שש שנים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
UpgradeBot (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עבד עברי משתחרר מאדונו לאחר שש שנים''' {{מקור| | '''עבד עברי משתחרר מאדונו לאחר שש שנים''' {{מקור|הוזכר בקידושין יד:|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מפורש בפסוק "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם" {{מקור| | '''מקורו''' מפורש בפסוק "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם" {{מקור|שמות כא-ב|כן}}, וכן בפסוק "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעימך" {{מקור|דברים טו-יב|כן}}. | ||
'''במהותו''' חקר הפרי משה האם קנוי לעולם וכשמגיע שש שנים הקניין נפקע, או שמתחילה קנוי רק לשש שנים {{מקור| | '''במהותו''' חקר הפרי משה האם קנוי לעולם וכשמגיע שש שנים הקניין נפקע, או שמתחילה קנוי רק לשש שנים {{מקור|פרי משה קניינים מח-ב|כן}}. | ||
וכתב הקונטרסי שיעורים {{מקור| | וכתב הקונטרסי שיעורים {{מקור|קידושין טו-ח|כן}} שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה ושחרור, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
'''עבד עברי שמכרוהו בית דין'''. | '''עבד עברי שמכרוהו בית דין'''. | ||
'''מוכר עצמו''', לרבי אלעזר גם הוא יוצא בשש, ולחכמים נמכר גם ליותר משש {{מקור| | '''מוכר עצמו''', לרבי אלעזר גם הוא יוצא בשש, ולחכמים נמכר גם ליותר משש {{מקור|בבלי:קידושין יד:|כן}}. בביאור דעת חכמים נחלקו הראשונים: לרש"י {{מקור|שם ד"ה ויתר על שש|כן}} נמכר ליותר משש דווקא אם התנו כך, אך אם לא התנו מסתמא גם לחכמים יוצא בשש {{מקור|כך פירש את דברי רש"י הריטב"א שם ד"ה דתניא. והסביר את טעמו בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צח, שהגזירה שווה שכיר שכיר מלמדת שגם במוכר עצמו שייכת יציאת שש, וגזירת הכתוב "ועבדך שש שנים" ממעטת רק שתנאי יכול להועיל|כן}}. אך הריטב"א {{מקור|שם|כן}} סובר שאין דין שמסתמא יוצא בשש, אלא הכל רק כפי שהתנו, וכן הוסיף שהוא הדין שיכול להתנות להימכר גם לפחות משש. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''זמן הקניין''' - חידש אחד האחרונים שעבד עברי יכול למכור את עצמו לשש שנים מפוזרות, כמו שעבד בורח (או שחלה רוב שש שנים) משלים את שש השנים אע"פ שאינן רצופות אלא מפוזרות. אך הקניין פירות {{מקור| | '''זמן הקניין''' - חידש אחד האחרונים שעבד עברי יכול למכור את עצמו לשש שנים מפוזרות, כמו שעבד בורח (או שחלה רוב שש שנים) משלים את שש השנים אע"פ שאינן רצופות אלא מפוזרות. אך הקניין פירות {{מקור|מסכת עבדים נ, והביא גם את הדעה הנ"ל|כן}} חלק עליו וכתב שדין בורח הוא גזירת הכתוב, ואין ללמוד ממנו למוכר עצמו לשנים מפוזרות. | ||
יציאת עבד עברי היא לאחר שש שנות עבודה מלאות, ואינה תלויה בשנת השמיטה (ירוש' קידושין א, רמב"ם עבדים ב, ב). | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 27: | שורה 28: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:עבדות]] | |||
גרסה אחרונה מ־18:02, 6 במרץ 2017
|
|
הגדרה[עריכה]
עבד עברי משתחרר מאדונו לאחר שש שנים (הוזכר בקידושין יד:).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מפורש בפסוק "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא-ב), וכן בפסוק "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעימך" (דברים טו-יב).
במהותו חקר הפרי משה האם קנוי לעולם וכשמגיע שש שנים הקניין נפקע, או שמתחילה קנוי רק לשש שנים (פרי משה קניינים מח-ב).
וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין טו-ח) שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה ושחרור, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים[1].
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
עבד עברי שמכרוהו בית דין.
מוכר עצמו, לרבי אלעזר גם הוא יוצא בשש, ולחכמים נמכר גם ליותר משש (קידושין יד:). בביאור דעת חכמים נחלקו הראשונים: לרש"י (שם ד"ה ויתר על שש) נמכר ליותר משש דווקא אם התנו כך, אך אם לא התנו מסתמא גם לחכמים יוצא בשש (כך פירש את דברי רש"י הריטב"א שם ד"ה דתניא. והסביר את טעמו בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צח, שהגזירה שווה שכיר שכיר מלמדת שגם במוכר עצמו שייכת יציאת שש, וגזירת הכתוב "ועבדך שש שנים" ממעטת רק שתנאי יכול להועיל). אך הריטב"א (שם) סובר שאין דין שמסתמא יוצא בשש, אלא הכל רק כפי שהתנו, וכן הוסיף שהוא הדין שיכול להתנות להימכר גם לפחות משש.
פרטי הדין[עריכה]
זמן הקניין - חידש אחד האחרונים שעבד עברי יכול למכור את עצמו לשש שנים מפוזרות, כמו שעבד בורח (או שחלה רוב שש שנים) משלים את שש השנים אע"פ שאינן רצופות אלא מפוזרות. אך הקניין פירות (מסכת עבדים נ, והביא גם את הדעה הנ"ל) חלק עליו וכתב שדין בורח הוא גזירת הכתוב, ואין ללמוד ממנו למוכר עצמו לשנים מפוזרות. יציאת עבד עברי היא לאחר שש שנות עבודה מלאות, ואינה תלויה בשנת השמיטה (ירוש' קידושין א, רמב"ם עבדים ב, ב).
ראה גם[עריכה]
(לגבי יציאת עבד עברי ביובל ע"ע [[יובל בעבד_עברי|יובל]])
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.