמי הסוד<ref> שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תעד; ליקוטי מאמרים לר' צדוק הכהן מלובלין עמ' קמג.</ref>; וחכמי הסוד והאמת<ref> הג' רבי שלמה רוקקאה ומנהגים דקהילת קודש אורבינו באיטליה בתוך זכור לאברהם (חולן) תשנ&quot;ג עמ' תפד.</ref>.

== '''מהותה''' ==

סודות התורה הם החקירה בידיעת אמיתת הבורא יתברך הנודע מצד פעולותיו, ולהשכיל במה שהאיר מכבודו בחידוש העולם<ref> פסק ר&quot;י דלטאש שנד' בתחי' ס' הזוהר.</ref> וכל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתות האמונה, להבין כל מה שנברא או נעשה בעולם, איך יוצא מן הרצון העליון, ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ברוך הוא, לגלגל הכל להביאו אל השלמות הגמור באחרונה, ופרטות החכמה הזאת הוא רק פרטות ידיעת ההנהגה בכל חקותיה ומסיבותיה<ref> קל&quot;ח פתחי חכמה פתח א, בתחי' הפירוש.</ref>, וכוללת סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה<ref> עי' ס' רזיאל (עמ' יד בד' ירושלים תשי&quot;ח); שומר אמונים הקדמון ויכוח א סי' ז. ועי' מהרש&quot;א חגיגה יג א בח&quot;א. ועי' רש&quot;י פסחים קיט א ד&quot;ה סתרי תורה ורש&quot;י שבציון 22.</ref> וידיעת טעמי המצוות<ref> עי' ס' רזיאל שם; עי' מלמד התלמידים סו&quot;פ ויחי; ר&quot;י יעבץ אבות פ&quot;ג מ&quot;ט: החכמה העליונה חכמת הקבלה והיא ידיעת טעמי המצוות; הק' ראשית חכמה (דף ז ע&quot;ב בד' ונציה שנ&quot;ג), בשמו; עי' שומר אמונים הקדמון שם. ועי' ס' טעמי המצוות לר&quot;מ ריקאנטי.</ref>.

== '''מעשה בראשית'''  ==

במהות מעשה בראשית, נחלקו ראשונים: יש מהראשונים סוברים דהיינו חכמת הטבע<ref> עי' רמב&quot;ם יסוה&quot;ת פ&quot;ד ה&quot;י ופהמ&quot;ש לרמב&quot;ם חגיגה יא ב ופתיחה למו&quot;נ; מאירי שם.</ref>  והמחקר בראשית הבריאה<ref> פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם (קאפח) שם. פהמ&quot;ש שם, לגירסתנו: ההעמקה בהתחלות המציאות.</ref>. ויש מהראשונים סוברים דהיינו תואר מעשה היצירה, והוא עיקר מה שבא בספר יצירה<ref> אור ה' מאמר ד דרוש י. ועי' רש&quot;י בע&quot;י שם, שפי' מעשה בראשית: כגון ספר יצירה.</ref>, השתלשלות הנמצאות וקשר העליונים עם התחתונים<ref> נוה שלום מאמר ד דרוש ב פ&quot;א.</ref>.

== '''מעשה מרכבה''' ==

מעשה מרכבה, היינו שראה יחזקאל<ref> עי' יחזקאל א ד-כח, ג יב-יג. רע&quot;ב חגיגה פ&quot;ב מ&quot;א. ועי' חגיגה יג א, עד היכן במעשה מרכבה ניתן לדרוש.</ref>  ושראה ישעיה<ref> עי' ישעיהו ו א-ד. רע&quot;ב שם. ועי' רש&quot;י בע&quot;י שם יא ב, שפי' מעשה מרכבה: כגון במשנה שבספר היכלות אי נמי כגון ברייתא דר&quot;י. במהות הברייתות הקבליות המיוחסות לר' ישמעאל, ועי' קול הנבואה עמ' קמ ציונים יג ויד.</ref>. במהות מעשה מרכבה, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים - לדעתם שמעשה בראשית היינו חכמת הטבע<ref> עי' ציון 21 ואילך.</ref>  - שמעשה מרכבה היינו מה שאחר הטבע<ref> מאירי חגיגה יא ב; מט&quot;מ עמוד התורה ש&quot;ב, בשם המורה.</ref>, מציאות האל ותאריו והמלאכים והנפש והשכל<ref> עי' רמב&quot;ם בפהמ&quot;ש חגיגה יא ב ויסוה&quot;ת פ&quot;א ופ&quot;ב, ושם הי&quot;א: וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה; רע&quot;ב חגיגה פ&quot;ב מ&quot;א, בשמו, ודחה; עי' מאירי שבציון הבא. ועי' אור ה' מאמר ד דרוש י, שדחה ד' זו. ועי' מו&quot;נ ח&quot;ג פ&quot;א-פ&quot;ז.</ref>, ומה שאחרי המות<ref> פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם. וע&quot;ע עולם הבא.</ref>. רוצה לומר ידיעת אמיתת מציאותם וידיעת מציאותו יתברך ואחדותו, לא שתהיה הכונה בהשגת הדברים על אמיתתם שגם הם עצמם לא ישיגו על בוריה אמתת מה שלמעלה מהם בעליונות מעלה אבל ישיגו מאמתתו יתברך דעה גדולה והשגה עצומה כל אחת כפי מעלתה<ref> מאירי שם.</ref>.

ב) ויש מהראשונים סוברים שמעשה מרכבה היינו מה שאפשר השגתו מהעליונים, והשתלשלות קצתם עם קצת<ref> אור ה' מאמר ד דרוש י; עי' נוה שלום מאמר ד דרוש ב פ&quot;א.</ref>. וביארו אחרונים דהיינו הנהת כל העולם בכל זמן, כי כבר שיערה המחשבה העליונה כל מה שצריך להנהגת כל הבריות עד סוף כל הסבוב, ואינו אלא הרכבה אחת של חסד דין ורחמים, בכל מיני שליטות ומשפטים ודרכים, שדי ומספיק לכל מה שצריך להוליד בעולם, והרכבה זו נראית לנביאים או לנשמות והוא הנקרא מרכבה<ref> קל&quot;ח פתחי חכמה פתח ז פי' ח&quot;ב הבחנה א. ועי' לשם שבו ואחלמה ס' הדע&quot;ה דף נז ע&quot;ב.</ref>.

ג) ויש מהראשונים סוברים שמעשה מרכבה היינו שעל ידי הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר, וצופים איך משמרות המלאכים במעמדם ואיך היכל לפנים מהיכל, כעין הסוכים ברוח הקודש<ref> רע&quot;ב חגיגה פ&quot;ב מ&quot;א.</ref>.

== '''פרדס''' ==

מה ששנינו: ארבעה נכנסו לפרדס<ref> תוספ' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;ב; ברייתא חגיגה יד ב; ברייתא בירו' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;א.</ref>, נחלקו בו הדעות: א) יש מהגאונים וראשונים סוברים דהיינו שהיו עושים מעשים ומתפללים תפילה טהורה ומשתמשים בכתר - בשמות<ref> ר&quot;ח שם.</ref>  - וצופים בהיכלות ורואים היאך משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחר היכל ולפנים מהיכל, ולא שהם עולים למרום, אלא בחדרי ליבם רואים וצופים, כאדם הרואה וצופה בעיניו דבר ברור ושומעים ואומרים ומדברים כעין הסוכה ברוח הקודש<ref> עי' ר&quot;ח שם; ס' הערוך ע' אבן, בשם רב האי גאון; עי' הגמ&quot;י יסוה&quot;ת פ&quot;ד הי&quot;ג, בשם הערוך בשם רב האי גאון; כ&quot;מ מתוס' שבציון 37.</ref>  - דהיינו מעשה מרכבה, לסוברים כן<ref> עי' ציון 34. ועי' מהרש&quot;א שם בח&quot;א, בשם ס' ישן.</ref>  - והפרדס הוא מעין גן עדן שהוא גנוז לצדיקים<ref> ר&quot;ח שם; עי' ס' הערוך ע' פרדס.</ref>. ב) ויש מהראשונים מפרשים שנכנסו לפרדס, היינו שעלו לרקיע על ידי שם<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה נכנסו לפרדס; ר&quot;א מן ההר שם, בשמו, ודחה.</ref>  המפורש<ref> ר&quot;א מן ההר שם, בשמו. וע&quot;ע שם המפורש.</ref>. ויש מהראשונים המפרשים בדעתם שלא עלו למעלה ממש, אלא היה נראה להם כמו שעלו<ref> תוס' שם ד&quot;ה נכנסו, ושכן פי' בערוך (והיינו הערוך שבציון 36), ולפי&quot;ז אין רש&quot;י חולק על הגאונים וראשונים שבציון 35 ואילך.</ref>. ג) ויש מהראשונים מפרשים שפרס היינו פרדס החכמות<ref> ר&quot;א מן ההר שם.</ref>  של מעשה בראשית ומעשה מרכבה<ref> עי' רמב&quot;ם יסוה&quot;ת שם: ועניני ארבעה פרקים אלו וכו', ורמב&quot;ם שבציונים 21, 29; ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רמו סק&quot;ו, בד' הרמב&quot;ם. וע&quot;ע חכמת חיצוניות ציון 175ג. ועי' רמ&quot;א בשו&quot;ע שם ס&quot;ד, שנ' מדבריו שמבין שפרדס היינו חכמות-חיצוניות (ע&quot;ע), ועי' ש&quot;ך שם, שלשון הרמ&quot;א אינו מתוקן, שהרי הוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה.</ref>.

== '''חיוב לימודה'''  ==

חייב האדם ללמוד חכמת הקבלה<ref> פסק ר&quot;י דלטאש שנד' בתחי' ס' הזוהר; עי' אור נערב ח&quot;ב פ&quot;א; עי' הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות; הקד' יסוד האמונה, ע&quot;פ מדרש משלי שבציון 51; עי' אורות התורה פ&quot;ט סי&quot;ב.</ref>, שהרי בכלל מצות אמונת-ה'* להכיר את בוראו כפי השגתו<ref> אור נערב ח&quot;ב פ&quot;א. וע&quot;ע אמונת ה' ציון 54 ואילך. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 49 ואילך, שהמצוה היא לדעת ע&quot;י חקירה בשכל, ושם ציון 58 ואילך, שי&quot;ח וסוברים שהעיקר הוא להאמין ע&quot;פ הקבלה.</ref>, לידע שהשם הוא מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת הימצאו<ref> עי' רמב&quot;ם יסוה&quot;ת פ&quot;א ה&quot;א. וע&quot;ע אמונת ה' ציון 36 ואילך.</ref>, ואין ספק כי בכלל המצוה הזו הוא להשיג סדר הנמצאים ממנו כפי השגת האדם<ref> אור נערב שם, ע&quot;פ רמב&quot;ם שבציון הקודם. עיי&quot;ש ביאור הכתוב אנכי ה' אלהיך ע&quot;פ זה.</ref>. ובבורא יתברך, אי אפשר לנו לעיין במציאותו, כי אסור לנו ואינו מושג כלל, כי אם ביחס שבין הבורא לנבראיו, במה שמשגיח עליהם להשפיעם או לקבל עבודתם, וההשגחה היא הנלמדת בחכמת האמת<ref> מאמר הויכוח סי' קיז. ועי' קל&quot;ח פתחי חכמה שבציון 24.</ref>. וכתבו אחרונים שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה, ובהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתוכה<ref> הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות. ועי' ציון 83, שהעוסק בקבלה ללא הקדמת התורה המשנה והתלמוד, דומה לנשמה ללא גוף.</ref>, ואין להקדוש ברוך הוא קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה זו<ref> הקד' רח&quot;ו שם.</ref>, וכמו שאמרו במדרש: כמה קשה יום הדין, בא מי שיש בידו תלמוד, הקדוש ברוך הוא אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנאה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה מציצים ומביטים ורואים והוגים המון התלמוד הזה<ref> מדרש משלי פ&quot;י סי' א. הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות.</ref>. הרי מבואר שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכולתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה<ref> הקד' רח&quot;ו שם.</ref>, כי אין הנאה להקדוש ברוך הוא מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו, כי בפשטי התורה ובסיפוריה ובדיניה ובמצוותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך, אדרבה יש בהם מצוות וחוקים שכל אומות העולם מונים את ישראל ואומרים לה וכי מה התורה הזאת אשר ציוה אלהיכם אתכם דברים שנראים כחידות ומשלים<ref> עי' יומא סז ב. הקד' רח&quot;ו שם.</ref>. וכן אמרו בתלמוד שכשעסקו במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים<ref> עי' חגיגה יד ב. עי' הקד' רח&quot;ו שם.</ref>  - ומלאכי השרת באו לשמוע הדברים<ref> עי' גמ' שם.</ref>  - מה שאין כן בהיותם עוסקים בפשטיה<ref> הקד' רח&quot;ו שם.</ref>.

יש מהאחרונים שכתב, שלמרות חיוב לימוד הקבלה, בדורותינו, ובכל שכן בחוץ לארץ, יש לרחק לימוד הקבלה, כי ידיעתנו קצרה וצדקותינו חסרה ואפס המורה<ref> שמן המאור פ' כי תשא, והובא בסוף שו&quot;ת חו&quot;י; פת&quot;ש יו&quot;ד סי' רמו סק&quot;ד, בשם חו&quot;י. ועי' מצות ראיה שם ס&quot;ד ד&quot;ה פתחי תשובה.</ref>.

== '''פסיקת הלכה''' ==

העוסקים במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה, אם אסור ואם מותר, כתבו אחרונים שהרי אלו עורים<ref> הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות.</ref>, שכאשר יבין הסוד על בוריו יהיה לו הכל אצלו על בוריו, הפשט והרמז ודרוש וסוד, אבל כל זמן שלא יבין הסוד, אפילו הפשט אינו ברור בידו<ref> המגיה בפי' הגר&quot;א למשלי ב ט, בשם הגר&quot;א.</ref>, וכשתבין הסוד תראה הפשט אין הוא נכון ואמת<ref> פי' הגר&quot;א משלי ה יח.</ref>.

== '''מפי חכם''' ==

כתבו ראשונים שאין שום אדם רשאי להשתמש בדבר מדברי חכמי הקבלה מסברת עצמו, אלא אם כן יהיה מקובל מפי חכם בעל הקבלה בה, כי הסברה באותה חכמה אסורה אלא למקובל מפי חכם, ואי אפשר לעמוד על האמת בה מתוך הכתב כלל<ref> ס' העיקרים מאמר ב פכ&quot;ח.</ref>.

== '''גיל הלימוד''' ==

בגיל הראוי ללמוד קבלה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שיהיה בן עשרים, כדי שיגיע לפחות לחצי ימי הבינה<ref> אור נערב ח&quot;ג פ&quot;א. ועי' אבות שבציון 53.</ref>. ויש סוברים שיהיה בן ארבעים<ref> אור נערב שם, בשם יש שפירשו, ודחה; ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רמו סק&quot;ו, בשם יש שכתבו, והסכים להם.</ref>, שהרי שנינו: בן ארבעים לבינה<ref> אבות פ&quot;ה מכ&quot;א. עי' ש&quot;ך שם.</ref>.

== '''הראוי ללומדה''' ==

אין מוסרים סתרי תורה - כגון מעשה המרכבה וספר יצירה ומעשה בראשית<ref> רש&quot;י חגיגה יג א ד&quot;ה סתרי תורה.</ref> - אלא למי שיש בו חמישה דברים: שר חמישים; ונשוא פנים; ויועץ; וחכם חרשים; ונבון לחש<ref> ר' אמי בגמ' שם, ע&quot;פ ישעיהו ג ג.</ref>. שר חמישים, יש סוברים דהיינו שר חומשים, שיודע לישא וליתן בחמישה חומשי תורה<ref> גמ' שם יד א, בפי' הא'.</ref>. ויש סוברים דהיינו שהוא בן חמישים<ref> עי' גמ' שם, בפי' הב'.</ref>. יועץ, שיודע לעבר שנים ולקבוע חודשים<ref> גמ' שם.</ref>. חכם חרשים, זה תלמיד המחכים את רבותיו, שבשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשים כחרשים<ref> גמ' שם.</ref>. נבון לחש, זה המבין דבר מתוך דבר וראוי למסור לו דברי תורה שניתנה - ויש גורסים: סתרי תורה שנותנים<ref> תשו' רב שרירא בתשוה&quot;ג החדשות (עמנואל) סי' קנד (והובאה בקיצור ומס' שינויים בתשוה&quot;ג (מוסאפיה) סי' כט).</ref> - בלחש<ref> גמ' שם.</ref>, ובלחש לוחשים לו וכללות נותנים לו<ref> תשו' רב שרירא שם. ועי' ציון 98 ואילך.</ref> והוא בן - מבין - בהם, ומן השמים מראים לו בסתרי לבבו<ref> תשו' רב שרירא שם.</ref>. ואין מוסרים סתרי תורה ורזים אלא למי שרואים בו סימנים שראוי לכך<ref> עי' תשו' רב שרירא שם, לגבי הכרת פנים וסדרי שרטוטין; רמב&quot;ן בראשית א ה, בשם רב שרירא, לגבי הכרת פנים וסדרי שרטוטין; שומר אמונים הקדמון הקדמה ב לויכוח ב הצעה ג, בשם רמב&quot;ן בשם רב שרירא, ומ' מל' השומר אמונים דהיינו על כל סתרי תורה.</ref>. ואין מגלים סתרי תורה אלא לאדם חכם וקורא ושונה ותלמודו מתקיים בידו והוא ירא שמים ובקי בכל דבר, ואדם שאינו בענין זה וישאל על הסתרים והנעלמים שלמעלה, אמור לו: מה אתה שואל, שא נא עיניך וראה כי בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ<ref> עי' בראשית א א.</ref>, תדע לך שלא גילתה התורה יותר<ref> ר' יצחק בזוהר חדש פ' בראשית (יב א במהד' מונקאטש תרע&quot;א), והובא בשומר אמונים שם.</ref>. ואסור למסור סודות התורה וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אותיות שם-המפורש* לאנשים שאינם הגונים, ששולט עליהם היצר הרע<ref> זוהר ח&quot;ג דף רמד ע&quot;א ברעיא מהימנא.</ref>.

ראשונים כתבו לגבי כניסה לפרדס - שהוא לדעתם מעשה בראשית ומעשה מרכבה<ref> עי' ציון 43 ואילך.</ref> - שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר<ref> רמב&quot;ם יסוה&quot;ת פ&quot;ד הי&quot;ג; רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד רמד ד: בשר ויין; הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות, בשם רז&quot;ל: בשר ויין.</ref>, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות<ref> רמב&quot;ם שם; רמ&quot;א שם.</ref>. וכן כתבו אחרונים שלא יעסוק האדם בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד<ref> אור נערב ח&quot;א פ&quot;ו; הקד' רח&quot;ו שם.</ref>, והעושה כן דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתיקון תרי&quot;ג מצוות<ref> הקד' רח&quot;ו שם. ועי' ציון 52, שהעוסק בתורה משנה ותלמוד ללא קבלה, דומה לגוף ללא נשמה.</ref>, ודרך ללמוד תחילה תורה-שבכתב* ואחר כך תורה-שבעל-פה* ואחר כך סודות התורה<ref> פי' הגר&quot;א משלי ד כא.</ref>. ומכל מקום כתבו אחרונים שלא נאמרו הדברים אלא במי שבא לעשות רק כפי חובת התורה מצד הדין, אבל מי שמרגיש בלבו חשק ותשוקה ללמוד הדברים הפנימיים, להשכיל באמיתתו יתברך, הרי הוא בכלל לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ<ref> עי' ע&quot;ז יט א, ורש&quot;י ד&quot;ה ממקום שלבו חפץ. אורות התורה פ&quot;ט סי&quot;ב.</ref>, כיון שמהסתם בודאי יש לו לזה כשרון מיוחד, ומזה עצמו מוכח שזהו רצונו של הקדוש ברוך הוא שהוא יעסוק בידיעת שמו יתברך<ref> אורות התורה שם.</ref>. ומי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה שלכך נוצר<ref> אורות הקודש ח&quot;א עמ' פח.</ref>, וכשהתשוקה הפנימית של קרבת ה' היא חזקה, מתעלה ומתגברת, עד שלא תתן מנוח לנפש, ואינה משביעה את חפצה בשום תוכן רוחני וקדוש שבעולם, כי אם עם ההגיון הפנימי המדבר ברזי עולם, אז טוב ללמוד סתרי תורה<ref> אורות התורה פ&quot;י ס&quot;א.</ref>.

תנאים נוספים נמנו באחרונים ללימוד הקבלה:

א) יש מהאחרונים שמנו ארבעה תנאים בלימוד הקבלה: א) שיהיה מורגל בפלפול בעומק, כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל המכוון בחכמה זו<ref> אור נערב ח&quot;ג פ&quot;א.</ref>, ויקדים ללימוד הקבלה, לימוד מקרא משנה וגמרא<ref> אור נערב ח&quot;א פ&quot;ו. עיי&quot;ש הטעם ועל הסכנות במי שאינו עושה כן.</ref>. ב) ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש המצוות<ref> אור נערב ח&quot;ג פ&quot;א; עי' ש&quot;ך יו&quot;ד סי' רמו סק&quot;ו. ועי' רמב&quot;ם שבציון 57.</ref>. ג) ידריך עצמו גם במקרא הן רב הן מעט, כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל יכשל<ref> אור נערב שם.</ref>. ד) שיהיה נשוי, ואף שיש שלמדו קודם לזמן זה, לא כל הדעות שוות<ref> עי' אור נערב שם.</ref>. וביארו אחרונים שאף אם אין בו כל התנאים הללו, ואף אם אינו בגיל הראוי<ref> עי' ציון 69 ואילך.</ref>, צריך לקבוע עיתים ללימוד הקבלה, אבל לענין השתקעות בלימוד הקבלה, צריך שקודם לכן ימלא כריסו תנ&quot;ך ותלמוד ופוסקים וסברא* כראוי<ref> עי' מצות ראיה שם ס&quot;ד ד&quot;ה ש&quot;ך, בד' אור נערב שבציונים 69, 91 ואילך, שלא יסתור לרמב&quot;ם שבציון 87 ואילך.</ref>.

ב) ויש מהאחרונים שמנו תנאים אחרים: ראשית הכל להשיג יראת העונש, ומתוך לימוד החכמה יגיע ליראת הרוממות<ref> עי' הקד' רח&quot;ו לעץ חיים; עי' שומר אמונים הקדמון הקדמה ב לויכוח ב הצעה ג, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>, וליזהר שלא לבוא לידי חטא, אפילו שוגג, ולפרוש עצמו מבשר ויין כל ימות השבוע, להיות רודף שלום ולא להקפיד בביתו על דבר קטן וגדול<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>, ועשרה דברים שצריך להתרחק בתכלית הריחוק סור מרע: א) ליזהר בכל דקדוקי מצות ואפילו בדברי חכמים שהם בכלל לא-תסור*; ב) לתקן המעוות קודם שיבוא לעולם-הבא*; ג) יזהר מהכעס*, אפילו בשעה שמוכיח את בניו לא יכעוס כלל ועיקר; ד) ליזהר מהגאוה*; ה) בכל צער שיבוא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה'<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י. וע&quot;ע תשובה.</ref>; ו) יטבול<ref> ע&quot;ע טבילה.</ref>  בעת הצורך לו; ז) יקדש את עצמו בתשמיש-המטה* שלא יהנה; ח) בכל לילה יחשוב מה שעשה ביום ויתודה<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י. וע&quot;ע ודוי.</ref>; ט) ימעט בעסקיו; י) כל דיבור שאינו של מצוה והכרחי יהיה זהיר ממנו, ואפילו דבר מצוה ימנע בשעת התפלה*<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>. ועשרה דברים שצריך בעשה טוב: א) לקום בחצי הלילה ולערוך תקון-חצות* בשק ואפר ובכי גדול ובכונה, ואחר כך יעסוק בתורה כל זמן שיוכל להיות בלי שינה ובלבד שחצי שעה קודם עלות השחר יתעורר לעסוק בתורה<ref> עי' הקד' רח&quot;ו שם; עי' שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>; ב) ילך לבית הכנסת קודם עלות-השחר*, קודם חיוב טלית<ref> ע&quot;ע ציצית.</ref>  ותפלין*, להיזהר שיהיה מעשרה ראשונים<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י. וע&quot;ע תפלה.</ref>; ג) קודם שיכנס ישים אל לבו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך<ref> ויקרא יט יח. הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י. וע&quot;ע אהבת ישראל.</ref>, ואחר כך יכנס; ד) להשלים רמז צדי&quot;ק בכל יום, שהוא צ' אמנים<ref> ע&quot;ע אמן.</ref>, ד' קדושות<ref> ע&quot;ע קדֻשה.</ref>, י' קדישים<ref> ע&quot;ע קדיש.</ref>, ק' ברכות<ref> ע&quot;ע ברכות: מאה ברכות. הקד' רח&quot;ו שם; עי' שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>; ה) שלא להסיח דעתו מהתפילין בעת החפילה, זולת בעת העמידה ועסק התורה; ו) שיהיה עוסק בתורה מעוטף בטלית ותפילין<ref> הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>; ז) לכוין בתפילה הכוונות המסודרות על פי הקבלה<ref> עי' הקד' רח&quot;ו שם; עי' שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>. ח) שישים תמיד נגד עיניו שם הוי&quot;ה ויזדעזע ממנו, כמו שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד<ref> תהלים טז ח. הקד' רח&quot;ו שם; שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י.</ref>; ט) שיכוין בכל הברכות, בפרט בברכת הנהנין; י) שיהיה עמל בתורה, פשט, רמז, דרש, סוד, ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק<ref> עי' הקד' רח&quot;ו שם; עי' שומר אמונים שם, בשם אזהרת האר&quot;י. וע&quot;ע ס' סור מרע ועשה טוב, שהאריך בביאור כל אחד מהתנאים המנויים.</ref>.

כל מי שיכנס לחכמת הקבלה ללא תשובה ומעשים טובים, כתבו אחרונים שלא יכנס לעולם אל החכמה<ref> הק' ראשית חכמה (דף ז ע&quot;ב בד' ונציה שנ&quot;ג), ע&quot;פ זוהר ח&quot;ג דף קכג ע&quot;א ברעיא מהימנא וע&quot;פ ר&quot;י יעבץ שבציון 83: לחכמה הפנימית (עי' ציון 15); שומר אמונים הקדמון הקדמה ב לויכוח ב הצעה ג.</ref>, ולא יבין אמיתותה<ref> שומר אמונים שם.</ref>, כי מלאכי חבלה מבלבלים מחשבתו שלא יבוא למקום שאינו שלו<ref> עי' זוהר שם, והובא בהק' ראשית חכמה שם ושומר אמונים שם; שומר אמונים שם.</ref>. ויש מהאחרונים מפרשים שעל זה שנינו: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת<ref> ר' חנינא בן דוסא באבות פ&quot;ג מ&quot;ט.</ref>, וחכמה זו היא החכמה העליונה חכמת הקבלה<ref> ר&quot;י יעבץ לאבות שם: גם יתכן לפרש וכו'; ראשית חכמה שם, בשמו.</ref>.

הגבלות מיוחדות נוספות מצינו בלימוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה:

== '''הגבלות בלימוד מעשה בראשית''' ==

בדרישה במעשה בראשית נחלקו תנאים: לדעת סתם משנה ור' עקיבא אין דורשים במעשה בראשית בשנים<ref> סתם משנה חגיגה יא ב; סתם ברייתא בגמ' שם; ירו' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;א, שהוא לדעת ר&quot;ע.</ref>, דהיינו לשני בני אדם, וכל שכן לשלושה או יותר<ref> גמ' שם, ורש&quot;י ד&quot;ה לא במעשה בראשית; עי' פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם; רע&quot;ב שם פ&quot;ב מ&quot;א.</ref>, שנאמר: כי שאל נא לימים ראשֹׁנים<ref> דברים ד לב.</ref>, יחיד שואל ואין שנים שואלים<ref> ברייתא בגמ' שם.</ref>. ולדעת ר' ישמעאל, דורשים<ref> ירו' שם.</ref>.

בירושלמי אמרו שההלכה כר' ישמעאל<ref> ירו' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;א.</ref>. ומכל מקום פסקו ראשונים - כר' עקיבא - שאין דורשים במעשה בראשית ברבים, אלא לאדם אחד מודיעים דברו אלו<ref> רמב&quot;ם יסוה&quot;ת פ&quot;ד ה&quot;י.</ref>.

== '''הגבלות בלימוד מעשה מרכבה''' ==

אין דורשים במרכבה ביחיד - אפילו לתלמיד אחד<ref> גמ' חגיגה יא ב, ורש&quot;י ד&quot;ה ולא במרכבה ביחיד; רע&quot;ב חגיגה פ&quot;ב מ&quot;א: לאדם.</ref>  - אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו<ref> משנה חגיגה יא ב.</ref>, שמכיר בו הרב שהוא חכם, שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו<ref> תני ר' חייא בגמ' שם יג א: אבל מוסרין לו ראשי פרקים, לפי פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם; רע&quot;ב שם.</ref>, שאם מבין מדעתו במעשה מרכבה אחר שילמד מעשה בראשית, מסייעים אותו ומגלים ראשי פרקים וענין<ref> מאירי שם יא ב.</ref>. כיצד הוא עושה, בתחילה פותח לו רבו ראשי פסוקים, ומסכים<ref> ירו' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;א.</ref>, שמסכים הרב לדברי התלמיד, אם אמר הדברים כפי אשר היה ראוי להבין מראשי פרקים שפתח לו רבו<ref> קה&quot;ע שם.</ref>.

אף ר' ישמעאל הסובר שדורשים במעשה בראשית אפילו ביותר משנים<ref> עי' ציון 32.</ref>, מודה שאין דורשים במרכבה ביחיד<ref> עי' ירו' חגיגה פ&quot;ב ה&quot;א.</ref>, שהחמירו בו<ref> קה&quot;ע שם.</ref>, כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו<ref> ירו' שם.</ref>.

== '''היחס ללימוד שאר חלקי התורה''' ==

יחידי הסגולה, המשתוקקים ללימוד חכמת הקבלה, כתבו אחרונים שעליהם לקבוע בה עיקר עסק תלמודם, ועיתים ושעות יקבעו למקרא משנה ותלמוד, לפוסקים הלכות ואגדות, ואז יעלו ויצליחו<ref> אגרות הראיה ח&quot;א אגרת עו. ועי' ציון 91 ואילך. ועי' הקד' רח&quot;ו לשער ההקדמות, שהקל בעיון יעסוק בעיקר בקבלה, ושעה או שעתיים ביום יעסוק בעיון ההלכה, ומי שאינו קל בעיון יעזוב לגמרי עיון ההלכה ויעסוק רק בקבלה.</ref>. וכן אם רואה אדם שהצלחתו היא בחכמת האמת, וקשה לו העיון ההלכתי, אז חיובו הפנימי הוא לקבוע את החלק היותר עקרי מזמנו לעיון ההוא המסתגל לרוחו<ref> אורות התורה פ&quot;י ס&quot;ג.</ref>. וכתבו אחרונים שאף הצעירים לימים, או אשר ימצאו בעצמם כבדות ומיעוט חשק למאור הפנימי, עליהם החובה מוטלת, שלא לגרוע חוק דבר יום ביומו לשיעורים שעה ושתים בכל יום לחכמת האמת, ואז בהמשך הזמן תהיה דעתם מתרחבת, ושפע הצלחה יחול על הגיונם גם בגופי תורה, וכח פלפולם ירבה ויגדל<ref> אגרות הראיה ח&quot;א אגרת עו.</ref>.

יש מהאחרונים שיצא לערער על חכמת הקבלה המצויה בידינו<ref> עי' ס' מלחמות ה' לרב יחיא קאפח (ירושלים תרצ&quot;א).</ref>. והשיבו על דבריו<ref> עי' ס' אמונת ה' (ירושלים תרצ&quot;ח).</ref>.

על פסיקת ההלכה כשנחלקו בעלי הזוהר והקבלה עם התלמוד, ע&quot;ע הלכה: אגדות ומדרשות וזוהר<ref> ציון 201.</ref>. על כך שכל מה שיש להשוות הדעות ולפרש התלמוד באופן שאין הזוהר והקבלה חולקים עליו, ע&quot;ע הנ&quot;ל: שם<ref> ציון 213.</ref>. על פסיקת ההלכה כשנחלקו המקובלים והפוסקים, ע&quot;ע הנ&quot;ל: שם<ref> ציונים 202, 207 ואילך.</ref>. על מקומות שאין הזוהר והקבלה חולקים על התלמוד והפוסקים, שסומכים עליהם, אלא שאי אפשר לכוף לנהוג כן, ע&quot;ע הנ&quot;ל: שם<ref> ציון 210 ואילך.</ref>. על כך שכשיש מחלוקת בין הפוסקים, הקבלה תכריע, ע&quot;ע הנ&quot;ל: שם<ref> ציון 212.</ref>.

== '''הערות שוליים''' ==

<references />