הצגת המקור של הדף "אנציקלופדיה תלמודית:קטן אוכל נבלות"

<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - קטן שעושה איסור מעצמו, אם יש חובה להפרישו מעשיית האיסור.</span>

=== <span dir="rtl">פתיחה</span> ===

<span dir="rtl">הערך שלפנינו עוסק בקטן שעובר על איסור, על ידי אכילה או מעשה אחר, אם יש חובה להפרישו מן האיסור. בטעם שנקטו את הלשון &quot;קטן אוכל נבילות&quot; ולא &quot;קטן העושה מעשה איסור&quot;, יש מן האחרונים שכתבו שבא להשמיענו שאפילו ממצוות שנצטוו בהם קודם מתן תורה, כגון איסור נבילה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נבילה.</span></ref><span dir="rtl">, אין מצווים להפריש את הקטן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">רי&quot;פ פערלא לרס&quot;ג מנין שישים וחמש הפרשיות (מילואים) סי' ח ד&quot;ה ועפ&quot;ז מקום.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתבו שאפילו באכילת נבילות, שיש לחוש לטמטום הלב – שמאכלות אסורות מטמטמות את לב האדם</span><ref><span dir="rtl">עי' רמ&quot;א יו&quot;ד פא ז.</span></ref> <span dir="rtl">- מכל מקום לסוברים שאין מצווים להפרישו, אף בזה אין מצווים</span><ref><span dir="rtl">מרומי שדה יבמות קיד א.</span></ref>

<span dir="rtl">על גדול הבא לעבור על איסור, שנחלקו בו אם כופים אותו להפרישו מן האיסור, ע&quot;ע כפיה</span><ref><span dir="rtl">ציון 164 ואילך, 176 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על האיסור להאכיל את הקטן בדבר איסור, או ליתנו לו, ע&quot;ע לא תאכילום.</span>

<span dir="rtl">על קטן שבא לעשות איסור לדעת אביו, שמצווים להפרישו אף שלא ציוהו לעשות, ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span>

=== <span dir="rtl">החיוב להפרישו</span> ===

<span dir="rtl">קטן אוכל נבילות, אם מצווים בית דין להפרישו, נחלקו אמוראים: א) לדעת רבי פדת – ויש גורסים: ר' יוחנן</span><ref><span dir="rtl">עי' טור או&quot;ח שמג שגורס במעשה של המפתח (יבמות קיד א, עי' להלן) שהאמורא היה ר' יוחנן ולא ר' פדת, ועי' ב&quot;י שם וערול&quot;נ שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">16. ועי' דק&quot;ס השלם (מכון התלמוד) עמ' רנח הערה 1.</span></ref> <span dir="rtl">- ורב יהודה בשם שמואל, אין מצווים להפרישו, ואפילו באיסור תורה</span><ref><span dir="rtl">רבי פדת יבמות קיד א; רב יהודה אמר שמואל נדה מו ב. ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, ולכן כאשר נאבד מפתח ברשות הרבים, הורה רבי פדת לשלוח קטן או קטנה לחפש את המפתח, ואף שאם ימצאו את המפתח יעבירו אותו ברשות הרבים ויעברו איסור תורה</span><ref><span dir="rtl">יבמות קיד א ורש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתו זהו ששנינו בברייתא: לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם, אלא מניחו תולש מניחו זורק</span><ref><span dir="rtl">בריתא שם. ועי' רשב&quot;א וריטב&quot;א שם בטעם שהבריתא פתחה בהבאת מפתח וחותם וסיימה בתלישה וזריקה, ולא חילקה בסיפא &quot;אלא מניח מביא וכו'&quot;.</span></ref><span dir="rtl">, היינו שאסור להורות לו לעשות איסור, אבל מותר להניחו לעשות איסור מאליו ואפילו איסור תורה כתלישה מהמחובר או זריקה מרשות לרשות</span><ref><span dir="rtl">עי' גמ' ורשב&quot;א וריטב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אמר רב יהודה בשם שמואל, שאפילו נאמר שנדרי קטן מופלא-הסמוך-לאיש* חלים מן התורה, יתומה קטנה שנשאת, בעלה יכול להפר נדריה, אף שנשואי קטנה חלים רק מדרבנן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע קטנה וע' מיאון.</span></ref><span dir="rtl">, שקטן אוכל נבילות אין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">נדה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ב) בדעת אביי, נראה שסובר שבאיסור תורה מצווים להפרישו, אבל באיסור דרבנן אין מצווים להפרישו, שלדעתו אותה ששנינו שמותר להניח לקטן לתלוש או לזרוק</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">9.</span></ref><span dir="rtl">, היינו דוקא באיסור דרבנן</span><ref><span dir="rtl">יבמות קיד א. אולם עי' מלא הרועים אות ק מערכת קטן אוכל נבילות אות ב (עמ' 166), שאפשר שאביי מודה שאפי' באיסור תורה אין מצווים להפרישו, וכוונתו בהעמדת הבריתא באיסור דרבנן היא לומר רק שאין משם ראיה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ג) בדעת רבא, נראה שסובר שמצווים להפרישו, ולכן במקרה של פקח שנשוי לפקחת, ואחותה החרשת נשואה לחרש, ומת הפקח, ועתה נופלת הפקחת לפני החרש לייבום, שנשואי החרש והחרשת אינם אלא מדרבנן, ואילו זיקת הייבום של החרש לפקחת היא דאורייתא, ואם כן מדרבנן אינו יכול לייבם את הפקחת משום אחות אשתו שמדרבנן, וגם אינו יכול להמשיך לדור עם אשתו שהיא אחות זקוקתו מן התורה, לדעתו זהו ששנינו במשנה שהחרש חייב להוציא את אשתו בגט, משום האיסור לשהות עמה, שחרש דינו כקטן שמצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">יבמות קיד ב. ועי' מלא הרועים מערכת קטן אוכל נבילות אות ד (עמ' 166), שאפשר שלמסקנה רבא קיבל את דחיית רב שמעיה, וסובר שאין מצווים. ועי' ערול&quot;נ שם שהק' על הראיה, שהרי באופן שהחרשת נשארת עמו, אין זה רק בגדר קטן אוכל נבילות אלא חשוב כהאכלת איסור בידים, ועי' ס' העיקרים עיקר אין מאכילים איסור לקטן אשכול ב, שכיון שכל עיקר כוונת המעשה הוא בשביל הגדול, אלא שנמשך מזה מעשה איסור לקטן, אינו חשוב מאכיל איסור. ועי' מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ אות ה (עמ' 166) בדעת רב שמעיה בגמ' יבמות שם, שאף שדחה את ראייתו של רבא מהמשנה, מ&quot;מ אפשר שמודה לדין שמצווים להפרישו, אלא שסובר שאין מכאן ראיה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ד) בדעת ר' יוחנן, אמרו בתלמוד שהוא מסופק אם מצווים להפרישו או לאו</span><ref><span dir="rtl">יבמות קיד א: ספוקי מספקא ליה וכו'. ועי' ב&quot;י או&quot;ח שמג, שלגי' הטור שם שהמעשה במפתח היה עם ר' יוחנן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">6), אין גורסים את תי' הגמ' שר' יוחנן הסתפק.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">תוקף החיוב</span> ===

<span dir="rtl">קטן אוכל נבילות, לסוברים שבית דין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, נראה מדברי התלמוד שהוא חיוב מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' יבמות קיד א, שלמדו מ&quot;לא תאכילום&quot;, ועי' מלא הרועים שבציון</span> <span dir="rtl">29.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">ההלכה</span> ===

<span dir="rtl">להלכה, יש מן הראשונים שכתבו שאין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י או&quot;ח שמג בשם הר&quot;י פאסי, בד' הרמב&quot;ם, ועי' רמב&quot;ם שבת פי&quot;ב ה&quot;ז ומאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ז, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">38; רמב&quot;ן עה&quot;ת ויקרא כא; סמ&quot;ג לאוין סה וקטז; התרומה סי' רטו; רשב&quot;א יבמות קיד א; ריטב&quot;א שם ב ד&quot;ה ולענין הלכה; מאירי שם א שכן ד' רוב הפוסקים; נמוק&quot;י שם (מב א); טור או&quot;ח שמג; שו&quot;ע שם א ורמ&quot;א יו&quot;ד שעג א.</span></ref><span dir="rtl">, שלא מצינו אמורא חולק במפורש על ר' פדת, וסובר שצריך להפרישו, ואף ר' פדת דחה את כל הראיות נגדו, ועשה מעשה כדעתו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ד' ר' פדת שבציון</span> <span dir="rtl">7. ריטב&quot;א שם ב ד&quot;ה ולענין הלכה; מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונראה מכמה סוגיות שבתלמוד שהביאו את הדין קטן אוכל נבילות אין מצווים להפרישו, שהלכה רווחת היא</span><ref><span dir="rtl">עי' שבת קכא א ויבמות קיג א וקיד א וגיטין נה א ונדה מו ב. מאירי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת ראשונים אחרים שדוקא באיסור באיסור דרבנן אין מצווים להפרישו, אבל באיסור תורה מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> טור שם, בד' הרמב&quot;ם, שכ&quot;כ בהל' שבת פכ&quot;ד הי&quot;א, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">38.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת ראשונים אחרים שבית דין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> מאירי יבמות קיד א, בד' הרי&quot;ף. ועי' ב&quot;י או&quot;ח שמג, בד' הרי&quot;ף והרא&quot;ש שהשמיטו בשבת קכא א את תי' ר' יוחנן שמדובר בקטן שעושה ע&quot;ד אביו, שהרי ר' יוחנן ביבמות קיד א מסתפק בדין קטן או&quot;נ.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">טעמי המחלוקת</span> ===

<span dir="rtl">בטעם המחלוקת אם בית דין מצווים להפריש קטן אוכל נבילות, יש מן האחרונים שכתבו שהספק הוא האם קטן הוא בכלל מצוות ואיסורים, ולסוברים שמחוייבים להפרישו, הרי שהקטן בכלל המצוות והאיסורים, ואם עובר על איסור נחשב לו כעבירה, אלא שהתורה פטרתו מעונשים מחמת קטנותו, וכיון שנחשב לו כעבירה גדול הרואהו מחוייב להפרישו ולסוברים שאין בית דין מחוייבים להפרישו, הרי שהקטן אינו בכלל המצוות והאיסורים שבתורה, ואף כשעובר על איסור אינו נחשב לו כעבירה כלל, ורק מוזהרים שלא להאכילו בידים</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנ&quot;ח מ' יז אות יד; אבנ&quot;ז יו&quot;ד סי' ש אות י; קר&quot;א יבמות קיד א ד&quot;ה אלמא בפי' הא'; עי' שו&quot;ת אחיעזר ח&quot;ג סי' פא סוף ס&quot;ק ט (עמ' עט), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">82; עי' רי&quot;פ פרלא לרס&quot;ג מנין שישים וחמש הפרשיות (מילואים) סי' ח. ועי' או&quot;ש איסו&quot;ב פ&quot;ג ה&quot;ב ועונג יו&quot;ט סי' צו ואחיעזר ח&quot;ג סי' פא אות יא. ועי' בנין שלמה (ר&quot;ש כהן מוילנא) ח&quot;ב יו&quot;ד סי' לג, וחלקת יואב ח&quot;א או&quot;ח סי' א. ועי' נודב&quot;י מהדו&quot;ת יו&quot;ד קסד, שבבי&quot;ד של מעלה מנכים משכרו של אדם על עבירות שעשה בקטנותו, אם הוא כבר הבין שזה איסור, ועי' אילת השחר גיטין נה א שתמה לפי&quot;ז מדוע לא יהיו מחוייבים להפרישו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שהכל מודים שקטן אינו מוזהר כלל במצוות ואיסורים, ולא קיימת אצלו האזהרה בפועל, אולם סיבת האיסור קיימת אצלו, ונחלקו האם החיוב להפריש אדם מאיסור תלוי באזהרה בפועל או בסיבת האיסור</span><ref><span dir="rtl">קובץ הערות יבמות סי' עה אותיות ב, ד.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בטעם הסוברים שמצווים להפרישו שאינו מצד שיש איסור כבר בקטנותו, שהכל מודים שבקטנותו אין איסור, אלא כדי שלא יתרגל לעבור איסורים גם כשיגדל (&quot;לא ליתי למיסרך&quot;)</span><ref><span dir="rtl"> עי' תרוה&quot;ד פו&quot;כ סי' סב, ותשו' חת&quot;ס או&quot;ח סי' פג בדעתו, ועי' אחיעזר ח&quot;ג סי' פא אות ב; קר&quot;א שם: ועוד י&quot;ל. וצ&quot;ב לפי&quot;ז מה טעם החולקים.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הסוברים שאין בית דין מצווים להפריש הקטן, שהחיוב להפריש גדול מאיסור הוא משום דין ערבות, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע כל ישראל ערבים זה לזה. עי' שו&quot;ת בית יהודה (עייאש) יו&quot;ד סי' יז, הו&quot;ד בתשו' מהר&quot;י הכהן להלן, ועי&quot;ש שצ&quot;ל שדוקא כאשר עובר על איסור בשאט נפש, הרי הוא יוצא מכלל ערבות, ומיישב בזה מדוע יש חובת הפרשת איסור בנשים, אע&quot;פ שאינן בכלל ערבות.</span></ref><span dir="rtl">, וקטן אינו בכלל ערבות</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל. תשו' מהר&quot;י הכהן (רפאפורט) סי' לא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">יש מן האחרונים שצידדו לומר שהמחלוקת אם מצווים להפריש הקטן או לא, תלויה במחלוקת אם שני כתובים הבאים כאחד מלמדים או לא, שיש שני כתובים בהם התורה גילתה שיש להפריש קטנים מאיסור: בשרצים נאמר &quot;לא תאכלום&quot; ודרשו להזהיר גדולים על הקטנים, וכן בטומאת כהנים נאמר &quot;אמור ואמרת&quot; ודרשו להזהיר גדולים על הקטנים, ונחלקו אם אפשר ללמוד מכאן לכל התורה שגדולים מוזהרים על הקטנים שלא יעשו איסור מעצמם</span><ref><span dir="rtl">עי' ב&quot;י או&quot;ח שמג. מלא הרועים מערכת קטן אוכל נבילות אות יא (עמ' 167).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">המצווים להפריש</span> ===

<span dir="rtl">על המצווים להפריש קטן אוכל נבילות, לסוברים שמצווים להפרישו, ודינו כגדול שמצווים להפרישו מאיסור, שנחלקו בו אם כל אדם מצווה להפרישו או שרק בית דין מצווים על כך, ע&quot;ע כפיה</span><ref><span dir="rtl">ציון 655 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl"> </span>

=== <span dir="rtl">חובה מיוחדת על האב והאם</span> ===

<span dir="rtl">אף שאין בית דין מצווים להפריש את הקטן, אפילו כשהגיע לחינוך, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 שכן י&quot;ס להלכה שאין בי&quot;ד מצווים להפרישו, וציון</span> <span dir="rtl">40 ואילך לסוברים שה&quot;ה אף בהגיע לחינוך.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום יש מן הראשונים סוברים שאביו מצווה לגעור בו ולהפרישו</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם מאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ח; תו&quot;י יומא פב א בתי' א; תוס' נזיר כח ב ד&quot;ה בנו בשם ר&quot;י; רשב&quot;א וריטב&quot;א וריא&quot;ז יבמות קיד א; שו&quot;ת מהר&quot;ם בר&quot;ב ד' קרימונא סי' ר; יש&quot;ש יבמות פי&quot;ד סי' ז; שו&quot;ע או&quot;ח שמג א ורמ&quot;א בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, כדי לחנכו בקדושה, שנאמר: חנֹך לנער על פי דרכו</span><ref><span dir="rtl"> משלי כב ו. רמב&quot;ם מאכ&quot;א שם, ועי&quot;ש אבל פ&quot;ג הי&quot;ב, וברשב&quot;א יבמות שם פי' בדעתו שהוא בהגיע לחינוך, וכ&quot;ה בתרומת הדשן סי' צד. ועי' ב&quot;ח שם שנ' שמפרש לד' הרמב&quot;ם שבהגיע לחינוך אף בי&quot;ד מצווים ובלא הגיע לחינוך אף על פי שאין חיוב לחנכו מצוה על אביו לגעור בו מטעם הכ' חנוך לנער. ועי' סמ&quot;ג לאוין קמח שכ' אעפ&quot;כ מצוה להרגילו בקדושה כו' ולא הזכיר אביו.</span></ref><span dir="rtl">, שאיך יחנכו במצוות עשה ויניחנו לאכול נבלות וטרפות</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א יבמות שם בד' הרמב&quot;ם.</span></ref><span dir="rtl">, ואם הניחו אביו בית דין ממחים בידו שלא יניחנו לעשות איסור</span><ref><span dir="rtl"> כ&quot;מ ורדב&quot;ז מאכ&quot;א שם ע&quot;פ רמב&quot;ם שבת פכ&quot;ד הי&quot;א; ב&quot;י שמג וט&quot;ז ס&quot;ק א; שו&quot;ת רדב&quot;ז אלף תלב ותקסג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שכתב שאף אמו חייבת להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> מאירי יומא עח א; ערוך לנר סוכה ב ב. וע&quot;ע חנוך: החייבים לחנך.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו שאין האם חייבת, שלדעתם אף במצוות אין חובת חינוך על האם</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת מהר&quot;ם בר&quot;ב שם; מג&quot;א שם ס&quot;ק א ותרטז ס&quot;ק ב, ועי' לעיל שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">וכתבו אחרונים בדעת ראשונים שבית דין ממחים ביד אביו</span> <span dir="rtl">שלא יניחנו לעבור איסור, ודוקא באיסור תורה, אבל באיסור דרבנן אין ממחים</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;י פאסי, הו&quot;ד בב&quot;י או&quot;ח שמג, בד' הרמב&quot;ם שבת פכ&quot;ד הי&quot;א, שכאשר עשה איסור דרבנן אין ממחים ביד אביו, ומיישב בזה את הסתירה בדברי הרמב&quot;ם ממאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ז שמ' שאף באיסור תורה אין מצווים להפרישו, שכל דבריו בהל' שבת שם הם רק לענין המיחוי; שו&quot;ע ורמ&quot;א או&quot;ח שמג א, ומג&quot;א שם ס&quot;ק ב; שו&quot;ע הרב שם ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הפרשה מדין חינוך</span> ===

<span dir="rtl">קטן אוכל נבילות, שאין בית דין צריכים להפרישו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">6 ואילך, דעת ר' פדת, וציון</span> <span dir="rtl">19 שכן י&quot;ס להלכה.</span></ref><span dir="rtl">, אם הוא אף כשהגיע הקטן לגיל חינוך, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף בקטן שהגיע לחינוך אמרו שאין מצווים להפרישו, לפי שחינוך לא שייך אלא להזהיר לעשות ולקיים מצוה, אבל להזהיר מלעבור איסור אין זה חינוך</span><ref><span dir="rtl"> תו&quot;י יומא פב א בשם ר&quot;א ממיץ; תוס' נזיר כח ב ד&quot;ה בנו, בתי' א; רשב&quot;א ותוס' רי&quot;ד ומאירי ונמוק&quot;י יבמות קיד א; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' קכח. ועי' יש&quot;ש יבמות פי&quot;ד סי' ז שתמה, שאם במצוות עשה יש חיוב להפרישו כ&quot;ש במצוות לא תעשה.</span></ref><span dir="rtl">, שמצות עשה צריכה אזהרה יותר מאיסור לאו שהוא שב ואל תעשה</span><ref><span dir="rtl"> תרומת הדשן סי' צד.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שחובת חינוך תיקנו חכמים כעין של תורה, שחייבה את האב למולו ולפדותו וללמדו תורה, שהן מצוות עשה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חקרי לב סי' ע.</span></ref><span dir="rtl">, ואותה שאמרו שמחנכים קטן בעינוי יום הכפורים</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע חנוך: בעינוי יוהכ&quot;פ.</span></ref><span dir="rtl">, אין זו הפרשה מאיסור, אלא חינוך למצות ועניתם את נפשֹתיכם</span><ref><span dir="rtl"> תו&quot;י יומא שם. ועי' שו&quot;ת חוט המשולש סי' מה, שפי' שעיקר החיוב הוציאו הכתוב בל' עשה, עי' יומא פא א, ותי' ע&quot;פ זה מ&quot;ש בנדה מו ב שאף בנדרים אין מצווים להפרישו אף על פי שיש בהם עשה.</span></ref><span dir="rtl">, או לפי שצריך חינוך להסירו מהרגלו, שהורגל לאכול ביום הכפורים, מה שאין כן בשאר איסורים</span><ref><span dir="rtl"> יראים השלם סי' נא; ראבי&quot;ה ח&quot;ב עמ' 203.</span></ref><span dir="rtl">. וכן באיסור מלאכה בשבת, יש שכתבו לדעת ראשונים אלה שחייבים לחנכו, לפי שיש בו עשה: וביום השביעי תשבֹת</span><ref><span dir="rtl"> שמות כג יב. שו&quot;ת חקרי לב שם, וכ&quot;כ בחי' חת&quot;ס סוגיות, ומלא הרועים ע' קטן אוכל נבלות, לד' תוס' שבת קכא א ד&quot;ה שמע, וצפנת פענח שבת פכ&quot;א ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים סוברים שלא אמרו אין בית דין מצווים להפרישו אלא בקטן שלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך, כיון שחייבים לחנכו, כל שכן שצריך להפרישו שלא יעשה עבירה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שבת קכא א ד&quot;ה שמע; רשב&quot;א יבמות קיד א וריטב&quot;א שם בשם הרא&quot;ה, וכ&quot;נ מתוס' ר&quot;ה לג א ד&quot;ה תניא וערכין ג א סוד&quot;ה אין; רמ&quot;א או&quot;ח שמג א בשם י&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ואין חילוק בין בית דין לאביו</span><ref><span dir="rtl"> ב&quot;י וב&quot;ח שם בד' התוס'.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שהגיע לכלל שנים שאביו חייב לחנכו, מצוה על כל אדם להפרישו מאיסור</span><ref><span dir="rtl"> חיי אדם כלל סו ג, ושם שבאיסור דאורייתא יש להחמיר כדעה זו, הובא במ&quot;ב שם ס&quot;ק ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הסוברים שיש חובת מיוחדת על אביו ואמו, עי' להלן</span><ref><span dir="rtl"> ציון</span> <span dir="rtl">32 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בתינוק שאינו בר הבנה</span> ===

<span dir="rtl">קטן אוכל נבילות, שאין בית דין מצווים להפרישו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 להלכה.</span></ref><span dir="rtl">, ומכל מקום יש מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">32.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שלא אמרו שצריך להפרישו אלא בתינוק בר הבנה</span><ref><span dir="rtl"> או&quot;ה סי' מח אות ח, הובא במג&quot;א שמג ס&quot;ק ב.</span></ref><span dir="rtl">, שמבין כשאומרים לו שזה אסור</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ע הרב שם ג; מ&quot;ב ס&quot;ק ג ועי&quot;ש בשעה&quot;צ ס&quot;ק ו.</span></ref><span dir="rtl">, שזהו הזמן שהגיע לחינוך באיסורים</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חקרי לב סי' ע.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שבמאכלות אסורים ראוי להפרישו אפילו שאינו בר הבנה, לפי שמטמטמים הלב וגורמים לו טבע רע</span><ref><span dir="rtl"> יש&quot;ש יבמות פי&quot;ד סי' ז ע&quot;פ הג&quot;א ע&quot;ז פ&quot;ב סי' ו שמינקת לא תאכל דברים טמאים; רמ&quot;א יו&quot;ד פא ז; מג&quot;א שם. ועי' מ&quot;ב תקס שעה&quot;צ ס&quot;ק כד בשם של&quot;ה ושאר ספרי מוסר, שלא לזמר שירי עגבים לתינוק מטעם זה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בחרש ושוטה</span> ===

<span dir="rtl">חרש אוכל נבילות, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבקטן מצווים להפרישו, אף בחרש כן, מחשש שהרואה אותו עובר איסור יבוא להחליפו בגדול פקח ויאמר שאף גדול פקח מותר</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ (הב') עמ' קפד אות כ, ועי' לעיל שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעה זו, שוטה אוכל נבילות, כיון שלא שייך בו לאסור מטעם &quot;אתי למיסרך&quot;, שהרי לא יגיע לידי חיוב, וכן אין חשש שיבואו להחליפו בפקח, ששוטה שטותו מוכחת עליו, לכן אין בית דין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">באיסורי שבת</span> ===

<span dir="rtl">איסורי שבת, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שבשאר איסורים אין חובה להפריש הקטן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 שכן י&quot;ס להלכה.</span></ref><span dir="rtl">, באיסורי שבת שיש מצוה על שביתת בנו, יש חובה על האב להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> ערול&quot;נ יבמות קיד א ואו&quot;ש שבת פכ&quot;ד הי&quot;א, בד' הרמב&quot;ם, בישוב דבריו, שבהל' מאכ&quot;א פי&quot;ז הכ&quot;ז כ' שאין בי&quot;ד מצווים להפריש הקטן, ואילו בהל' שבת פכ&quot;ד הי&quot;א כ' שמצווים להפרישו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">22.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בטומאת כהנים</span> ===

<span dir="rtl">קטן שהוא כהן, אף שבשאר איסורים אין בית דין מצווים להפריש קטן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">19 שכן הלכה.</span></ref><span dir="rtl">, באיסור טומאת כהן, יש מן הראשונים סוברים שמצווים בית דין להפרישו, ונלמד מדרשה &quot;אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים&quot;</span><ref><span dir="rtl">טור יו&quot;ד שעג וב&quot;י או&quot;ח שמג בדעתו.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף באיסור טומאת כהן אין בית דין מצווים להפריש קטן, ורק אביו מוזהר להפרישו מטומאה</span><ref><span dir="rtl">ט&quot;ז או&quot;ח שמג ס&quot;ק א, בד' הטור. ועי' פמ&quot;ג שם משב&quot;ז ס&quot;ק א בד' הטור.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">עבירות שבין אדם לחבירו</span> ===

<span dir="rtl">בעבירות שבין אדם לחבירו, יש מן האחרונים שכתבו שמצווים בית דין להפריש את הקטן, כדי שלא יארע תקלה על ידו, אף על פי שבשאר עבירות אין מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">16</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם זהו שכתבו ראשונים שראוי לבית דין להכות את הקטנים כפי כח הקטן על הגניבה כדי שלא יהיו רגילים בה, וכן אם הזיקו שאר נזיקין</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם גניבה פ&quot;א ה&quot;י. מ&quot;מ שם, שלא מצא זאת מבואר, אלא נראה פשוט.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו אחרונים, שבאיסורים שבממון הכל מודים בהם שבית דין מצווים להפריש את הקטן, כדי להציל ממון הנגזל</span><ref><span dir="rtl">רי&quot;פ פערלא לרס&quot;ג מנין שישים וחמש הפרשיות (מילואים) סי' ח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">באיסור שבידו לתקנו</span> ===

<span dir="rtl">איסור שבידו לתקנו, כגון דמאי* שיכול להפריש ממנו תרומות ומעשרות, או נדר* שיכול להישאל עליו, יש מן האחרונים שצידדו לומר שאף בו אין אומרים שמצווים להפריש הקטן, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים מערכת קטן אוכל נבילות אות י (עמ' 167).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בדבר שיכולה לצאת ממנו תקלה</span> ===

<span dir="rtl">בדבר שיכולה לצאת ממנו תקלה, כגון תקיעת שופר, שהקול נשמע לרבים, ואם הקטן יתקע בשופר בשבת – שתקיעה בשבת אסורה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע תקיעת שופר.</span></ref> <span dir="rtl">- יבואו לתקוע בשבת, כתבו ראשונים שמצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;ן ר&quot;ה (ט ב) ד&quot;ה ה&quot;מ, הו&quot;ד במג&quot;א בפתיחה לאו&quot;ח סי' שמג.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן האחרונים שכתבו שזהו דוקא כאשר לא רואים שקטן עושה את האיסור ולכן יסברו שגדול עושה כן</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ (הב') עמ' קפב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כאשר גדול שייך באיסור</span> ===

<span dir="rtl">קטן שבא לעשות איסור, ואם נניחנו לעשות האיסור יצא שאף גדול עובר איסור, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדברי הכל מצווים להפרישו, ולדעתם זהו ששנינו בשני אחים אחד פקח ואחד חרש שנשואים לשתי אחיות פקחות, ומת פקח בעל הפקחת, שאין מניחים לחרש לשהות עם אשתו הפקחת, אלא חייב לגרשה, משום שהיא אחות זקוקתו, ואמרו בתלמוד שאין אומרים שיהיה מותר לחרש להמשיך לשהות עם הפקחת שהרי הוא כקטן אוכל נבילות שאין מצווים להפרישו, משום איסור של האשה הפקחת</span><ref><span dir="rtl">משנה יבמות קיב ב וגמ' שם קיד ב.</span></ref><span dir="rtl">, והיינו שכיון שאם החרש יעבור על האיסור ייצא שאשתו הפקחת עוברת איסור, לכן מצווים להפרישו</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ (הב') עמ' 180 אות יג, בד' רבנו ירוחם תא&quot;ו נ&quot;א ח&quot;א, שכ': ודוקא דלא שייך בר חיובא באיסור הקטן וכו'.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו אחרונים, שכאשר הקטן בא לאכול איסור הנאה, באופן שאם יאכלנו יוצא שאביו נהנה מאכילת האיסור – שהרי נחסך לו שאינו צריך לתת לו דבר מאכל של היתר – מכל מקום אינו חשוב שהאב עובר על איסור הנאה, ואינו צריך להפרישו</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים שם עמ' קפא, ועי&quot;ש בטעמו.</span></ref><span dir="rtl">. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו, שכאשר גדול נתן לקטן דבר איסור, מוטל על בית דין למנוע את הקטן מלאכול את האיסור, כדי להציל את הגדול מאיסור ספיה לקטן</span><ref><span dir="rtl"> אחיעזר ח&quot;ג סי' פא ס&quot;ק ט, ועי&quot;ש שפי' כן כוונתו של רבנו ירוחם שבציון</span> <span dir="rtl">72, שאם שייך בר חיובא באיסור הקטן, מצווים עליו להפרישו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים שכתבו לענין איסור ריבית, שאין בית דין מצווים להפריש יתומים מהלואה בריבית</span><ref><span dir="rtl">רשב&quot;א וריטב&quot;א ב&quot;מ ע א, הו&quot;ד בתומים סי' סז ס&quot;ק כה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בדבר שאין איסורו ידוע</span> ===

<span dir="rtl">דבר שאין איסורו ידוע, יש מן האחרונים שכתבו שמצווים להפריש הקטן, או לכל הפחות להודיעו שדבר זה אסור, שאם לא כן, כיון שאין איסורו ידוע יש לחוש שמא כשיגדל יזכור שבקטנותו עבר על האיסור ולא ידע שדבר זה אסור</span><ref><span dir="rtl">מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ (הב') עמ' קפא אות יד, ועי&quot;ש בראיתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">כשרגיל לעבור על איסור</span> ===

<span dir="rtl">קטן שרגיל לעבור על איסור, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שלדברי הכל מצווים להפרישו, שלא אמרו שאין מצווים להפרישו אלא כשעושה באקראי, אבל כשרגיל בכך, ההרגל נעשה טבע וגם כאשר יגדל ימשיך בכך</span><ref><span dir="rtl"> שלט&quot;ג יבמות (מא ב) אות ד; מלא הרועים מערכת קטן או&quot;נ (הב) עמ' קפא אות טו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">חצי שיעור</span> ===

<span dir="rtl">קטן שעושה איסור בחצי-שיעור* מהשיעור האסור, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שקטן אוכל נבילות צריך להפרישו</span><ref><span dir="rtl">עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, אף מחצי שיעור צריך להפרישו</span><ref><span dir="rtl">יד אליהו (רגולר) כללים, כלל קטן או&quot;נ, ועי&quot;ש ראייתו מהגמ' יבמות קיד א שהביאו ראיה שצריך להפריש מקטן שיונק, ולכאו' קטן יונק בפחות מכזית בכדא&quot;פ.</span></ref><span dir="rtl">.</span> <span dir="rtl">ויש מן האחרונים שנסתפקו בכך</span><ref><span dir="rtl">אחיעזר ח&quot;ג סי' פא אות יד, ועי&quot;ש שאין ראיה מיניקה, משום שדרכו בכך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קטן המאכיל איסור לקטן אחר</span> ===

<span dir="rtl">קטן המאכיל איסור תורה לקטן אחר, יש מן האחרונים שנסתפקו אם יש חיוב להפריש את המאכיל – לסוברים שקטן אוכל נבילות מצווים להפרישו – שאף אם נאמר שבשאר איסורים צריך להפרישו, זהו משום שהקטן שייך בהם אלא שאינו בר עונשין, אבל באיסור ספיה לקטן, שהוא משום &quot;להזהיר גדולים על הקטנים&quot;</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע לא תאכילום.</span></ref><span dir="rtl">, יש לומר שלא שייך כלל בקטן, ואם כן אין מצווים להפרישו מאיסור ספיה לקטן</span><ref><span dir="rtl">אחיעזר ח&quot;ג סי' פא אות ט ד&quot;ה ויש לעיין.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">קטן שאוכל בתרומה</span> ===

<span dir="rtl">קטן ישראל שאוכל בתרומה, יש מן האחרונים שכתבו שמפרישים אותו מאכילת התרומה משום שמירת התרומה</span><ref><span dir="rtl">עי' רעק&quot;א נדה לב א; שו&quot;ת עונג יו&quot;ט סי' צא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">בהוצאת בעל קרי מהמחנה</span> ===

<span dir="rtl">בהוצאת בעל קרי מחוץ למחנה משום מחנה קדוש</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע מלחמה.</span></ref><span dir="rtl">, לסוברים שקטן מטמא בקרי</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע בעל קרי ציון 67, שכן דעת היראים, ועי' להלן, ועי&quot;ש ציון 70 שנדחו דבריהם.</span></ref><span dir="rtl">, אותה שדרשו &quot;כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא לא מחוץ למחנה&quot;</span><ref><span dir="rtl">דברים כג יא.</span></ref> <span dir="rtl">&quot;איש&quot; פרט לקטן</span><ref><span dir="rtl">ספרי כי תצא רנה.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שכתבו שלסוברים שקטן אוכל נבילות מצווים להפרישו, גילה הכתוב שבהוצאה בעל קרי מן המחנה אין מצווים להפרישו, ולסוברים שקטן אוכל נבילות אין מצווים להפרישו, גילה הכתוב שאף מותר להכניס הקטן, אף על פי שאסור להכניס כלים טמאים</span><ref><span dir="rtl">יראה&quot;ש סי' שצא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

=== <span dir="rtl">הערות שוליים</span> ===

<references />