עריכת הדף "פרשני:בבלי:בבא בתרא קסא ב"

{{פרשני}}

{{מקור|בבא בתרא  קסא  ב}}

==חברותא==

<span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לאו דיעקב הוא,</b> שאנו יודעים שאין שום אדם במדינה הזאת ששמו יעקב, שזו חתימתו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>ודלמא בשמיה דאבוה חתם,</b> שמא יטעו בית הדין, ויחשבו שזו היא חתימתו של ראובן עצמו, שהוא נוהג לחתום בשם אביו לכתוב אביו! <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;38&nbsp;</b> 

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;38.&nbsp;</b> ואף שהוא רק ספק, מכל מקום, אנו תולין להכשיר השטר, שכך הוא דין שטר שנעמידנו תמיד בחזקת כשרות ואפילו על ידי ספק של צד רחוק. וכן מבואר לקמן בגמרא, בנמצא אחד מהעדים החתומים על השטר שהוא קרוב או פסול, שאין השטר פסול. וכתבו התוס' שם הטעם, משום שאנו תולים שהפסולים לא נתכוונו להעיד. ראה הערה 51. וכך צריך לבאר גם את דברי רש"י בריש מסכת גיטין (ג א) ד"ה נעשה, על מה שנאמר שם בגמרא שמדאורייתא אין שטר צריך קיום בכלל, וכתב רש"י שהטעם הוא משום דלא חציף איניש לזייף שטרות. וקשה לכאורה, שאם כן, אין לזה כח עדות אלא רק אנן סהדי שבודאי לא יזייף? אלא צריך לומר, שכך הוא דין השטר, שנסמוך על החזקה דלא חציף איניש לזיופו, וכח שטר הוא ככח עדות ממש, ולא רק כאנן סהדי. קובץ שיעורים. ובמרומי שדה ביאר באופן אחר, שהגמרא מקשה האיך תיקנו חכמים דבר שאפשר לבא לידי קלקול, שהרי לפעמים באמת יהיה כך, שהעד רגיל לחתום בשמו של אביו או שעשה סימן משמו של אביו. ואם כן, יוכל בעל השטר לזייף.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>לא שביק שמיה דידיה, וחתים בשמיה דאבוה.</b> לא יטעו בכך, לפי שאדם לא נוהג לחתום בשם אביו במקום לחתום בשמו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>ודלמא סימנא בעלמא הוא דשווייה,</b> שמא הוא נוהג לחתום יעקב לא בתור שם, אלא בתור סימן הוא בחר באותיות אלו!? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;39&nbsp;</b> 

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;39.&nbsp;</b> משום שאותם אותיות היה כותב בצורה מיוחדת, והיה ניכר בהם שזה כתב ידו יותר מבאותיות אחרות. יד רמה.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דהא רב, צייר כוורא,</b> רב היה עושה צורת דג כסימן לחתימתו, וכולם ידעו שזו חתימתו של רב.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי חנינא צייר חרותא,</b> ענפי דקל היה מצייר כסימן לחתימתו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;40&nbsp;</b> 

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;40.&nbsp;</b> כתב הרשב"ם: שמא על שם מעשיהם, שזה נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים. וכתב הריטב"א, שכל אלו היו מוסיפים "עד" בסוף שלא עדיף משמו ממש שצריך לכתוב בסוף "עד".</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רב חסדא</b> היה כותב את האות <b style='font-size:20px; color:black;'>סמ"ך</b> משמו, בלבד.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רב הושעיא</b> היה כותב את האות <b style='font-size:20px; color:black;'>עי"ן</b> משמו, בלבד.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבא בר רב הונא</b> היה מצייר <b style='font-size:20px; color:black;'>מכותא,</b> תורן של ספינה.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>לא חציף איניש לשוייה לשמיה דאבוה סימנא.</b> אדם אינו מעיז להשתמש בשמו של אביו כסימן לחתימתו.</span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מר זוטרא אמר: למה לך כולי האי?</b> מדוע צריך ליישב את דעת רבי ירמיה בר אבא בתירוצים דחוקים? והרי אפשר לפרש בפשיטות: <b style='font-size:20px; color:black;'>כל מקושר שאין עדיו כלין בשיטה אחת, פסול.</b> שכל חתימות העדים בשטר מקושר צריכות להתחיל ולסיים בדיוק באותו מקום, זה תחת זה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;41&nbsp;</b> ואם כן, לא צריך לומר שהעדים חותמים דוקא מלמטה למעלה, אלא בין אם הם חותמים מלמעלה למטה מראש השטר לסופו, ובין אם הם חותמים מלמטה למעלה, ניחא. שאם הם חותמים מלמעלה למטה, הרי אינו יכול להוסיף שורות בסוף השטר, שאז יהא מתחת לחתימות העדים. ואם הם חותמים מלמטה למעלה, הרי אם יחתוך את השורה האחרונה, נמצא שכל העדים חסר שמם הראשון, ויהא ניכר שזו היא רמאות. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;42&nbsp;</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן: כל המחקין כולן,</b> אם יש מחיקות בשטר במקום שהוא כשר (כגון במקום שלא יתכן שהיה כתוב שם "שריר וקיים", <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;43&nbsp;</b>) צריך לקיים אותם, שיכתוב בסוף השטר "<b style='font-size:20px; color:black;'>ודין קיומיהן</b>" (אלו הם הקיומים שבשטר זה), ויפרט את המלים שהגיה במקום המחקין. שאם לא כן, יש לחשוש שהוא מחק והגיה כרצונו, לאחר חתימת העדים. 

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;41.&nbsp;</b> ורב חסדא היה סבור שלרב ירמיה בר אבא העדים היו חותמים זה אחר זה. הגהות הב"ח אות ה בעמוד הקודם. והרש"ש כתב, שרב חסדא גם היה סבור שהם חותמים זה תחת זה אלא שלא היו מתחילים בשוה רק השני היה מתחיל בשורה שלמעלה ממנו. ומר זוטרא חידש שכולם מתחילים בשוה.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;42.&nbsp;</b> שלא יתכן כולם חתמו ללא הזכרת שמם. ריטב"א. והמהרש"א מפרש, שאי אפשר ששמות העדים יהיו שוים בגודלם ולא יוכל לחתוך באופן שלא יהא ניכר. וכן הוא בשיטה מקובצת. התוס' הקשו על פירוש זה שהובא בפנים, שהוא על פי הרשב"ם, שעדיין יש לחשוש באופן שהחתימות מלמעלה למטה שיחתוך את השורה האחרונה ביחד עם ה"עד" שבסוף כל העדים (שהרי לפי מר זוטרא אין צורך לומר שאין כותבין "עד") ? והביאו פירוש אחר מהריב"א, שלפי מר זוטרא העדים חותמים אמנם כרגיל מימין לשמאל, ומכל מקום אין חשש שמא יוסיף עדים מבחוץ (כקושיית הגמרא), משום שכל העדים צריכים לחתום בשורה אחת בלבד זה ליד זה ובשורה האחרונה. וממילא אי אפשר להוסיף עדים מתחתם. והקשו על זה מהירושלמי, שמבואר להדיא שמקושר עדיו חותמים לארכו של שטר. וביארו באופן אחר, שהעדים חותמים אמנם מלמטה למעלה אלא שכל החתימות הם בשורה האחרונה. דהיינו, שחותם ראובן ותחתיו בן ותחתיו יעקב ותחתיו עד, וכן כולם חותמים זה מתחת לזה באותה שורה. ולכן אם יחתוך את השורה האחרונה נמצא שהוא חותך את כל העדים. תוס' ד"ה כל. הרשב"ם הביא מרבינו חננאל שאף על גב שנתיישבו כל הקושיות על רב ירמיה בר אבא, מכל מקום, המשנה מוכחת כרב הונא, שרבי חנינא בן גמליאל אומר שמקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר משום שיכול לעשותו פשוט. ואילו לדברי רב ירמיה בר אבא, שמקושר חותמין עדיו מלמטה למעלה, לא יתכן לעשותו פשוט. שהרי בפשוט אין חותמין העדים כך. ובהגהות הר"ש מדעסויא הקשה, שעל כרחך מקושר שכתבו עדיו מתוכו, היינו שחתמו כרגיל מימין לשמאל. שהרי גם לרב הונא צריך לומר שלא חתמו כמו במקושר בין שורה לשורה, שזה ודאי פסול בשטר פשוט, אלא חתמו בסוף השטר למטה. וכן כתוב ביד רמה.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;43.&nbsp;</b> כמבואר לעיל בראש עמוד א. כך פירש הרשב"ם. וביד רמה כתב, שרבי יוחנן מדבר כאן בשטר פשוט שאין כותבין בו שריר וקיים, כמבואר להלן בהמשך דבריו שצריך לחזור מענינו של שטר, שזה רק במקום שאין כותבים שריר וקיים. ולכן סתם רבי יוחנן כאן, שכל המחקין כולן, בלי לחלק היכן הוא המחק.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה.</b> צריך לכתוב בשורה אחרונה סיכום של תוכן השטר, כמו שאנו נוהגים לכתוב "וקנינא מפלוני בן פלוני לפלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל". ולא שיהא כתוב שם ענין חדש שיש בו משמעות, כגון איזה תנאי, שהשטר תלוי בו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;44&nbsp;</b> 

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;44.&nbsp;</b> כתב הרשב"א, יש סוברים שאם לא החזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה, כל השטר פסול לפי שלא נעשה כתיקון חכמים. וחלק עליהם, לפי שהלשון "אין למדין משיטה אחרונה" משמע שאף אם לא חזר בשיטה אחרונה, אלא שכתב שם דבר מחודש, אין השטר פסול בשל כך. אלא שאין למדין מאותה שיטה בלבד. ועוד, שהרי אם השאיר שורה אחת חלק בין העדים לשטר, הוא כשר, וכל שכן אם אין שם חלק. וכן דעת הרמב"ן, כיון שאין כאן חשש לזיוף הרי השטר כשר. וכן כתב הנמוקי יוסף, שלא תיקנו חכמים חיוב לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה אלא עצה טובה אמרו שיחזור מענינו של שטר משום שאין למדין משיטה אחרונה. וראה בהערה 47 מהתוס' ומהרא"ש, שמשמע שהם פוסלים את כל השטר כשאין בו חזרה מענינו של שטר בשיטה אחרונה. וכן כתב רבינו יונה, שרבים מרבותיו דעתם נוטה לפסול את כל השטר, משום שכך תיקנו חכמים שיהא כל השטר פסול כדי שיתרגלו לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה, ואז נוכל ללמוד מכל השטר ואפילו משיטה אחרונה. ומה שאמרו אין למדין משיטה אחרונה, כך פירושו: לפי שאין ראוי ללמוד משיטה אחרונה בגלל חשש זיוף, לכן פסלו כל שטר שאין בו חזרה מענינו של שטר בשיטה אחרונה.</span> </span>
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומבארת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי טעמא?</b></span>
<BR>
<!--$~-->
<BR><nowiki name="HtmpReportNum0325_L2"></nowiki><nowiki name="דףBקסבB-Bא"></nowiki><br><span style="font-size:28px; ">
</span>

==דרשני המקוצר==

{{תבנית:ניווט מסכת בבא בתרא (פרשני)}}

[[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]