נושא בדף שאלות:בבלי:סוטה מד ב

איזה עברה מדובר? יש מי שאומר שזה הסח בפסוקי דזמרא, שזה משהו קל מאוד אבל זה מספיק כדי להחזיר אותו מעורכי המילחמה. והרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז מי כן יוצא למלחמה ?

המשנה בסוטה דף מד מפרוש הפסוק "הירא ורך על לבב ילך וישוב לביתו.." ונחלקו התנאים באיזה ירא מדובר שחוזר מן המלחמה? רבי עקיבא אומר כמשמעו, כלומר אדם שמפחד מהמלחמה. רבי יוסי הגלילי אומר ש'הירא' זה הוא אדם חוטא, שמפחד שמא במלחמה ימות מעונש חטאו. רבי יוסי אומר ש'היראה' הוא "אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.." על משנה זו שואלת הגמרא: מה ההבדל בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי, הרי לכאורה שניהם מסבירים ש'היראה' הכוונה לחוטא? עונה הגמרא: שלרבי יוסי הגלילי חוזר אפילו על עבירות דרבנן, ואילו לרבי יוסי רק על עבירות דאורייתא. ומסיפה הגמרא, שגם הברייתא שאומרת, שהסך בין תפילה לתפילה (בין תפילין של יד לתפילין של ראש), עבירה היא בידו וחוזרים עליה מעורכי המלחמה, גם היא לדעת רבי יוסי הגללי, שאומר שחוזרים אפילו על עבירות קלות. המפרשים הסבירו שהברייתא הביאה דוגמא זו מפני שיש בה חידוש (מפני שתפילין של יד ותפילין של ראש, שתי מצוות והם לא מעקבות זו את זו ולמרות זאת זו עבירה להפסיק בניהם.) וכל שכן השח באמצע תפילה או בפסוקי דזימרא, גם הוא חוזר מעורכי המלחמה. ולפי זה יש מקום לשאול את שאלתך, מי הוא זה שכן יוצא למלחמה, הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא? אומנם ה'מרדכי' מסייג דברים אלו, ואומר שמדובר כאן רק כאשר דיבר במזיד, אבל אם סך בשוגג, או אפילו סך במזיד ושב על כך בכל ליבו, אינו חוזר מעורכי המלחמה.

יפה הפירוט אז לפי מה שהבנתי כל מי שלא חטא במזיד יכול לצאת למלחמה ורק מי שחטא במזיד אפילו בדרבנן לא יוצא למלחמה

השח ולא השך

תוקן, חזק וברוך

הסח ולא הסך.....