שלום הרב! אשמח לעזרה בהבנת הר”ן על מס’ שבת (על דף מ. ד”ה “ולעניין יו”ט”) בעניין רחיצה ביו”ט במים שהוחמו מערב יו”ט הביא מחלוקת הרי”ף ותוס’ האם מותר כל כל גופו בבת אחת או איבר איבר. ובשתי שורות האחרונות הוא כותב “וכיוון דלא גמרינן בהא מילתא קולא לית לן לאקולי בה” ולכאורה לפי תיקון זה של הב”ח {‘ו’כיוון ולא ‘ד’כיוון} משמע שזה שהשורה הזו היא דעתו ומסקנו של הר”ן במחלוקת תוס’ והרי”ף והכריע כדברי התוס’ לעומת זאת הסתכלתי בדבריו על במס’ ביצה (כא:) שגם הביא את אותו מחלוקת זו אך סיים שם שלעניין הלכה ראוי לסמוך על סברת הגאונים(כלומר סברת הרי”ף שהביא בשם גאון). אזי לכאורה סתירה בדברי הר”ן? אשמח מאוד לעזרה!!!
נ.ב. - אולי אפשר לומר שחזר בו? (כלומר שאת פירושו כתב קודם על מס’ שבת ואח”כ על ביצה וכו’) כי גם עפ”י ה”שלטי גיבורים” משמע שהר”ן סבר כשיטת התוס’.