דררא דממונא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(עריכה דיקדוקית ודיוקים קלים) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
תרגום מילולי - זיקה ממונית. | |||
הגמרא בבא מציעא אומרת שמחלוקת [[סומכוס]] וחכמים מדברת במקרה שיש דררא דממונא לעומת משמשת "[[שניים אוחזין]]" שמדברת כשאין דררא דממונא. | |||
[[רש"י]] מפרש מושג זה כך, במקרה של [[שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה|שור שנגח את הפרה]] אם יפסקו לטובת הצד שלא צודק יגרמו הפסד ממון לצד השני(אם יפסקו לצד שבעל השור חייב כאשר הוא פטור הרי חייבו בכסף את מי שאינו חייב ואם יספקו שבעל השור פטור, שלא כדין, הרי נמצא בעל הפרה מפסיד את עוברה), להבדיל מהספק שלגבי "שניים אוחזין" ששם כל אחד מהם טוען שהוא הגביה את הטלית תחילה - שגם אם יפסקו הדיינים שלא כדין, לא ייגרם חסרון והפסד ממון לאף אחד מן הצדדים, משום שיתכן והגביה את המציאה ביחד ואז החלוקה בניהם נכונה, ואף במקרה של מקח וממכר יתכן והחילוק הוא נכון שיתכן המוכר התרצה לשניהם. | |||
([[תוספות]]) מפרשים שדררא דממונא הוא ספק בדין המתעורר מאליו אף אם לא יטענו שני הצדדים את טענותיהם - במקרה של שור שנגח את הפרה אין ידוע אם קודם שנגחה השור ילדה, כלומר שהוולד מת שלא מחמת הנגיחה ואין בעל השור חייב בנזקי הוולד, או שמחמת הנגיחה הפילתו, כלומר שבעל השור חייב בנזקי הוולד. במקרה זה, הספק מתעורר מאליו, אפילו אם לא יטענו בעל השור ובעל הפרה את טענותיהם - להבדיל משניים אוחזים בטלית, שבלא טענותיהם של שני הצדדים לא היו הדיינים מסתפקים בדינם, שכן היו אומרים שמכיון ששניהם אוחזים בה - של שניהם היא. | |||
גרסה מ־11:55, 30 בנובמבר 2015
|
|
תרגום מילולי - זיקה ממונית. הגמרא בבא מציעא אומרת שמחלוקת סומכוס וחכמים מדברת במקרה שיש דררא דממונא לעומת משמשת "שניים אוחזין" שמדברת כשאין דררא דממונא. רש"י מפרש מושג זה כך, במקרה של שור שנגח את הפרה אם יפסקו לטובת הצד שלא צודק יגרמו הפסד ממון לצד השני(אם יפסקו לצד שבעל השור חייב כאשר הוא פטור הרי חייבו בכסף את מי שאינו חייב ואם יספקו שבעל השור פטור, שלא כדין, הרי נמצא בעל הפרה מפסיד את עוברה), להבדיל מהספק שלגבי "שניים אוחזין" ששם כל אחד מהם טוען שהוא הגביה את הטלית תחילה - שגם אם יפסקו הדיינים שלא כדין, לא ייגרם חסרון והפסד ממון לאף אחד מן הצדדים, משום שיתכן והגביה את המציאה ביחד ואז החלוקה בניהם נכונה, ואף במקרה של מקח וממכר יתכן והחילוק הוא נכון שיתכן המוכר התרצה לשניהם.
(תוספות) מפרשים שדררא דממונא הוא ספק בדין המתעורר מאליו אף אם לא יטענו שני הצדדים את טענותיהם - במקרה של שור שנגח את הפרה אין ידוע אם קודם שנגחה השור ילדה, כלומר שהוולד מת שלא מחמת הנגיחה ואין בעל השור חייב בנזקי הוולד, או שמחמת הנגיחה הפילתו, כלומר שבעל השור חייב בנזקי הוולד. במקרה זה, הספק מתעורר מאליו, אפילו אם לא יטענו בעל השור ובעל הפרה את טענותיהם - להבדיל משניים אוחזים בטלית, שבלא טענותיהם של שני הצדדים לא היו הדיינים מסתפקים בדינם, שכן היו אומרים שמכיון ששניהם אוחזים בה - של שניהם היא.