עריכת הדף "רבי רפאל ברוך טולידאנו"

[[רבי רפאל ברוך טולידאנו]]. נולד ב[[מקנאס]] ב[[מרוקו]] בשנת [[תר"ן]], [[1890]], לרבי יעקב טולידאנו ולחנה לבית סודרי. משפחת טולידאנו היא משפחת רבנים ותיקה ממגורשי ספרד, שמקורה בטולדו.

נישא לרחל, בתו של הרב שלום עמאר. רבו המובהק היה רבי חיים בירדוגו. למד מוסר אצל רבי חיים משאש. בהיותו כבן שמונה עשרה התמנה לדיין במקנס ובגיל 27, לאחר פטירת אביו, נתמנה לאב בית הדין ולרבה הראשי של העיר. במסגרת תפקידו קיבל ממלך מרוקו חסן השני את עיטור "וויסאם עלאוית" והממשלה הצרפתית העניקה לו את עיטור לגיון הכבוד. השם רפאל נוסף לו בשנת תר"צ, לאחר שחלה.

==הנהגתו==
הרב טולדנו הקים מוסדות בעירו: "ביקור חולים" - אשר הגיש סיוע רפואי לעניים חינם; "דובב שפתי ישנים" - בית דפוס שבו הוציא לאור ספרים של חכמי מרוקו; "שובו בנים" - תנועה לחזרה בתשובה; "מלביש ערומים" - הספקת ביגוד לעניים ולנזקקים; ו"מוהר הבתולות" - סיוע לחתנים ולכלות. לחם על אופייה הדתי של קהילתו. הקים ישיבה לבני הכפרים והעיירות הסמוכות. נהג להגיע לכפרים כדי לאסוף תלמידים לישיבה זו. דאג למחסורם של התלמידים, החל בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי.

מדי יום מסר שיעורי תורה בבית מדרשו לפני כ-150 משתתפים, ובימי שישי היה מחלק בעצמו לעניים כספים אשר גבה מתושבי העיר. היה מזרז את הסוחרים לסגור את חנויותיהם לקראת שבת.

==בישראל==
בשנת תשכ"ג (1963) עלה הרב טולדנו לישראל. הוא התיישב ב[[בני ברק]], תחילה בשכונת זיכרון מאיר, ובסוף ימיו בשכונת רמת אהרון. דרש דרשות התעוררות וחיזוק בקרב עולים ממרוקו ביישובים שונים כדי להשפיע עליהם לשלוח את בניהם לישיבות.

היה מזוהה עם אגודת ישראל. השתתף בכנסייה הגדולה החמישית בשנת תשכ"ד (1964) ונשא בה נאום שבו ביכה את מצב הנוער הספרדי העולה לארץ ונוטש את מורשת אבותיו. הוא הטיל את האחריות על הציבור החרדי וזעק: "ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי". נפטר בי"ח בחשוון תשל"א ונקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק. אחר פטירתו קראה עיריית בני ברק את הרחוב שבו התגורר בסוף ימיו על שמו. צאצאיו הקימו ישיבות ובתי מדרש על שמו: ישיבת חזון ברוך בצרפת, ישיבת אור ברוך בירושלים וקהילת עטרת ברוך בבני ברק.

חיבורו המפורסם: [[קיצור שולחן ערוך (טולידאנו)]].

תולדותיו נכתבו בספרים: מקנס ירושלים דמרוקו וביקוד החמה, וכן בהקדמה לספר "אהל יעקב", הוצאת אהבת שלום, תשנ"ז.